Guemara Brahot Page 4a dernière ligne et 4b avec Rachi + un mot de Hassidout
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
עַד חֲצוֹת.
חֲכָמִים, כְּמַאן סְבִירָא לְהוּ?
אִי כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר סְבִירָא לְהוּ, לֵימְרוּ כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר! (ד:)
וְאִי כְּרַבַּן גַּמְלִיאֵל סְבִירָא לְהוּ, לֵימְרוּ כְּרַבַּן גַּמְלִיאֵל!
לְעוֹלָם כְּרַבַּן גַּמְלִיאֵל סְבִירָא לְהוּ,
וְהָא דְּקָא אָמְרִי עַד חֲצוֹת,
כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה.
כִּדְתַנְיָא:
חֲכָמִים עָשׂוּ סְיָג לְדִבְרֵיהֶם,
כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֶא אָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וְאוֹמֵר:
אֵלֵךְ לְבֵיתִי וְאֹכַל קִמְעָא וְאֶשְׁתֶּה קִמְעָא וְאִישַׁן קִמְעָא,
וְאַחַר כָּךְ אֶקְרָא קִרְיַאת שְׁמַע, וְאֶתְפַּלֵּל.
וְחוֹטַפְתּוֹ שֵׁנָה, וְנִמְצָא יָשֵׁן כָּל הַלַּיְלָה.
אֲבָל אָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב, נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת.
אִם רָגִיל לִקְרוֹת, קוֹרֵא, וְאִם רָגִיל לִשְׁנוֹת, שׁוֹנֶה,
וְקוֹרֵא קִרְיַאת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל, וְאוֹכֵל פִּתּוֹ וּמְבָרֵךְ.
וְכָל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּב מִיתָה.
מַאי שְׁנָא בְּכָל דֻּכְתָּא, דְּלָא קָתָנֵי « חַיָּב מִיתָה »,
וּמַאי שְׁנָא הָכָא, דְּקָתָנֵי « חַיָּב מִיתָה »?
אִיבָעֵית, אֵימָא מִשּׁוּם דְּאִיכָּא אֹנֶס שֵׁנָה,
וְאִיבָעֵית, אֵימָא לְאַפּוֹקֵי מִמַּאן דַּאֲמַר « תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת ».
קָא מַשְׁמַע לַן דְּחוֹבָה.
אֲמַר מָר:
« קוֹרֵא קִרְיַאת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל »,
מְסַיַּע לֵיהּ לְרִבִּי יוֹחָנָן, דַּאֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן:
אֵיזֶהוּ בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא?
זֶה הַסּוֹמֵךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה שֶׁל עַרְבִית.
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר:
תְּפִלּוֹת בָּאֶמְצַע תִּקְּנוּם.
בְּמַאי קָא מִפַּלְּגִי?
אִי בָעֵית, אֵימָא קְרָא, אִיבָעֵית, אֵימָא סְבָרָא.
אִיבָעֵית, אֵימָא סְבָרָא,
דְּרִבִּי יוֹחָנָן סָבַר:
גְּאֻלָּה מֵאֻרְתָּא נַמֵי הָוֵי,
אֵלָּא גְּאֻלָּה מְעַלַּיְתָּא לָא הָוְיָא אֵלָּא עַד צַפְרָא.
וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סָבַר:
כֵּיוָן דְּלָא הָוְיָא אֵלָּא מִצַּפְרָא, לָא הָוְיָא גְּאֻלָּה מְעַלַּיְתָּא.
וְאִי בָעֵית, אֵימָא קְרָא,
וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ, דִּכְתִיב:
« בְּשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ »,
רִבִּי יוֹחָנָן סָבַר:
מַקִּישׁ שְׁכִיבָה לַקִּימָה:
מַה קִּימָה קִרְיַאת שְׁמַע וְאַחַר כָּךְ תְּפִלָּה,
אַף שְׁכִיבָה נַמֵי, קִרְיַאת שְׁמַע וְאַחַר כָּךְ תְּפִלָּה.
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סָבַר:
מַקִּישׁ שְׁכִיבָה לַקִּימָה:
מַה קִּימָה קִרְיַאת שְׁמַע סָמוּךְ לְמִטָּתוֹ,
אַף שְׁכִיבָה נַמֵי, קִרְיַאת שְׁמַע סָמוּךְ לְמִטָּתוֹ.
מְתִיב מָר בְּרֵיהּ דְּרַבִּינָא:
« בָּעֶרֶב מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ »,
וְאִי אָמְרַתְּ בָּעֵי לִסְמֹךְ, הָא לָא קָא סָמַךְ גְּאֻלָּה לַתְּפִלָּה,
דְּהָא בָּעֵי לְמֵימַר « הַשְׁכִּיבֵנוּ »!
אָמְרִי:
כֵּיוָן דְּתַקִּינוּ רַבָּנַן « הַשְׁכִּיבֵנוּ », כִּגְאֻלָּה אֲרִיכְתָא דָּמְיָא,
דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, שַׁחֲרִית הֵיכִי מָצֵי סָמֵיךְ,
וְהָא אֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן:
בַּתְּחִלָּה אוֹמֵר:
« יי שְׂפָתַי תִּפְתַּח »,
וּלְבַסּוֹף הוּא אוֹמֵר:
« יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי ».
אֵלָּא הָתָם, כֵּיוָן דְּתַקִּינוּ רַבָּנַן לְמֵימַר « יי שְׂפָתַי תִּפְתַּח »,
כִּתְפִלָּה אֲרִיכְתָא דָּמְיָא.
הָכָא נַמֵי, כֵּיוָן דְּתַקִּינוּ רַבָּנַן לְמֵימַר « הַשְׁכִּיבֵנוּ »,
כִּגְאֻלָּה אֲרִיכְתָא דָּמְיָא.
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בַּר אַבִּינָא:
כָּל הָאוֹמֵר תְהִלָּה לְדָוִד בְּכָל יוֹם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים,
מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא.
מַאי טַעֲמָא?
אִילֵימָא מִשּׁוּם דְּאָתְיָא בְּאָלֵ »ף בֵּי »ת,
נֵימָא « אַשְׁרֵי תְּמִימֵי דָּרֶךְ », דְּאָתְיָא בִּתְמָנְיָא אַפִּין!
אֵלָּא מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ « פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ ».
נֵימָא הַלֵּל הַגָּדוֹל דִּכְתִיב בֵּיהּ « נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר »!
אֵלָּא מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי.
אֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן:
מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר נוּ »ן בְּאַשְׁרֵי?
מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַפָּלָתָן שֶׁל שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב:
« נָפְלָה לֹא תּוֹסִיף קוּם, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל ».
בְּמַעֲרָבָא מְתָרְצִי לַהּ הָכִי:
נָפְלָה וְלֹא תּוֹסִיף לִנְפּוֹל עוֹד, קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל!
אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק:
אֲפִלּוּ הָכִי, חָזַר דָּוִד וּסְמָכָן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר:
« סוֹמֵךְ יי לְכָל הַנּוֹפְלִים ».
וְאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בַּר אַבִּינָא:
גָּדוֹל מַה שֶּׁנֶּאֱמָר בְּמִיכָאֵל יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמָר בְּגַבְרִיאֵל,
דְּאִלּוּ בְּמִיכָאֵל כְּתִיב:
« וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים »,
וְאִלּוּ גַּבֵּי גַּבְרִיאֵל כְּתִיב:
« וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה,
מֻעָף בִּיעָף נֹגֵעַ אֵלַי כְּעֵת מִנְחַת עָרֶב ».
מֵאֵי מַשְׁמַע דְּהַאי « אֶחָד » מִיכָאֵל הוּא?
אֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן:
אָתְיָא אֶחָד אֶחָד:
כְּתִיב הָכָא:
« וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים »;
וּכְתִיב הָתָם:
« וְהִנֵּה מִיכָאֵל, אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשׁוֹנִים בָּא לְעָזְרֵנִי ».
תְּנָא:
מִיכָאֵל בְּאַחַת, גַּבְרִיאֵל בִּשְׁתַּיִם, אֵלִיָּהוּ בְּאַרְבַּע,
וּמַלְאַךְ הַמָּוֶת בִּשְׁמֹנֶה,
וּבְשָׁעַת הַמַּגֵּפָה בְּאַחַת.
רש »י
חכמים כמאן סבירא להו – במשמעות בשכבך האמור בתורה:
אי כר’ אליעזר סבירא להו – דאית ליה בשכבך כל זמן שבני אדם עוסקין לילך ולשכב זה מקדים וזה מאחר:
לימרו כר’ אליעזר – דאמר סוף האשמורה הראשונה דודאי כל שדעתו לישן כבר שכב וישן:
ואי כרבן גמליאל סבירא להו – דמשמע ליה בשכבך כל זמן שבני אדם שוכבים ויש בכלל הזה כל הלילה:
לימרו כר »ג – עד עמוד השחר:
מן העבירה – שמא יסמוך על שהות שיש לו כדתניא:
קימעא – מעט:
משום אונס שינה – התוקפתו לעבור על דברי חכמים הוזקקו להזהירו יותר:
ממאן דאמר – לקמן בפ’ תפלת השחר (דף כז:):
אמר מר קורא ק »ש – של ערבית תחלה ואח »כ מתפלל:
מסייע ליה לר’ יוחנן – דאמר ערבית נמי ק »ש ואחר כך תפלה כדי שיסמוך גאולה לתפלה. ודלא כר’ יהושע בן לוי דאמר תפלה ואחר כך ק »ש:
זה הסומך – וכל שכן דשחרית דעיקר גאולת מצרים בשחרית הוה כדכתיב ממחרת הפסח יצאו בני ישראל (במדבר לג) וסמיכת גאולה לתפלה רמזה דוד בספר תהלים דכתיב ה’ צורי וגואלי (תהלים יט) וסמיך ליה יענך ה’ ביום צרה (שם כ) ואמרי’ בברכות ירושלמי (פ »א) מי שאינו סומך גאולה לתפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך יצא המלך ומצאו שהפליג אף הוא הפליג אלא יהיה אדם מקרב להקב »ה אליו ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יציאת מצרים והוא מתקרב אליו ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו:
באמצע תקנום – בין שני ק »ש תקנו כל תפלות של יום דקא סבר תפלת ערבית קודמת לק »ש:
גאולה מאורתא לא הוי – הילכך גאולה דאורתא לא חשיבא לאהדורי עלה סמיכת תפלה:
מה קימה ק »ש ואח »כ תפלה – דבשחרית כולהו מודו דבעי מסמך:
שלש פעמים – כנגד שלש תפלות:
דאית ביה תרתי – דאתי באל »ף בי »ת ויש בו שבח הכנת מזון לכל חי:
אפילו הכי – אף על פי שהפסיק נו »ן מפני נפילה שבה ולא אבה לרמזה חזר ורמז סמיכת הנפילה תכף לה:
ויעף אלי – בפריחה אחת ולא הרגיע בינתים:
מועף ביעף – שתי פריחות:
באחת – בפריחה אחת: