Guemara Bra’hot 7B – Rav Menahem Altabé

 

אֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי:
מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם,
לֹא הָיָה אָדָם שֶׁקְּרָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָדוֹן,
עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וּקְרָאוֹ אָדוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר:
« וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יי בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה ».
אֲמַר רַב:
אַף דָּנִיֵּאל לֹא נַעֲנָה אֵלָּא בִּשְׁבִיל אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר:
« וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו
וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי;
לְמַעֲנָךְ מִבָּעֵי לֵיהּ, אֵלָּא לְמַעַן אַבְרָהָם שֶׁקְּרָאָךְ אָדוֹן.

וַאֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי:
מִנַּיִן שֶׁאֵין מְרַצִּין לוֹ לָאָדָם בְּשָׁעַת כַּעֲסוֹ?
שֶׁנֶּאֱמַר: « פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ ».

וַאֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי:
מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ,
לֹא הָיָה אָדָם שֶׁהוֹדָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
עַד שֶׁבָּאֲתָה לֵאָה וְהוֹדַתּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר:
« הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יי ».

רְאוּבֵן.
אֲמַר רִבִּי אֶלְעָזָר:
אָמְרָה לֵאָה: רְאוּ מַה בֵּין בְּנִי לְבֶן חָמִי,
דְּאִלּוּ בֶּן חָמִי,
אַף עַל גַּב דְּמִדַּעְתֵּיהּ זַבְּנַהּ לִבְכִירוּתֵיהּ, דִּכְתִיב:
« וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב »,
חֲזוּ מַה כְּתִיב בֵּיהּ:
« וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב »,
וּכְתִיב:
« וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם,
אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי »,
וְאִלּוּ בְּנִי,
אַף עַל גַּב דְּעַל כָּרְחֵיהּ שַׁקְלַהּ יוֹסֵף לִבְכִירוּתֵיהּ מִנֵּיהּ, דִּכְתִיב:
« וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו »,
נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף,
אֲפִלּוּ הָכִי לָא אִקָּנֵא בֵיהּ, דִּכְתִיב:
« וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם ».

רוּת.
מַאי רוּת?
אֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן:
שֶׁזָּכְתָה וְיָצָא מִמֶּנָּה דָּוִד,
שֶׁרִוָּהוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת.

מְנָא לַן דִּשְׁמָא גָּרֵים?
אֲמַר רִבִּי אֶלְעָזָר:
דַּאֲמַר קְרָא:
« לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יי אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ ».
אַל תִּקְרֵי « שַׁמּוֹת », אֵלָּא שֵׁמוֹת.

וַאֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי:
קָשָׁה תַּרְבּוּת רָעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם
יוֹתֵר מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, שֶׁנֶּאֱמַר:
« מִזְמוֹר לְדָוִד, בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ »,
וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ:
« יי מָה רַבּוּ צָרָי, רַבִּים קָמִים עָלָי ».
וְאִלּוּ גַּבֵּי מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג כְּתִיב:
« לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם, וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק »,
וְאִלּוּ « מָה רַבּוּ צָרָי » לָא כְתִיב.

« מִזְמוֹר לְדָוִד, בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ ».
« מִזְמוֹר לְדָוִד », קִינָה לְדָוִד מִבָּעֵי לֵיהּ!
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֲבִישָׁלוֹם:
מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?
לְאָדָם שֶׁיָּצָא עָלָיו שְׁטַר חוֹב.
קֹדֶם שֶׁפְּרָעוֹ הָיָה עָצֵב, לְאַחַר שֶׁפְּרָעוֹ שָׂמַח,
אַף כֵּן דָּוִד, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
« הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ »,
הָיָה עָצֵב.
אָמַר, שֶׁמָּא עֶבֶד אוֹ מַמְזֵר הוּא דְּלָא חָיֵיס עָלַי.
כֵּיוָן דַּחֲזָא דְּאַבְשָׁלוֹם הוּא, שָׂמַח,
מִשּׁוּם הָכִי אֲמַר « מִזְמוֹר ».

וַאֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי:
מֻתָּר לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר:
« עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם ».
תַּנְיָא נַמֵי הָכִי:
רִבִּי דּוּסְתַּאי בֵּרִבִּי מָתוּן אוֹמֵר:
מֻתָּר לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר:
« עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם ».
וְאִם לְחָשָׁךְ אָדָם לוֹמַר:
וְהָא כְתִיב:
« אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים, אַל תְּקַנֵּא בְּעוֹשֵׂי עַוְלָה »,
אֱמֹר לוֹ:
מִי שֶׁלִּבּוֹ נוֹקְפוֹ אוֹמֵר כֵּן,
אֵלָּא « אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים », לִהְיוֹת כַּמְּרֵעִים,
« אַל תְּקַנֵּא בְּעוֹשֵׂי עַוְלָה », לִהְיוֹת כְּעוֹשֵׂי עַוְלָה,
וְאוֹמֵר:
« אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים כִּי אִם בְּיִרְאַת יי כָּל הַיּוֹם ».
אִינִי? וְהָאֲמַר רִבִּי יִצְחָק:
אִם רָאִיתָ רָשָׁע שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ,
אַל תִּתְגָּרֶה בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר:
« יָחִילוּ דְרָכָיו בְּכָל עֵת ».
וְלֹא עוֹד, אֵלָּא שֶׁזּוֹכֶה בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר:
« מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ ».
וְלֹא עוֹד, אֵלָּא שֶׁרוֹאֶה בְּצָרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר:
« כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם ».
לָא קַשְׁיָא,
הָא בְּמִלֵּי דִּידֵיהּ, הָא בְּמִלֵּי דִּשְׁמַיָּא.
וְאִיבָעֵית, אֵימָא:
הָא וְהָא בְּמִלֵּי דִּשְׁמַיָּא, וְלָא קַשְׁיָא,
הָא בְּרָשָׁע שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ,
הָא בְּרָשָׁע שֶׁאֵין הַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ.
וְאִי בָעֵית, אֵימָא:
הָא וְהָא בְּרָשָׁע שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ,
וְלָא קַשְׁיָא,
הָא בְּצַדִּיק גָּמוּר הָא בְּצַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר,
דַּאֲמַר רַב הוּנָא:
מַאי דִּכְתִיב:
« לְמַה תַּבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ ».
וְכִי רָשָׁע בּוֹלֵעַ צַדִּיק! וְהָא כְתִיב:
« יי לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְּיָדוֹ »,
וּכְתִיב:
« לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן »,
אֵלָּא צַדִּיק מִמֶּנּוּ בּוֹלֵעַ, צַדִּיק גָּמוּר אֵינוֹ בּוֹלֵעַ.
וְאִי בָעֵית, אֵימָא:
שָׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ שָׁאנֵי.

וַאֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי:
כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ,
אוֹיְבָיו נוֹפְלִים תַּחְתָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר:
« וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל,
וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד,
וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה ».
רַב הוּנָא רָמֵי:
כְּתִיב « לְעַנּוֹתוֹ » וּכְתִיב « לְכַלּוֹתוֹ »,
בַּתְּחִלָּה לְעַנּוֹתוֹ וּלְבַסּוֹף לְכַלּוֹתוֹ.

וַאֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי:
גָּדוֹל שִׁמּוּשָׁהּ שֶׁל תּוֹרָה יוֹתֵר מִלִּמּוּדָהּ,
שֶׁנֶּאֱמַר:
« פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ ».
« לָמַד » לֹא נֶאֱמַר, אֵלָּא « יָצַק »,
מְלַמֵּד שֶׁגָּדוֹל שִׁמּוּשָׁהּ יוֹתֵר מִלִּמּוּדָהּ.

אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יִצְחָק לְרַב נַחְמָן:
מַאי טַעֲמָא לָא אָתֵי מָר לְבֵי כְנִשְׁתָּא לְצַלּוֹיֵי?
אֲמַר לֵיהּ:
לָא יָכֵילְנָא.
אֲמַר לֵיהּ:
לִכַנְּפִי לְמָר עֲשָׂרָה וְלִצַלֵּי!
אֲמַר לֵיהּ:
טְרִיחָא לִי מִלְּתָא.
וְלֵימָא לֵיהּ מָר לִשְׁלוּחָא דְּצִבּוּרָא
בְּעִדָּנָא דִּמְצַלֵּי צִבּוּרָא, לֵיתֵי וְלוֹדְעֵיהּ לְמָר!
אֲמַר לֵיהּ:
מַאי כֻּלֵּי הַאי?
אֲמַר לֵיהּ:
דַּאֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי:

רש »י

אדני אלהים – כתוב באל »ף דל »ת:

הפעם אודה את ה’ – לפי שראתה ברוח הקדש שיעקב מעמיד שנים עשר שבטים ולו ארבע נשים כיון שילדה בן רביעי הודית על חלקה שעלה יותר מן החשבון המגיע לה:

ראו מה בין בני לבן חמי – על שם העתיד קראה שמו כדאמרינן לקמן שמא גרים:

רות – המואביה משום דאיירי בפירושי השמות נקט לה:

למה רגשו גוים – מה תועלת להם אלמא דבר קל הוא בעיניו:

מי שלבו נוקפו – הירא מעבירות שבידו:

אומר כן – מפרש אל תתחר במרעים אל תתקוטט והוא אינו כן אלא אל תתחר במרעים להתגרות במעשיהם לומר אעשה כן גם אני:

ואומר אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה’ כל היום – אפשר לומר אל תתקוטט עם רשעים כי אם ביראת ה’ יראי ה’ אלא על כרחך אל יקנא לבך לעשות כמותן:

יחילו – יצליחו. וחבירו על כן לא יחיל טובו (איוב כ):

מרום משפטיך מנגדו – מסולקין דיניך ברחוק הימנו:

יפיח בהם – בנפיחתו הוא דוחה אותם כקש:

ושמתי מקום – סיפיה דקרא ולא יוסיפו בני עולה לענותו:

כתיב לענותו – בספר שמואל:

וכתיב לכלותו – בדברי הימים (א יז):

בתחלה – כשנבנה הבית נבנה על מנת שלא לענות עוד אויבים לישראל:

ולבסוף – כשחטאו נגזר עליהם ענוי ותפלתם מגינה עליהם מן הכליון:

לא יכילנא – תש כחי: