מלמד שלן בעומקה של הלכה ואמר רב שמואל בר אוניא גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין שנאמר עתה באתי לא קשיא הא דרבים והא דיחיד ודיחיד קל והתנן נשים במועד מענות אבל לא מטפחות ר’ ישמעאל אומר אם היו סמוכות למטה מטפחות בראשי חדשים בחנוכה ובפורים מענות ומטפחות בזה ובזה אבל לא מקוננות ואמר רבה בר הונא אין מועד בפני תלמיד חכם כל שכן חנוכה ופורים כבוד תורה קאמרת כבוד תורה דיחיד חמור תלמוד תורה דיחיד קל אמר רבא פשיטא לי עבודה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף מדר’ יוסי בר חנינא תלמוד תורה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף מדסמכו של בית רבי תלמוד תורה ומת מצוה מת מצוה עדיף מדתניא מבטלין תלמוד תורה להוצאת מת ולהכנסת כלה עבודה ומת מצוה מת מצוה עדיף (במדבר ו, ז) מולאחותו דתניא ולאחותו מה ת »ל הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא יכול כשם שאינו מיטמא לאחותו כך אינו מיטמא למת מצוה ת »ל ולאחותו לאחותו הוא דאינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה בעי רבא מקרא מגילה ומת מצוה הי מינייהו עדיף מקרא מגילה עדיף משום פרסומי ניסא או דלמא מת מצוה עדיף משום כבוד הבריות בתר דבעיא הדר פשטה מת מצוה עדיף דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה גופא א »ר יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון ככרך תנא סמוך אע »פ שאינו נראה נראה אע »פ שאינו סמוך בשלמא נראה אע »פ שאינו סמוך משכחת לה כגון דיתבה בראש ההר אלא סמוך אע »פ שאינו נראה היכי משכחת לה א »ר ירמיה שיושבת בנחל וא »ר יהושע בן לוי כרך שישב ולבסוף הוקף נדון ככפר מ »ט דכתיב (ויקרא כה, כט) ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף ואמר ריב »ל כרך שאין בו עשרה בטלנין נדון ככפר מאי קמ »ל תנינא איזו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין פחות מכאן הרי זה כפר כרך איצטריך ליה אע »ג דמיקלעי ליה מעלמא ואמר ריב »ל כרך שחרב ולבסוף ישב נדון ככרך מאי חרב אילימא חרבו חומותיו ישב אין לא ישב לא והא תניא רבי אליעזר בר יוסי אומר (ויקרא כה, ל) אשר לוא חומה אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן אלא מאי חרב שחרב מעשרה בטלנין ואמר ריב »ל

הא דרבים . דהתם כל ישראל הוו: מענות . הספד על המת: ולא מטפחות . על לבן: אבל לא מקוננות . והתם מפרש איזהו עינוי ואיזהו קינה עינוי שכולן עונות כאחת קינה. אחת אומרת וכולן עונות אחריה: ת »ת דיחיד . ביטול מלמודו קל מעבודה ופורים מדרבי יוסי בר חנינא . דדריש משפחה כו’ ולאחותו מה ת »ל . גבי נזיר כתיב על נפש מת לא יבא (במדבר ו) הרי הכל במשמע הדר כתיב בתריה קרא יתירא לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו כו’ דריש לה בספרי לאביו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה לאמו מה ת »ל שאם היה כהן ונזיר אע »פ שקדוש ב’ קדושות לאמו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה לאחיו שאם היה כהן גדול ונזיר לאחיו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה דעל כרחך כולהו למעוטי מת מצוה אתו הלכך אם אינו ענין לו תנהו ענין לחבירו ולאחותו מה ת »ל כו’ ואם אינו ענין לאלו תנהו ענין לענין ביטול עבודה ומילה מפני מת מצוה: שמת לו מת . אח או אחות: אמרת לא יטמא . כשם שאין נזיר מבטל נזירותו ליטמא לקרוביו כך הוא זה לא יבטל מפסחו: את לא תעשה . דכתיב לא תוכל להתעלם (דברים כב) וכתיב והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו: בנחל . מקום נמוך: שישב ולבסוף הוקף . שנתיישב תחלה בבתים ולבסוף הוקף חומה נידון ככפר לענין בתי ערי חומה בית מושב עיר חומה . בית מושב של עיר חומה: עשרה בטלנין . שבטלין ממלאכתן שיהו מצויין תמיד בבית הכנסת שחרית וערבית כדאמרינן במסכת ברכות (דף ו:) כיון שבא הקב »ה בבית הכנסת ולא מצא שם עשרה וכו תנינא . בפירקין במתני’ (ד’ ה.): כרך איצטריכא ליה . דכל כרך אינו אלא מקום שווקין שנכנסים שם מכל צד וגדול הוא יותר מעיר גדולה: דמיקלעי ליה מעלמא . אנשים הרבה ויש הרבה מהן בטלין ממלאכ’ שאין עושין מלאכה אלא במקומן אפילו הכי בעינן קבועין דזמנין דלא משתכחין: ישב אין . שחזר והוקף:

ומוקים לה לברייתא כר’ יוסי בר יהודה ומי אמר ר »י בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה ורמינהי א »ר יהודה אימתי מקום שנכנסין בשני ובחמישי אבל מקום שאין נכנסין בשני ובחמישי אין קורין אותה אלא בזמנה מקום שנכנסין בשני ובחמישי מיהא קרינן ואפילו בזמן הזה ומוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה ומשום דקשיא ליה דרבי יהודה אדר’ יהודה מוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה רב אשי שמיע ליה דאיכא דתני לה כרבי יהודה ואיכא דתני לה כרבי יוסי בר יהודה ומדקשיא ליה דרבי יהודה אדרבי יהודה אמר מאן דתני לה כרבי יהודה לאו דווקא מאן דתני לה כרבי יוסי בר יהודה דווקא:
כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר וכו’:
מנהני מילי אמר רבא דאמר קרא (אסתר ט, יט) על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות וגו’ מדפרזים בארבעה עשר מוקפין בחמשה עשר ואימא פרזים בארבעה עשר מוקפין כלל כלל לא ולאו ישראל נינהו ועוד מהודו ועד כוש כתיב ואימא פרזים בארביסר מוקפין בארביסר ובחמיסר כדכתיב (אסתר ט, כא) להיות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר [בו] בכל שנה אי הוה כתב את יום ארבעה עשר וחמשה עשר כדקאמרת השתא דכתיב את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר אתא את ופסיק הני בארבעה עשר והני בחמשה עשר ואימא פרזים בארביסר מוקפין אי בעו בארביסר אי בעו בחמיסר אמר קרא בזמניהם זמנו של זה לא זמנו של זה ואימא בתליסר כשושן אשכחן עשייה זכירה מנלן אמר קרא (אסתר ט, כח) והימים האלה נזכרים ונעשים איתקש זכירה לעשייה מתני’ דלא כי האי תנא דתניא רבי יהושע בן קרחה אומר כרכין המוקפין חומה מימות אחשורוש קורין בחמשה עשר מ »ט דרבי יהושע בן קרחה כי שושן מה שושן מוקפת חומה מימות אחשורוש וקורין בחמשה עשר אף כל שמוקפת חומה מימות אחשורוש קורין בחמשה עשר ותנא דידן מ »ט יליף פרזי פרזי כתיב הכא (אסתר ט, יט) על כן היהודים הפרזים וכתיב התם (דברים ג, ה) לבד מערי הפרזי הרבה מאד מה להלן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון אף כאן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון בשלמא רבי יהושע בן קרחה לא אמר כתנא דידן דלית ליה פרזי פרזי אלא תנא דידן מ »ט לא אמר כר’ יהושע בן קרחה מ »ט דהא אית ליה פרזי פרזי הכי קאמר אלא שושן דעבד’ כמאן לא כפרזים ולא כמוקפין אמר רבא ואמרי לה כדי שאני שושן הואיל ונעשה בה נס בשלמא לתנא דידן היינו דכתיב (אסתר ט, כח) מדינה ומדינה ועיר ועיר מדינה ומדינה לחלק בין מוקפין חומה מימות יהושע בן נון למוקפת חומה מימות אחשורוש עיר ועיר נמי לחלק בין שושן לשאר עיירות אלא לרבי יהושע בן קרחה בשלמא מדינה ומדינה לחלק בין שושן לשאר עיירות אלא עיר ועיר למאי אתא אמר לך רבי יהושע בן קרחה ולתנא דידן מי ניחא כיון דאית ליה פרזי פרזי מדינה ומדינה למה לי אלא קרא לדרשה הוא דאתא וכדרבי יהושע בן לוי הוא דאתא דאמר רבי יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך עד כמה אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא כמחמתן לטבריא מיל ולימא מיל הא קא משמע לן דשיעורא דמיל כמה הוי כמחמתן לטבריא ואמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא מנצפ »ך צופים אמרום ותסברא והכתיב (ויקרא כז, לד) אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ועוד האמר רב חסדא מ »ם וסמ »ך שבלוחות

ואוקי לה להך ברייתא . דלעיל כרבי יוסי בר יהודה: אימתי . מקדימים: מקום שנכנסים כו’ . במקום שבית דין קבוע והכפרים נכנסים שם ליום הדין כשיש להם הריב: אבל מקום שאין נכנסין . דהך הקדמה לאו קולא היא לכפרים אין קורין אותה אלא בזמנה: משום דקשיא ליה כו’ . בתמיה: הפרזים . עיר שאין לה חומה ומתוך כך ישיבתה נפוץ ופרוז ומרוחקין משכונה לשכונה מוקפין בט »ו . שהרי שני ימים כתובין שם ומדקבע י »ד לפרזים שדייה ט »ו למוקפין כלל כלל לא . וחמשה עשר דכתיב במגילה שדייה לשושן כדרך שנחו בו בשעת הנס: מהודו ועד כוש כתיב . שקיבלו עליהם פורים דכתיב וישלח ספרים בכל מדינות המלך אחשורוש וגו’ לקיים עליהם ואע »ג דלא כתב הודו וכוש בהאי קרא כיון דכתיב בכל מדינות המלך אחשורוש. הרי מהודו ועד כוש: כדכתיב להיות עושים . מסקנא דקושיא היא ולא תירוצא הוא: ואימא פרזים בי »ד . דהא קבעינהו קרא אבל מוקפין דלא קבעינהו קרא אי בעו בארביסר ליקרו אי בעו בחמיסר ליקרו: ואימא מוקפין בי »ג . וקרא דכתיב בחמשה עשר. לשושן הוא דקבע כדרך שעשו בט »ו בשנה ראשונה: ומשני כשושן . כיון דלא רמז לך הכתוב זמן המוקפין אימת הוא ואשכחן שושן שעשו בט »ו. מסתברא שאותו היום שייר למוקפין אשכחן עשייה . דמשתה ויום טוב שתהא לפרזים בי »ד ומוקפין בט »ו: זכירה . קריאת המגילה: מנלן . שנקבע להם זמן לפרזים בארבעה עשר הא בהאי קרא דעל כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר וגו עשייה הוא דכתיבא: איתקש זכירה לעשייה . הלכך זמן אחד להם: וכתיב התם . בביאת הארץ בימי משה ויהושע לבד מערי הפרזי הרבה מאד: מה להלן מימות יהושע . ולא גרסינן מה להלן מוקפין חומה מימות יהושע דהא פרזים לאו מוקפין חומה נינהו: אף כאן מימות יהושע . אף פרזים האמור כאן במעשה המן בפרזי דיהושע קאמר ואע »ג דלאחר כן נעשה מוקף. הוי פרזים לענין מגילה: פרזי פרזי . לא גמיר גזירה שוה מרביה ואין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא אם כן קיבלה מרבו הכי קאמר אלא שושן דעבדה כמאן . אי ילפינן הך גזירה שוה היאך עשו אותן שבשושן בט »ו הא פרזי הוא ולא ידעינן בה שהוקפה מימות יהושע: הואיל ונעשה בה נס . שניתן להם גם מחר לעשות כדת היום להרוג בשונאיהם שני ימים על כרחן לא נחו עד ט »ו וכך קבעוה לדורות: מדינה ומדינה עיר ועיר . גבי זכירה ועשייה כתיב והימים האלה נזכרים ונעשים וגו’ משמע מדינה ומדינה כמנהגה ועיר ועיר כמנהגה למדנו שיש מנהג חלוק במדינות ומנהג חלוק בעיירות לחלק בין שושן לשאר עיירות ואע »פ שאף היא בכלל פרזים הוקבעה בט »ו: הכי גרסינן: אלא לר’ יהושע בן קרחה בשלמא מדינה ומדינה לחלק בין מוקפין חומה מימות אחשורוש לשאין מוקפין מימות אחשורוש: עיר ועיר למאי . הרי כל הפרזים שוין וכל המוקפין שוים ואין חילוק בין עיר ועיר וכר’ יהושע בן לוי . ובחלוק לא איירי כלל אלא ה »ק כל עיר ועיר הסמוך למדינה שתהא כמותה נידון ככרך . וקורין בט »ו הסמוך אע »ג שאינו נראה נראה אע »פ שאינו סמוך הכי מפרש לקמן: עד כמה . חשיב לה סמוך: מנצפ »ך . כפל אותיות: צופים אמרום . נביאי הדורות:

ועוד האמר רב חסדא מ »ם וסמ »ך כו’. השתא סלקא דעתך דמנצפך מיירי בסתומות ותימה דבמסכת שבת פרק הבונה (דף קד. ושם) משמע איפכא מדקאמר התם בשלמא פתוח ועשאו סתום עילויי עליוה דאמר רב חסדא כו’ אלא סתום ועשאו פתוח גרועי גרעיה דא »ר ירמיה מנצפ »ך [צופים אמרום] אלמא מנצפ »ך איירי בפתוחות ואור »י דגמ’ [דשבת] מסיק ליה וקתני דידע מתחילה מילתיה דרב חסדא וגם איירי ליה מעיקרא בפתוחות הוצרך להעמיד מנצפ »ך בפתוחות ולא תקשה דרב חסדא והכא ה »ק ותסברא והכתיב אלה המצות והך קושיא איתותב בין בפתוחות בין בסתומות ועוד את »ל דבסתומות איירי אכתי תקשה והאמר רב חסדא מ »ם וסמ »ך וכו’ וכן פיר »ת וז »ל שהגיה בספר הישר מנצפ »ך צופים אמרום כמו קול צופיך (ישעיהו נב) נביאים. צופים מהר אפרים (שמואל א א). ממאתים נביאים (מצופים) שעמדו להם לישראל והיו צופים הללו לאחר ששרף אמון את התורה ומשום לשון נופל על הלשון נקרא מנצפ »ך בלשון צופיך ותסברא והכתיב אלה המצות ועוד והאמר רב חסדא מ »ם וסמ »ך שבלוחות וכו’ ומשני אין מהוי הוי ולא קשיא מידי דרבי ירמיה מוקי לה בסתומות וכי מטי במגילה פריך מהא דרב חסדא דהכי אורחיה זיל הכא קא מדחי ליה מאלה המצות נמי פריך ומשני שפיר ומתוך הסוגיא דמגילה ושבת מוכח תרוייהו ורבי ירמיה קאמר מנצפ »ך צופים אמרום אפתוחות ואסתומות וכדמסיק הש »ס:

שמבזבזין דין אביהם לעתיד לבוא אומרים לפניו רבונו של עולם מאחר שאתה עתיד ליפרע מהן למה הקהיתה שיניהם בם אמר ר’ אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב שנאמר (תהלים ט, כא) שיתה ה’ מורה להם וא »ר אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של חבקוק היו ב’ תלמידי חכמים מתכסים בטלית אחת ועוסקין בתורה שנאמר (חבקוק ג, ב) ה’ שמעתי שמעך יראתי ה’ פעלך בקרב שנים חייהו אל תקרא בקרב שנים אלא בקרוב שנים ואמר ר’ אילעא בר יברכיה שני תלמידי חכמים המהלכין בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראוין לישרף באש שנאמר (מלכים ב ב, יא) ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וגו’ טעמא דאיכא דיבור הא ליכא דיבור ראוין לישרף וא »ר אילעא בר יברכיה שני ת »ח הדרין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה שנאמר (דברים ד, מב) לנוס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת ואין דעת אלא תורה שנאמר (הושע ד, ו) נדמו עמי מבלי הדעת אמר ר’ יהודה בריה דר’ חייא כל ת »ח העוסק בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמעת שנאמר (ישעיהו ל, יט) כי עם בציון ישב בירושלים בכה לא תבכה חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך וכתיב בתריה (ישעיהו ל, כ) ונתן ה’ לכם לחם צר ומים לחץ ר’ אבהו אומר משביעין אותו מזיו שכינה שנאמר (ישעיהו ל, כ) והיו עיניך רואות את מוריך ר’ אחא בר חנינא אמר אף אין הפרגוד ננעל בפניו. שנאמר (ישעיהו ל, כ) ולא יכנף עוד מוריך רשב »ג אומר משום ר’ יהושע מיום שחרב בהמ »ק אין וכו’ אמר רבא בכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו שנאמר (דברים כח, סז) בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר הי בקר אילימא בקר דלמחר מי ידע מאי הוי אלא דחליף ואלא עלמא אמאי קא מקיים אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא שנא’ (איוב י, כב) ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים הא יש סדרים תופיע מאופל ולא ירד טל לברכה וניטל טעם פירות וכו’ תניא ר »ש בן אלעזר אומר טהרה בטלה טעם וריח מעשר ביטל שומן דגן רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא שקלה כרכה בסודריה אתא רבה בריה א »ל מורחינא ריחא דחינוניתא א »ל בני טהרה יש בך יהבה ניהליה אדהכי אתא אבא בריה שקלה יהבה ניהליה א »ל בני שמחת את לבי והקהיתה את שיני היינו דאמרי אינשי רחמי דאבא אבני רחמי דבני אבני דהוו ליה רב אחא בר יעקב איטפל ביה ברב יעקב בר ברתיה כי גדל א »ל אשקיין מיא אמר לו לאו בריך אנא והיינו דאמרי אינשי רבי רבי בר ברתך אנא מתני׳ בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו יוונית בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא הכלה באפריון בתוך העיר ורבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר משמת ר »מ בטלו מושלי משלים משמת בן עזאי בטלו השקדנים משמת בן זומא בטלו הדרשנים משמת ר »ע בטל כבוד התורה משמת ר’ חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת ר’ יוסי קטנתא פסקו חסידים ולמה נקרא שמו קטנתא שהיה קטנתא של חסידים משמת רבי יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה משמת ר »ג הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות משמת רבי ישמעאל בן פאבי בטלה זיו הכהונה משמת רבי בטל ענוה ויראת חטא [גמ׳ ת »ר] ר’ פנחס בן יאיר אומר משחרב בהמ »ק בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל על מי לנו להשען על אבינו שבשמים ר »א הגדול אומר מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כחזניא וחזניא כעמא דארעא ועמא דארעא

שמבזבזין דין אביהם . קורעים דין אביהם שכשבאין לדונם אומרים לפניו וכו’: הקהיתה שיניהם . למה האבלתם וצערתם עלינו במותינו ונפרעת מהם בחייהם: מוכרי רבב . רבב הוא דבר מאוס כגון חלב ושומן ונדבק בבגדים ונמאסין ואין לך אדם מתעסק בהם אלא עני: שיתה ה’ מורה להם . לעיל מיניה כתיב כי לא לנצח ישכח אביון תקות ענוים תאבד לעד שיתה ה’ מורה להם תן להם מרות לאותן עניים עושר שיהו הגוים נוהגין בהם כבוד וידעו הגוים שהן אנוש ואינם אלהות שאין כל הכבוד והגדולה שלהם: מתכסין בטלית אחת . משום עוני: בקרב שנים . אותה פעולה שלך דהיינו דבר תורה שהיא בקירוב שנים ששנים צריכין להתקרב יחד בכיסוי אחד: חייהו . רפאהו והרווח להם ותן להם חיותם: המה הולכים הלוך ודבר . בדברי תורה באליהו ובאלישע כתיב: ראוין לישרף . שעל מנת כן בא הרכב אש עליהם: אחד מת . ע »י חבירו שהרגו בשוגג וזה גולה לערי מקלט ואם אין כאן מיתה סימן למיתה וגלות סימן לגלות שאחד מת ואחד גולה: בבלי דעת . על שלא היה להם דעת להיות מלמדין זה את זה ולמדין זה מזה: נדמו עמי . וסיפיה דקרא ותשכח תורת אלהיך: כי עם בציון ישב . אלו יושבי ישיבת תורה וסיפא דקרא חנון יחנך לקול זעקך: לחם צר . במי הכתוב מדבר במי שמזונותיו קשין עליו ואעפ »כ יושב ועוסק בתורה: והיו עיניך וגו’ . וכן בתריה כתיב ולא יכנף: פרגוד . מחיצה: לא יכנף . לא יתכסה ממך בכנף בגדו ומחיצתו: דלמחר . מי יתן שיבא יום: מי ידע . אם ייטב מן הלילה: אלא דחליף . מי יתן והיה זה יום הבא כזה שעבר: אלא עלמא אמאי מקיים . מאחר שהקללה הולכת תמיד ורבה: אקדושה דסידרא . סדר קדושה שלא תקנוה אלא שיהו כל ישראל עוסקין בתורה בכל יום דבר מועט שאומר קריאתו ותרגומו והן כעוסקין בתורה וכיון שנוהג בכל ישראל בתלמידים ובעמי הארץ ויש כאן שתים קדושת השם ותלמוד התורה חביב הוא וכן יהא שמיה רבה מברך שעונין אחר הגדה שהדרשן דורש ברבים בכל שבת היו נוהגין כך ושם היו נקבצין כל העם לשמוע לפי שאינו יום של מלאכה ויש כאן תורה וקידוש השם: סדרים . סדרי פרשיות דתורה: טהרה . שפסקה מישראל: ביטלה טעם . הפירות וריחם שמתוך שהיו טהורים ונוהגין בטהרה אף הקב »ה מטהר פירותיהן מריח רע ומטעם רע: מעשר ביטל שומן דגן . בעון פיסוק מעשרות פסק שומן הדגן כשמו של מעשר דאיקרי חלב כדכתיב כל חלב יצהר וגו’ (במדבר יח): טהרה . שפסקה מישראל: דחינוניתא . שמינה ויש בה ריח טוב ומין תמרים הוא לעצמן: טהרה יש בך . לפיכך מריחה לך ולא בטל הריח מאצלך: אתא בריה . דרבה בר רב הונא: א »ל . רב הונא לבריה: שמחת את לבי . בטהרתך: והקהיתה את שיני . שהראיתני שאהבתך על בנך יותר מעלי שנטלת ממני ונתת לו: רחמי . אהבה: איטפל ביה . גידלו בביתו: רבי רבי . גדל גדל אותי ואע »פ כן איני בנך: בר ברתך אנא . ואין עלי לכבדך כבן: מתני’ בפולמוס . חיל שהביא אספסיינוס על ירושלים: עטרות חתנים ואירוס . מפרש בגמרא: בפולמוס של טיטוס . שהביא הורקנוס אאריסתובלוס אחיו ובין זה לזה היו חמשים ושתים שנה כדאמר בסדר עולם: עטרות כלות . מפרש בגמרא: בפולמוס האחרון . הוא של חורבן הבית ושל טיטוס נמי הוה: באפריון בתוך העיר . שהיו מוליכין אותה מבית אביה לבית בעלה ואפריון של מעילים וטליתות מוזהבות מוקפות לה: מושלי משלות . לתת אות אמתלא וטעם לחכמה ליכנס בה בשערי בינה כגון ממשלות שועלים דאמר בסנהדרין (דף לח:) כי הוה דריש ר »מ בפירקא הוה דריש תילתא שמעתא ותילתא אגדתא ותילתא מתלי: שקדנים . שוקדין על דלתות בית המדרש לילה ויום כדאמר ביבמות (דף סג:) אבל מה אעשה שנפשי חשקה בתורה: הדרשנים . שהיה בקי בטעמי המקראות כדאמר לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא (ברכות דף יב:): בטל כבוד תורה . שהיה נותן לבו לדרוש כל קוץ וקוץ של כל אות וכ »ש תיבות יתירות ואותיות יתירות כגון בת ובת אני דורש (סנהדרין דף נא:) וזהו כבוד תורה גדול שאין בה דבר לבטלה: אנשי מעשה . בטוח בחשיבותו ועושה מעשים מופלאים כדאמר בתענית (דף כה.) נמטי כשוריך יאמר לחומץ וידלוק ולעזים להביא זאבים בקרניהם: קטנותם של חסידים . שהיו החסידים הולכים וכלים והוא היה מקטניהם וסופן: זיו החכמה . זה לא ידענא מאי היא: משמת ר »ג הזקן בטל כבוד התורה . במסכת מגילה (דף כא.) אמר שעד שמת הוא היה בריאות בעולם ולא היו למידין תורה אלא מעומד משמת הוא ירד חולי לעולם והוצרכו ללמוד תורה מיושב: בטל זיו הכהונה . שהיה חכם ועשיר וכהנים רבים אוכלין על שולחנו: ובני חורין . מיוחסין: חפו ראשם . שגברה יד עזי פנים ממזרים שהם עשירים ואלו עניים נדלדלו אנשי מעשה אין חש להם: ואין דורש . לישראל: ואין מבקש . עליהם רחמים: שרו חכימיא . התחילו החכמים: ספריא . מלמדי תינוקות שהם קטנים מן החכמים: כעמא דארעא . כעמי הארץ: