רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנִינָא אָמַר מֵהָכָא:
« כֹּה אָמַר יי בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ »
רִבִּי אֲחָא בֵּרִבִּי חֲנִינָא אָמַר מֵהָכָא:
« הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס »,
וּכְתִיב:
« פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקֲּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי ».
תַּנְיָא נַמֵי הָכִי:
רִבִּי נָתָן אוֹמֵר:
מִנַּיִן שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹאֵס בִּתְפִלָּתָן שֶׁל רַבִּים?
שֶׁנֶּאֱמַר:
« הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס »,
וּכְתִיב:
« פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקֲּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי ».
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים וּמִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר,
מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ פְּדָאַנִי, לִי וּלְבָנַי, מִבֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם.
אֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ:
כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּעִירוֹ,
וְאֵינוֹ נִכְנָס שָׁם לְהִתְפַּלֵּל,
נִקְרָא שֶָכֵן רַע, שֶׁנֶּאֱמַר:
« כֹּה אָמַר יי עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים
הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל ».
וְלֹא עוֹד, אֵלָּא שֶׁגּוֹרֵם גָּלוּת לוֹ וּלְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר:
« הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם, וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֶתּוֹשׁ מִתּוֹכָם ».
אֲמַרוּ לֵיהּ לְרִבִּי יוֹחָנָן:
אִיכָּא סָבֵי בְּבָבֶל!
תָּמַהּ וְאָמַר:
« לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְּנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה » כְּתִיב,
אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ לֹא.
כֵּיוָן דְּאָמְרִי לֵיהּ:
מְקַדְּמִי וּמְחַשְּׁכִי לְבֵי כְנִשְׁתָּא,
אֲמַר:
הַיְנוּ דְּאַהֲנֵי לְהוּ, כְּדַאֲמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לִבְנֵיהּ:
קַדִּימוּ וְחַשִּׁיכוּ וְעַיְּלוּ לְבֵי כְנִשְׁתָּא, כִּי הֵיכִי דְּתוֹרְכוּ חַיֵּי!
אֲמַר רִבִּי אֲחָא בֵּרִבִּי חֲנִינָא:
מַאי קְרָא:
« אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי,
לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם, לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי »,
וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ:
« כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים ».
אֲמַר רַב חִסְדָּא:
לְעוֹלָם יִכָּנֵס אָדָם שְׁנֵי פְּתָחִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת.
שְׁנֵי פְּתָחִים סָלְקָא דַּעְתָּךְ?
אֵלָּא אֵימָא, שִׁעוּר שְׁנֵי פְּתָחִים, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל.
« עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא ».
אָמַר רִבִּי חֲנִינָא:
« לְעֵת מְצֹא », זוֹ אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר:
« מָצָא אִשָּׁה, מָצָא טוֹב ».
בְּמַעֲרָבָא, כִּי נְסֵיב אֱנַשׁ אִתְּתָא, אָמְרִי לֵיהּ הָכִי:
« מָצָא » אוֹ « מוֹצֵא »?
« מָצָא », דִּכְתִיב:
« מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב, וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיי »,
« מוֹצֵא », דִּכְתִיב:
« וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה
אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ
טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ ».
רִבִּי נָתָן אוֹמֵר:
« לְעֵת מְצֹא », זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר:
« כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים וגו’,
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר:
« לְעֵת מְצֹא », זוֹ מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר:
« לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת ».
תַּנְיָא נַמֵי הָכִי:
תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלֹשָׁה מִינֵי מִיתָה נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר:
« לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת ».
תּוֹצָאוֹת בְּגִימַטְרְיָא הָכִי הֲווֹ.
קָשָׁה שֶׁבְּכֻלָּן אַסְכְּרָא,
נִיחָא שֶׁבְּכֻלָּן נְשִׁיקָה.
אַסְכְּרָא דָּמְיָא כְּחִזְרָא בִּגְבָבָא דְּעַמְרָא דְּלַאֲחוֹרֵי נִשְׁרָא,
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי כְּפִטּוּרֵי בְּפִי וֶשֶׁט.
נְשִׁיקָה דָּמְיָא כְּמִשְׁחַל בִּנִיתָא מֵחֲלָבָא.
רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר:
« לְעֵת מְצֹא », זוֹ קְבוּרָה.
