Sommeil ou éveil ?
La Torah libre d’impôt !
Tsarfat.com, le nouveau site internet de cours videos de Hassidout, Hala’ha, histoires hassidique, etc…
Kitsour Choul’han Arou’h – cours 2 – par le Rav Menahem Mendel Laloum
Tsarfat.com : La Paracha de Bamidbar par le Rav Binyamin Mergui
Texte & Audio : Chabbat-Chavouoth ‘Un monde en suspend’ par le Rav Yaakov Abergel
(Pour la santé, la réussite spirituelle et matérielle de Liba Bat Esther, à l’occasion de son anniversaire le 48ème jour de l’Omer)
Dans son commentaire du verset ‘D.ieu acheva le septième jour…’ (Béréchit, 2, 2) Rachi écrit que ‘le sixième jour de la Création ‘toutes les œuvres sont en suspend et se tiennent jusqu’au sixième jour du mois de Sivan : le don de la Torah’.
Cette image d’un monde ‘suspendu’ exprime l’idée que la Création n’aboutit véritablement à sa perfection que le jour ou la Torah fut donnée à Israël. Cela s’accorde d’ailleurs à cette autre explication que nous donne Rachi dans la suite de son commentaire : ‘lorsqu’Israël accepta la Torah toutes les œuvres de la Création furent consolidées et l’on considéra que le monde avait été créé à ce moment-la’.
Le Rabbi, dans le ‘Dvar Mal’hout’ sur la Paracha ‘Bamidbar’, rapporte ce commentaire de Rachi afin d’expliquer que le Chabbat, qui fut créé le septième jour, et le don de la Torah ont ceci en commun qu’ils apportèrent le repos et la paix dans le monde. Plus précisément, le Rabbi nous enseigne que la perfection du repos fut atteinte véritablement le jour du don de la Torah.
Ce ‘monde en suspend’ qui dut attendre le jour du don de la Torah, pour connaître enfin un repos véritable, est par ailleurs évoqué au tout début de la Torah (Béréchit, 2, 2) : ‘Or, la terre était informe et vide, et les ténèbres étaient sur la face de l’abîme et l’Esprit de D.ieu planait sur la surface des eaux’.
Le ‘Midrache Rabba’ déclare que ‘l’Esprit de D.ieu’ désigne ici le Machia’h. De ce fait, il apparaît avec clarté que ‘la terre était informe et vide et les ténèbres étaient sur la surface des eaux’ car ‘l’esprit du Machia’h ne faisait que planer sur la surface des eaux’.
C’est donc la même idée que Rachi exprime, lorsqu’il explique que le sixième jour toute la Création fut ‘en suspend’ jusqu’au jour du don de la Torah.
Le Rabbi donne dans le ‘Dvar Malhout’ la signification du ‘repos’. Le repos est lié à la connaissance de D.ieu, ainsi que dit le Rabbi : le repos n’est apparu que lorsque D.ieu a dévoilé à toute la Création la raison de son existence. Cela se produisit le septième jour, le jour du Chabbat, et ce dévoilement atteignit sa perfection le jour du don de la Torah.
Par le don de la Torah, L’Eternel dévoila Sa Volonté profonde, et tous les êtres de la Création connurent enfin un repos véritable. Car le repos vient de la connaissance de D.ieu, de Sa Volonté. Lorsque L’Eternel dévoila la Torah, tous les êtres connurent et ressentirent, le but pour lequel ils furent créés.
C’est cela la signification profonde du Chabbat et du don de la Torah. Le dévoilement de la Volonté de D.ieu, laquelle, lorsqu’elle est ressentie profondément, apporte le repos véritable de l’âme et du corps.
A la lumière de ce qu’il vient d’être dit, nous comprenons que la perfection du repos ne sera atteinte que lors du don de la Torah nouvelle par l’intermediaire du Machia’h. En effet, la Torah qui fut donnée à Moché sur le Mont Sinaï représente la Volonté de D.ieu, dans sa dimension matérielle (la connaissance des Commandements divins dont la majorité est accomplie au moyen de la matière), alors que la Torah que nous enseignera le Machia’h représente la Volonté profonde de D.ieu.
Dès-lors, il est facile de concevoir que lors de la Délivrance finale, le peuple Juif et les peuples du monde, en découvrant la partie la plus intérieure de la Torah, la profondeur de la Volonté divine, connaîtront alors la perfection du repos.
Cependant, chaque Juif peut déjà goûter à la Volonté profonde de D.ieu. Chaque Chabbat il reçoit une âme supplémentaire, laquelle désigne ‘l’essence de l’âme Juive’ qui est ‘enracinée dans l’Essence divine’.
Ce don de D.ieu détient le pouvoir d’affiner les sens. Il donne à chaque Juif la possibilité de percevoir le divin qui se cache dans ce monde matériel.
Les Sages ont déclaré que ‘L’Eternel regarda dans la Torah avant de créer le monde’, et il nous est permis de dire que ‘L’Eternel regarda dans la ‘Hassidout avant de nous dévoiler Sa pensée.
Le Rabbi Rayats a écrit ‘qu’en révélant la profondeur, l’interiorité de la Torah et des Commandements, la ‘Hassidout met en éveil un sentiment divin dans le cœur fidèle du peuple d’Israël’.
A l’évidence nous devons faire tout ce qui est en notre pouvoir pour éveiller ce ‘sentiment divin’ dans nos cœurs. Cependant, il ne suffit pas que ce sentiment ‘plane au-dessus des eaux’. C’est précisément par notre attachement au Rabbi, à ses enseignements, que nous pouvons parvenir à faire descendre ce ‘sentiment divin’ dans un acte tout aussi divin.
C’est en agissant en ce sens, que nous détenons la force d’éveiller le Désir de D.ieu de nous donner la Délivrance finale, et de nous dévoiler Sa pensée.
Le Rabbi Rayats a écrit que ‘L’Eternel étendit Sa sainte main et nous apporta la clarté par l’intermédiaire de notre Maître, le Baal Chem Tov et ses saints disciples, nos ancêtres et Maîtres. Ceux-ci révélèrent l’enseignement de la ‘Hassidout qui, au moyen de différentes explications, établit un lien entre la dimension cachée et la partie révélée de la Torah’.
A nouveau, ces paroles du Rabbi nous donnent l’occasion de réaliser l’importance de l’étude de la ‘Hassidout. Elle nous permet d’unir le monde caché avec ce monde matériel, d’unir la force infinie de la partie la plus profonde de notre âme, l’essence de l’âme, avec notre intellect, nos sentiments, et nos actions.
Enfin, le Rabbi Rayats écrit aussi : ‘La ‘Hassidout introduit lumière et clarté en toute chose. Elle souligne que toute créature, qu’elle soit végétale ou minérale, animale ou humaine, doit être considérée à travers la Parole de D.ieu qui l’anime, la conduit à l’existence, la fait vivre et se perpétuer’.
A la lumière de ces paroles du Rabbi Rayats, il nous est donné à comprendre qu’a l’exemple du Chabbat et du don de la Torah, la ‘Hassidout introduit la lumière et la clarté en toutes choses’. Le Rabbi, dans son ouvrage ‘Iniana chel Torat Ha Hassidout’ déclare que la ‘Hassidout insuffle à la Création ‘une vitalité nouvelle’. De fait, c’est par elle que nous aurons le mérite de voir enfin ‘un ciel nouveau, une terre nouvelle, et une Torah nouvelle’, lors de la Délivrance finale, très bientôt et de nos jours, dès-à-présent avec l’aide de D.ieu.
חג השבועות על-פי הספר הלכות ומנהגי חב »ד – Chavouot – Hala’hot et Minhaguim Habad
חג השבועות
ערבית.
ממתינים להתפלל ערבית של חג עד לאחר צאת הכוכבים, כדי שיושלמו מ »ט ימי ספירת-העומר « תמימות תהיינה », לפני שנכנס יום-טוב3.
תפילה של יום-טוב
בשמונה-עשרה מוסיפים: « ותודיענו », ואם שכח – אינו חוזר. נשים הנוהגות להתפלל ערבית, יתפללו תחילה ואחר-כך ידליקו את נרות החג. אשה שאינה מתפללת צריכה לומר קודם שתעשה מלאכה « ברוך המבדיל בין קודש לקודש », וכן מי ששכח ‘ותודיענו’4.
הדלקת נרות: יש להיזהר שלא להדליק אש חדשה, אלא להעביר אש מנר דולק [יש להכין לצורך זה נר דולק מערב שבת]. הברכות: ‘להדליק נר של יום-טוב’ ו’שהחיינו’.
קידוש:
סדר הקידוש – יקנה »ז: יין (ברכת הגפן), קידוש (‘אשר בחר בנו…’), נר (‘בורא מאורי האש’)5, הבדלה (‘המבדיל בין קודש לקודש’), זמן (שהחיינו).
« בהבדלת מוצאי-שבת-קודש שחל ביום-טוב, אין מקרבים הנרות ואין מאחדים השלהבת שלהם, וכן אין מביטים בציפורניים. ורק בעת ברכת ‘בורא מאורי האש’ מסתכלים בנרות כמו שהם כל אחד בפני עצמו »6.
החלטות טובות:
« חג-השבועות הוא זמן המוכשר לעשות הכול לטובת לימוד התורה והעבודה ביראת-שמים, וכן להתעסק בתשובה בהנוגע לתורה באין מפריע משטן המקטרג, כדוגמת זמן התקיעות בראש-השנה ויום הקדוש דצום הכיפורים »7.
תיקון ליל שבועות:
נהגו כל ישראל להישאר ערים בליל שבועות. רובם נהגו, וכן מנהגנו, לומר ‘תיקון’ כנדפס8. מי שלא הספיק לסיימו בלילה, יסיימנו ביום9.
הכרזת כ »ק אדמו »ר מהורש »ב נ »ע10: « יש תחת-ידי כתב-יד אדמו »ר האמצעי, וכתוב שם שהוא מבטיח למי שיהיה ניעור בליל שבועות כל הלילה, שיזכה ל’כתר תורה' ».
