ואנן קא יהבינן לכהנים ולודי אשאר מעשרות אמר ריש לקיש כל בית שאין מתודה על מעשר ראשון שוב אין מתודה על שאר מעשרות מאי טעמא אמר אביי הואיל ופתח בו הכתוב תחילה מכלל דאפרושי הוו מפרשי והא תניא אף הוא ביטל את הוידוי וגזר על הדמאי לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד ומעשר ראשון ומעשר שני מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין אמר להם בני בואו ואומר לכם כשם שתרומה גדולה יש בה עון מיתה כך תרומת מעשר וטבל יש בהן עון מיתה עמד והתקין להם הלוקח פירות מע »ה מפריש מהן מעשר ראשון ומעשר שני מעשר ראשון מפריש ממנה תרומת מעשר ונותנה לכהן ומעשר שני עולה ואוכלו בירושלים מעשר ראשון ומעשר עני המוציא מחבירו עליו הראיה תרתי תקן ביטל וידוי דחבירים וגזר על דמאי של עמי הארץ ואף הוא ביטל את המעוררים מאי מעוררים אמר רחבה בכל יום ויום שהיו עומדים לוים על דוכן ואומרים (תהלים מד, כד) עורה למה תישן ה’ אמר להן וכי יש שינה לפני המקום והלא כבר נאמר (תהלים קכא, ד) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל אלא בזמן שישראל שרויין בצער ועובדי כוכבים בנחת ושלוה לכך נאמר עורה למה תישן ה’ ואת הנוקפים מאי נוקפים אמר רב יהודה אמר שמואל שהיו מסרטין לעגל בין קרניו כדי שיפול דם בעיניו אתא איהו בטיל משום דמיחזי כי מומא במתניתא תנא שהיו חובטין אותו במקלות כדרך שעושין אותו לפני עבודת כוכבים אמר להם עד מתי אתם מאכילין נבילות למזבח נבילות הא שחיט להו אלא טריפות שמא ניקב קרום של מוח עמד והתקין להם טבעות בקרקע עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים בחולו של מועד כל ימיו לא היה אדם צריך לשאול על הדמאי כדאמרן מתני׳ משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות שנאמר (ישעיהו כד, ט) בשיר לא ישתו יין וגו’ משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב בהמ »ק בטל השמיר ונופת צופים ופסקו אנשי אמנה מישראל שנאמר (תהלים יב, ב) הושיעה ה’ כי גמר חסיד וגו’ רשב »ג אומר העיד ר’ יהושע מיום שחרב בהימ »ק אין יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה וניטל טעם הפירות ר’ יוסי אומר אף ניטל שומן הפירות ר’ שמעון בן אלעזר אומר הטהרה נטלה את (הטעם ואת) הריח המעשרות נטלו את שומן הדגן וחכמים אומרים הזנות והכשפים כילו את הכל גמ׳ וממאי דמשבטלה סנהדרי כתיב אמר רב הונא בריה דרב יהושע דאמר קרא (איכה ה, יד) זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם אמר רב אודנא דשמעא זמרא תעקר אמר רבא זמרא בביתא חורבא בסיפא שנאמר (צפניה ב, יד) קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה מאי כי ארזה ערה אמר ר’ יצחק בית המסובך בארזים עיר הוא אלא אפי’ בית המסובך בארזים מתרועע אמר רב אשי שמע מינה כי מתחיל חורבא בסיפא מתחיל שנאמר חרב בסף ואיבעית אימא מהכא (ישעיהו כד, יב) ושאיה יוכת שער אמר מר בר רב אשי לדידי חזי ליה ומנגח כי תורא אמר רב הונא זמרא דנגדי ודבקרי שרי דגרדאי אסיר רב הונא בטיל זמרא קם מאה אווזי בזוזא ומאה סאה חיטי בזוזא ולא איבעי אתא רב חסדא זלזיל ביה איבעאי אווזא בזוזא ולא משתכח אמר רב יוסף זמרי גברי ועני נשי פריצותא זמרי נשי ועני גברי כאש בנעורת למאי נפקא מינה לבטולי הא מקמי הא אמר ר’ יוחנן כל השותה בארבעה מיני זמר מביא חמש פורעניות לעולם שנאמר (ישעיהו ה, יא) הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה’ לא יביטו מה כתיב אחריו (ישעיהו ה, יג) לכן גלה עמי מבלי דעת שגורמין גלות לעולם וכבודו מתי רעב שמביאין רעב לעולם והמונו צחה צמא שגורמין לתורה שתשתכח מלומדיה (ישעיהו ה, טו) וישח אדם וישפל איש שגורמין שפלות לשונאו של הקב »ה ואין איש אלא הקדוש ב »ה שנאמר (שמות טו, ג) ה’ איש מלחמה ועיני גבוהים תשפלנה שגורמין שפלות של ישראל ומה כתיב אחריו לכן

ואנן יהבי ליה לכהנים . דקנסינהו עזרא כדאמרי’ ביבמות (דף פו:) וכיון דאינן נותנין כתקנן אין יכולין לומר וגם נתתיו ללוי ככל מצותך: תחילה . ונתת ללוי זה מעשר ראשון לגר זה מעשר עני בשעריך זה מעשר שני דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך (דברים יב): אף הוא . יוחנן כהן גדול: טבל ותרומת מעשר עון מיתה . באלו הן הנשרפין (סנהדרין פג.) ילפי’ לה וכשאתם לוקחין מעם הארץ והם לא הפרישו אלא תרומה עודנו טבל למעשרות ואתם נענשים מיתה: מפריש תרומת מעשר ונותנה לכהן . מפריש כל המעשרות ממנה להוציא מידי טבל ואחר כך מפריש מתוך מעשר ראשון תרומת מעשר מה שעל הלוי להפריש ונותנו לכהן משום דאית ביה עון מיתה אחמור עלייהו שלא לעכבו אצלו ולמכור לכהן כשם שהוא מעכב אצלו מעשר ראשון ומעשר עני ואומר המוציא מחבירו עליו הראיה גזירה דלמא כי משהי ליה גביה אכיל ליה אבל מעשר ראשון ומעשר עני מותרים לזרים ואין בהן אלא גזל כהן הלכך המוציא מחבירו עליו הראיה אלמא אפרושי נמי לא הוו מפרשי ואת אמרת לפי שאין נותנין אותו כתקנן הא אפרושי מפרשי ליה: תרתי תקון . לעולם העברת הודאות מעשר משום שאינם נותנין אותו ללוים הוא והא דתניא לפי ששלח כו’ לאו אביטל את הוידוי קאי אלא אגזר על הדמאי קאי ותרתי תקנות תקן ביטל וידוי של חברים אע »פ שמפרישין אותו לפי שאין נותנין אותו כתקונו וגזר על הדמאי על לוקח מעם הארץ לפי ששלח כו’: מסרטין . כשהיו רוצין להפילו לארץ לשוחטו: שיפול דם בעיניו . ואינו רואה ואינו מתחזק כל כך על רגליו ונוקפין לשון ונקף סבכי היער (ישעיהו י): חובטין . להפילו לארץ ונוקפין לשון חבטה ומכה כדאמרי’ אין אדם מנקף אפי’ אצבעו דם ניקוף מרצה כדם עולה (חולין דף ז:): טבעות . להכניס צואר בהמה לתוכו: כדאמרינן . שתיקן שיהו כל הלוקחין מפרישין ולא היה אדם צריך לישאל לחבירו חבר שלקח מעם הארץ הפרשת דמאי: מתני’ בשיר לא ישתו יין . ובגמ’ מפרש מנא לן דמשבטלה סנהדרין הוא: נביאים הראשונים . בגמרא מפרש: נופת צופים . מפרש בגמ’: אנשי אמנה . בוטחים בהקב »ה וסומכין עליו לעשות טוב ואין דואגין לחסרון: גמ’ אמר רב יוסף . הכי קאמר וכי בית המסובך בארזים עיר הוא שלא יהא נוח ליחרב: מתרועע . לשון ערה כמו ערו ערו (תהלים קלז): בסיפא מתחיל . מאיסקופת הבית ופתחיו מתחיל: ושאיה . לשון בית השאה מאין יושב ומתוך כך שעירים מרקדים שם ומנגחין וכותתין את שעריו: זמרי דנגדי . מושכי ספינות בחבל שרי שאינו אלא לזרזם במלאכתם: ודבקרי . שמזמרין בשעה שחורשין ואינו אלא לכוין את השוורים לתלמיהם שהולכין לקול השיר דערב עליהם: דגרדאי . אינו אלא לשחוק: בטל זמרא . גזר על דורו שלא יזמרו בביתם ובבית משתאות: ולא איבעי . ולא היו רוצים לקנותם בכך: זלזל בה . ולא הקפיד למחות בידם: כאש בנעורת . לפי שהעונה מטה אזנו לשמוע את המזמר לענות אחריו ונמצאו האנשים נותנים לבם לקול הנשים וקול באשה ערוה כדכתיב השמיעני את קולך (שיר ב) ומבעיר את יצרו כאש בנעורת אבל זמרי גברי ועניין נשי קצת פריצות יש דקול באשה ערוה אבל אינו מבעיר יצרו כל כך שאין המזמרים מטים אזנם לקול העונים: לבטולי האי מקמי האי . אם אין שומעין לנו לבטל את שניהם נקדים לבטל את זה שהוא כאש בנעורת: צחה צמא . צמא (שמות יז) מתרגם צחותא:

עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים ובימיו א »צ לשאול על הדמאי גמ׳ ת »ר מנין שאם נערפה העגלה ואח »כ נמצא ההורג שאין פוטרת אותו ת »ל (במדבר לה, לג) ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו עד אחד אומר ראיתי את ההורג כו’ טעמא דמכחיש ליה הא לא מכחיש ליה עד אחד מהימן מנהני מילי דת »ר (דברים כא, א) לא נודע מי הכהו הא נודע מי הכהו אפילו אחד בסוף העולם לא היו עורפין רבי עקיבא אומר מנין לסנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש ואין מכירין אותו שלא היו עורפין ת »ל (דברים כא, ז) ועינינו לא ראו והלא ראו השתא דאמרת עד אחד מהימן אידך חד היכי מצי מכחיש ליה והאמר עולא כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים אמר לך עולא תני לא היו עורפין וכן א »ר יצחק תני לא היו עורפין ור’ חייא אמר תני היו עורפין ולרבי חייא קשיא דעולא לא קשיא כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה תנן עד אחד אומר ראיתי את ההורג ושנים אומרים לא ראית היו עורפין הא חד וחד לא היו עורפין תיובתא דרבי חייא וליטעמיך אימא סיפא שנים אומרים ראינו ועד אחד אומר לא ראיתם לא היו עורפין הא חד וחד היו עורפין אלא מתני’ כולה בפסולי עדות וכדרבי נחמיה דאמר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד ואיכא דאמרי כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא אפילו מאה נשים כי אחד דמיין והכא במאי עסקינן כגון דאתאי אשה מעיקרא ותרצה לדרבי נחמיה הכי רבי נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד אבל שתי נשים באיש אחד כי פלגא ופלגא דמי ותרתי פסולי עדות למה לי מהו דתימא כי אזלינן בתר רוב דעות לחומרא אבל לקולא לא קמ »ל משרבו הרוצחין כו’ ת »ר משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה לפי שאינה באה אלא על הספק משרבו הרוצחנין בגלוי בטלה עגלה ערופה משרבו הנואפין כו’ ת »ר (במדבר ה, לא) ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו ואומר (הושע ד, יד) לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה כו’ מאי ואומר וכי תימא עון דידיה אין דבניה ודבנתיה לא תא שמע לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה וכי תימא עון אשת איש אין עון דפנויה לא ת »ש כי הם עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו וגו’ מאי ועם לא יבין ילבט אמר רבי אלעזר אמר להם נביא לישראל אם אתם מקפידין על עצמכם מים בודקין נשותיכם ואם לאו אין המים בודקין נשותיכם משרבו בעלי הנאה נתעותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין נוח בעולם משרבו רואי פנים בדין בטל (דברים א, יז) לא תגורו ופסק לא תכירו ופרקו עול שמים ונתנו עליהם עול בשר ודם משרבו לוחשי לחישות בדין רבה חרון אף בישראל ונסתלקה השכינה משום שנאמר (תהלים פב, א) בקרב אלהים ישפוט משרבו (יחזקאל לג, לא) אחרי בצעם לבם הולך רבו האומרים (ישעיהו ה, כ) לרע טוב ולטוב רע משרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע רבו הוי הוי בעולם משרבו מושכי הרוק רבו היהירים ונתמעטו התלמידים והתורה חוזרת על לומדיה משרבו היהירים התחילו בנות ישראל להנשא ליהירים שאין דורינו רואה אלא לפנים איני והאמר מר האי מאן דמיהר אפילו אאינשי ביתיה לא מיקבל שנאמר (חבקוק ב, ה) גבר יהיר ולא ינוה לא ינוה אפי’ בנוה שלו מעיקרא קפצה עליה לסוף מיתזיל עלייהו משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים רבה השוחד והטיית משפט ופסקה טובה משרבו מקבלני טובתך ומחזקני טובותיך רבו (שופטים יז, ו) איש הישר בעיניו יעשה שפלים הוגבהו והגבוהים הושפלו ומלכותא אזלא ונולא משרבו צרי עין וטורפי טרף רבו מאמצי הלב וקופצי ידים מלהלוות ועברו על מה שכתוב בתורה (דברים טו, ט) השמר לך פן וגו’ משרבו (ישעיהו ג, טז) נטויות גרון ומשקרות עינים רבו מים המרים אלא שפסקו משרבו מקבלי מתנות נתמעטו הימים ונתקצרו השנים דכתיב (משלי טו, כז) ושונא מתנות יחיה משרבו זחוחי הלב רבו מחלוקת בישראל משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שימשו כל צורכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות משרבו מקבלי צדקה מן העובדי כוכבים היו ישראל למעלה והם למטה ישראל לפנים והם לאחור משמת יוסי בן יועזר כו’ מאי אשכולות אמר רב יהודה אמר שמואל איש שהכל בו יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר כו’ מ »ט אמר רבי יוסי בר’ חנינא לפי שאין נותנין אותו כתיקונו דרחמנא אמר דיהבי ללוים

עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים . בבית הנפחים בחולו של מועד לעשות מלאכת דבר האבד שמותרת במועד ועמד הוא וגזר על הנפחים אפילו בדבר האבד מפני שקולן נשמע למרחוק ואין הכל יודעין שהיא לדבר האבד והכי אמרינן לה במועד קטן (יא.): כל ימיו לא הוצרך אדם לשאל לחבירו על הדמאי . אם מעושר אם לאו שהוא התקין שיהו כל הלוקחין מעם הארץ מעשרין: גמ’ אפילו אחד בסוף העולם . הכיר בו: והא אמר עולא כו’ . סוגיא זו כולה פירשתיה בפרק מי שקינא (לעיל סוטה לא:) ואינה חלוקה כאן כלום: אלא על הספק . ועכשיו יודעים את ההורגים מי הם: מנוקה מעון . ניאוף באשה האסורה לו בין מזו שנסתרה בין מאחרת: עון דבניה ודבנתיה . שהם נואפין: לא . אינו מונע את אשתו מליבדק: תא שמע לא אפקוד . לבדוק את הנשים ומה טעם על בנותיכם כי תזנינה: נתעוותו הדינין . דמתוך שהם בעלי הנאה אין מטריחין עצמן לעיין בדין ובאיסור והיתר להורות לציבור ומתוך כך נתקלקלו מעשיהם וכיון שכן אין להקב »ה נחת רוח בעולמו ואין עולמו נוח לו: לוחשי לחישות . עורכי הדיינין ומתלחשים עם הדיינין לפתוח להם פתח בזכותו של זה ובחובתו של זה: רבה חרון אף . שעל הטיית המשפט חרון אף בא שנאמר (שמות כב) אם ענה תענה אותו וגו’ וחרה אפי: נצב בעדת אל . בזמן שבקרב אלהים ישפוט: הולכי אחר בצעם . להנאתם: האומרים לרע טוב . שמשבחין את הרשעים: רבו הוי הוי . דכתיב הוי הוי בההיא פרשתא טובא: מושכי הרוק . מאריכין הרוק ומדת גאוה הוא: ונתמעטו התלמידים . כדקי »ל (קידושין דף מט:) סימן לגסות הרוח עניות של תורה: חוזרת על לומדיה . מחזרת אולי תמצא לומדיה: ולבסוף מתזיל עלייהו . נמאס בעיניהם: מטיל מלאי . הדיינים מטילין מלאי פרקמטיא שלהם על בעלי בתים היודעים בטיב סחורה שישתכרו הדיינין על ידו: רבו איש הישר בעיניו יעשה . שהרואה שהדיינין מסבירים לו פנים מפני טובה שעשה לו ואינו מתיירא מהם: שפלים הוגבהו . שאין אימת הגדולים על הקטנים ואין ניכר בין גבוה לשפל: ומלכותא . מלכותם של ישראל אזלא ונולא הולכת ומתנוולת: צרי עין . מלהנות אחרים בממונם: טורפי טרף . גזלנים ומאמצי הלב מן העניים לרחם: רבו מים המרים . רבו המקנאים לנשותיהם והיה למים המרים להרבות: אלא שפסקו מלהשקותם . כדאמרינן שאין המים בודקין משרבו המנאפים: זחוחי הלב . שאין מטין את אזנם לשמוע יפה מפי רבם וסומכים על בינתם לדקדק שמועתם: ישראל לפנים . כינוי הוא: שהכל בו . תורה באמתה ואין דופי ושכחה ומחלוקת: