(איוב לו, ז) לא יגרע מצדיק עיניו בשכר צניעות שהית’ בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר ומאי צניעות היתה בה ברחל דכתיב (בראשית כט, יב) ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא אמר לה מינסבא לי אמרה ליה אין מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה אמר לה אחיו אנא ברמאות אמרה ליה ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא אמר לה אין (שמואל ב כב, כז) עם נבר תתבר ועם עקש תתפל אמר לה ומאי רמיותא אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסיב לי מקמה מסר לה סימנים כי מטא ליליא אמרה השתא מיכספא אחתאי מסרתינהו ניהלה והיינו דכתיב (בראשית כט, כה) ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל דעד השתא לאו לאה היא אלא מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה לא הוה ידע עד השתא לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול ומה צניעות היתה בשאול דכתיב (שמואל א י, טז) ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל זכה ויצאת ממנו אסתר ואמר רבי אלעזר כשהקב »ה פוסק גדולה לאדם פוסק לבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות שנאמר (איוב לו, ז) ויושיבם לנצח ויגבהו (וגו’) ואם הגיס דעתו הקב »ה משפילו שנאמר (איוב לו, ח) ואם אסורים בזקים וגו’ ואת מאמר מרדכי אסתר עושה אמר רבי ירמיה שהיתה מראה דם נדה לחכמים כאשר היתה באמנה אתו אמר רבה בר לימא (משמיה דרב) שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש אמר ר’ חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הקציף הקב »ה אדון על עבדיו לעשות רצון צדיק ומנו יוסף שנאמר (בראשית מא, יב) ושם אתנו נער עברי וגו’ עבדים על אדוניהן לעשות נס לצדיק ומנו מרדכי דכתיב ויודע הדבר למרדכי וגו’ אמר רבי יוחנן בגתן ותרש שני טרסיים הוו והיו מספרין בלשון טורסי ואומרים מיום שבאת זו לא ראינו שינה בעינינו בא ונטיל ארס בספל כדי שימות והן לא היו יודעין כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה והיה יודע בשבעים לשון אמר לו והלא אין משמרתי ומשמרתך שוה אמר לו אני אשמור משמרתי ומשמרתך והיינו דכתיב ויבקש הדבר וימצא שלא נמצאו במשמרתן אחר הדברים האלה (אחר מאי) אמר רבא אחר שברא הקב »ה רפואה למכה דאמר ר »ל אין הקב »ה מכה את ישראל אא »כ בורא להם רפואה תחילה שנאמר (הושע ז, א) כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים אבל אומות העולם אינו כן מכה אותן ואח »כ בורא להם רפואה שנאמר (ישעיהו יט, כב) ונגף ה’ את מצרים נגוף ורפוא ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו אמר רבא בתחילה במרדכי לבדו ולבסוף בעם מרדכי ומנו רבנן ולבסוף בכל היהודים הפיל פור הוא הגורל תנא כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד ישנו עם אחד אמר רבא ליכא דידע לישנא בישא כהמן אמר ליה תא ניכלינהו אמר ליה מסתפינא מאלהיו דלא ליעביד בי כדעבד בקמאי אמר ליה ישנו מן המצות אמר ליה אית בהו רבנן אמר ליה עם אחד הן שמא תאמר קרחה אני עושה במלכותך מפוזרין הם בין העמים שמא תאמר אית הנאה מינייהו מפורד כפרידה זו שאינה עושה פירות ושמא תאמר איכא מדינתא מינייהו ת »ל בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם דלא אכלי מינן ולא נסבי מינן ולא מנסבי לן ואת דתי המלך אינם עושים דמפקי לכולא שתא בשה »י פה »י ולמלך אין שוה להניחם דאכלו ושתו ומבזו ליה למלכות ואפילו נופל זבוב בכוסו של אחד מהן זורקו ושותהו ואם אדוני המלך נוגע בכוסו של אחד מהן חובטו בקרקע ואינו שותהו אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף וגו’ אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך אמר רבי אבא

לא יגרע מצדיק עיניו . נותן עיניו במעשה הצדיקים לשלם להם אף לימים רבים מדה במדה: זכתה ויצא ממנה שאול . שהיה צנוע: זכה ויצאת ממנו אסתר . בתרגום של מגילה מייחס מרדכי ועושהו עשירי לשאול ומשאול עד בנימין וכתיב היא אסתר בת דודו ואין לו ראיה אחרת בכתובים שיצאה משאול: מסרתן . ללאה והוא צניעות שלא יתפרסם הדבר שמסר לה סימנין: שנאמר לא יגרע מצדיק עיניו . וסיפיה דקרא ויושיבם לנצח ויגבהו והיינו גדולה לדורות: ואם הגיס דעתו כו’ . הכי סמכי קראי ויושיבם לנצח ויגבהו ואם אסורים בזקים על ידי שמגביהין עצמן באין לידי עניות ויסורים: וטובלת . מחמת נקיות שלא תהא מאוסה לצדיק משכיבתו של אחשורוש: אדון על עבדיו . ויקצוף פרעה על שני סריסיו: לשון טורסי . שם מקום: לא ראינו שינה . מתוך שהיתה חביבה עליו היה מרבה בתשמיש וצמא לשתות: משמרתי ומשמרתך . אתה ממונה על עבודה אחת ואני ממונה על עבודה אחרת: הכי גרסינן אחר הדברים האלה גדל המלך את המן וגו’ . בתר בגתן ותרש כתיב: וקא בעי הש »ס אחר מאי . מה העיד עליו הכתוב שלא גידלו עד שבא מעשה הזה: אחר שברא הקדוש ב »ה רפואה למכה . העתידה לבא לאחר זמן: כרפאי לישראל . ואחר כך נגלה עון אפרים ע »י מכה שאני מביא עליהן: הפיל פור . ומהו פור הוא הגורל מיום ליום באיזו יום יפול הגורל וכן מחודש לחודש והגורל של כולן הטיל ביום אחד ונפל לו הגורל על אחד: בשבעה באדר מת משה . שנאמר והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון (יהושע ד) צא מהם למפרע שלשים יום באבלו של משה ושלשה ימים שהכינו להם צידה שנאמר הכינו לכם צידה כי בעוד שלשה ימים אתם עוברים וגו’ (שם א) הרי בשבעה באדר מת משה: ובשבעה באדר נולד . דכתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום (דברים לא) היום מלאו ימי ושנותי כדאי הלידה שתכפר על המיתה: אית בהו רבנן . מתשובתו של המן אנו למדין שכך היה אחשורוש משיבו: קרחה אני עושה במלכותך . שמלכות אחת מליאה מהם: מדינתא . מדינה קטנה: ולא נסבי מינן . נשים: ואת דתי המלך אינם עושים . אונגריות ומסים וגולגליות וארנונות אינן נותנין: דמפקי ליה לשתא בשה »י פה »י . שבת היום פסח היום ואנו אסורים במלאכה: אין שוה . אין נאה ואין חשש להניחן: משמיעין . בית דין מכריזין שיביאו שקלים למקדש: ועל הכלאים . שגדלו הזרעים קצת וניצן ניכר ועוקרין אותן משדותיהן בהכרזת בית דין:

תניא נמי הכי ועוד שנה אחרת לבבל ועמד דריוש והשלימה אמר רבא אף דניאל טעה בהאי חושבנא דכתיב (דניאל ט, ב) בשנת אחת למלכו אני דניאל בינותי בספרים מדקאמר בינותי מכלל דטעה מ »מ קשו קראי אהדדי כתיב (ירמיהו כט, י) מלאות לבבל וכתיב (דניאל ט, ב) לחרבות ירושלם אמר רבא לפקידה בעלמא והיינו דכתיב (עזרא א, ב) כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה’ אלהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלם דרש רב נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב (ישעיהו מה, א) כה אמר ה’ למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו וכי כורש משיח היה אלא א »ל הקב »ה למשיח קובל אני לך על כורש אני אמרתי הוא יבנה ביתי ויקבץ גליותי והוא אמר (עזרא א, ג) מי בכם מכל עמו ויעל:
(אסתר א, ג) חיל פרס ומדי הפרתמים וכתיב למלכי מדי ופרס אמר רבא אתנויי אתנו בהדדי אי מינן מלכי מינייכו איפרכי ואי מינייכו מלכי מינן איפרכי (שם, ד) בהראותו את עושר כבוד מלכותו א »ר יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה כתיב הכא יקר תפארת גדולתו וכתיב התם (שמות כח, ב) לכבוד ולתפארת (שם, ה) ובמלאות הימים האלה וגו’ רב ושמואל חד אמר מלך פיקח היה וחד אמר מלך טיפש היה מאן דאמר מלך פיקח היה שפיר עבד דקריב רחיקא ברישא דבני מאתיה כל אימת דבעי מפייס להו ומאן דאמר טיפש היה דאיבעי ליה לקרובי בני מאתיה ברישא דאי מרדו ביה הנך הני הוו קיימי בהדיה שאלו תלמידיו את רשב »י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו אמרו לו אמור אתה אמר להם מפני שהשתחוו לצלם אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר אמר להם הם לא עשו אלא לפנים אף הקב »ה לא עשה עמהן אלא לפנים והיינו דכתיב (איכה ג, לג) כי לא ענה מלבו:
(שם) בחצר גנת ביתן המלך רב ושמואל חד אמר הראוי לחצר לחצר הראוי לגינה לגינה הראוי לביתן לביתן וחד אמר הושיבן בחצר ולא החזיקתן בגינה ולא החזיקתן עד שהכניסן לביתן והחזיקתן במתניתא תנא הושיבן בחצר ופתח להם שני פתחים אחד לגינה ואחד לביתן (שם, ו) חור כרפס ותכלת מאי חור רב אמר חרי חרי ושמואל אמר מילת לבנה הציע להם כרפס אמר ר’ יוסי בר חנינא כרים של פסים על גלילי כסף ועמודי שש מטות זהב וכסף תניא ר’ יהודה אומר הראוי לכסף לכסף הראוי לזהב לזהב אמר לו ר’ נחמיה א »כ אתה מטיל קנאה בסעודה אלא הם של כסף ורגליהן של זהב בהט ושש א »ר אסי אבנים שמתחוטטות על בעליהן וכן הוא אומר (זכריה ט, טז) אבני נזר מתנוססות על אדמתו ודר וסוחרת רב אמר דרי דרי ושמואל אמר אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה הושיבה באמצע סעודה ומאירה להם כצהרים דבי רבי ישמעאל תנא שקרא דרור לכל בעלי סחורה (שם, ז) והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים משונים מיבעי ליה אמר רבא יצתה בת קול ואמרה להם ראשונים כלו מפני כלים ואתם שונים בהם ויין מלכות רב אמר רב מלמד שכל אחד ואחד השקהו יין שגדול הימנו בשנים (שם, ח) והשתיה כדת (אין אונס) מאי כדת א »ר חנן משום ר »מ כדת של תורה מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משתיה אין אונס אמר רבי אלעזר מלמד שכל אחד ואחד השקהו מיין מדינתו לעשות כרצון איש ואיש אמר רבא לעשות כרצון מרדכי והמן, מרדכי דכתיב איש יהודי המן איש צר ואויב (שם, ט) גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות בית הנשים מיבעי ליה אמר רבא שניהן לדבר עבירה נתכוונו היינו דאמרי אינשי איהו בקרי ואתתיה

תניא נמי הכי . דבשנות נבוכדנצר ואויל מרודך נבלעה שנה: עוד שנה אחת לבבל . הכי איתא בסדר עולם ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא ודריוש מדאה קביל מלכותא הרי שבעים שנה מיום שמלך נבוכדנצר שבעים חסר אחת מיום שכיבש יהויקים ועוד שנה אחת לבבל למלאות שבעים שנה מששלט על ישראל ועמד דריוש והשלימה ואחריו בשנה אחרת מלך כורש בבבל ונפקדו פקידה במקצת שאמר מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל וגו’ למדנו מברייתא זו כשמת בלשצר לא היו לכיבוש יהויקים אלא שבעים חסר אחת ואנחנו מנינו למעלה שבעים שנה מ »ה דנבוכדנצר וכ »ג דאויל מרודך ושלשה דבלשצר הרי שנים מקוטעות היו: בינותי בספרים . לשון ספירה וחשבון: כתיב לפי מלאות לבבל . שבעים שנה אפקוד אתכם בספר ירמיה: וכתיב . בספר דניאל למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה מספר השנים אשר היה דבר ה’ אל ירמיה הנביא: לפקידה בעלמא . ואמר לפי מלאות לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם וכך היתה שנפקדו בשנה אחת לכורש מלך פרס שהיא שנת ע »א לכיבוש יהויקים שפשטה בבל על ישראל: משיח . נמשח כמו שמן המשחה: קובל אני לך כו’ . והכי קאמר כה אמר ה’ למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו וגו’ הוא יבנה את ביתי תרי קראי כתיבי דסמיכי אהדדי וניקוד טעם מקרא זה מוכיח על דרש זה שאין לך טעם זרקא במקרא שאין סגול בא אחריו וכאן ננקד למשיחו בזרקא ולכורש ננקד במאריך להפרישו ולנתקו מעם למשיחו: מי בכם מכל עמו וגו’ . והוא עצמו לא נשתדל בדבר: כתיב פרס ומדי הפרתמים . סמך הפרתמים אצל מדי וכתיב למלכי מדי ופרס. סמך מלכי אצל מדי: בגדי כהונה . שהיו בידו שם בגדי כהן גדול שהביאן מירושלים: פיקח היה . שהקדים משתה הרחוקים יותר ממשתה בני עירו: שהשתחוו לצלם . בימי נבוכדנצר: וכי משוא פנים יש בדבר . איך זכו לנס: הם עשו לפנים . מיראה: חרי חרי . מעשה מחט מלאכת המצעות היתה עשויה נקבים נקבים: מילת לבנה . חור לשון חיור: הראוי לכסף כו’ . מטות זהב וכסף קדריש שר הראוי לזהב לזהב וגרוע לכסף: מתחוטטות על בעליהן . רצפה עשה להם באבנים חטוטות כלומר שלא באו לידי אדם אלא בטורח שמחטטים ומחזירים בעליהן אחריהן עד שמוצאין אותן בדמים יקרים: וכן הוא אומר . שהמקרא משבח אבני’ יקרות ואומר על נסיונות הרבה הן באין כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו והכתוב מדבר לישראל לעתיד לבוא שיהיו חשובין ויקרים בין האומות כאבני נזר המתנוססות: דרי דרי . שורות שורות סביב וסוחרת לשון סחור סחור: כצהרים . והאי וסוחרת לשון סהרא הוא: שקרא דרור לכל בעלי סחורה . עשה נחת רוח לבני מלכותו להעביר מהן מכס של סוחרין: הראשונים . כלומר בלשצר וחבורתו: כדת של תורה . אכילת מזבח מרובה משתיה פר ושלשה עשרונים סולת לאכילה ונסך חצי ההין: מיין מדינתו . יין הרגיל בו ולא ישכרהו [ולא ישתהו] אלא לפי רצונו: כרצון מרדכי והמן . הם היו שרי המשקים במשתה: איהו בקרי . דלועין גדולות:

דלא קטליה דוד לשמעי דאתיליד מיניה מרדכי דמיקני ביה המן ומה שילם לי ימיני דלא קטליה שאול לאגג דאתיליד מיניה המן דמצער לישראל רבי יוחנן אמר לעולם מבנימן קאתי ואמאי קרי ליה יהודי על שום שכפר בע »ז שכל הכופר בע »ז נקרא יהודי כדכתיב (דניאל ג, יב) איתי גוברין יהודאין וגו’ רבי שמעון בן פזי כי הוה פתח בדברי הימים אמר הכי כל דבריך אחד הם ואנו יודעין לדורשן (דברי הימים א ד, יח) ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד אמאי קרי לה יהודיה על שום שכפרה בע »ז דכתיב (שמות ב, ה) ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור ואמר רבי יוחנן שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה ילדה והא רבויי רביתיה לומר לך שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו ירד זה משה ולמה נקרא שמו ירד שירד להם לישראל מן בימיו גדור שגדר פרצותיהן של ישראל חבר שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים סוכו שנעשה להם לישראל כסוכה יקותיאל שקוו ישראל לאל בימיו זנוח שהזניח עונותיהן של ישראל אבי אבי אבי אב בתורה אב בחכמה אב בנביאות ואלה בני בתיה אשר לקח מרד וכי מרד שמו והלא כלב שמו אמר הקב »ה יבא כלב שמרד בעצת מרגלים וישא את בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה אשר הגלה מירושלם אמר רבא שגלה מעצמו ויהי אומן את הדסה קרי לה הדסה וקרי לה אסתר תניא ר »מ אומר אסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה על שם הצדיקים שנקראו הדסים וכן הוא אומר (זכריה א, ח) והוא עומד בין ההדסים רבי יהודה אומר הדסה שמה ולמה נקראת שמה אסתר על שם שהיתה מסתרת דבריה שנאמר אין אסתר מגדת את עמה וגו’ ר’ נחמיה אומר הדסה שמה ולמה נקראת אסתר שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר בן עזאי אומר אסתר לא ארוכה ולא קצרה היתה אלא בינונית כהדסה ר’ יהושע בן קרחה אמר אסתר ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה כי אין לה אב ואם ובמות אביה ואמה למה לי אמר רב אחא עיברתה מת אביה ילדתה מתה אמה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת תנא משום ר »מ אל תקרי לבת אלא לבית וכן הוא אומר (שמואל ב יב, ג) ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת משום דבחיקו תשכב הוות ליה (לבת) אלא (לבית) הכי נמי לבית ואת שבע הנערות וגו’ אמר רבא שהיתה מונה בהן ימי שבת וישנה ואת נערותיה וגו’ אמר רב שהאכילה מאכל יהודי ושמואל אמר שהאכילה קדלי דחזירי ור’ יוחנן אמר זרעונים וכן הוא אומר (דניאל א, טז) ויהי המלצר נושא את פת בגם ונותן להם זרעונים ששה חדשים בשמן המור מאי שמן המור ר’ חייא בר אבא אמר סטכת רב הונא אמר שמן זית שלא הביא שליש תניא רבי יהודה אומר אנפקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו שמשיר את השיער ומעדן את הבשר בערב היא באה ובבקר היא שבה אמר רבי יוחנן מגנותו של אותו רשע למדנו שבחו שלא היה משמש מטתו ביום ותהי אסתר נשאת חן אר »א מלמד שלכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת ירח שנהנה גוף מן הגוף ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות אמר רב ביקש לטעום טעם בתולה טעם טעם בעולה טעם ויעש המלך משתה גדול עבד משתיא ולא גליא ליה דלי כרגא ולא גליא ליה שדר פרדישני ולא גליא ליה ובהקבץ בתולות שנית וגו’ אזיל שקל עצה ממרדכי אמר אין אשה מתקנאה אלא בירך חבירתה ואפי’ הכי לא גליא ליה דכתיב אין אסתר מגדת מולדתה וגו’ אמר רבי אלעזר מאי דכתיב

דלא קטליה דוד לשמעי . שהיה חייב מיתה: איתי גוברין יהודאין כו’ . וסיפיה דקרא לאלהך לא פלחין: כל דבריך אחד הן . כנגד הספר היה אומר כל דבריך דברי הימים אחת הן הרבה שמות אתה מזכיר פלוני ופלוני וכולן אדם אחד הן: ואנו יודעין לדורשן . ואע »פ שסתמת אותן אנו נותנין את לבינו עד שאנו יודעין לדורשן משום דאמרינן לעיל כל הכופר בע »ז נקרא יהודי נקט לה הכא: ואשתו היהודיה וגו’ . והלא בתיה שמה דהא כתיב בסופיה ואלה בני בתיה: לרחוץ . לטבול (לשון) גירות: והלא כלב שמו . שבכלב משתעי קרא: הכי גרסינן וישא בתיה שמרדה בגילולי בית אביה . ולכך נשתנה שמה בליקוחין הללו: שגלה מעצמו . מדלא כתיב אשר היה מן הגולה אשר הגלתה וכתיב אשר הגלה עם הגולה משמע שלא היה כשאר ישראל שגלו על כרחן והוא גלה מעצמו כמו שעשה ירמיהו שגלה מעצמו עד שאמר לו הקב »ה לחזור: בין ההדסים אשר במצולה . בין הצדיקים שגלו לבבל ובשכינה משתעי קרא: אסתהר . ירח יפה כלבנה: ירקרוקת היתה . כהדסה זו: אלא חוט של חסד משוך עליה . מאת הקב »ה לכך נראית יפה לאומות ולאחשורוש: ובמות אביה ואמה תו ל »ל . מאחר דכתיב כי אין לה אב ואם אלא ללמדנו שאפי’ יום אחד לא היה לה אב ואם: בשעה שנתעברה אמה מת אביה . נמצא שלא היה לה אב משעה שנראה להקרות אב: וכשילדתה אמה מתה . ולא נראית לקרות אם: ולרש אין כל . באוריה משתעי קרא: כבשה אחת . בת שבע: שהיתה מונה בהן ימי שבת . שהיתה משרתת לה אחת באחד בשבת ואחת בשני בשבת ואחת בשלישי בשבת וכן כולן וכשהגיע יום שפחה של שבת יודעת שהיום שבת: כתלי דחזירי . בקונ »וש שמינים ומתוך אונסה לא נענשה: ויהי המלצר נושא את פת בגם ויין משתיהם וגו’ . וכתיב בההוא ענינא ולמקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר וגו’: אנפקינון שמן זית שלא הביא שליש . גבי מנחות תנן אין מביאין אנפקינון ואם הביא פסול ועלה קאי ר’ יהודה ואמר מהו אנפקינון: מעדן . מצהיב: מגנותו של אותו רשע . גנותו הוא זה שהוא בועל נשים ומשלחן: שהגוף נהנה מן הגוף . מפני הצינה והעיד לך הכתוב שהיו מתכונין מן השמים לחבבה על בעלה: ביקש לטעום כו’ . לכך נאמר מכל הנשים ומכל הבתולות: עבד משתיא כו’ . חוזר לכמה ענינים לפייסה שתגלה לו מולדתה ולא הועיל וסמוך לה להאי קרא ובהקבץ בתולות שנית וגו’ אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה וגו’ עבד משתיא סעודה לכבודה מה שלא עשה בשאר נשים: דלי כרגא . אמר בשביל אסתר אני מניח לכם מכסי גולגולתכם היינו והנחה למדינות עשה: שדר פרדישני . דורונות לשרים בשמה והיינו דכתיב ויתן משאת כיד המלך: