WHATSAPP POUR ENVOI DE PHOTOS UNIQUEMENT : 00972 587 587 972 [email protected]
Guemara Bra’hot 4A – Rav Menahem Altabé

Guemara Bra’hot 4A – Rav Menahem Altabé


Guemara Brahot Page 4A 6ème ligne avec Rachi et une Halaha

 

אמר רב יצחק בר אדא ואמרי לה אמר רב יצחק בריה דרב אידי מאי קרא (תהלים נז, ט) עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר. רבי זירא אמר משה לעולם הוה ידע ודוד נמי הוה ידע. וכיון דדוד הוה ידע כנור למה ליה? לאתעורי משנתיה. וכיון דמשה הוה ידע למה ליה למימר כחצות? משה קסבר שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא דאמר מר, למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז. רב אשי אמר בפלגא אורתא דתליסר נגהי ארבסר הוה קאי והכי קאמר משה לישראל אמר הקב”ה למחר כחצות הלילה כי האידנא אני יוצא בתוך מצרים:

(תהלים פו, ב) לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני לוי ור’ יצחק. חד אמר כך אמר דוד לפני הקב”ה, רבונו של עולם לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות ואני (תהלים קיט, סב) חצות לילה אקום להודות לך! ואידך כך אמר דוד לפני הקב”ה רבונו של עולם לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה. ולא עוד אלא כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבשת רבי ואומר לו, מפיבשת רבי, יפה דנתי? יפה חייבתי? יפה זכיתי? יפה טהרתי? יפה טמאתי? ולא בושתי.

א”ר יהושע בריה דרב אידי מאי קרא (תהלים קיט, מו) ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש? תנא לא מפיבשת שמו אלא איש בשת שמו ולמה נקרא שמו מפיבשת? שהיה מבייש פני דוד בהלכה. לפיכך זכה דוד ויצא ממנו כלאב וא”ר יוחנן לא כלאב שמו אלא דניאל שמו ולמה נקרא שמו כלאב שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה ועליו אמר שלמה בחכמתו (משלי כג, טו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני ואומר (משלי כז, יא) חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר.

ודוד מי קרי לנפשיה חסיד?! והכתיב (תהלים כז, יג) לולא האמנתי לראות בטוב ה’ בארץ חיים. ותנא משמיה דרבי יוסי למה נקוד על לולא? אמר דוד לפני הקב”ה רבש”ע מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו!? שמא יגרום החטא. כדר’ יעקב בר אידי דר’ יעקב בר אידי רמי כתיב (בראשית כח, טו) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב (בראשית לב, ח) ויירא יעקב מאד! אמר, שמא יגרום החטא כדתניא (שמות טו, טז) עד יעבור עמך ה’ עד יעבור עם זו קנית. עד יעבור עמך ה’- זו ביאה ראשונה. עד יעבור עם זו קנית- זו ביאה שנייה. מכאן אמרו חכמים ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא:

וחכ”א עד חצות:

חכמים כמאן סבירא להו אי כרבי אליעזר סבירא להו לימרו כרבי אליעזר

רש”י

בניהו בן יהוידע זה סנהדרין – שהיה אב בית דין:

וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי – ראשון וקודם להם שבתחילה נוטלים רשות ואח”כ שואלים אם יצליחו:

ואביתר אלו אורים ותומים – שכל ימי דוד היה נשאל באביתר עד מלחמת אבשלום ששאל אביתר ולא עלתה לו ושאל צדוק ועלתה לו כדאמרי’ בסדר עולם ונסתלק אז מן הכהונה:

שכורתים את דבריהם – שאומרים דברים קצובים וגמורים שלא יפחתו ולא יוסיפו:

שר צבא למלך יואב – להוליך אנשי המלחמה:

מאי קרא – דכנור היה תלוי למעלה ממטתו ומעוררו עורה כבודי אל תתכבדי בשינה כשאר מלכים:

אעירה שחר – שאר מלכים השחר מעוררן ואני מעורר את השחר:

