שלושה מיני התבוננות הם:

א) התבוננות לימודית – אחר שמבין הענין על בוריו, הוא מתבונן בעומק הענין ההוא, עד שהשכלי מאיר אצלו.

ב) שקודם התפלה – ענינה הרגש חיות הענין שלמד, ולא הרגש השכלי כמו בהתבוננות לימודית.

ג) שבתפלה – ענינה הרגש האלוקות שבענין שלמד.

שלש אלה הם שליבות סולם ההרגשה ורק בחסדי השי »ת עמנו מרגישים לפעמים – « דעהערט מען » – אלוקות בלי שום עבודה כלל, והוא מפני מעלת העצמות שיש בנשמה, אבל מצד העבודה שבכח עצמו מוכרחים שלש הנ »ל.

 

Il est trois sortes de méditation:

1 – Celle de l’étude: lorsque l’on maîtrise parfaitement un concept, on y médite profondément, jusqu’à être éclairé par son contenu intellectuel.

2 – Celle qui précède la prière: elle a pour but de ressentir la vitalité qui anime le concept étudié et non uniquement son aspect intellectuel, comme c’est le cas pour la méditation de l’étude.

3 – Celle de la prière: elle permet de ressentir la dimension divine du concept étudié.

Ces trois méditations sont des degrés successifs sur l’échelle du sentiment et c’est seulement par la Bonté que D.ieu éprouve envers nous que nous pouvons parfois percevoir la Divinité, sans aucun effort préalable. Cette possibilité découle de la qualité intrinsèque que possède l’essence de l’âme. Mais, pour ce que l’on accomplit par ses forces propres, le passage par ces trois étapes est inévitable.