Maamar du Rabbi « Les jours d’Abraham étaient avancés » – Motsaei Chabbat Parachat Hayé Sarah 5738

בס’ד. מוצאי ש’פ חיי שרה, מבה’ח כסלו – בחדרו – ה’תשל’ח*

– 1 –

ואברהם זקן בא בימים גו’, ומביא רבינו הזקן בתו’א בפרשתנו ד’ה להבין ענין מה שאמרו רז’ל יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא (ולפני הדרוש – שהוא ‘שייך לפסוק ואברהם זקן בא בימים’) מאמר הזהר על הפסוק באינון יומין עילאין כו’, שהם הלבושים דתורה ומצוות (תשובה ומעשים טובים) שעל ידם תוכל הנשמה ליהנות מזיו השכינה בעוה’ב.

וענין זה שייך גם לימים כפשוטם, שצריכים להיות כל הימים שלמים, היינו שכל יום יהי’ מלא בעשיית מצוה (יומין עילאין). וידוע מאמר הבעל שם טוב ‘לא יניח שום יום מעשיית מצוה כו ».

וזהו בא בימים, שאברהם אבינו עבד את עבודתו בכל יום ויום, שכל ימיו היו יומין שלימין (ולא חסרין ח’ו), ועי’ז ‘בא בימים – באינון יומין עילאין’.

וידוע הדיוק בזה, הרי העיקר הוא לבושי המצוות (יומין עילאין), ומה נוגע בזה ענין הימים (כפשוטם) שלא יניח שום יום מעשיית מצוה כו’, הלא יוכל לעשות למחר שתי מצוות.

דלכאורה גם כשעושה כמה מצוות במשך יום אחד יש לו אותו מספר המצוות כמו כשהי’ מקיימם במשך כמה ימים, וא’כ, מה נוגע שיקיים מצוה בכל יום דוקא, ועד שכאשר חסר לו יום אחד חסר לו לבוש.

‘Les jours d’Abraham étaient avancés’ – Le Alter Rebbe explique dans le Torah Or que cela se rapporte à l’enseignement des Sages : ‘Une heure de repentance et de bonnes actions dans ce monde vaut mieux que toute la vie du monde à venir.’

Le Zohar commente que ‘les jours supérieurs’ sont les vêtements spirituels créés par la Torah et les Mitsvot (repentance et bonnes actions), permettant à l’âme de jouir de la présence divine dans le monde futur.

Cela s’applique aussi aux jours au sens littéral – chaque jour doit être complet, rempli par l’accomplissement d’une mitsva. Le Baal Shem Tov enseignait : ‘Ne laisse passer aucun jour sans accomplir une mitsva.’

C’est le sens de ‘avancé en jours’ – Abraham servait Dieu chaque jour, rendant ses jours complets (non déficients). Ainsi, il est ‘entré dans les jours – les jours supérieurs.’

Une question se pose : si l’essentiel est les ‘vêtements des Mitsvot’, pourquoi insister sur l’accomplissement quotidien ? On pourrait faire deux Mitsvot le lendemain.

Apparemment, accomplir plusieurs Mitsvot en un jour équivaut à les répartir sur plusieurs jours. Alors pourquoi est-il si important d’accomplir une mitsva chaque jour, au point qu’un jour manqué signifie un ‘vêtement’ manquant ?

– 2 –

ב) והנה מזה שמעלה זו דאברהם (בא בימים) בא בקרא לאחרי כו’כ מעלות שלו שבפסוקים שלפנ’ז, ועד שבכתוב זה גופא בתחילה הוא אומר ואברהם זקן ואח’כ מוסיף בא בימים, מובן שענין בא בימים הוא מעלה גדולה יותר גם מהמעלה דזקן.

דהגם שואברהם זקן פי’ שהי’ בעילוי נפלא ביותר, וכמרז’ל שאמר לו הקב’ה לאברהם בא לבוש לבושי (דהקב’ה שנקרא עתיק יומין) שנאמר ואברהם זקן, היינו שואברהם זקן היא מעלת אברהם מה שלובש לבוש הקב’ה כמו שהקב’ה הוא בבחי’ עתיק יומין, הנה בא בימים נעלה עוד יותר.

וצריך להבין מהו גודל העילוי דבא בימים, לבושי המצוות [ובפרט בהענין דעשיית מצוה בכל יום דוקא, הגם שאינו מתוסף עי’ז במספר המצוות], ועד שזה נעלה יותר מענין (ואברהם) זקן שהוא בחי’ (הלבוש ד)עתיק יומין.

– De ce fait, cette qualité d’Abraham (‘avancé en jours’) apparaît dans le verset après plusieurs autres de ses qualités mentionnées dans les versets précédents.

Dans ce même verset, il est d’abord dit ‘Abraham était âgé’ puis s’ajoute ‘avancé en jours’, ce qui indique que ‘avancé en jours’ est une qualité encore supérieure à celle d »âgé’.

Bien que ‘Abraham était âgé’ signifie qu’il avait atteint un niveau spirituel extraordinaire, comme l’enseignent nos Sages ‘Le Saint Béni Soit-Il dit à Abraham : ‘Viens revêtir Mes vêtements’ (ceux du Saint Béni Soit-Il qui est appelé ‘l’Ancien des jours’)’, comme il est dit ‘Abraham était âgé’ – c’est-à-dire que ‘Abraham était âgé’ représente le niveau d’Abraham revêtant le vêtement du Saint Béni Soit-Il tel qu’Il est dans l’aspect d »Ancien des jours’ – ‘avancé en jours’ est encore plus élevé.

Il faut comprendre la grandeur de cette élévation d »avancé en jours’, les vêtements des Mitsvot [en particulier concernant l’accomplissement d’une mitsva chaque jour spécifiquement, bien que cela n’ajoute pas au nombre total de Mitsvot], au point que cela soit plus élevé que l’aspect de ‘(Abraham) âgé’ qui correspond à l’aspect (du vêtement de) ‘l’Ancien des jours’.

– 3 –

ג) ויובן זה בהקדים ביאור הידוע בזה שהנשמה צריכה להלבושים דתורה ומצוות בכדי שתוכל ליהנות מזיו השכינה, כי להיות שהנשמה היא נברא [וכמבואר בכ’מ שהנשמה היא כמו שאלקות נעשה בבחי’ נברא, ועד שהדביקות שלה באלקות היא דביקות בלתי ניכרת] וא’א לנברא להשיג שום השגה באוא’ס ב’ה, לכן בכדי שתוכל הנשמה ליהנות מזיו השכינה שהוא הארה מאוא’ס ב’ה [ובפרט לחזות בנועם הוי’], צריכה היא ללבושים.

וכמשל אור גדול [ביותר, וכמו אור השמש, בחי’ שמש הוי’] שאין יכולים להביט בו, וע’י המסך (שהוא כמו לבוש) יכולים לקבל [ולקלוט] את האור.

והנהידוע שכל ממוצע המחבר ב’ דברים, צ’ל כלול משניהם.

ומזה מובן גם בענין הלבושים דתומ’צ [שהם כמו ממוצע המחבר בחי’ זיו השכינה (שהוא הארה מאוא’ס הבל’ג) עם הנשמה (שהיא נברא ובע’ג)], שיש בהם מב’ הענינים.

דשרשם (של התומ’צ) הוא מרצה’ע וחכמתו ית’ שהם מיוחדים בו ית’ (שהוא וחכמתו ורצונו אחד) – ענין הבל’ג [ועד שרצה’ע וחכמתו ית’ (שרש התומ’צ) הם למעלה גם מבחי’ זיו השכינה], וע’י שירדו למטה בעוה’ז הגשמי ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי וכן בכל המצוות [ועד’ז הוא גם בתורה שנתלבשה בשכל אנושי, ועד בטענות של שקר, ונתלבשה בדיו על הספר] הם בבחי’ מדידה והגבלה ועד להמדידה והגבלה דעוה’ז הגשמי שאין תחתון למטה ממנו, הנה ע’י ב’ ענינים אלו שבתומ’צ [ענין הבל’ג שבהם מצד שרשם, וענין הגבול שבהם מצד ירידתן למטה] הם נעשים לבוש וממוצע המחבר את הנשמה שהיא נברא ובע’ג (וכמו שהיא מלובשת בגוף גשמי) עם בחי’ זיו השכינה ועד עם בחי’ נועם הוי’ שלמעלה מכל מדידה והגבלה.

– Cela peut être compris en introduisant l’explication connue sur le fait que l’âme a besoin des vêtements de la Torah et des Mitsvot pour pouvoir jouir de la présence divine.

Puisque l’âme est une création [comme expliqué en plusieurs endroits que l’âme est comme la divinité devenue création, au point que son attachement à la divinité est un attachement non perceptible], et qu’une création ne peut saisir aucune compréhension de la Lumière Infinie, bénie soit-elle, l’âme a donc besoin de vêtements pour pouvoir jouir de la présence divine qui est un rayonnement de la Lumière Infinie [et particulièrement pour contempler la douceur divine].

C’est comparable à une grande lumière [très intense, comme la lumière du soleil, l’aspect du ‘soleil divin’] qu’on ne peut regarder directement, mais à travers un écran (qui est comme un vêtement) on peut recevoir [et absorber] la lumière.

Il est connu que tout intermédiaire qui relie deux choses doit inclure des aspects des deux.

Cela s’applique aussi aux vêtements de la Torah et des Mitsvot [qui sont comme un intermédiaire reliant l’aspect de la présence divine (qui est un rayonnement de la Lumière Infinie illimitée) avec l’âme (qui est une création limitée)].

Leur source (de la Torah et des Mitsvot) est dans la Volonté et la Sagesse divine qui sont unies avec Lui (car Lui, Sa sagesse et Sa volonté sont un) – l’aspect illimité [au point que la Volonté et la Sagesse divine (source de la Torah et des Mitsvot) sont aussi au-dessus de l’aspect de la présence divine].

Et par leur descente dans ce monde matériel – le tsitsit dans la laine matérielle, les tefilin dans le parchemin matériel, et ainsi pour toutes les Mitsvot [de même pour la Torah qui s’est revêtue dans l’intellect humain, jusqu’aux arguments fallacieux, et s’est revêtue dans l’encre sur le livre] – elles sont dans un aspect mesuré et limité, jusqu’à la mesure et limite de ce monde matériel qui est le plus bas qui soit.

C’est par ces deux aspects de la Torah et des Mitsvot [l’aspect illimité de leur source et l’aspect limité de leur descente] qu’elles deviennent un vêtement et un intermédiaire reliant l’âme qui est une création limitée (comme elle est revêtue dans un corps matériel) avec l’aspect de la présence divine et même avec l’aspect de la douceur divine qui est au-dessus de toute mesure et limite.

– 4 –

ד) והנה מצד ההתלבשות דתומ’צ בעניני עוה’ז הגשמי שהוא רובו ככולו רע, צריך לנקותן מכל פסולת הנופל בהן, וכמו בלימוד התורה, שמצד זה שהתורה נתלבשה בשכל אנושי ובענינים גשמיים הרי אפשר שהלימוד שלו יהי’ שלא לשמה ועד לדרגא הכי תחתונה בשלא לשמה, ועד’ז במצוות.

וזהו מה שהלבושים דתומ’צ צריכים לרחיצה וכיבוס, שיהי’ לבושים נקיים וכו’ (ואפילו לא יהיו באופן דמלבושי אגאלתי), בדוגמת לבוש הגשמי שבכדי שיהי’ זך ונקי צריך לרחוץ ולכבס אותו.

[וגם לאחרי שהאדם מכבס את הלבושים דתומ’צ שיהיו נקיים מכל פסולת כו’, בכדי שיעלו למעלה, צריכים הם להזדכך ע’י המלאכים, דגפיף להון ונשיק להון.

והענין הוא דהנה כתיב אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, שמפני שהאדם נמצא בארץ בעוה’ז הגשמי לכן יש בו חטא, חטא מל’ חסרון (עכ’פ).

והגם שהחטא (החסרון) הוא לא באשמתו ח’ו, שהרי ועמך כולם צדיקים, כי אם כמ’ש נורא עלילה על בני אדם שרצון הקב’ה הוא שבנ’א נמצא בעולם כזה [ובדוגמת מלך ששלח את בנו למדינה רחוקה בכדי להראות את חכמת בנו שגם במדינה הרחוקה יכיר את האמת, בחי’ ואמת הוי’ לעולם], אעפ’כ, מכיון שבפועל יש בו (חטא מל’) חסרון, וגם התומ’צ שלו אינם בשלימות, וכמ’ש אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, שהחסרון (יחטא) הוא גם בהתומ’צ (ביעשה טוב) שלו, לכן בכדי שהתומ’צ שלו יעלו למעלה, צריך הוא לסיוע המלאכים].

EditVoici la traduction du quatrième paragraphe :
En raison de l’incorporation de la Torah et des Mitsvot dans les affaires de ce monde matériel qui est majoritairement mauvais, il faut les purifier de toute impureté qui s’y attache.

Par exemple, dans l’étude de la Torah, comme elle est revêtue dans l’intellect humain et les choses matérielles, il est possible que son étude ne soit pas faite de manière désintéressée (lishma), jusqu’au niveau le plus bas de non-lishma, et de même pour les Mitsvot.
C’est pourquoi les vêtements de la Torah et des Mitsvot nécessitent un lavage et un nettoyage, pour devenir des vêtements propres (et même qu’ils ne soient pas comme ‘j’ai souillé mes vêtements’), similaire à un vêtement physique qui doit être lavé et nettoyé pour devenir pur et propre.

[Et même après que l’homme nettoie les vêtements de la Torah et des Mitsvot pour les purifier de toute impureté, pour qu’ils s’élèvent vers le haut, ils doivent être raffinés par les anges qui les ’embrassent et les étreignent’.

Car il est écrit ‘Il n’y a pas de juste sur terre qui fasse le bien et ne pèche point’ – du fait que l’homme se trouve sur terre dans ce monde matériel, il a donc un péché, le mot ‘péché’ signifiant aussi ‘manque’ (au minimum).

Et bien que le péché (le manque) ne soit pas de sa faute, car ‘Ton peuple, tous sont des justes’, mais comme il est écrit ‘Redoutable en actes envers les fils de l’homme’ – c’est la volonté divine que l’homme se trouve dans un tel monde [comparable à un roi qui envoie son fils dans un pays lointain pour montrer la sagesse de son fils, que même dans un pays lointain il reconnaîtra la vérité, l’aspect de ‘la vérité divine est éternelle’].

Néanmoins, puisqu’en pratique il a un manque, et que même sa Torah et ses Mitsvot ne sont pas parfaites, comme il est écrit ‘Il n’y a pas de juste sur terre qui fasse le bien et ne pèche point’ – le manque (péché) existe aussi dans sa Torah et ses Mitsvot (dans son ‘faire le bien’), donc pour que sa Torah et ses Mitsvot s’élèvent vers le haut, il a besoin de l’aide des anges.]

– 5 –

ה) והנה זה מה שהתומ’צ שבעוה’ז הגשמי צריכים וזקוקים לסיוע המלאכים הוא לא רק מפני שעוה’ז הגשמי הוא רובו ככולו רע, אלא (גם) מצד הגשמיות דעוה’ז.

שלהיותו גשמי הוא באין ערוך לעולמות העליונים (הרוחניים).

וע’ד הידוע בנוגע לנשמת האדם, שאפילו צדיק גמור כשעולה לג’ע צריך טבילה בנהר דינור בכדי לשכוח על חיזו דהאי עלמא, כי מצד האין ערוך דעוה’ז הגשמי לג’ע הרי אפילו מקצת מעניני עוה’ז מונע מלעלות לג’ע [ובדוגמת העליות שבדרגות דג’ע שמגעה’ת לגעה’ע וכו’, שמכיון שהעליות הם באין ערוך, צריך להיות תחילה ביטול ההשגה דגעה’ת.

וכידוע המשל מענין השגת השכל, שבכדי לבוא להשגה עליונה שבאין ערוך להשגה הקודמת (אע’פ שגם השגה העליונה היא בעוה’ז הגשמי) צריך להיות תחילה ביטול השגה הקודמת.

וכמו ר’ז כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא (או מ’ תעניות) לשכוח תלמוד בבלי בכדי שיוכל ללמוד תלמוד ירושלמי], עד’ז הוא גם בנוגע להתומ’צ של האדם, שמצד היותן מלובשות בענינים גשמיים, צ’ל תחלה שיזדככו ויתפשטו מגשמיותן ע’י המלאכים.

Le fait que la Torah et les Mitsvot dans ce monde matériel nécessitent l’aide des anges n’est pas seulement parce que ce monde est majoritairement mauvais, mais aussi à cause de la matérialité même de ce monde.

Étant matériel, il est incomparable aux mondes supérieurs (spirituels).

C’est similaire à ce qui est connu concernant l’âme humaine : même un juste parfait, quand il monte au Gan Eden (paradis), doit s’immerger dans le fleuve de feu (nahar dinur) pour oublier la vision de ce monde.

Car en raison de l’incomparabilité de ce monde matériel avec le Gan Eden, même une petite partie des affaires de ce monde empêche de monter au Gan Eden.

[Comme les élévations entre les niveaux du Gan Eden, du Gan Eden inférieur au Gan Eden supérieur, etc., puisque ces élévations sont incomparables, il faut d’abord annuler la compréhension du niveau inférieur.

C’est comparable à la compréhension intellectuelle : pour atteindre une compréhension supérieure incomparable à la précédente (même si cette compréhension supérieure est aussi dans ce monde matériel), il faut d’abord annuler la compréhension précédente.

Comme Rabbi Zeira qui, quand il monta en Terre d’Israël, jeûna cent fois (ou quarante fois) pour oublier le Talmud de Babylone afin de pouvoir étudier le Talmud de Jérusalem.]

De même pour la Torah et les Mitsvot de l’homme : comme elles sont revêtues dans des choses matérielles, elles doivent d’abord être raffinées et dépouillées de leur matérialité par les anges.

– 6 –

ו) ויש לומר בדרך אפשר דהגם שהזדככות התומ’צ והעלאתן למעלה נעשה ע’י המלאכים, מ’מ, מכיון שתכלית השלימות דכל ענין הוא כאשר הוא נעשה ע’י עבודת האדם (ולכן אדם רוצה בקב שלו דוקא), לכן גם ענין הזדככות התומ’צ, ההתחלה בזה הוא ע’י עבודת האדם.

וזהו מה שאיתא בתו’א שכיבוס וזיכוך התומ’צ הוא ע’י עבודת התפלה, שהכוונה בזה היא (לא רק שע’י התפלה הוא מנקה את התומ’צ מכל פסולת, שלא יהיו באופן דשלא לשמה וכיו’ב, כי אם), שע’י התפלה נעשה גם (התחלת ה)זיכוך שלהם, מה שמזדככות מגשמיותן ועולות למעלה.

דהנה תפלה היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, היינו שהתפלה היא מקשרת את ב’ הקצוות דארץ ושמים (מטה ומעלה), ובפרט ע’פ הידוע שארצה (בתוס’ ה’) הוא מדריגה היותר תחתונה שבארץ הלזו הגשמית גופא, ושמימה (בתוס’ ה’) הוא מדריגה היותר נעלית שבשמים (שמי השמים), והשמימה (בתוס’ ה’ גם בתחילה) הוא למעלה גם משמימה.

וזהו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, שע’י התפלה ‘יוכל להיות עליית גם (האדם) הנמצא ארצה במדריגות היותר תחתונות שבארץ הלזו הגשמית להשמימה להמדרגות היותר נעלות ונפלאות’.

הנה כמו שהתפלה פועלת בהאדם, שגם כשהוא נמצא ארצה יכול הוא להתעלות להשמימה (אלא שצ’ל גם סיוע המלאכים דחביק לה כו’), עד’ז פועלת היא גם בכל עניני האדם ובפרט בהתומ’צ שלו, שע’י ד’ השליבות דתפלה (שהם כנגד ד’ עולמות) עולות הן מעולם לעולם, ועד שהן עולות בבחי’ השמימה שלמעלה מהעולמות, ועד שהן עולות למהותו ועצמותו ית’ ממש.

On peut dire que bien que le raffinement et l’élévation de la Torah et des Mitsvot se fassent par les anges, néanmoins, puisque la perfection ultime de toute chose est atteinte par le travail de l’homme (c’est pourquoi l’homme préfère sa propre mesure), donc même pour le raffinement de la Torah et des Mitsvot, le commencement se fait par le travail de l’homme.

C’est ce qui est écrit dans le Torah Or que le nettoyage et le raffinement de la Torah et des Mitsvot se font par le travail de la prière.

Cela signifie (non seulement que par la prière on nettoie la Torah et les Mitsvot de toute impureté, pour qu’elles ne soient pas faites de manière non-désintéressée, mais aussi) que par la prière se fait (le début du) leur raffinement, leur purification de la matérialité et leur élévation.
Car la prière est ‘une échelle posée à terre dont le sommet atteint le ciel’, c’est-à-dire que la prière relie les deux extrêmes de la terre et du ciel (bas et haut).

En particulier, selon ce qui est connu, ‘artsah’ (avec un hé) représente le niveau le plus bas de cette terre matérielle, et ‘shamaymah’ (avec un hé) représente le niveau le plus élevé des cieux (les cieux des cieux), et ‘hashamaymah’ (avec un hé au début) est encore plus élevé que ‘shamaymah’.

C’est le sens de ‘une échelle posée à terre dont le sommet atteint le ciel’ – par la prière, ‘même (l’homme) qui se trouve sur terre aux niveaux les plus bas de ce monde matériel peut s’élever vers le ciel aux niveaux les plus élevés et merveilleux’.

Tout comme la prière agit sur l’homme, que même quand il est sur terre il peut s’élever vers le ciel (bien qu’il ait aussi besoin de l’aide des anges), de même elle agit sur toutes les affaires de l’homme et particulièrement sur sa Torah et ses Mitsvot.

Par les quatre échelons de la prière (qui correspondent aux quatre mondes), elles s’élèvent de monde en monde, jusqu’à ce qu’elles s’élèvent au niveau de ‘hashamaymah’ qui est au-dessus des mondes, et jusqu’à ce qu’elles s’élèvent vers Son essence et Son être même.

– 7 –

ז) וזהו אחד הביאורים בהשייכות דלבושי המצוות לענין הימים (כפשוטם), כי עליית המצוות הוא ע’י התפלה, והתפלה הרי היא ‘ענין עבודת היום’ [כמובן גם ממרז’ל תפלות כנגד תמידין תקנום, עולת תמיד העשוי’ בכל יום, שנים ליום], שהתפלה בכל יום מבררת ומעלה את הניצוצות שנתחדשו ביום זה, לכן המצוות [שעלייתן הוא ע’י התפלה] זקוקים ל’עבודת היום’.

אמנםביאור זה מבאר רק השייכות דמצוות לימים.

אבל עדיין אינו מובן ההכרח לעשיית המצוות בכל יום דוקא, דלכאורה, גם כשיחסיר יום אחד ולמחר יעשה שתי מצוות, יזדככו המצוות ע’י התפלה דיום המחרת.

ואין לומר שהתפלה יכולה לזכך ולהעלות רק המצוות השייכות ליום זה, דאין כל טעם לחילוק זה.

ועוד דמכיון דיש ענין התשלומין (ביום שלאח’ז, בתפלה הסמוכה לה) ‘ואין אומרים כיון שעבר יומו בטל קרבנו’, ועד ש(בנוגע לכוונת התפלה) תפלה אחת מלוקטת מתפלות כל השנה מעלית את התפלות דכל השנה, משמע מזה גם בנוגע לעליית המצוות שע’י התפלה, שהתפלה מעלית גם המצוות דיום הסמוך וכו’.

וסמוכין לדבר – התפלות דשבת שהן מעלות התפלות של כל ימי החול עם כל התורה ומע’ט שנכללו בהן.

C’est l’une des explications du lien entre les vêtements des Mitsvot et les jours (au sens littéral), car l’élévation des Mitsvot se fait par la prière, et la prière est ‘le service du jour’ [comme on le comprend aussi de l’enseignement des Sages que les prières ont été instituées en correspondance avec les sacrifices quotidiens, ‘l’holocauste perpétuel fait chaque jour, deux par jour’], car la prière de chaque jour affine et élève les étincelles qui se sont renouvelées ce jour-là, donc les Mitsvot [dont l’élévation se fait par la prière] ont besoin du ‘service du jour’.

Cependant, cette explication ne fait que clarifier le lien entre les Mitsvot et les jours.

Mais on ne comprend toujours pas la nécessité d’accomplir les Mitsvot chaque jour spécifiquement.

Apparemment, même si on manque un jour et qu’on fait deux Mitsvot le lendemain, les Mitsvot seront raffinées par la prière du lendemain. On ne peut pas dire que la prière ne peut raffiner et élever que les Mitsvot liées à ce jour-là, car il n’y a aucune raison logique pour cette distinction.

De plus, puisqu’il existe le concept de compensation (le jour suivant, dans la prière qui suit), ‘et on ne dit pas que si son jour est passé son sacrifice est annulé’, et même (concernant l’intention de la prière) qu’une seule prière rassemblée des prières de toute l’année élève les prières de toute l’année, cela suggère aussi concernant l’élévation des Mitsvot par la prière, que la prière élève aussi les Mitsvot du jour adjacent, etc.

Et on trouve un appui à cela dans les prières du Chabbat qui élèvent les prières de tous les jours de la semaine avec toute la Torah et les bonnes actions qui y sont incluses.

– 8 –

ח) אךהענין הוא, דהנה ידוע שהתכלית דתומ’צ הוא לפעול בירור וזיכוך בעוה’ז הגשמי.

דזהו מה שתורה לא בשמים היא, וכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, ועאכו’כ מצוות שלא ניתנו אלא לצרף בהן את הבריות.

ועד שמצות צדקה היא שקולה כנגד כל המצוות (ונקראת בשם מצוה סתם), כי התכלית דמצוות [וכן התכלית דירידת הנשמה למטה] שהוא [לא בשביל הנשמה כ’א] בכדי לתקן את הגוף ונה’ב וחלקו בעולם, נשלם ע’י מצות הצדקה (יותר מאשר ע’י שאר כל המצוות), כמבואר בתניא.

וזהו שצריך להיות יומין שלימין דוקא, שבכל יום ויום צריך להיות קיום מצוה, כי מכיון שגדר העולם הוא מקום וזמן, הרי מובן שהתומ’צ (שתכליתם הוא לתקן את העולם) צריכים לתקן גם את הזמן.

ולכן מוכרח שבכל יום תהי’ עשיית מצוה (הגם שגם כשחסר לו יומא חדא יכול הוא לעשות את הלבוש ע’י שיקיים מחר ב’ מצוות), כי בכדי לתקן את הימים (הזמן) גופא צריך להיות כל יומא ויומא עביד עבידתי’.

L’idée est que le but de la Torah et des Mitsvot est d’effectuer un raffinement et une purification dans ce monde matériel.

C’est pourquoi ‘la Torah n’est pas dans les cieux’, et toute la Torah a été donnée pour établir la paix dans le monde, et à plus forte raison les Mitsvot qui n’ont été données que pour raffiner les créatures.

Au point que la mitsva de la charité est considérée comme équivalente à toutes les Mitsvot (et est appelée simplement ‘mitsva’), car le but des Mitsvot [ainsi que le but de la descente de l’âme ici-bas] qui est [non pas pour l’âme mais] pour corriger le corps, l’âme animale et sa part dans le monde, est accompli par la mitsva de la charité (plus que par toutes les autres Mitsvot), comme expliqué dans le Tanya.

C’est pourquoi il doit y avoir spécifiquement des ‘jours complets’, où chaque jour doit contenir l’accomplissement d’une mitsva.

Car puisque la définition du monde est l’espace et le temps, il est compréhensible que la Torah et les Mitsvot (dont le but est de corriger le monde) doivent aussi corriger le temps.

C’est pourquoi il est nécessaire qu’il y ait l’accomplissement d’une mitsva chaque jour (même si quand il manque un jour, on peut créer le vêtement en accomplissant deux Mitsvot le lendemain), car pour corriger les jours (le temps) eux-mêmes, chaque jour doit accomplir son service spécifique.

– 9 –

ט) וזהוואברהם זקן בא בימים, שלאחרי שואברהם זקן הוא גם בא בימים שהוא מעלה גדולה יותר גם מהמעלה דזקן.

דהנה הכוונה האמיתית בהתהוות העולמות (בבחי’ עצמות א’ס) היא מה שנתאוה הקב’ה להיות לו ית’ דירה בתחתונים דוקא.

וכוונה זו נשלמת ע’י עבודת האדם, אתם קרויין אדם, שהאדם דוקא יכול להשלים כוונה זו.

וזהו שנקרא בשם אדם, ע’ש ב’ הקצוות שהוא אדמה לעליון ושהוא נוצר מן האדמה, שגופו נעשה מהאדמה עצמה ובאופן שהי’ תחילה דומם בפ’ע (בלי שום נפש חיונית בתוכו) וכמ’ש גלמי ראו עיניך (ולא כגוף הצומח והחי), כי גם ענין זה שבתואר אדם (על שם האדמה) מורה על מעלתו, שהוא מברר מתקן ומעלה גם את הדומם שהוא תחתון ביותר שאין תחתון למטה ממנו.

ומעלה זו שבו באה בפועל ע’י העבודה דבא בימים דוקא.

שע’י העבודה דזקן (עצמה), אף שגם עי’ז בירר ותיקן את חלקו בעולם (מקום), מ’מ, מכיון שלא תיקן עדיין את הזמן, הרי לא השלים עדיין הכוונה דדירה בתחתונים.

ולכן הגם שעבודה זו מגעת בבחינת עתיק יומין, שהיא בהעתקה (והבדלה) מבחי’ יומין, אין זה תכלית השלימות.

משא’כ ע’י העבודה דבא בימים, כשעובד לתקן את הימים, ועד דאת מספר ימיך אמלא מספר מלשון אבן ספיר (וכמ’ש בתו’א שמספר ימיך הוא כמו השמים מספרים שפירש בזהר מנהרין ומנצצין וספירין), היינו שהאדם מאיר את הימים (הזמן) באור התורה והמצוות, עי’ז הוא משלים הכוונה דדירה בתחתונים (בהתחתון שבעולם הזה גופא), שזה (השלמת כוונה זו) הוא תכלית שלימות מעלת האדם, כנ’ל.

C’est le sens de ‘Abraham était âgé, avancé en jours’ – après qu »Abraham était âgé’, il était aussi ‘avancé en jours’, ce qui est une qualité encore plus grande que celle d »âgé’.

Car l’intention véritable dans la création des mondes est que le Saint Béni Soit-Il désirait avoir une demeure spécifiquement dans les mondes inférieurs.

Cette intention est accomplie par le travail de l’homme, ‘vous êtes appelés homme’, car seul l’homme peut accomplir cette intention. C’est pourquoi il est appelé ‘adam’ (homme), en référence aux deux extrêmes : ‘je ressemble au Très-Haut’ et ‘il fut formé de la terre’.

Son corps fut fait de la terre même, d’abord comme matière inerte (sans âme vitale), comme il est écrit ‘mon embryon, Tes yeux l’ont vu’ (différent du végétal et de l’animal).

Car même cet aspect du terme ‘adam’ (de ‘adamah’, terre) indique sa qualité supérieure : il raffine, corrige et élève même la matière inerte qui est le plus bas niveau possible.

Cette qualité se réalise spécifiquement par le travail d »avancé en jours’.

Car par le travail d »âgé’ seul, bien qu’il raffine aussi sa part dans le monde (espace), comme il n’a pas encore corrigé le temps, il n’a pas encore accompli l’intention d’une demeure dans les mondes inférieurs.

Donc même si ce travail atteint le niveau d »Ancien des jours’, qui est détaché des jours, ce n’est pas la perfection ultime.

En revanche, par le travail d »avancé en jours’, quand on travaille à corriger les jours, jusqu’à ‘Je remplirai le nombre de tes jours’ – ‘nombre’ comme ‘pierre de saphir’ (comme expliqué dans Torah Or que ‘le nombre de tes jours’ est comme ‘les cieux racontent’ que le Zohar interprète comme ‘illuminent et brillent’), c’est-à-dire que l’homme illumine les jours (le temps) avec la lumière de la Torah et des Mitsvot, par cela il accomplit l’intention d’une demeure dans les mondes inférieurs (dans le plus bas de ce monde même), qui est la perfection ultime de la qualité de l’homme, comme mentionné ci-dessus.