חג השבועות
ערבית.
ממתינים להתפלל ערבית של חג עד לאחר צאת הכוכבים, כדי שיושלמו מ »ט ימי ספירת-העומר « תמימות תהיינה », לפני שנכנס יום-טוב3.
תפילה של יום-טוב
בשמונה-עשרה מוסיפים: « ותודיענו », ואם שכח – אינו חוזר. נשים הנוהגות להתפלל ערבית, יתפללו תחילה ואחר-כך ידליקו את נרות החג. אשה שאינה מתפללת צריכה לומר קודם שתעשה מלאכה « ברוך המבדיל בין קודש לקודש », וכן מי ששכח ‘ותודיענו’4.
הדלקת נרות: יש להיזהר שלא להדליק אש חדשה, אלא להעביר אש מנר דולק [יש להכין לצורך זה נר דולק מערב שבת]. הברכות: ‘להדליק נר של יום-טוב’ ו’שהחיינו’.
קידוש:
סדר הקידוש – יקנה »ז: יין (ברכת הגפן), קידוש (‘אשר בחר בנו…’), נר (‘בורא מאורי האש’)5, הבדלה (‘המבדיל בין קודש לקודש’), זמן (שהחיינו).
« בהבדלת מוצאי-שבת-קודש שחל ביום-טוב, אין מקרבים הנרות ואין מאחדים השלהבת שלהם, וכן אין מביטים בציפורניים. ורק בעת ברכת ‘בורא מאורי האש’ מסתכלים בנרות כמו שהם כל אחד בפני עצמו »6.
החלטות טובות:
« חג-השבועות הוא זמן המוכשר לעשות הכול לטובת לימוד התורה והעבודה ביראת-שמים, וכן להתעסק בתשובה בהנוגע לתורה באין מפריע משטן המקטרג, כדוגמת זמן התקיעות בראש-השנה ויום הקדוש דצום הכיפורים »7.
תיקון ליל שבועות:
נהגו כל ישראל להישאר ערים בליל שבועות. רובם נהגו, וכן מנהגנו, לומר ‘תיקון’ כנדפס8. מי שלא הספיק לסיימו בלילה, יסיימנו ביום9.
הכרזת כ »ק אדמו »ר מהורש »ב נ »ע10: « יש תחת-ידי כתב-יד אדמו »ר האמצעי, וכתוב שם שהוא מבטיח למי שיהיה ניעור בליל שבועות כל הלילה, שיזכה ל’כתר תורה' ».
« היו לילות שלא קראו בליובאוויטש קריאת-שמע שעל-המיטה: שביעי-של-פסח, הושענא רבה, ליל שבועות, וליל ראשון של פסח.
« בכלל, בכל לילה נהג כ »ק [אדמו »ר מהורש »ב] לקרוא קריאת-שמע (פרשה ראשונה11) בהגיע חצות לילה, אפילו אם נשאר ער לאחר מכן (אפילו כל הלילה), אלא שלא הבחינו בכך. בלילות שלא היה קורא קריאת-שמע שעל-המיטה – כנ »ל – היה מדבר לפעמים בעניין קריאת-שמע, ולפעמים בפירוש המילות דקריאת-שמע »12.
תיקונים לנוסח ‘תיקון ליל שבועות’13:
« (א) בכל הדפוסים שראיתי14, הסיום דספר יצירה הוא: ‘…נאמנת בפנים… אחד בפה ואחד בלב’.
« ואינו נכון. כי (נוסף לזה שחסר סיום בדבר טוב, הרי) נוסח זה אינו מובן כלל. וצריך להיות, כמו שהוא בכמה וכמה הוצאות דספר יצירה הנדפס כספר בפני-עצמו: « ‘…נאמנת. ג’ רעות ללשון: דיבור רע, והמלשין, והמדבר אחד בפה ואחד בלב. ג’ טובות ללשון: שתיקה, ושמירת הלשון, ודיבור אמת’.
« (ב) ומעניין לעניין: ב’תיקון’ שנדפס בסלאוויטא (ועוד) בהעתקת מאמרו של רשב »י: ‘אנן בחביבותא תליא מילתא, דכתיב…’, הובאו רק שני פסוקים.
« וצריך להיות כבזוהר: אנן בחביבותא תליא מילתא, דכתיב: ‘ואהבת את ה’ אלוקיך’, וכתיב: ‘מאהבת ה’ אתכם’, וכתיב ‘אהבתי אתכם אמר ה' ».
נוהג נפוץ בין אנ »ש שלא לומר את נוסחאות ה’יהי רצון’ ושלא לכוון ה’כוונות’ כנדפס ב’תיקון’15. כמו-כן אין אומרים כלל את ה’קדישים’ הנדפסים שם16.
באשמורת הבוקר, מעט לפני עלות-השחר, נוהגים לטבול במקווה ארבע טבילות17.
לאחר מכן, כשכבר עלה השחר, ייצא לצרכיו וייטול ידיו שלוש פעמים על כל יד (רגילים ליטול לסירוגין), עם כל ההקפדות כדין נטילת-ידיים לסעודה18, ואז יברך את כל הברכות: « על נטילת ידיים »19; « אשר יצר »20; « אלוקי נשמה »; הברכות הקצרות, « המעביר שינה » ו »ברכת התורה »21. וכן לקרוא ק »ש של שחרית.
לאחר סיום הלילה טוב לישון מעט, כדי שיהיה אפשר להתפלל בכוונה22.
שחרית:
בבית-המדרש של רבותינו נשיאינו התחילה התפילה בשעה הרגילה כבכל שבת ויום-טוב23.
הלל שלם24, קדיש תתקבל. שיר-של-יום ליום ראשון, הושיענו, קדיש יתום.
מתקנת כ »ק אדמו »ר נשיא דורנו: כל בני-ישראל, גם הקטני-קטנים/ות (מבן חודש ומעלה, ואף לפני כן25) יהיו בבית-הכנסת (לכל הפחות) בעת קריאת עשרת הדיברות26.
מוציאים שני ספרי תורה. י »ג מידות – פעם אחת27. « ריבונו של עולם », בריך שמיה28. שמע, אחד אלוקינו, גדלו וכו’ עד « ישועה ורחמים ».
אין קוראים מגילת רות29, ואין אומרים ‘אקדמות’30.
בספר הראשון קוראים ה’ קרואים בפרשת יתרו מ »בחודש השלישי » עד סוף הפרשה. את עשרת-הדיברות קוראים ב’טעם העליון’31. בשעת קריאת-עשרת הדיברות – עומד הקהל, ופניו אל ספר-התורה32.
מניחים את הספר השני על הבימה מימין הספר הראשון33, ואומרים חצי-קדיש. הגבהה וגלילה. בספר השני קוראים למפטיר « וביום הביכורים », ומפטירים במרכבה דיחזקאל34. מעלים גדול וחכם למפטיר. ויש נוהגים שגם הקורא הפטרה זו בלחש עם המפטיר קורא אותה בעמידה, מפני כבודה35.
בארץ-ישראל, לאחר ברכות ההפטרה – הזכרת נשמות36.
מי שהוריו בחיים, יוצא מבית-הכנסת בזמן הזכרת נשמות. אָבֵל (רח »ל) בשנה הראשונה למות אביו או אימו, נשאר בבית-הכנסת אך אינו מזכיר נשמות37.
רבותינו נשיאינו דייקו לאחוז בעץ החיים של הספר-תורה בעת אמירת « יזכור »38.
בהזכרת נשמות אומרים: « בן/בת פלונית »39.
« וכידוע מנהג החסידים להזכיר גם את כ »ק מו »ח אדמו »ר (וכן את רבותינו נשיאינו שלפניו, בנוגע לאלו שהכירו אותם), שזהו עניין שפעולתו היא עבור האומר… »40.
אומרים ‘אב הרחמים’. גם מי שאינו מזכיר נשמות, אומר ‘אב הרחמים’41.
אשרי, יהללו, חצי-קדיש.
תפילת מוסף:
* בפסקה « ומנחתם ונסכיהם » אומרים (במקום « ושעיר לכפר ») « ושני שעירים לכפר »42.
* בפסקה « אלוקינו… מלך רחמן » צריך לומר: לְנָויהם (ולא: « לִנְויהם »).
נשיאת כפיים: הכול מכסים את פניהם בטלית, וגם את הילדים מכניסים תחת הטלית. גם ידי הכוהנים מכוסות בטלית43.
כוהן קטן שהגיע לחינוך (ואפילו מגיל שש44), נושא את כפיו בברכה עם כוהנים גדולים כדי להתחנך במצוות45.
כשהכוהנים נושאים כפיהם במוסף של יום-טוב אומר הקהל « ריבונו של עולם… » – בשעה שהכוהנים מנגנים דווקא, אבל כשהכוהנים אומרים את התיבות, צריך לשמוע. כשמנגנים הכוהנים לפני התיבה « וישם », אומר הקהל « ריבונו של עולם… הצדיק ». כשמנגנים לפני תיבת « לך » – « ואם… אלישע ». כשמנגנים לפני תיבת « שלום » – « וכשם… לטובה ». וכשהכוהנים אומרים תיבת « שלום », מסיימים « ותשמרני ותחנני ותרצני ». ‘אדיר במרום’ אומרים אחר עניית אמן, כשעדיין הטלית על פניו46.
הכוהנים נשארים על הדוכן עד אחר סיום ‘קדיש תתקבל’. כך נהגו אצל הרבי. במקום שיורדים הכוהנים לפני-כן, יש להימנע מלומר להם אז ‘יישר-כוח’47.
היום יום השנה להסתלקות מורנו רבי ישראל בעש »ט נבג »מ זיע »א (תק »כ), ומנוחתו כבוד במז’יבוז’48.
מאכלי חלב49:
נוהגים לאוכלם בשחרית, אחרי הקידוש50. אחר-כך מברכים ברכה אחרונה וממתינים שעה אחת51, ואוכלים סעודת יום-טוב הכוללת בשר52, ושותים בה גם יין53. שותים היום רביעית יין לשמחת יום טוב54.
סעודת יום-טוב:
חובתה המיוחדת בחג-השבועות – כדי להראות שנוח ומקובל לישראל יום שניתנה בו התורה55. אך ודאי אין « לבסומי… »56.
« מנהג הוא אצל רבותינו נשיאינו לומר ‘תורה’ בחג-השבועות בעת סעודת יום-טוב וגם לספר סיפור ממורנו הבעש »ט »57. ונכון לנהוג כך58.
כ »ק אדמו »ר נשיא דורנו היה נוהג להזכיר גם את משה רבינו ודוד המלך59.
בהתוועדויות חג-השבועות [שהתקיימו ביום-טוב שני לפני השקיעה]
נהג הרבי נשיא דורנו לעורר על-דבר חינוך, ועל-דבר שיעורי חת »ת.
יש מנגנים בהתוועדות זו ניגוני רבותינו נשיאינו ועל-פי הסדר שהורה הרבי בהתוועדויות דראש-השנה, ועוד. לפני כל ניגון מכריזים שם בעל הניגון. ניגון ג’ תנועות (להבעש »ט, הה »מ ואדה »ז), א-לי אתה (אדה »ז), ניגון מקהלת אדמו »ר האמצעי, ימין ה’ (הצ »צ), לכתחילה אריבער (מהר »ש), ניגון הכנה (רש »ב), הבינוני (הריי »צ), הוא אלוקינו / אתה בחרתנו (הרבי), ניגון הקפות (הרלוי »צ – אביו של הרבי). לאחרי זה מנגנים כפי שהיה הסדר בסוף ההתוועדויות הגדולות (למעט שנים תשמ »ו ואילך): ניגון הכנה, ד’ בבות, ניע זשוריצי.
ה’תהלוכה’ לבתי-הכנסת לשמח יהודים בשמחת יום טוב וכו’, שייכת במיוחד לחג-השבועות60.
יום שני
ז’ בסיוון – אסרו-חג61
כנהוג בכל שלושת הרגלים (וקל-וחומר בזמן מתן-תורה), עורכים בכל אסרו-חג [או בימים הסמוכים לו] ‘כינוס תורה’ בכל מקום שאפשר. כ »ק אדמו »ר נשיא דורנו היה משתתף בזה בשיחה מיוחדת שאמר בהתוועדות דחג-השבועות לכבוד הכינוס62.
בשנת תשל »ט63 הציע כ »ק אדמו »ר נשיא דורנו לערוך – ביום נפרד – ‘כינוס תורה’ גם לנשים, בקשר לעניינים הנוגעים לנשי ובנות ישראל, ובפרט טהרת-המשפחה, כשרות האכילה ושתייה ונרות שבת-קודש ויום-טוב. כן עורר אודות הדפסת קבצי חידושי-תורה שנאמרו בהזדמנויות אלו, ובכלל.
ימי התשלומין:
עניינם – אצירת גילויי החג, שלא יאבדו בטירדת הזמן64.
ההוספה בתורה ובצדקה דימי התשלומין שייכת גם אם בחג-השבועות נעשו כל העניינים בשלימות, ונעשית באופן ד’מעלין בקודש’ באופן מיוחד בימים אלו65.
בהמשך למדובר66 אודות כינוסי ילדים בימים שלפני חג-השבועות, והבאתם בחג-השבועות עצמו לקריאת עשרת הדיברות, הציע הרבי נשיא דורנו הוראה, ועל-מנת לפרסמה:
לאסוף ולכנס ילדי ישראל הן בנים והן בנות, גם בימי התשלומין לחג-השבועות, ומה טוב – עד י »ב בסיוון ועד בכלל, לכנסם פעם אחת, ומה טוב – פעמיים: פעם אחת לכנסם בבתי-הספר שם לומדים הם תורה, בהוספה על סדר לימודם הרגיל, ועוד פעם לכנסם בבית-הכנסת, « מקום שמגדלין בו תפילה ».
על-דרך זה יש לנהוג בבתי-הספר ובתי-הכנסת שבארץ-הקודש. ובארץ-הקודש בנוסף לזה יכנסו אותם גם במקומות הקדושים, ובמיוחד בכותל המערבי שאין השכינה זזה ממנו, ובמערת המכפלה (ובוודאי יקבלו רשיון לכך), וגם בקבר רחל אימנו67.
* אין אומרים תחנון עד שבת-קודש י »ב בסיוון.