שמא יטעו אצטגניני פרעה – אם אני יודע לכוין השעה הם אינם יודעים לכוין השעה וקודם שיגיע חצות יהו סבורים שהגיע ועדיין לא באה המכה ויאמרו משה בדאי הוא הלכך טוב לאחוז לשון איני יודע:

דאמר מר – במסכת דרך ארץ:

ותאחז – תהא נאחז ונכשל בדבריך:

תליסר נגהי ארבסר – ליל שעבר שלשה עשר ולמחרת יגיע ארבעה עשר:

ידי מלוכלכות בדם – שהנשים מראות לו דם נדה אם טמא אם טהור שיש מראות דם טהור באשה:

ובשפיר – הוא עור הולד שהעצמות והגידים והבשר נצורים בתוכו ויש שפיר שהאשה יושבת עליו ימי טומאה וימי טהרה ואי זה זה המרוקם ובמס’ נדה (דף כד ב) מפרש לה ויש שפיר מלא מים ודם שאינו חשוב ולד לישב עליו טומאת יולדת וימי טהרתה:

ובשליא – דתנן (שם כו) אין שליא בלא ולד והוא כמין לבוש שהולד שוכב בתוכה וקורין ושטי”דור (וישטדור”א: לבוש ובהשאלה שליה) בלע”ז ותניא אין שליא פחותה מטפח ותחלתה כחוט של ערב וסופה כתורמוס והיו מביאין אותה לפניו לראות אם יש בה כשיעור ואם עשויה כדת שליא שנחזיקנה שהיה ולד בתוכה ונמוח ותשב עליו ימי טומאה וטהרה אם לאו:

זכיתי וחייבתי – שייך בדיני ממונות ודיני נפשו’:

טמאתי וטהרתי – בהלכות טומאה וטהרה:

מפיבושת – [מפי בושת] בדברי הלכה היוצאין מפיו היה בושת לדוד שפעמים שהיה טועה והוא אומר לו טעית:

לפיכך – בזכות שהיה דוד מקטין עצמו זכה ויצא ממנו כלאב:

אלא דניאל שמו – במקום אחד אומר (שמואל ב ג) ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל וגו’ ובמקום אחר אומר והשני דניאל לאביגיל בדברי הימים (ד”ה א ג):

שהיה מכלים פני מפיבושת – כל אב מכלים את הרב שהיה אב בהוראות:

לולא האמנתי לראות בטוב ה’ – כבר טרדוני מיראתך כמו שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה’ לאמר לך עבוד וגו’ (שמואל א כו):

נקוד על לולא – לדרוש את הנקודה שהיא ממעטת את משמעות הכתוב לומר שלא דבר ברור היה לו לראות בטוב ה’. לולא לשון אם לא כמו לולי אלהי אבי וגו’ היה לי (בראשית לא):

שמא יגרום החטא – תירוצא הוא לעולם מוחזק בידו שהוא חסיד וזה שספק בידו אם יראה בטוב ה’ לפי שהיה ירא שמא יחטא ויגרום החטא מלראות בטוב:

ויירא יעקב – שמא אחר הבטחה חטאתי וכדתניא שהחטא גורם שאין ההבטחה מתקיימת:

ביאה ראשונה – שבאו בימי יהושע:

ביאה שנייה – כשעלו מגלות בבל בימי עזרא:

ראויים היו ליעשות להם נס – לבוא ביד רמה:

אלא שגרם החטא – ולא הלכו אלא ברשות כורש וכל ימי מלכי פרס נשתעבדו להם לכורש ולאחשורוש ולדריוש האחרון:

חכמים כמאן סבירא להו – במשמעות בשכבך האמור בתורה:

אי כר’ אליעזר סבירא להו – דאית ליה בשכבך כל זמן שבני אדם עוסקין לילך ולשכב זה מקדים וזה מאחר:

לימרו כר’ אליעזר – דאמר סוף האשמורה הראשונה דודאי כל שדעתו לישן כבר שכב וישן: