אאמו »ר [הרש »ב] סיפר: הדרוש « וארא גו’ ושמי ד’ גו' » המדבר בענין כי לא ידח ממנו נדח (אינו הנדפס ב »תורה אור »), קנה לו שם « דער פרומער וארא » [= »וארא הצדקני »], והיה רגיל רבינו הזקן לחזור אותו אחת לשלש שנים, ובכל פעם ופעם כמעט שהיה אומר אותו כלשונו. ואמר ה »צמח צדק »: בכל פעם היה זה אור חדש. והגיב אבא: ה’אור’ שווה הוא תמיד, אך ‘מאור’ הוא בכל פעם כדבר חדש.

Mon père (le Rabbi Rachab) raconta:
«Le discours commençant par le verset « Je Me suis révélé à Avraham, à Its’hak et à Yaacov » mais Mon Nom Avaya, Je ne Le leur ai pas fait connaître », qui établit que « aucun d’entre nous ne sera perdu » (il ne s’agit pas de celui qui est imprimé dans Torah Or) fut surnommé « le pieux Vaéra ».»
L’Admour Hazaken avait coutume de le répéter tous les trois ans, à chaque fois dans des termes pratiquement identiques.
Le Tséma’h Tsédek dit:
«C’était, à chaque fois, une lumière nouvelle».
Mon père (le Rabbi Rachab) expliqua:
«Une lumière est toujours identique. Un luminaire, en revanche, reçoit sans cesse une dimension nouvelle.»