« היו לילות שלא קראו בליובאוויטש קריאת-שמע שעל-המיטה: שביעי-של-פסח, הושענא רבה, ליל שבועות, וליל ראשון של פסח.
« בכלל, בכל לילה נהג כ »ק [אדמו »ר מהורש »ב] לקרוא קריאת-שמע (פרשה ראשונה11) בהגיע חצות לילה, אפילו אם נשאר ער לאחר מכן (אפילו כל הלילה), אלא שלא הבחינו בכך. בלילות שלא היה קורא קריאת-שמע שעל-המיטה – כנ »ל – היה מדבר לפעמים בעניין קריאת-שמע, ולפעמים בפירוש המילות דקריאת-שמע »12.
תיקונים לנוסח ‘תיקון ליל שבועות’13:
« (א) בכל הדפוסים שראיתי14, הסיום דספר יצירה הוא: ‘…נאמנת בפנים… אחד בפה ואחד בלב’.
« ואינו נכון. כי (נוסף לזה שחסר סיום בדבר טוב, הרי) נוסח זה אינו מובן כלל. וצריך להיות, כמו שהוא בכמה וכמה הוצאות דספר יצירה הנדפס כספר בפני-עצמו: « ‘…נאמנת. ג’ רעות ללשון: דיבור רע, והמלשין, והמדבר אחד בפה ואחד בלב. ג’ טובות ללשון: שתיקה, ושמירת הלשון, ודיבור אמת’.
« (ב) ומעניין לעניין: ב’תיקון’ שנדפס בסלאוויטא (ועוד) בהעתקת מאמרו של רשב »י: ‘אנן בחביבותא תליא מילתא, דכתיב…’, הובאו רק שני פסוקים.
« וצריך להיות כבזוהר: אנן בחביבותא תליא מילתא, דכתיב: ‘ואהבת את ה’ אלוקיך’, וכתיב: ‘מאהבת ה’ אתכם’, וכתיב ‘אהבתי אתכם אמר ה' ».
נוהג נפוץ בין אנ »ש שלא לומר את נוסחאות ה’יהי רצון’ ושלא לכוון ה’כוונות’ כנדפס ב’תיקון’15. כמו-כן אין אומרים כלל את ה’קדישים’ הנדפסים שם16.
באשמורת הבוקר, מעט לפני עלות-השחר, נוהגים לטבול במקווה ארבע טבילות17.
לאחר מכן, כשכבר עלה השחר, ייצא לצרכיו וייטול ידיו שלוש פעמים על כל יד (רגילים ליטול לסירוגין), עם כל ההקפדות כדין נטילת-ידיים לסעודה18, ואז יברך את כל הברכות: « על נטילת ידיים »19; « אשר יצר »20; « אלוקי נשמה »; הברכות הקצרות, « המעביר שינה » ו »ברכת התורה »21. וכן לקרוא ק »ש של שחרית.
לאחר סיום הלילה טוב לישון מעט, כדי שיהיה אפשר להתפלל בכוונה22.
שחרית:
בבית-המדרש של רבותינו נשיאינו התחילה התפילה בשעה הרגילה כבכל שבת ויום-טוב23.
הלל שלם24, קדיש תתקבל. שיר-של-יום ליום ראשון, הושיענו, קדיש יתום.
מתקנת כ »ק אדמו »ר נשיא דורנו: כל בני-ישראל, גם הקטני-קטנים/ות (מבן חודש ומעלה, ואף לפני כן25) יהיו בבית-הכנסת (לכל הפחות) בעת קריאת עשרת הדיברות26.
מוציאים שני ספרי תורה. י »ג מידות – פעם אחת27. « ריבונו של עולם », בריך שמיה28. שמע, אחד אלוקינו, גדלו וכו’ עד « ישועה ורחמים ».
אין קוראים מגילת רות29, ואין אומרים ‘אקדמות’30.
בספר הראשון קוראים ה’ קרואים בפרשת יתרו מ »בחודש השלישי » עד סוף הפרשה. את עשרת-הדיברות קוראים ב’טעם העליון’31. בשעת קריאת-עשרת הדיברות – עומד הקהל, ופניו אל ספר-התורה32.
מניחים את הספר השני על הבימה מימין הספר הראשון33, ואומרים חצי-קדיש. הגבהה וגלילה. בספר השני קוראים למפטיר « וביום הביכורים », ומפטירים במרכבה דיחזקאל34. מעלים גדול וחכם למפטיר. ויש נוהגים שגם הקורא הפטרה זו בלחש עם המפטיר קורא אותה בעמידה, מפני כבודה35.
בארץ-ישראל, לאחר ברכות ההפטרה – הזכרת נשמות36.
מי שהוריו בחיים, יוצא מבית-הכנסת בזמן הזכרת נשמות. אָבֵל (רח »ל) בשנה הראשונה למות אביו או אימו, נשאר בבית-הכנסת אך אינו מזכיר נשמות37.
רבותינו נשיאינו דייקו לאחוז בעץ החיים של הספר-תורה בעת אמירת « יזכור »38.
בהזכרת נשמות אומרים: « בן/בת פלונית »39.
« וכידוע מנהג החסידים להזכיר גם את כ »ק מו »ח אדמו »ר (וכן את רבותינו נשיאינו שלפניו, בנוגע לאלו שהכירו אותם), שזהו עניין שפעולתו היא עבור האומר… »40.
אומרים ‘אב הרחמים’. גם מי שאינו מזכיר נשמות, אומר ‘אב הרחמים’41.
אשרי, יהללו, חצי-קדיש.
תפילת מוסף:
* בפסקה « ומנחתם ונסכיהם » אומרים (במקום « ושעיר לכפר ») « ושני שעירים לכפר »42.
* בפסקה « אלוקינו… מלך רחמן » צריך לומר: לְנָויהם (ולא: « לִנְויהם »).
נשיאת כפיים: הכול מכסים את פניהם בטלית, וגם את הילדים מכניסים תחת הטלית. גם ידי הכוהנים מכוסות בטלית43.
כוהן קטן שהגיע לחינוך (ואפילו מגיל שש44), נושא את כפיו בברכה עם כוהנים גדולים כדי להתחנך במצוות45.
כשהכוהנים נושאים כפיהם במוסף של יום-טוב אומר הקהל « ריבונו של עולם… » – בשעה שהכוהנים מנגנים דווקא, אבל כשהכוהנים אומרים את התיבות, צריך לשמוע. כשמנגנים הכוהנים לפני התיבה « וישם », אומר הקהל « ריבונו של עולם… הצדיק ». כשמנגנים לפני תיבת « לך » – « ואם… אלישע ». כשמנגנים לפני תיבת « שלום » – « וכשם… לטובה ». וכשהכוהנים אומרים תיבת « שלום », מסיימים « ותשמרני ותחנני ותרצני ». ‘אדיר במרום’ אומרים אחר עניית אמן, כשעדיין הטלית על פניו46.
הכוהנים נשארים על הדוכן עד אחר סיום ‘קדיש תתקבל’. כך נהגו אצל הרבי. במקום שיורדים הכוהנים לפני-כן, יש להימנע מלומר להם אז ‘יישר-כוח’47.
היום יום השנה להסתלקות מורנו רבי ישראל בעש »ט נבג »מ זיע »א (תק »כ), ומנוחתו כבוד במז’יבוז’48.
מאכלי חלב49:
נוהגים לאוכלם בשחרית, אחרי הקידוש50. אחר-כך מברכים ברכה אחרונה וממתינים שעה אחת51, ואוכלים סעודת יום-טוב הכוללת בשר52, ושותים בה גם יין53. שותים היום רביעית יין לשמחת יום טוב54.
סעודת יום-טוב:
חובתה המיוחדת בחג-השבועות – כדי להראות שנוח ומקובל לישראל יום שניתנה בו התורה55. אך ודאי אין « לבסומי… »56.
« מנהג הוא אצל רבותינו נשיאינו לומר ‘תורה’ בחג-השבועות בעת סעודת יום-טוב וגם לספר סיפור ממורנו הבעש »ט »57. ונכון לנהוג כך58.
כ »ק אדמו »ר נשיא דורנו היה נוהג להזכיר גם את משה רבינו ודוד המלך59.
בהתוועדויות חג-השבועות [שהתקיימו ביום-טוב שני לפני השקיעה]
נהג הרבי נשיא דורנו לעורר על-דבר חינוך, ועל-דבר שיעורי חת »ת.
יש מנגנים בהתוועדות זו ניגוני רבותינו נשיאינו ועל-פי הסדר שהורה הרבי בהתוועדויות דראש-השנה, ועוד. לפני כל ניגון מכריזים שם בעל הניגון. ניגון ג’ תנועות (להבעש »ט, הה »מ ואדה »ז), א-לי אתה (אדה »ז), ניגון מקהלת אדמו »ר האמצעי, ימין ה’ (הצ »צ), לכתחילה אריבער (מהר »ש), ניגון הכנה (רש »ב), הבינוני (הריי »צ), הוא אלוקינו / אתה בחרתנו (הרבי), ניגון הקפות (הרלוי »צ – אביו של הרבי). לאחרי זה מנגנים כפי שהיה הסדר בסוף ההתוועדויות הגדולות (למעט שנים תשמ »ו ואילך): ניגון הכנה, ד’ בבות, ניע זשוריצי.
ה’תהלוכה’ לבתי-הכנסת לשמח יהודים בשמחת יום טוב וכו’, שייכת במיוחד לחג-השבועות60.
יום שני
ז’ בסיוון – אסרו-חג61
כנהוג בכל שלושת הרגלים (וקל-וחומר בזמן מתן-תורה), עורכים בכל אסרו-חג [או בימים הסמוכים לו] ‘כינוס תורה’ בכל מקום שאפשר. כ »ק אדמו »ר נשיא דורנו היה משתתף בזה בשיחה מיוחדת שאמר בהתוועדות דחג-השבועות לכבוד הכינוס62.
בשנת תשל »ט63 הציע כ »ק אדמו »ר נשיא דורנו לערוך – ביום נפרד – ‘כינוס תורה’ גם לנשים, בקשר לעניינים הנוגעים לנשי ובנות ישראל, ובפרט טהרת-המשפחה, כשרות האכילה ושתייה ונרות שבת-קודש ויום-טוב. כן עורר אודות הדפסת קבצי חידושי-תורה שנאמרו בהזדמנויות אלו, ובכלל.
ימי התשלומין:
עניינם – אצירת גילויי החג, שלא יאבדו בטירדת הזמן64.
ההוספה בתורה ובצדקה דימי התשלומין שייכת גם אם בחג-השבועות נעשו כל העניינים בשלימות, ונעשית באופן ד’מעלין בקודש’ באופן מיוחד בימים אלו65.
בהמשך למדובר66 אודות כינוסי ילדים בימים שלפני חג-השבועות, והבאתם בחג-השבועות עצמו לקריאת עשרת הדיברות, הציע הרבי נשיא דורנו הוראה, ועל-מנת לפרסמה:
לאסוף ולכנס ילדי ישראל הן בנים והן בנות, גם בימי התשלומין לחג-השבועות, ומה טוב – עד י »ב בסיוון ועד בכלל, לכנסם פעם אחת, ומה טוב – פעמיים: פעם אחת לכנסם בבתי-הספר שם לומדים הם תורה, בהוספה על סדר לימודם הרגיל, ועוד פעם לכנסם בבית-הכנסת, « מקום שמגדלין בו תפילה ».
על-דרך זה יש לנהוג בבתי-הספר ובתי-הכנסת שבארץ-הקודש. ובארץ-הקודש בנוסף לזה יכנסו אותם גם במקומות הקדושים, ובמיוחד בכותל המערבי שאין השכינה זזה ממנו, ובמערת המכפלה (ובוודאי יקבלו רשיון לכך), וגם בקבר רחל אימנו67.
* אין אומרים תחנון עד שבת-קודש י »ב בסיוון.
__________________________
1) בחו »ל – פרשת במדבר.
2) כנדפס בחומש ‘תורה תמימה’ שהרבי השתמש בו לשמיעת קרה »ת.
3) שו »ע אדה »ז סי’ תצד ס »ב.
4) לוח כולל-חב »ד.
5) הבשמים באים להשיב את הנפש, ‘נשמה יתירה’ שהיתה בו בשבת והלכה ממנו במוצ »ש, אבל ביו »ט (ע »פ נגלה) « אין לאדם נשמה יתירה כלל » (שו »ע אדה »ז סי’ תצא ס »א).
6) ספר המנהגים (סדר הגדה) עמ’ 39, מלקוטי טעמים ומנהגים של הרבי להגש »פ, כותרת ‘קידוש’, ד »ה הבדלה.
7) היום-יום, ד סיוון, מתוך מכתב לבני הישיבות, מאג »ק אדמו »ר מהוריי »צ ח »ה עמ’ עו. והורה כ »ק אדמו »ר נשיא דורנו: « מכתב זה, צריכים ללומדו, וגם לפרסמו בין אלה שאינם יודעים אודותיו » (‘תורת-מנחם – התוועדויות’ תש »י, עמ’ 92). וראה ספר-השיחות תש »ב עמ’ 119.
8) שו »ע אדה »ז סי’ תצד ס »ג, ע »פ המ »א שם, ומקורו מזוהר פ’ אמור (צח,א), הנאמר גם ב’תיקון’ עצמו, ש »חסידים הראשונים לא היו ישנים בלילה זה, והיו עמלים בתורה ». וראה ‘התוועדויות’ תש »נ ח »ג עמ’ 133.
9) הוראת אדמו »ר מהוריי »צ למנהלי הישיבה קודם חג השבועות תש »ד, ‘קובץ ליובאוויטש’ גיליון 3 עמ’ 35.
10) ספר-המנהגים עמ’ 44, מ’ספר השיחות – תורת שלום’ עמ’ 3.
11) ספר-השיחות תרצ »ו עמ’ 1, וש »נ.
12) ספר-השיחות תש »ב עמ’ 100.
13) לקוטי-שיחות כרך כח עמ’ 315, בשינויים קלים.
14) ובהוצאות שונות בשנים האחרונות תוקנו הטעויות הללו.
15) ראה ‘המלך במסיבו’ ח »א עמ’ ריח. וע’ בכיו »ב: אג »ק אדמו »ר מוהרש »ב ח »א עמ’ יח. היום-יום י »א אדר-א. ועוד.
16) ‘אוצר’ ס »ע רנב.
17) שער-הכוונות, מובא בכף-החיים סי’ תצד ס »ק ז, וב’תיקון’. עלות-השחר לדעת הגרא »ח נאה ז »ל, הוא בשעה 2:55 כיום בירושלים.
18) ולמעשה – נוטלים אז לסירוגין כמו תמיד.
19) « הוראה בחשאי » – ‘שערי הלכה ומנהג’ או »ח ח »א ר »ס ד. ובספר ‘היכל מנחם’ ח »ב עמ’ ריג נדפסה הוראה ב’יחידות’ שכן מנהגנו בפועל.
20) בקצות-השולחן סי’ ה ס »ב ובבדי-השולחן שם ס »ק ג כתב, שאם לא יצא לצרכיו לא יברכנה, כי ברכה זו אינה חלק מברכות-השחר שנתקנו תמיד, וכבר כ »כ הברכי-יוסף סי’ ו ס »ק ג בשם האריז »ל, עיי »ש. אבל ראה ב’יחידות’ שבהערה הקודמת.
21) סידור אדמוה »ז (הוספות לשו »ע ח »א עמ’ 347. במהדורה החדשה ס »ע תרח).
22) לקוטי-שיחות כרך יד עמ’ 225. וראה היום-יום י’ שבט, בשם אדמו »ר הצמח-צדק: « מוטב לאכול כדי להתפלל מאשר להתפלל כדי לאכול ».
23) ‘אוצר’ עמ’ רנח.
24) ראה בס’ « מאמרי אדה »ז ע »פ התורה והמועדים » ח »א עמ’ שמא, שעיקר ההלל (התגלות הכתר הוא הרצון, עיי »ש), הוא בחג השבועות.
25) לקוטי-שיחות כרך כג עמ’ 251, ועמ’ 256. וכמובן על המארגנים להשתדל למניעת הפרעות מהם (ראה שו »ע אדה »ז סי’ צח סוס »א וסי’ קכד סו »ס י מהשל »ה).
26) לקוטי-שיחות כרך כח עמ’ 315.
הטעם כמובא בלקוטי שיחות (חלק כג, עמ’ 254) מפסיקתא דר »כ, שקריאת עשרת-הדברות היא בדוגמת יום מתן-תורה, ולכן יש לכנס את ילדי ישראל לשמיעתה אז. והרי ברור שהכוונה דווקא לקריאתה בציבור כתקנת חז »ל.
על-כן, בתי-חב »ד רבים מארגנים מניין מיוחד לקריאת התורה בשעה הנוחה לילדים, ובו שישה אנשים שלא שמעו עדיין את הקריאה (או שבשעת שמיעתם התנו שאם יזכו לשמוע באופן כשר אח »כ עם הילדים, הרי עכשיו הם מכוונים שלא לצאת כלל), ואח »כ אמירת הפסוקים, דברי התעוררות, ומחלקים פרסים וכו’. בדבר עריכת הגרלות, עדיף לארגן זאת באסרו-חג, ואז גם להעניק בפועל את כל הפרסים לזוכים.
27) מסתבר שגם המתפלל בביכ »נ שלפי הנוסח שלהם אומרים זאת ג »פ, א »צ לומר זאת עמהם (ראה תהלה-לדוד סי’ סו ס »ק ז, ושו »ת אגרות-משה או »ח ח »ג סי’ פט).
28) סידור אדה »ז.
29) פסקי הסידור אות קסו. ואכן מנהג זה אינו נהוג כלל אצל חסידי חב »ד, אף שהובא בשו »ע אדה »ז (סי’ תצ סי »ז, תצד סי »ג) – ‘המלך במסיבו’ ח »א עמ’ קעא-ב. רצו. וראה ‘אוצר’ עמ’ רסו.
30) זו ההוראה לרבים ולדורות – ספר-המנהגים שם, לקוטי-שיחות חלק ל »ג עמ’ 231.
31) לוח כולל-חב »ד, משו »ע אדה »ז סי’ תצד סי »א.
32) ספר-המנהגים עמ’ 44. וראה ‘אוצר’ עמ’ רסג.
33) רמ »א סי’ קמז ס »ח – להניחו שם (ואצל הרבי נהגו להניחו מימין).
34) לוח כולל-חב »ד, משו »ע אדה »ז שם ס »ה.
35) לוח כולל-חב »ד, משו »ע אדה »ז שם ס »ו.
36) בחו »ל מקיימים הזכרת נשמות ביום-טוב שני, כדלהלן הערה 61.
37) הוראת אדמו »ר מהוריי »צ נ »ע, ‘אוצר מנהגי חב »ד’ אלול-תשרי עמ’ רכא, וש »נ.
38) לקוטי-שיחות כרך יד עמ’ 233. ‘המלך במסיבו’ ח »א עמ’ שט.
39) סידור ‘תורה אור’ עמ’ 259, וכן נהג הרבי, ‘המלך במסיבו’ ח »ב עמ’ קסו.
40) משיחת אחש »פ תשכ »ו (תודה למערכת ‘הנחות בלה »ק’). ועפ »ז יש להזכיר את כ »ק אדמו »ר נשיא דורנו. ולכאורה הכוונה לומר: אדמו »ר פלוני בן פלונית, ולהזכירו לפני ההורים (ע »ד האמור בשערי הל’ ומנהג ח »א סו »ס קג לגבי ‘הרחמן הוא יברך את אדמו »ר’. ועד »ז בפסוקים לשמות אנשים שלפני סיום שמו »ע).
41) כ »ק אדמו »ר מהוריי »צ, ‘אוצר’ עמ’ רסט. והוראת הרבי שכן נכון לנהוג – ‘המלך במסיבו’ ח »ב עמ’ נח-נט.
42) שעיר עם שתי-הלחם ושעיר לחובת היום. שער-הכולל פ »מ סט »ו. קובץ ‘יגדיל תורה’ ברוקלין, גיליון יב.
43) היום-יום, טו בתשרי. לקוטי-דיבורים ח »א עמ’ 58. ‘ציצית הלכה למעשה’ פי »ב סכ »ז-כח וש »נ.
44) סיפר הרה »ח ר’ אשר-לעמיל שי’ הכהן, שהרבי שאלו מדוע לא הביא את בנו בן השש לנשיאת-כפיים (‘תשורה’ לנישואי רוט-דרוק, תשס »ב, עמ’ 151). וכן בנטעי גבריאל יו »ט ח »ב, הל’ נ »כ פרק סב ס »ו.
45) שו »ע אדה »ז סי’ קכח סמ »ט.
46) ‘רשימות’, היום יום וס’ המנהגים שם.
47) ראה משנה-ברורה סי’ קכח ס »ק ס. ואפשר לברכם אז רק בהושטת-יד ותו-לא.
הרבי היה מברך כל כוהן: « יישר-כוח, כוהן! » הכוהנים נוהגים להשיב: « ברוכים תהיו ».
48) על הדיון והמסקנא בקשר ליום ההסתלקות, ראה בספר-השיחות תרצ »ט עמ’ 333, וש »נ, וב’אוצר’ עמ’ רפח. אודות ההסתלקות, ראה ‘רבי ישראל בעש »ט’ הוצאת קה »ת, כפר-חב »ד תשמ »ו, ח »ב פרק כד. צילום המצבה, ב’ימי חב »ד’ ביום זה.
49) שו »ע אדה »ז סי’ תצד סט »ז. בטעמי המנהג (שלא יכלו לשחוט ולהכשיר הכלים בשבת; לפי שדוד המלך נסתלק בעצרת והיו כל ישראל אוננין בו ביום ואסורים באכילת בשר; מפני שהתורה נמשלה לדבש וחלב) – ראה בארוכה בקובץ ‘אהלי שם’ כרך ו’ עמ’ רא ואילך, וש »נ.
50) מנהג אדמו »ר מהוריי »צ – ‘רשימות היומן’ עמ’ רה. מנהג הרבי – ‘אוצר’ עמ’ רפד. לוח כולל-חב »ד.
51) של »ה מסכת שבועות ד »ה ההפטרה, ומציינים לש »ך יו »ד סי’ פט ס »ק טז. ‘שערי הלכה ומנהג’ חיו »ד סי’ יא, וראה ‘אוצר’ שם. זאת, גם בחלב וחמאה, אך כמובן, מלבד גבינה קשה שממתינים אחריה שש שעות (רובן ככולן של הגבינות הכשרות למהדרין בארה »ק כיום, אינן « קשות »).
« וראה פמ »ג לשו »ע יו »ד סי’ פט, שפתי-דעת ס »ק ז, דהפסק שעה – מחליף קינוח » (אג »ק כרך כ עמ’ רפט, שערי הל’ ומנהג יו »ד סי’ יא).
ההמתנה (אפילו בשש שעות מבשר לחלב) היא מגמר האכילה של סוג אחד עד תחילת האכילה של הסוג השני, ולא מגמר הסעודה או ברכה אחרונה עד תחילת הסעודה (דגול מרבבה ר »ס פט, ודלא כערוה »ש שם סוס »ד).
52) מצווה – שו »ע אדה »ז סי’ תקכ »ט ס »ז. וראה חוה »מ כהלכתו פ »א ס »ז.
53) שו »ע אדה »ז שם ס »ד « שישתה יין באמצע סעודתו, [ונאמרה בזה הגבלה:] אם ידו משגת » [וגם לא נאמר בזה שיעור (משא »כ – שני הדברים – ביין שמחיוב שמחה דלהלן)]. וראה ‘בירור’ בעניין זה ב’התקשרות’ גיליון תקל »ט.
54) חובה – שו »ע אדה »ז שם. וצ »ל רביעית, ‘תורה אור’ לאדה »ז עמ’ 198.
55) שו »ע אדה »ז סי’ תצד סעיף חי.
56) רשימת כ »ק אדמו »ר, ספר-המנהגים עמ’ 38 וש »נ.
57) ספר-השיחות תש »ד עמ’ 140.
58) ‘תורת- מנחם – התוועדויות’ חלק מ’ עמ’ 58.
59) ‘אוצר מנהגי חב »ד’ עמ’ שיא.
60) לקוטי-שיחות כרך ח עמ’ 252. וראה ‘אוצר’ עמ’ רצ. התהלוכה הראשונה היתה בשנת תשט »ו.
61) על השמחה המיוחדת ביום זה, ראה שו »ע אדה »ז סי’ תצד סי »ט. נתבאר בלקוטי-שיחות כרך כח עמ’ 24, ובלה »ק בס’ ‘שולחן המלך’ ח »ב עמ’ קמא.
לבני חו »ל: יום-טוב שני. בהדלקת נרות (אחרי צאת הכוכבים) מברכות: ‘להדליק נר של יו »ט’ ו’שהחיינו’. ערבית, קידוש וברהמ »ז של יו »ט. בשחרית מוציאים ב’ ס »ת, י »ג מידות וכו’ כדאתמול, בספר הראשון קוראים ה’ קרואים בפ’ ראה ‘כל הבכור’, ח »ק. בספר השני קוראים למפטיר כדאתמול. הפטרה בחבקוק (ספ »ב): ‘וה’ בהיכל קדשו…’. הזכרת נשמות, אב הרחמים, מוסף כדאתמול, ונושאים כפיים גם היום. קידוש וברהמ »ז של יו »ט [ביום ב’ אין מנהג לאכול מאכלי חלב – ע »פ לוח כולל חב »ד]. הנולד והנחלב ביום הראשון מותר ביו »ט שני. הרבי התוועד בסוף יום ב’. למחרת, יום ח’ סיוון – אסרו-חג.
בדבר בני חו »ל הנמצאים ביו »ט בארה »ק ולהיפך – ראה הנלקט בס’ ‘נתיבים בשדה השליחות’ ח »א עמ’ קג ואילך. וע »ע.
62) שיחת יום ב’ דחה »ש תשל »ח סי »ט.
63) שיחת יום ב’ דחג-השבועות, הנחת הת’ סנ »ו.
64) מדברי אדה »ז – ספר-השיחות תרח »ץ עמ’ 285.
65) שיחת מוצש »ק במדבר תשל »ט, הנחת הת’ סי »ט.
66) בער »ח סיון תש »מ, לקוטי-שיחות כרך כ »ג עמ’ 249.
67) משיחת ש »פ נשא תש »מ, לקוטי-שיחות שם עמ’ 259.
Tanya Ch. 22 #1: Le mal et l’hérésie, par qui ont-ils été créés ?!
75e anniversaire du débarquement de Normandie : Cet ancien soldat américain met les Tefilines en l’honneur de ses camarades tombés au combat
En l’honneur du 75e anniversaire du débarquement de Normandie, le Rav Anchelle Perl, directeur du Beth Habad de Mineola, a rendu une visite à Irving Goodman, ancien combattant américain de la Seconde Guerre mondiale, à Omaha Beach.
Irving Goodman, qui a survécu aux horreurs de la Normandie, a mis les Téflines en hommage à tous ses camarades qui ont perdu la vie ce jour-là.
Le Rav Perl a également partagé ses propres souvenirs de la Normandie.
Ancien étudiant à la Yechiva Loubavitch de Brunoy près de Paris, le Rav Perl, avait voyagé un jour avec sa classe de Yechiva de Londres à Paris en passant par Calais, avec un trajet en autocar à travers la campagne française qui comprenait toujours une escale aux cimetières militaires de Normandie.
Le Rav Perl a déclaré que tous les garçons de la Yechiva sont descendu du pour lire des Tehillim sur les tombes de tous les soldats juifs.
«Le grand nombre de tombes, sur tant de kilomètres, m’a rappelé le sacrifice de tous les soldats qui ont perdu la vie pour notre liberté aujourd’hui», conclut le Rav Perl.
Le débarquement de Normandie était la phase d’assaut d’une vaste opération qui vise à créer une tête de pont alliée de grande échelle dans le nord-ouest de l’Europe et l’ouverture d’un nouveau front à l’ouest. Ce débarquement marque le début de l’opération Overlord, nom de code de la bataille de Normandie.
Cette opération Neptune incluait de nombreux mouvements :
- la traversée de la Manche par plusieurs milliers de navires,
- les opérations aéroportées américaine et britannique la nuit précédente,
- les bombardements préparatoires aériens et navals des défenses côtières allemandes,
- le débarquement des troupes dès le 6 juin au matin (« Jour J ») sur les plages du nord-est du Cotentin et de l’ouest du Calvados dans les secteurs (d’ouest en est) d’Utah Beach et Omaha Beach et de la pointe du Hoc pour les Américains, Gold Beach pour les Britanniques, Juno Beach pour les Canadiens et Sword Beach pour les Britanniques (incluant les Français libres des commandos Kieffer).
Une fois les plages prises, l’opération se poursuit par la jonction des forces de débarquement et l’établissement d’une tête de pont sur la côte normande puis l’acheminement d’hommes et de matériels supplémentaires. Les jours suivants voient la mise en place des structures logistiques (ports artificiels Mulberry, oléoduc sous-marin PLUTO) pour le ravitaillement du front et le débarquement de troupes supplémentaires. L’opération cesse officiellement le 30 juin 1944.
