Vendredi 16 octobre 2026 à 10h30 : Likoutei Sihot Noa’h, volume 20, Si’ha 3 – Rav Levi Azimov

ה. שלילת האפשרות למבול על ידי מדת הדין
5. L’exclusion de toute possibilité d’un nouveau Déluge par l’attribut de rigueur

אך עדיין דרוש הסבר: מדוע היה כאן צורך להרבות כל כך בתפלת צדיקים עד כדי כך שמדת הדין תתהפך למדת רחמים – ש’ויזכור’ יהיה על ידי שם ‘אלקים’ – ואין מסתפקים בכך ש’ויזכור’ יהיה רק משם הוי’?

Cependant, une question demeure : pourquoi fallait-il que les Justes multiplient leurs prières au point de provoquer une transformation de l’attribut de rigueur en attribut de miséricorde ?

Pourquoi était-il nécessaire que l’action exprimée par les mots ‘ Il se souvint ‘ provienne précisément du Nom Elokim ?

N’aurait-il pas suffi que cette manifestation de miséricorde émane uniquement du Nom Havaya, qui représente déjà l’attribut de miséricorde ?

ההסבר לכך הוא: הפעולה של ‘ויזכור… את נח…’ היתה ההתחלה של הברית אשר כרת הקדוש־ברוך־הוא לאחר מכן עם נח, ש’ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ’, אשר שללה את האפשרות של מבול בעתיד.

L’explication est la suivante :

L’action exprimée par les mots ‘ D.ieu se souvint de Noa’h ‘ constituait le commencement de l’alliance que le Saint béni soit-Il allait ensuite conclure avec Noa’h.

Cette alliance comportait la promesse divine : ‘ Il n’y aura plus de Déluge pour détruire la terre. ‘

Elle excluait ainsi la possibilité qu’un nouveau Déluge survienne à l’avenir.

ולשם כך אין די בכך שההנהגה של ‘ויזכור’ תגיע רק ממדת הרחמים, ומדת הדין רק לא תתנגד, ואף תסכים לכך – כי אז הכוונה היא שמדת הדין כשלעצמה בכל זאת מאפשרת מבול.

Pour atteindre cet objectif, il ne suffisait pas que l’action de ‘ se souvenir ‘ provienne exclusivement de l’attribut de miséricorde, tandis que l’attribut de rigueur se contenterait de ne pas s’y opposer, voire d’y consentir.

En effet, dans une telle situation, cela signifierait que l’attribut de rigueur, considéré en lui-même, continuerait malgré tout à admettre la possibilité d’un Déluge.

ולכן צריכה היתה פעולה זו להיות באופן של ‘ויזכור אלקים’, שמדת הדין עצמה נהפכה למדת הרחמים, ודוקא כך נשללת לחלוטין האפשרות של מבול.

C’est pourquoi cette action devait nécessairement se réaliser sous la forme de ‘ Elokim se souvint ‘.

Autrement dit, l’attribut de rigueur devait lui-même se transformer en attribut de miséricorde.

C’est uniquement de cette manière que la possibilité d’un nouveau Déluge pouvait être totalement et définitivement exclue.

ו. ‘ ויזכור… את נח ‘
6. ‘ D.ieu se souvint de Noa’h 

ההסבר לכך בפנימיות הענינים הוא:

L’explication de cette question, selon la dimension profonde de la Torah, est la suivante : הפסוק ‘ויזכור אלקים את נח…’ נאמר בתפלת מוסף של ראש השנה כאחד (והראשון) מפסוקי הזכרונות. ואין מובן:

Le verset ‘ D.ieu se souvint de Noa’h ‘ est récité dans la prière de Moussaf de Roch Hachana.

Il constitue même le premier des versets de Zi’hronot, les versets évoquant le souvenir divin.

Cela soulève une difficulté.

כל פסוקי הזכרונות עוסקים בזכרון הברית שכרת הקדוש־ברוך־הוא עם ישראל. אמנם ‘אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם’, אבל עיקר הזכרון בראש השנה קשור לעם ישראל, ובאמצעות הזכרון של נשמות ישראל נזכרים גם ‘כל יצורי קדם’.

Tous les versets de Zi’hronot concernent le souvenir de l’alliance que le Saint béni soit-Il a conclue avec le peuple d’Israël.

Certes, nous déclarons dans la prière : ‘ Tu Te souviens de toutes les œuvres du monde et Tu prends en considération toutes les créatures des temps anciens. ‘

Cependant, l’essentiel du souvenir divin à Roch Hachana concerne le peuple d’Israël.

C’est par l’intermédiaire du souvenir des âmes d’Israël que toutes les autres créatures sont également évoquées devant D.ieu.

ואם כך, מדוע אומרים את הפסוק ‘ויזכור אלקים את נח…’, אשר זכרון זה קשור לקיום העולם בכלל, לאחר המבול?

Dès lors, pourquoi récitons-nous précisément le verset ‘ D.ieu se souvint de Noa’h ‘ ?

En effet, ce souvenir semble concerner l’existence du monde dans son ensemble après le Déluge, et non spécifiquement le peuple d’Israël.

על כך מוסבר, שזכרון זה, אשר היה לפני כריתת הברית, לא היה בקשר לעולם בכלל, אלא בעיקר ‘על נח מצד עצמו, והיינו מצד עצם מעלת נשמות ישראל’. ולכן אומרים ‘וגם את נח באהבה זכרת’, כאשר הכוונה היא ל’אהבה פנימית ועצמית’ לנשמות ישראל.

Il est expliqué à ce sujet que ce souvenir divin, qui précéda la conclusion de l’alliance, ne concernait pas principalement le monde dans son ensemble.

Il portait avant tout sur ‘ Noa’h en lui-même, c’est-à-dire sur la valeur essentielle des âmes d’Israël ‘.

C’est pourquoi nous disons dans la prière de Roch Hachana : ‘ Et Tu T’es également souvenu de Noa’h avec amour. ‘

Cet amour désigne l’amour intérieur et essentiel que D.ieu porte aux âmes d’Israël.

Il ne s’agit pas d’un amour dépendant de leurs actions ou de leurs mérites, mais d’un amour lié à leur essence même.

אך דרוש הסבר: מיד לאחר המילים ‘וגם את נח באהבה זכרת’ ממשיכים ואומרים ‘ותפקדהו בדבר ישועה ורחמים בהביאך את מי המבול… על כן זכרונו בא לפניך…’. כלומר, שהזכרון הוא כדי שתכרת ברית על קיום העולם?

Cependant, une nouvelle explication est nécessaire.

Immédiatement après les mots ‘ Et Tu T’es également souvenu de Noa’h avec amour ‘, nous poursuivons : ‘ Et Tu T’es souvenu de lui par une parole de salut et de miséricorde, lorsque Tu fis venir les eaux du Déluge… C’est pourquoi son souvenir s’éleva devant Toi… ‘

Ces paroles semblent indiquer que le souvenir de Noa’h avait précisément pour objectif de conduire à la conclusion d’une alliance garantissant la subsistance du monde.

Comment concilier cela avec l’explication précédente, selon laquelle ce souvenir concernait avant tout la valeur essentielle des âmes d’Israël ?

ההסבר לכך הוא: כריתת הברית עם נח אודות קיום העולם איננה רק הבטחה סתמית שהעולם יתקיים, ולא ייחרב שוב על ידי מבול, אלא הכוונה היא שהעולם יהיה מותאם למטרה ולתכלית של בריאתו. וכיון שהעולם נברא ‘בשביל ישראל’, הרי מובן שכריתת הברית קשורה לזכרון – שקדם לה וגרם לה – ‘על נח מצד עצמו .. מצד עצם מעלת נשמות ישראל’.

L’explication est la suivante : L’alliance conclue avec Noa’h pour garantir la subsistance du monde ne constitue pas simplement une promesse selon laquelle le monde continuera d’exister et ne sera plus jamais détruit par un Déluge.

Son objectif est beaucoup plus profond.

Cette alliance garantit que le monde pourra exister conformément au but et à la finalité pour lesquels il a été créé.

Or, puisque le monde a été créé ‘ pour Israël ‘, il est évident que cette alliance est intimement liée au souvenir divin qui l’a précédée et qui en a été la cause.

Ce souvenir concernait ‘ Noa’h en lui-même ‘, c’est-à-dire ‘ la valeur essentielle des âmes d’Israël ‘.

Ainsi, la pérennité du monde est directement liée à sa finalité profonde : permettre au peuple d’Israël d’accomplir la volonté divine.

ז. כריתת הברית – גילוי כח האין־סוף
7. La conclusion de l’alliance : la révélation de la puissance de l’Infini

ענין זה – שכריתת הברית עם נח על קיום העולם היא על כך שהעולם יהיה בהתאם לתחילת הבריאה – משתקף בכך שהחידוש של כריתת הברית הוא שלא יהא שינוי והפסקה בהנהגת העולם – ‘עוד כל ימי הארץ… לא ישבותו’:

Cette idée, selon laquelle l’alliance conclue avec Noa’h garantit que le monde continuera d’exister conformément à l’intention première de sa création, se manifeste dans une caractéristique essentielle de cette alliance.

Sa nouveauté réside dans le fait que l’ordre du monde ne connaîtra plus d’interruption ni de bouleversement fondamental.

Comme il est écrit : ‘ Tant que dureront les jours de la terre… ils ne cesseront pas. ‘

העדר השינויים בהנהגת הטבע מוכיח שמלובש בו כוח שמעל להגבלות, כוח האין־סוף. כי הטבע כשלעצמו, ככל הנבראים, אינו יכול להיות נצחי, ולא ייתכן שלא יהיו בו שינויים. אלא, הדבר נובע מכך שטמון בו כח אלקי שמעל לשינויים – ‘אני ה’ לא שניתי’.

Cette stabilité dans le fonctionnement de la nature démontre qu’une puissance dépassant toutes les limitations se trouve investie en elle : la puissance de l’Infini divin.

En effet, la nature, considérée en elle-même, est une réalité créée.

Comme toutes les créatures, elle ne possède pas, par sa propre essence, la capacité d’exister éternellement.

Il serait donc impossible qu’elle demeure sans changement ni interruption par ses seules forces.

Cette permanence provient nécessairement d’une puissance divine qui transcende toute transformation.

Comme D.ieu le déclare : ‘ Moi, l’Éternel, Je n’ai pas changé. ‘

יוצא מכך, שתוקף ועוצמה זו, שניתנו למציאות העולם על ידי כריתת הברית, אינם ענין של העלם והסתר, אלא להיפך: ענין של גילוי כח האין־סוף, שמעל לשינויים.

Il en résulte que la force et la stabilité accordées au monde par cette alliance ne constituent pas une forme de dissimulation ou d’occultation de la Divinité.

Bien au contraire.

Elles représentent une révélation de la puissance de l’Infini divin, qui transcende tous les changements.

La permanence de la nature devient ainsi elle-même l’expression d’une réalité divine qui dépasse les limites de la création.

ח. המכשולים מעוררים מסירות נפש
8. Les obstacles éveillent le don de soi

בכך ניתן להבין גם את הנאמר במדרש על הפסוק ‘וירח ה’ את ריח הניחוח’ – דבר שהביא לידי כריתת הברית עם נח: ‘ויאמר ה’… לא אוסיף עוד לקלל את האדמה…’ – ש’ריח הניחוח’ הוא רמז ל’ריחו של אברהם אבינו עולה מכבשן האש .. ריח של חנניה מישאל ועזריה עולין מכבשן האש .. ריח דורו של שמד’. כלומר, מסירות הנפש של אברהם אבינו, של חנניה מישאל ועזריה ושל דורו של שמד הביאה לידי ‘ויאמר ה’ .. לא אוסיף לקלל עוד…’.

À la lumière de cette explication, nous pouvons également comprendre l’enseignement du Midrach concernant le verset :

‘ L’Éternel respira l’agréable parfum. ‘

C’est à la suite de ce ‘ parfum agréable ‘ que D.ieu conclut Son alliance avec Noa’h, en déclarant : ‘ L’Éternel dit : Je ne maudirai plus jamais la terre… ‘

Le Midrach explique que ce ‘ parfum agréable ‘ fait allusion : ‘ Au parfum d’Avraham notre père s’élevant de la fournaise ardente… au parfum de Hanania, Michaël et Azaria s’élevant de la fournaise ardente… au parfum de la génération des persécutions. ‘

Cela signifie que le don de soi d’Avraham notre père, celui de Hanania, Michaël et Azaria, ainsi que celui des Juifs qui sacrifièrent leur vie durant les périodes de persécution, ont conduit à la déclaration divine : ‘ Je ne maudirai plus jamais la terre. ‘

נשאלת על כך השאלה: מדוע אין די בריח הניחוח של קרבנות נח בלבד כדי להביא לידי כריתת הברית על קיום העולם, ודרוש דוקא ‘ריח’ של מסירות נפש – ועד כדי מסירות נפש של דורו של שמד – שהיא הדרגה הנעלית ביותר בעבודת ה’?

Une question se pose alors.

Pourquoi le parfum agréable des sacrifices offerts par Noa’h ne suffisait-il pas, à lui seul, pour provoquer la conclusion de l’alliance garantissant la subsistance du monde ?

Pourquoi fallait-il précisément le ‘ parfum ‘ du don de soi, de la Messirout Nefech ?

Et pourquoi fallait-il même évoquer le don de soi des générations qui subirent les persécutions, alors qu’il s’agit du degré le plus élevé du service divin ?

ההסבר לכך הוא: כריתת הברית הביאה לקיום העולם באופן של ‘לא ישבותו’ – אשר (א) נובע מכח האין־סוף, אני ה’ לא שניתי, (ב) כח זה מתגלה דוקא בתוך ובאמצעות הטבע עצמו, כדלעיל. ולכן, צריך להיות ענין הדומה לכך – במדה שאדם מודד – בעבודה – ה’ריח’ – הגורמת לכך. וזוהי עבודת מסירות הנפש, ובמיוחד מסירות הנפש של ‘דורו של שמד’, אשר מסירות נפש כוללת שני ענינים:

L’explication est la suivante.

L’alliance conclue avec Noa’h a permis au monde de subsister selon le principe : ‘ Ils ne cesseront pas. ‘

Cette permanence possède deux caractéristiques.

Premièrement, elle provient de la puissance de l’Infini divin, exprimée par les mots : ‘ Moi, l’Éternel, Je n’ai pas changé. ‘

Deuxièmement, cette puissance se révèle précisément à l’intérieur de la nature et par son intermédiaire, comme nous l’avons expliqué.

Par conséquent, le service divin qui provoque cette révélation, et qui constitue le ‘ parfum agréable ‘ évoqué par le verset, doit présenter des caractéristiques semblables, selon le principe de correspondance entre l’action de l’homme et la réponse divine.

C’est précisément le cas du service de D.ieu fondé sur la Messirout Nefech, le don de soi.

Cela se manifeste tout particulièrement dans le don de soi des Juifs qui vécurent à l’époque des persécutions.

En effet, la Messirout Nefech comporte deux dimensions essentielles.

מסירות נפש מוכיחה שהאדם עובד את עבודתו באופן של ‘לא שניתי’ – שום דבר, ואפילו ההסתרים הגדולים ביותר, אינו יכול להפריע לו, ואפילו לא להחליש את העבודה הנעשית מתוך מסירות נפש.

Premièrement, le don de soi démontre que l’homme sert D.ieu selon le principe de ‘ Je n’ai pas changé ‘.

Rien ne peut le détourner de son service divin.

Même les obstacles les plus considérables et les dissimulations les plus profondes ne peuvent l’empêcher d’accomplir la volonté divine.

Bien plus encore, ils ne peuvent même pas affaiblir son engagement lorsqu’il est animé par une véritable Messirout Nefech.

מצד שני, מתגלה עצמתה של מסירות הנפש באמצעות ההסתרים עצמם. וכידוע שכוח מסירות הנפש מאיר בתקופת הגלות יותר מאשר בזמן בית המקדש, כי ההעלם וההסתר של תקופת הגלות מביא ליד גילוי רב יותר של כח מסירות הנפש.

Deuxièmement, la puissance du don de soi se révèle précisément à travers les obstacles et les dissimulations eux-mêmes.

Comme on le sait, la force de la Messirout Nefech se manifeste davantage durant la période de l’exil qu’à l’époque du Beth Hamikdach.

En effet, les dissimulations et les obscurités spirituelles propres à l’exil provoquent une révélation plus intense de la capacité de l’âme juive à se consacrer entièrement à D.ieu.

יוצא מכך, שההעלם וההסתר עצמו, אשר באופן חיצוני הוא מונע ומעכב את עבודת ה’, הוא עצמו מעורר התחזקות בעבודת ה’, עד כדי עבודה של מסירות נפש שלמעלה ממדידה והגבלה.

Il en résulte que l’obstacle et la dissimulation eux-mêmes, qui semblent extérieurement empêcher ou entraver le service de D.ieu, deviennent précisément les éléments qui provoquent son intensification.

Ils éveillent chez le Juif une force nouvelle, jusqu’à lui permettre de servir D.ieu avec une Messirout Nefech qui dépasse toute mesure et toute limitation.

וכאשר יהודי מתגבר על ההפרעות ועל הנסיונות ומוסר את נפשו לקדוש־ברוך־הוא, הרי בעצם התנהגות זו הוא מבטל את ההעלם וההסתר ומתגלה התכלית של הנסיון וההעלם וההסתר, שהיא לעורר בו עבודה שמעל למדידה והגבלה.

Lorsqu’un Juif surmonte les obstacles et les épreuves et fait preuve de don de soi envers le Saint béni soit-Il, il annule, par cette conduite même, la dissimulation qui semblait s’opposer à lui.

La finalité profonde de l’épreuve apparaît alors clairement.

En réalité, l’épreuve et la dissimulation ont pour objectif d’éveiller en lui une forme de service divin qui dépasse toutes les mesures et toutes les limites.

ט. הזכרון – דוקא באהבה
9. Le souvenir divin : précisément ‘ avec amour ‘

וזהו ההסבר לכך ש’ויזכור’, אשר הביא לידי כריתת הברית, היה צריך להגיע משם ‘אלקים’ – מדת הדין עצמה היתה צריכה ליהפך למדת הרחמים:

Nous pouvons maintenant comprendre pourquoi le souvenir divin exprimé par les mots ‘ D.ieu se souvint ‘, qui conduisit à la conclusion de l’alliance avec Noa’h, devait nécessairement provenir du Nom Elokim.

L’attribut de rigueur devait lui-même se transformer en attribut de miséricorde.

ענין זה, שהטבע עצמו יביא לגילוי אלקות, יכול להיעשות דוקא כאשר שם אלקים – המקור לטבע, שממנו נובעים ההסתרים וההעלמות של העולם – נהפך למדת הרחמים – אשר מהותה היא גילוי אלקות.

En effet, pour que la nature elle-même devienne un instrument de révélation de la Divinité, il est indispensable que le Nom Elokim, qui constitue la source de la nature et dont proviennent les dissimulations et les occultations présentes dans le monde, se transforme en attribut de miséricorde.

Car l’essence même de cet attribut est précisément de révéler la Divinité.

Ainsi, ce qui semblait initialement dissimuler la présence divine devient lui-même un moyen de la manifester.

והסיבה העיקרית לכך שהקדוש־ברוך־הוא הופך את מדת הדין למדת הרחמים היא – ‘וגם את נח באהבה זכרת’ – הזכרון של ה’אהבה פנימית ועצמית’ של הקדוש־ברוך־הוא לישראל ‘מצד עצם מעלת נשמות ישראל’, ששרשן הוא בפנימיות ובעצמות אין סוף ברוך הוא, ש’לאו מכל אלין מדות כלל’, ומסיבה זו הופכת מדת הדין לרחמים,

La raison fondamentale pour laquelle le Saint béni soit-Il transforme l’attribut de rigueur en attribut de miséricorde se trouve dans les paroles de la prière : ‘ Et Tu T’es également souvenu de Noa’h avec amour. ‘

Il s’agit du souvenir de l’amour intérieur et essentiel que D.ieu porte au peuple d’Israël, en raison de la valeur intrinsèque des âmes juives.

En effet, la racine de ces âmes se trouve dans la dimension la plus intérieure de l’Infini divin, dans l’Essence même du Saint béni soit-Il.

À ce niveau, comme l’enseignent les textes de la Kabbala et de la Hassidout, D.ieu est ‘ au-delà de tous ces attributs ‘.

Autrement dit, Son Essence transcende aussi bien l’attribut de rigueur que celui de miséricorde.

C’est précisément parce que les âmes d’Israël sont enracinées dans cette dimension divine qui dépasse tous les attributs que l’attribut de rigueur peut se transformer en miséricorde.

וענין זה יורד למטה מטה, עד שבטלים כל ההסתרים וההעלמות המפריעים ליהודים וליהדות, שלא זו בלבד שלא יעכבו, ח’ו, את ישראל מעבודת ה’, אלא, להיפך, הם הופכים למסייעים – הם עוזרים לישראל בכל הדרוש באופן של ‘ולכל בני ישראל היה אור במושבותם’, עוד בארץ מצרים – מיצרים וגבולים.

Cette révélation descend ensuite jusqu’aux niveaux les plus bas de l’existence.

Elle entraîne l’annulation de toutes les dissimulations et de tous les obstacles qui entravent les Juifs et le judaïsme.

Non seulement ces obstacles ne peuvent plus, à D.ieu ne plaise, empêcher Israël de servir D.ieu, mais ils se transforment au contraire en éléments favorables.

Ils deviennent eux-mêmes des instruments qui aident le peuple juif dans tout ce dont il a besoin pour accomplir sa mission.

C’est ce qu’exprime le verset : ‘ Et pour tous les enfants d’Israël, il y avait de la lumière dans leurs demeures. ‘

Cette lumière brillait déjà en Égypte, au sein même de Mitsraïm, dont le nom évoque les contraintes et les limitations.

Ainsi, même au cœur des situations les plus restrictives, la lumière divine peut se révéler et transformer les obstacles en moyens d’accomplir la volonté de D.ieu.

וזוהי ההכנה הקרובה לקיום היעוד ‘ועמדו זרים ורעו צאנכם’, בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.

Et c’est précisément cette transformation qui constitue la préparation immédiate à l’accomplissement de la promesse prophétique : ‘ Des étrangers se tiendront là et feront paître vos troupeaux. ‘

Cette prophétie exprime le moment où les forces extérieures, qui pouvaient auparavant constituer des obstacles, deviendront elles-mêmes des auxiliaires du peuple d’Israël.

Cela se réalisera pleinement lors de la venue de Machia’h, très prochainement, de nos jours mêmes.