אֲמַר רִבִּי חֲנִינָא:
מַאי קְרָא?
« הַשְֹּמֵחִים אֱלֵי גִיל יָשִֹישׂוּ כִּי יִמְצְאוּ קָבֶר ».
אֲמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא:
הַיְנוּ דְּאָמְרִי אֱנָשֵׁי:
לִבְעֵי אֱנַשׁ רַחֲמֵי אֲפִלּוּ עַד זְבִילָא בַּתְרַיְתָא שְׁלָמָא.
מָר זוּטְרָא אָמַר:
« לְעֵת מְצֹא », זֶה בֵּית הַכִּסֵּא.
אָמְרִי בְּמַעֲרָבָא:
הָא דְּמָר זוּטְרָא עֲדִיפָא מִכֻּלְּהוּ.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַפְרָם בַּר פַּפָּא:
לֵימַא לַן מָר מֵהָנֵי מִלֵּי מְעַלְּיָתָּא
דַּאֲמַרְתְּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא בְּמִלֵּי דְּבֵי כְּנִשְׁתָּא.
אֲמַר לֵיהּ:
הָכִי אֲמַר רַב חִסְדָּא:
מַאי דִּכְתִיב
« אֹהֵב יי שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב »?
אוֹהֵב יי שְׁעָרִים הַמְּצֻיָּנִים בַּהֲלָכָה
יוֹתֵר מִבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת.
וְהַיְנוּ דַּאֲמַר רִבִּי חִיָּא בַּר אַמֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא:
מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,
אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ,
אֵלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה בִּלְבָד.
וַאֲמַר אַבַּיֵי:
מֵרֵישׁ הֲוָה גָּרֵיסְנָא בְּגוֹ בֵּיתָא וּמְצַלֵּינָא בְּבֵי כְּנִישְׁתָּא,
כֵּיוָן דִּשְׁמַעְנָא לְהָא דַּאֲמַר רִבִּי חִיָּא בַּר אַמֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא,
« מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,
אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ,
אֵלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה בִּלְבָד »,
לָא הֲוָה מְצַלֵּינָא אֵלָּא הֵיכָא דְּגָרֵיסְנָא.
רִבִּי אַמֵי וְרִבִּי אַסֵי,
אַף עַל גַּב דְּהָווּ לְהוּ תְּלֵיסַר בֵּי כְנִישְׁתָּא בִּטְבֶרְיָא,
לָא מְצַלּוּ אֵלָּא בֵּינֵי עַמּוּדֵי, הֵיכָא דַּהֲווֹ גָּרְסִי.
וַאֲמַר רִבִּי חִיָּא בַּר אַמֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא:
גָּדוֹל הַנֶּהֱנֶה מִיְּגִיעוֹ יוֹתֵר מִיְּרֵא שָׁמַיִם,
דְּאִלּוּ גַּבֵּי יְרֵא שָׁמַיִם כְּתִיב:
« אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת יי »,
וְאִלּוּ גַּבֵּי נֶהֱנֶה מִיְּגִיעוֹ כְּתִיב:
« יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ »,
« אַשְׁרֶיךָ », בָּעוֹלָם הַזֶּה, « וְטוֹב לָךְ », לָעוֹלָם הַבָּא,
וּלְגַבֵּי יְרֵא שָׁמַיִם « וְטוֹב לָךְ » לָא כְתִיב בֵּיהּ.
וַאֲמַר רִבִּי חִיָּא בַּר אַמֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא:
לְעוֹלָם יָדוּר אָדָם בִּמְקוֹם רַבּוֹ,
שֶׁכָּל זְמַן שֶׁשִּׁמְעִי בֶּן גֵּרָא קַיָּם,
לֹא נָשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה.
וְהָתַנְיָא: « אַל יָדוּר »!
לָא קַשְׁיָא,
הָא דִּכְיִיף לֵיהּ, הָא דְּלָא כְיִיף לֵיהּ.
אֲמַר רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אֲמַר רִבִּי מְנַחֵם אֲמַר רִבִּי אַמֵי:
מַאי דִּכְתִיב:
« וְעֹזְבֵי יי יִכְלוּ »?
זֶה הַמַּנִּיחַ סֵפֶר תּוֹרָה וְיוֹצֵא.
רִבִּי אַבָּהוּ נָפֵיק בֵּין גַּבְרָא לְגַבְרָא.
בָּעֵי רַב פַּפָּא:
בֵּין פְּסוּקָא לְפְסוּקָא מַהוּ?
תֵּיקוּ.
רַב שֵׁשֶׁת מַהְדַּר אַפֵּיהּ וְגָרֵיס,
אֲמַר, אֲנַן בְּדִידַן וְאִינְהוּ בְּדִידְהוּ.
רש »י
עת רצון – אלמא יש שעה שהיא של רצון:
כביר לא ימאס – תפלת הרבים לא ימאס:
מקרב לי – ממלחמות הבאות עלי:
כי ברבים היו עמדי – שהתפללו עמי:
פדה בשלום – זה שעסק בדברי שלום דהיינו תורה דכתיב וכל נתיבותיה שלום (משלי ג) וכן גמילות חסדים נמי שלום הוא שמתוך שגומל חסד בגופו לחבירו הוא מכיר שהוא אוהבו ובא לידי אחוה ושלום:
הנני נותשם מעל אדמתם – סיפיה דקרא הוא:
מקדמי שחרית מחשכי – ערבית כלומר מאריכין בבית הכנסת:
שיעור של שני פתחים – רוחב יכנס לפנים שלא ישב סמוך לפתח דנראה עליו כמשוי עיכוב בית הכנסת ויהא מזומן סמוך לפתח לצאת:
יתפלל לעת מצא – יתפלל שיהו מצויין לו כשיצטרך:
לעת מצא זו מיתה – שימות במיתה יפה ונחה:
אסכרא – אישטר »א נגולמנט (בו »ן מלנ »ט: פצע חמור) בלע »ז שבתוך הגוף:
כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא – כענפי הסירים הנסבכים בגזת הצמר כשאדם נותק בחזקה ומשליך לאחור שאי אפשר שלא ינתק הצמר עמה:
כפיטורי בפי ושט – ים אוקיינוס יש בו מקומות שאינו מקבל ברזל ומחברין לוחי הספינה ע »י חבלים ועקלים שתוחבי’ בנקביו ותוקעין אותו בדוחק לפי שהם גסין כמדת הנקב:
פיטורי – חבלים דמתרגמינן ופטורי ציצים (מלכים א ו) אטונין:
בפי ושט – הוא הנקב שהוא עגול כפי ושט:
כמשחל בניתא מחלבא – כמושך נימת שער מתוך החלב:
זיבולא בתרייתא שלמא – שיהא לו שלום כל ימי חייו ואף ביום קבורתו עד השלכת עפר האחרונה שבכיסוי קבורתו:
זיבולא – פלא »דא (פיליד »א: מלוא את חפירה) בלע »ז:
לעת מצא זה בית הכסא – שיהא דר במקום שיש בית הכסא סמוך לו לפי שהיתה קרקע של בבל מצולת מים ואין יכולין לחפור שם חפירות והיו צריכין לצאת בשדות ולהתרחק מאד:
המצויינים – ציון ואסיפת צבור:
ביני עמודי – שבית המדרש נכון עליהם מלמעלה:
שכל זמן ששמעי בן גרא קיים כו’ – דסמוך למיתת שמעי כתיב ויתחתן שלמה את פרעה (מלכים א ג):
הא דכייף ליה – אם כפוף הוא לרבו לקבל תוכחתו ידור אצלו ואם לאו טוב להתרחק ממנו ויהי שוגג ואל יהי מזיד:
מהדר אפיה וגריס – משנתו כשקורין בספר תורה:
ישלים פרשיותיו – של כל שבת ושבת
ÇA PEUT T'INTÉRESSER
Guemara Bra’hot 2A – Rav Menahem Altabé
Guemara Bra’hot 2B – Rav Menahem Altabé
Guemara Bra’hot 3B – Rav Menahem Altabé
Guemara Bra’hot 4A – Rav Menahem Altabé
Guemara Bra’hot 5A – Rav Menahem Altabé
Guemara Bra’hot 4B – Rav Menahem Altabé
Guemara Bra’hot 5B – Rav Menahem Altabé
Guemara Bra’hot 6A – Rav Menahem Altabé
Guemara Bra’hot 6B – Rav Menahem Altabé
Guemara Bra’hot 7B – Rav Menahem Altabé
Guemara Bra’hot 8B – Rav Menahem Altabé
Guemara Bra’hot 9A – Rav Menahem Altabé
Guemara Bra’hot 9A – Rav Menahem Altabé
Guemara Bra’hot 11A – Rav Menahem Altabé
Guemara Bra’hot 11B – Rav Menahem Altabé
