Tichea Beav : MP3 de Eikha et livre des Kinot en téléchargement

אֵיכָ֣ה – Eikha

---

MP3 EIKHA 40 minutes A TELECHARGER

---

MP3 EIKHA en 29 minutes A TELEHARGER

---

PDF DES KINOT – CLIQUEZ ICI

EI’HA ET KINOT en pdf

אֵיכָ֣ה

TRADUCTION EN FRANÇAIS DU TEXTE DE EI’HA

EI’HA CHAPITRE 1

1 Hélas ! Comme elle est assise solitaire, la ville si peuplée ! Elle est devenue comme une veuve, la grande parmi les nations, la princesse parmi les provinces est devenue tributaire.
2 Elle pleure amèrement dans la nuit, et ses larmes sont sur ses joues ; de tous ses amants, aucun ne la console ; tous ses amis l’ont trahie, ils sont devenus ses ennemis.
3 Juda est partie en exil, accablée par l’affliction et une dure servitude ; elle habite parmi les nations, et ne trouve point de repos ; tous ses persécuteurs l’ont atteinte entre les détroits.
4 Les chemins de Sion sont en deuil, car nul ne vient plus à ses fêtes solennelles ; toutes ses portes sont désertes, ses sacrificateurs gémissent, ses vierges sont affligées, et elle est remplie d’amertume.
5 Ses adversaires ont le dessus, ses ennemis prospèrent ; car l’Éternel l’a affligée à cause de la multitude de ses transgressions ; ses petits enfants ont marché captifs devant l’adversaire.
6 Et de la fille de Sion s’en est allée toute sa splendeur ; ses princes sont devenus comme des cerfs qui ne trouvent point de pâture, et ils s’en vont sans force devant celui qui les poursuit.
7 Aux jours de son affliction et de son exil, Jérusalem s’est souvenue de tous les biens précieux qu’elle possédait depuis les jours anciens ; quand son peuple est tombé dans la main de l’adversaire, et que personne n’est venu à son aide, ses adversaires l’ont vue et se sont moqués de sa ruine.
8 Jérusalem a gravement péché, c’est pourquoi elle est devenue un objet d’aversion ; tous ceux qui l’honoraient la méprisent, car ils ont vu sa nudité ; elle-même soupire et se détourne.
9 Sa souillure était dans les pans de sa robe, et elle ne songeait pas à sa fin ; elle est tombée d’une manière étonnante, et personne ne la console. Vois, Éternel, mon affliction, car l’ennemi triomphe !
10 L’adversaire a étendu la main sur tous ses trésors ; car elle a vu entrer dans son sanctuaire les nations auxquelles tu avais défendu d’entrer dans ton assemblée.
11 Tout son peuple soupire, ils cherchent du pain ; ils ont donné leurs joyaux pour de la nourriture, afin de ranimer leur vie. Vois, Éternel, et regarde combien je suis méprisée !
12 N’êtes-vous pas touchés, vous tous qui passez par le chemin ? Regardez et voyez s’il est une douleur pareille à la douleur dont j’ai été frappée, moi que l’Éternel afflige au jour de l’ardeur de sa colère.
13 D’en haut, il a envoyé dans mes os un feu qui les dévore ; il a tendu un filet sous mes pieds, il m’a fait retourner en arrière ; il m’a rendue désolée et souffrante tout le jour.
14 Le joug de mes transgressions est lié par sa main. Elles se sont entrelacées et ont pesé sur mon cou ; il a fait fléchir ma force ; le Seigneur m’a livrée à des mains auxquelles je ne puis résister.
15 Le Seigneur a terrassé tous les hommes vaillants au milieu de moi ; il a convoqué contre moi une assemblée pour écraser mes jeunes gens ; le Seigneur a foulé au pressoir la vierge, fille de Juda.
16 C’est pour cela que je pleure, que mon œil, mon œil se fond en eau ; car il s’est éloigné de moi, le consolateur qui pouvait ranimer mon âme ; mes fils sont dans la désolation, parce que l’ennemi a été le plus fort.
17 Sion étend ses mains, et personne ne la console ; l’Éternel a ordonné aux ennemis de Jacob de l’entourer de toutes parts ; Jérusalem est devenue au milieu d’eux comme un objet d’horreur.
18 L’Éternel est juste, car j’ai été rebelle à sa parole. Peuples, écoutez tous, je vous prie, et voyez ma douleur ! Mes vierges et mes jeunes hommes sont allés en captivité.
19 J’ai appelé mes amants, mais ils m’ont trompée ; mes sacrificateurs et mes anciens ont expiré dans la ville, en cherchant de la nourriture pour ranimer leur vie.
20 Regarde, Éternel, quelle est ma détresse ! Mes entrailles bouillonnent, mon cœur est bouleversé au-dedans de moi, car j’ai été rebelle. Au-dehors, l’épée m’a privée d’enfants ; au-dedans, c’est comme la mort.
21 On m’entend soupirer, et personne ne me console ; tous mes ennemis ont appris mon malheur, ils se réjouissent de ce que tu l’as fait. Tu feras venir le jour que tu as annoncé, et ils seront comme moi.
22 Que toute leur méchanceté vienne devant toi, et traite-les comme tu m’as traitée à cause de toutes mes transgressions ! Car mes soupirs sont nombreux, et mon cœur est languissant.

 

EI’HA CHAPITRE 2

1 Comment le Seigneur, dans sa colère, a-t-il couvert de ténèbres la fille de Sion ! Il a précipité du ciel sur la terre la gloire d’Israël, et n’a point pensé à son marchepied au jour de sa colère.
2 Le Seigneur a détruit sans pitié toutes les demeures de Jacob ; il a renversé dans sa fureur les forteresses de la fille de Juda ; il les a jetées par terre et profané le royaume et ses princes.
3 Dans l’ardeur de sa colère, il a brisé toute la force d’Israël ; il a retiré sa droite de devant l’ennemi, et il a allumé dans Jacob comme un feu dévorant qui consume de tous côtés.
4 Il a bandé son arc comme un ennemi, il a levé sa droite comme un assaillant, et il a tué tout ce qui était agréable à voir ; dans la tente de la fille de Sion, il a répandu sa fureur comme un feu.
5 Le Seigneur a été comme un ennemi ; il a détruit Israël, il a détruit tous ses palais, il a renversé ses forteresses, et il a multiplié chez la fille de Juda les gémissements et les plaintes.
6 Il a dévasté sa tente comme un jardin, il a détruit son lieu de réunion ; l’Éternel a fait oublier en Sion les fêtes et le sabbat, et dans sa violente colère, il a rejeté le roi et le sacrificateur.
7 Le Seigneur a rejeté son autel, il a abandonné son sanctuaire ; il a livré aux mains de l’ennemi les murs de ses palais ; ils ont poussé des cris dans la maison de l’Éternel, comme en un jour de fête.
8 L’Éternel avait résolu de détruire les murailles de la fille de Sion ; il a tendu le cordeau, il n’a pas retiré sa main avant d’avoir tout détruit ; il a plongé dans le deuil rempart et murailles, qui n’offrent plus ensemble qu’une triste ruine.
9 Ses portes sont enfoncées dans la terre ; il en a détruit et brisé les barres ; son roi et ses chefs sont parmi les nations ; il n’y a plus de loi, et ses prophètes ne reçoivent aucune vision de l’Éternel.
10 Les anciens de la fille de Sion sont assis à terre et gardent le silence ; ils ont couvert leur tête de poussière, ils se sont revêtus de sacs ; les vierges de Jérusalem baissent leur tête vers la terre.
11 Mes yeux se consument dans les larmes, mes entrailles bouillonnent, mon foie se répand sur la terre, à cause de la ruine de la fille de mon peuple, des enfants et des nourrissons en défaillance dans les rues de la ville.
12 Ils disaient à leurs mères : Où y a-t-il du blé et du vin ? Et ils tombaient comme des blessés dans les rues de la ville, et rendaient l’âme sur le sein de leurs mères.
13 Que te dirai-je ? À quoi te comparerai-je, fille de Jérusalem ? À quoi t’égalerai-je, pour te consoler, vierge, fille de Sion ? Car ta plaie est grande comme la mer : qui pourrait te guérir ?
14 Tes prophètes ont eu pour toi des visions vaines et trompeuses ; ils n’ont point mis à nu ton iniquité, afin de détourner ta captivité ; ils t’ont donné des oracles mensongers et séducteurs.
15 Tous les passants battent des mains à ton sujet ; ils sifflent, ils secouent la tête contre la fille de Jérusalem : Est-ce là cette ville qu’on appelait une beauté parfaite, la joie de toute la terre ?
16 Tous tes ennemis ouvrent la bouche contre toi, ils sifflent, ils grincent des dents, ils disent : Nous l’avons engloutie ! C’est bien le jour que nous attendions, nous y sommes arrivés, nous le voyons !
17 L’Éternel a fait ce qu’il avait résolu, il a accompli la parole qu’il avait dès longtemps arrêtée, il a détruit sans pitié ; il a fait de toi la joie de l’ennemi, il a relevé la force de tes adversaires.
18 Leur cœur crie vers le Seigneur… Muraille de la fille de Sion, laisse couler tes larmes comme un torrent jour et nuit ! Ne te donne aucun répit, et que ton œil n’ait point de repos !
19 Lève-toi, pousse des gémissements à l’entrée des veilles de la nuit ! Répands ton cœur comme de l’eau, en présence du Seigneur ! Lève tes mains vers lui pour la vie de tes enfants qui meurent de faim aux coins de toutes les rues !
20 Vois, Éternel, regarde qui tu as ainsi traité ! Fallait-il que des femmes dévorassent le fruit de leurs entrailles, les petits enfants objets de leurs caresses ? Que sacrificateur et prophète fussent massacrés dans le sanctuaire du Seigneur ?
21 L’enfant et le vieillard sont couchés par terre dans les rues ; mes vierges et mes jeunes hommes sont tombés par l’épée ; tu as tué, au jour de ta colère, tu as égorgé sans pitié.
22 Tu as appelé de toutes parts sur moi l’épouvante, comme à un jour de fête. Au jour de la colère de l’Éternel, il n’y a eu ni réchappé ni survivant. Ceux que j’avais caressés et élevés, mon ennemi les a consumés.

EI’HA CHAPITRE 3

1 Je suis l’homme qui a vu l’affliction sous la verge de Sa fureur.
2 Il m’a conduit et fait marcher dans les ténèbres et non dans la lumière.
3 Contre moi seul Il tourne et retourne Sa main tout le jour.
4 Il a fait dépérir ma chair et ma peau, Il a brisé mes os.
5 Il a bâti autour de moi, Il m’a environné de fiel et de douleur.
6 Il m’a fait habiter dans les ténèbres, comme ceux qui sont morts à jamais.
7 Il m’a entouré d’un mur pour que je ne sorte pas, Il a appesanti mes chaînes.
8 Même quand je crie et que j’implore, Il ferme l’accès à ma prière.
9 Il a barré mes chemins avec des pierres de taille, Il a rendu mes sentiers tortueux.
10 Il est pour moi comme un ours en embuscade, comme un lion dans un lieu caché.
11 Il a détourné mes voies, Il m’a déchiré et m’a rendu désolé.
12 Il a bandé son arc, et m’a placé comme but à ses flèches.
13 Il a fait entrer dans mes reins les traits de son carquois.
14 Je suis devenu la risée de tout mon peuple, leur chanson tout le jour.
15 Il m’a rassasié d’amertume, Il m’a abreuvé d’absinthe.
16 Il a brisé mes dents avec du gravier, Il m’a couvert de cendre.
17 Tu as éloigné la paix de mon âme, J’ai oublié le bonheur.
18 Et j’ai dit : Ma force est perdue, Je n’ai plus d’espérance en l’Éternel !
19 Quand je pense à ma détresse et à ma misère, À l’absinthe et au poison ;
20 Quand mon âme s’en souvient, Elle est abattue au dedans de moi.
21 Voici ce que je veux repasser en mon cœur, Ce qui me donnera de l’espérance.
22 Les bontés de l’Éternel ne sont pas épuisées, Ses compassions ne sont pas à leur terme ;
23 Elles se renouvellent chaque matin. Oh ! que ta fidélité est grande !
24 L’Éternel est mon partage, dit mon âme ; C’est pourquoi je veux espérer en lui.
25 L’Éternel a de la bonté pour qui espère en lui, Pour l’âme qui le cherche.
26 Il est bon d’attendre en silence Le secours de l’Éternel.
27 Il est bon pour l’homme De porter le joug dans sa jeunesse.
28 Il se tiendra solitaire et silencieux, Parce que l’Éternel le lui impose ;
29 Il mettra sa bouche dans la poussière, Sans perdre toute espérance ;
30 Il présentera la joue à celui qui le frappe, Il se rassasiera d’opprobres.
31 Car le Seigneur Ne rejette pas à toujours.
32 Mais, lorsqu’il afflige, Il a compassion selon sa grande miséricorde ;
33 Car ce n’est pas volontiers qu’il humilie Et qu’il afflige les enfants des hommes.
34 Quand on foule aux pieds Tous les captifs du pays,
35 Quand on viole la justice humaine À la face du Très-Haut,
36 Quand on fait tort à autrui dans sa cause, Le Seigneur ne le voit-il pas ?
37 Qui dira qu’une chose arrive, Sans que le Seigneur l’ait ordonnée ?
38 N’est-ce pas de la volonté du Très-Haut que viennent Les maux et les biens ?
39 Pourquoi l’homme vivant se plaindrait-il ? Que chacun se plaigne de ses propres péchés.
40 Recherchons nos voies et sondons, Et retournons à l’Éternel ;
41 Élevons nos cœurs et nos mains Vers Dieu qui est au ciel :
42 Nous avons péché, nous avons été rebelles ! Tu n’as point pardonné !
43 Tu t’es caché dans ta colère, et tu nous as poursuivis ; Tu as tué sans miséricorde ;
44 Tu t’es enveloppé d’une nuée, Pour que la prière ne passe pas ;
45 Tu nous as rendus un objet de mépris et de dédain Au milieu des peuples.
46 Ils ouvrent la bouche contre nous, Tous ceux qui sont nos ennemis.
47 Notre partage a été la terreur et la fosse, Le ravage et la ruine.
48 Des torrents d’eau coulent de mes yeux, À cause de la ruine de la fille de mon peuple.
49 Mon œil fond en larmes, sans repos, Sans relâche,
50 Jusqu’à ce que l’Éternel regarde et voie du haut des cieux ;
51 Mon œil me fait souffrir, À cause de toutes les filles de ma ville.
52 Ils m’ont donné la chasse comme à un oiseau, Ceux qui sont à tort mes ennemis.
53 Ils ont voulu anéantir ma vie dans une fosse, Et ils ont jeté des pierres sur moi.
54 Les eaux ont inondé ma tête ; Je disais : Je suis perdu !
55 J’ai invoqué ton nom, ô Éternel, Du fond de la fosse.
56 Tu as entendu ma voix : Ne ferme pas l’oreille à mes soupirs, à mes cris !
57 Au jour où je t’ai invoqué, tu t’es approché, Tu as dit : Ne crains pas !
58 Seigneur, tu as défendu la cause de mon âme, Tu as racheté ma vie.
59 Éternel, tu as vu ce qu’on m’a fait souffrir : Rends-moi justice !
60 Tu as vu toutes leurs vengeances, Tous leurs complots contre moi.
61 Éternel, tu as entendu leurs outrages, Tous leurs complots contre moi,
62 Les discours de mes adversaires, et les projets Qu’ils formaient chaque jour contre moi.
63 Regarde quand ils sont assis et quand ils se lèvent : Je suis l’objet de leurs chansons.
64 Tu leur donneras un salaire, ô Éternel, Selon l’œuvre de leurs mains ;
65 Tu les livreras à l’endurcissement de leur cœur, À ta malédiction contre eux ;
66 Tu les poursuivras dans ta colère, et tu les extermineras De dessous les cieux, ô Éternel !

EI’HA CHAPITRE 4

1 Comme l’or est devenu sombre, comme l’or fin s’est altéré ! Les pierres sacrées sont dispersées à l’entrée de toutes les rues.
2 Les nobles enfants de Sion, estimés à l’égal de l’or pur, comment sont-ils considérés comme des vases de terre, ouvrage des mains du potier !
3 Même les chacals présentent la mamelle et allaitent leurs petits ; mais la fille de mon peuple est devenue cruelle comme les autruches du désert.
4 La langue du nourrisson s’attache à son palais, desséchée par la soif ; les jeunes enfants demandent du pain, et personne ne leur en donne.
5 Ceux qui se nourrissaient de mets délicats périssent dans les rues ; ceux qui étaient élevés dans la pourpre embrassent les fumiers.
6 L’iniquité de la fille de mon peuple est plus grande que le péché de Sodome, qui fut détruite en un instant, sans que personne y portât la main.
7 Ses princes étaient plus éclatants que la neige, plus blancs que le lait ; ils avaient le teint plus vermeil que le corail ; leur figure était comme le saphir.
8 Leur aspect est plus sombre que le noir ; on ne les reconnaît pas dans les rues ; leur peau est collée à leurs os, elle est devenue sèche comme du bois.
9 Ceux qui périssent par l’épée sont plus heureux que ceux qui périssent par la faim, qui tombent exténués, privés des fruits des champs.
10 Les mains des femmes compatissantes ont fait cuire leurs enfants ; ils leur ont servi de nourriture, au milieu du désastre de la fille de mon peuple.
11 L’Éternel a épuisé sa fureur, il a répandu l’ardeur de sa colère ; il a allumé dans Sion un feu qui en dévore les fondements.
12 Les rois de la terre n’auraient pas cru, aucun des habitants du monde n’aurait cru que l’adversaire, que l’ennemi entrerait dans les portes de Jérusalem.
13 Voilà le fruit des péchés de ses prophètes, des iniquités de ses sacrificateurs, qui ont répandu dans son enceinte le sang des justes !
14 Ils erraient en aveugles dans les rues, souillés de sang ; on ne pouvait toucher leurs vêtements.
15 Éloignez-vous, impurs ! leur criait-on, Éloignez-vous, éloignez-vous, ne nous touchez pas ! Ils sont en fuite, ils errent çà et là ; on dit parmi les nations : Ils n’auront plus leur demeure !
16 L’Éternel les a dispersés dans sa colère, il ne tourne plus les regards vers eux ; on n’a eu ni respect pour les sacrificateurs, ni pitié pour les vieillards.
17 Nos yeux se consumaient encore, nous attendions vainement du secours ; nos regards se portaient avec espérance vers une nation qui ne nous a pas délivrés.
18 On épiait nos pas, pour nous empêcher d’aller sur nos places ; notre fin s’approchait, nos jours étaient accomplis… Notre fin est arrivée !
19 Nos persécuteurs étaient plus légers que les aigles du ciel ; ils nous ont poursuivis sur les montagnes, ils nous ont tendu des embûches dans le désert.
20 Celui qui nous faisait respirer, l’oint de l’Éternel, a été pris dans leurs fosses, lui de qui nous disions : Nous vivrons sous son ombre parmi les nations.
21 Réjouis-toi, tressaille d’allégresse, fille d’Édom, habitante du pays d’Uts ! À toi aussi passera la coupe ; tu t’enivreras, et tu seras mise à nu.
22 Fille de Sion, ton iniquité est expiée ; il ne t’enverra plus en captivité. Fille d’Édom, il châtiera ton iniquité, il mettra tes péchés à découvert.

EI’HA CHAPITRE 5

1 Souviens-toi, Éternel, de ce qui nous est arrivé ! Regarde et vois notre opprobre !
2 Notre héritage a passé à des étrangers, nos maisons à des inconnus.
3 Nous sommes orphelins, sans père ; nos mères sont comme des veuves.
4 Nous buvons notre eau à prix d’argent, notre bois ne nous vient qu’à prix payé.
5 Nos persécuteurs sont sur nos cous ; nous sommes épuisés, nous n’avons point de repos.
6 Nous avons tendu la main vers l’Égypte, vers l’Assyrie, pour nous rassasier de pain.
7 Nos pères ont péché, ils ne sont plus, et c’est nous qui portons la peine de leurs iniquités.
8 Des esclaves dominent sur nous, et personne ne nous délivre de leurs mains.
9 Nous cherchons notre pain au péril de notre vie, face à l’épée du désert.
10 Notre peau est brûlante comme un four, par l’ardeur de la faim.
11 Ils ont déshonoré les femmes dans Sion, les vierges dans les villes de Juda.
12 Des chefs ont été pendus par leurs mains ; la personne des vieillards n’a pas été respectée.
13 Les jeunes hommes ont porté la meule, les enfants chancelaient sous des fardeaux de bois.
14 Les vieillards ne vont plus à la porte, les jeunes hommes ont cessé leurs chants.
15 La joie a disparu de nos cœurs, le deuil a remplacé nos danses.
16 La couronne est tombée de notre tête ; malheur à nous, parce que nous avons péché !
17 Si notre cœur est souffrant, si nos yeux sont obscurcis,
18 C’est que la montagne de Sion est désolée, que les renards s’y promènent.
19 Toi, Éternel, tu règnes à jamais ; ton trône subsiste de génération en génération.
20 Pourquoi nous oublierais-tu pour toujours, nous abandonnerais-tu pour de longues années ?
21 Fais-nous revenir vers toi, Éternel, et nous reviendrons ! Renouvelle nos jours comme ils étaient autrefois !
22 Nous aurais-tu entièrement rejetés, et t’irriterais-tu contre nous jusqu’à l’excès ?

קינות תשעה באב

א

זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ אוֹי. הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים אוֹי. בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
יְתוֹמִים הָיִינוּ וְאֵין אָב אוֹי. אִמּוֹתֵינוּ מְקוֹנְנוֹת בְּחֹדֶשׁ אָב. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ אוֹי. כִּי נִסּוּךְ הַמַּיִם בָּזִינוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ אוֹי. כִּי שִׂנְאַת חִנָּם רָדָפְנוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אוי. וְאַשּׁוּר צָדוּנוּ כְּצַיָּד. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם אוי. וַאֲנַחְנוּ סוֹבְלִים אֶת עֲוֹנָם. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ אוי. כִּי שִׁלּוּחַ עֲבָדִים בִּטַּלְנוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ אוי. כִּי קָפַצְנוּ מֵעָנִי יָדֵינוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ אוי. כִּי כְבוֹדָם בְּקָלוֹן הֵמִירוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ אוֹי. כִּי אִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמְּאוּ וְזִנּוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ אוֹי. כִּי גְּזֵלַת הֶעָנִי חָמְסוּ וְגָזְלוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ אוֹי. כִּי בְּבֵית זוֹנָה נִמְצָאוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ אוֹי. כִּי מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה עִוְּתוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ אוֹי. כִּי נִבְטְלוּ עוֹלֵי רְגָלֵינוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אוֹי. כִּי נִשְׂרַף בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ אוֹי. כִּי נֻטַּל כְּבוֹד בֵּית מַאֲוָיֵנוּ. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם אוֹי. כִּי נִתַּן עָלָיו שִׁקּוּץ מְשׁוֹמֵם. אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:
אַתָּה יְיָ לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר:
לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים:
הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם:
כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד:
הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם:

 

ב
קינה לליל תשעה באב שחל במוצאי שבת:

אֵיךְ מִפִּי בֵּן וּבַת. הֲגוֹת קִינִים רַבַּת. תְּמוּר שִׁירִים וְחֶדְוַת. וִיהִי נֹעַם נִשְׁבַּת. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת:
אוֹי כִּי נִגְזְרָה גְּזֵרָה. בָּחֳרִי אַף וְגַם עֶבְרָה. וְאַפּוֹ בָּנוּ חָרָה. וּבָעֲרָה חֲמָתוֹ כְּלַבַּת. וִיהִי נֹעַם נִשְׁבַּת. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת:
אוֹי כִּי בָתֵּינוּ שִׁנּוּ. וּבְתוּלוֹתֵינוּ עִנּוּ. וּפָנֵינוּ נִשְׁתַּנּוּ. וְגַם הֻשְׁחֲרוּ כְּמַחֲבַת. וִיהִי נֹעַם נִשְׁבַּת. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת:
אוֹי כִּי שַׁדּוּנוּ. וְגַם הִפִּילוּ בָנוּ פְּגָרִים. בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים. הָיוּ נְצוּרִים כְּבָבַת. וִיהִי נֹעַם נִשְׁבַּת. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת:
אוֹי כִּי נָפְלָה עֲטֶרֶת. וְגָבְרָה כָּתֵף סוֹרֶרֶת. וְחָדַל הוֹד תִּפְאֶרֶת. צִמְצוּם שֶׁכֶן חִבַּת. וִיהִי נֹעַם נִשְׁבַּת. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת:
אוֹי כִּי נֻטְּלָה מְנוֹרָה. וּקְטֹרֶת לְבֹנָה הַטְּהוֹרָה. וְנִבְזָה גָּזִית מְיֻקָּרָה. אָכְלָה אֶרֶץ זָבַת. וִיהִי נֹעַם נִשְׁבַּת. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת:

 
ג

בְּלֵיל זֶה יִבְכָּיוּן וְיֵילִילוּ בָּנַי. בְּלֵיל זֶה חָרַב בֵּית קָדְשִׁי וְנִשְׂרְפוּ אַרְמוֹנַי. וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל יֶהְגּוּ בִיגוֹנַי. וְיִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְיָ:
בְּלֵיל זֶה תְּיַלֵּל מַר עֲנִיָּה נֶחְדֶּלֶת. וּמִבֵּית אָבִיהָ בַּחַיִּים מֻבְדֶּלֶת. וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְנִסְגַּר הַדֶּלֶת. וְהָלְכָה בַּשִּׁבְיָה בְּכָל פֶּה נֶאֱכֶלֶת. בְּיוֹם שֻׁלְּחָה בְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת וְאוֹכֶלֶת. וְאֵשׁ עִם גַּחֶלֶת. יָצְאָה מֵאֵת יְיָ. בליל זה:
בְּלֵיל זֶה הַגַּלְגַּל סִבֵּב הַחוֹבָה. רִאשׁוֹן גַּם שֵׁנִי בֵּיתִי נֶחְרְבָה. וְעוֹד לֹא רֻחָמָה בַּת הַשּׁוֹבָבָה. הֻשְׁקְתָה מֵי רוֹשׁ וְאֶת בִּטְנָהּ צָבָה. וְשֻׁלְּחָה מִבֵּיתוֹ וְגַם נָשְׁתָה טוֹבָה. גְּדוֹלָה הַשִּׂנְאָה מֵאֵת אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ. וּכְאַלְמְנוּת חַיּוּת כְּאִשָּׁה נֶעֱזָבָה. וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְיָ. בליל זה:
בְּלֵיל זֶה קָדַרְתִּי וְחָשְׁכוּ הַמְּאוֹרוֹת. לְחֻרְבַּן בֵּית קָדְשִׁי וּבִטּוּל מִשְׁמָרוֹת. בְּלֵיל זֶה סַבּוּנִי אֲפָפוּנִי צָרוֹת. וְגַם קָרָא מוֹעֵד בְּדִין חָמֵשׁ גְּזֵרוֹת. בְּכִי חִנָּם בָּכוּ וְנִקְבַּע לְדוֹרוֹת. יַעַן כִּי הָיְתָה סִבָּה מֵאֵת יְיָ. בליל זה:
בְּלֵיל זֶה אֵרְעוּ בוֹ חָמֵשׁ מְאוֹרָעוֹת. גָּזַר עַל אָבוֹת בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת. וְדָבְקוּ בוֹ צָרוֹת מְצֵרוֹת וְגַם רָעוֹת. יוֹם מוּכָן הָיָה בִּפְגֹּעַ פְּגָעוֹת. וְהֶעֱמִיד הָאוֹיֵב וְהֵרִים קוֹל זְוָעוֹת. קוּם כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְיָ. בליל זה:
 
 
ד
שֹׁמְרוֹן קוֹל תִּתֵּן:
« מְצָאוּנִי עֲוֹנַי! לְאֶרֶץ אַחֶרֶת יְצָאוּנִי בָנַי! »
וְאָהֳלִיבָה תִּזְעַק:
« נִשְׂרְפוּ אַרְמוֹנַי! » וַתֹּאמֶר צִיּוֹן: « עֲזָבַנִי יְיָ! »
« לֹא לָךְ, אָהֳלִיבָה, חֲשׁׂב עָנְיֵךְ כְּעָנְיִי. הֲתַמְשִׁילִי חָלְיֵיךְ לְשִׁבְרִי וּלְחָלְיִי?!
אֲנִי אָהֳלָה סוּרָה בָּגַדְתִּי בְקָשְׁיִי, וְקָם עָלַי כַּחֲשִׁי וְעָנָה בִי מֶרְיִי,
וּלְמִקְצָת הַיָּמִים שִׁלַּמְתִּי נִשְׁיִי, וְתִגְלַת פִּלְאֶסֶר אָכַל אֶת פִּרְיִי,
חֶמְדָּתִי פָּשַׁט וְהִצִּיל אֶת עֶדְיִי, וְלַחֲלַח וְחָבוֹר נָשָׂא אֶת שִׁבְיִי.
דֹּמִי, אָהֳלִיבָה, וְאַל תִּבְכִּי כְּבִכְיִי.! שְׁנָתַיִךְ אָרְכוּ, וְלֹא אָרְכוּ שָׁנַי! » ואהליבה:
מְשִׁיבָה אָהֳלִיבָה:
« אֲנִי כֵן נֶעֱקַשְׁתִּי, וּבְאַלּוּף נְעוּרַי כְּאָהֳלָה בָּגַדְתִּי.
דֹּמִי, אָהֳלָה, כִּי יְגוֹנִי זָכַרְתִּי! נָדַדְתְּ אַתְּ אַחַת, וְרַבּוֹת נָדַדְתִּי.
הִנֵּה, בְּיַד הַכַּשְׂדִּים פַּעֲמַיִם נִלְכַּדְתִּי, וּשְׁבִיָּה עֲנִיָּה לְבָבֶל יָרַדְתִּי,
וְנִשְׂרַף הַהֵיכָל אֲשֶׁר בּוֹ נִכְבַּדְתִּי, וּלְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּבָבֶל נִפְקַדְתִּי,
וְשַׁבְתִּי לְצִיּוֹן עוֹד וְהֵיכָל יָסַדְתִּי, גַּם זֹאת הַפַּעַם מְעַט לֹא עָמַדְתִּי,
עַד לְקָחַנִי אֱדוֹם וְכִמְעַט אָבַדְתִּי, וְעַל כָּל הָאֲרָצוֹת נָפְצוּ הֲמוֹנַי! ואהליבה:
הַחוֹמֵל עַל דַּל,
חֲמֹל עַל דַּלּוּתָם, וּרְאֵה שׁוֹמְמוּתָם וְאֹרֶךְ גָּלוּתָם!
אַל תִּקְצֹף עַד מְאֹד, וּרְאֵה שִׁפְלוּתָם,
וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עֲוֹנָם וְסִכְלוּתָם!
רְפָא נָא אֶת שִׁבְרָם, וְנַחֵם אֲבֵלוּתָם,
כִּי אַתָּה שִׂבְרָם וְאַתָּה אֱיָלוּתָם!
חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כִּימֵי קַדְמוֹנַי, כְּנָאֳמֶךָ: « בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם יְיָ: »!

ה 
העַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם. תְּרַחֵם צִיּוֹן וְתִבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם:
אָז בַּחֲטָאֵינוּ חָרַב מִקְדָּשׁ וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ נִשְׂרַף הֵיכָל. בְּאֶרֶץ חֻבְּרָה לָהּ קָשְׁרָה מִסְפֵּד. וּצְבָא הַשָּׁמַיִם נָשְׂאוּ קִינָה: עד אנה:
גַּם בָּכוּ בְּמֶרֶר שִׁבְטֵי יַעֲקֹב. וְאַף מַזָּלוֹת יִזְּלוּ דִּמְעָה. דִּגְלֵי יְשֻׁרוּן חָפוּ רֹאשָׁם. וְכִימָה וּכְסִיל קָדְרוּ פְּנֵיהֶם. עד אנה:
הֶעְתִּירוּ אָבוֹת וְלֹא שָׁמַע אֵל. צָעֲקוּ בָנִים וְלֹא עָנָה אָב. וְקוֹל הַתֹּר נִשְׁמַע בַּמָּרוֹם. וְרוֹעֶה נֶאֱמָן לֹא הִטָּה אֹזֶן. עד אנה:
זֶרַע קֹדֶשׁ לָבְשׁוּ שַׂקִּים. וּצְבָא הַשָּׁמַיִם גַּם הֵם שַׂק הוּשַׂם כְּסוּתָם. חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדַר. וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אָסְפוּ נָגְהָם. עד אנה:
טָלֶה רִאשׁוֹן בָּכָה בְּמַר נֶפֶשׁ. עַל כִּי כְבָשָׂיו לָטֶבַח הוּבָלוּ. יְלָלָה הִשְׁמִיעַ שׁוֹר בַּמְּרוֹמִים. כִּי עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדַּפְנוּ כֻּלָּנוּ. עד אנה:
כּוֹכַב תְּאוֹמִים נִרְאָה חָלוּק. כִּי דַּם אַחִים נִשְׁפַּךְ כַּמַּיִם. לָאָרֶץ בִּקֵּשׁ לִפֹּל סַרְטָן. כִּי נִתְעַלַּפְנוּ מִפְּנֵי צָמָא. עד אנה:
מָרוֹם נִבְעַת מִפְּנֵי אַרְיֵה. כִּי שַׁאֲגָתֵנוּ לֹא עָלְתָה לַמָּרוֹם. נֶהֶרְגוּ בְתוּלוֹת וְגַם בַּחוּרִים. כִּי עַל כֵּן בְּתוּלָה קָדְרָה פָּנֶיהָ. עד אנה:
סִבֵּב מֹאזְנַיִם וּבִקֵּשׁ תְּחִנָּה. כִּי נִבְחַר לָנוּ מָוֶת מֵחַיִּים. עַקְרָב לָבַשׁ פַּחַד וּרְעָדָה. כִּי בְּחֶרֶב וּבְרָעָב שְׁפָטָנוּ צוּרֵנוּ. עד אנה:
פַּלְגֵי מַיִם הוֹרִידוּ דִּמְעָה כַּנַּחַל. כִּי אוֹת בַּקֶּשֶׁת לֹא נִתַּן לָנוּ. צָפוּ מַיִם עַל רֹאשֵׁנוּ. וּבִדְלִי מָלֵא חִכֵּנוּ יָבֵשׁ. עד אנה:
קֵרַבְנוּ קָרְבָּן וְלֹא נִתְקַבֵּל. וּגְדִי פָּסַק שְׂעִיר חַטֹּאתֵינוּ. רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵּיהֶן. וּמַזַּל דָּגִים הֶעֱלִים עֵינָיו. עד אנה:
שָׁכַחְנוּ שַׁבָּת בְּלִבּוֹת שׁוֹבָבִים. שַׁדַּי שִׁכַּח כָּל צִדְקוֹתֵינוּ. תְּקַנֵּא לְצִיּוֹן קִנְאָה גְּדוֹלָה. וְתָאִיר לְרַבָּתִי עָם מֵאוֹר נָגְהֶךָ:
תְּרַחֵם צִיּוֹן כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ וּתְכוֹנְנֶהָ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. תְּמַהֵר יְשׁוּעָה וְתָחִישׁ גְּאֻלָּה וְתָשׁוּב לִירוּשָׁלַיִם בְּרַחֲמִים רַבִּים: כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ לָכֵן כֹּה אָמַר יְיָ שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלַיִם בְּרַחֲמִים בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ נְאֻם יְיָ צְבָאוֹת וְקָו יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלָיִם: וְנֶאֱמַר. עוֹד קְרָא לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת עוֹד תְּפוּצֶנָה עָרַי מִטּוֹב וְנִחַם יְיָ עוֹד אֶת צִיּוֹן וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלָיִם: וְנֶאֱמַר כִּי נִחַם יְיָ צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן יְיָ שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה:
 

קינות ליום תשעה באב

ו
• מחבר: רבי אלעזר הקליר.
שָׁבַת סוּרוּ מֶנִּי שִׁמְעוּנִי עוֹבְרַי (נ »א עוֹכְרַי). סְחִי וּמָאוֹס הֱשִׂימוּנִי בְּעֶדְרֵי חֲבֵרַי. סַכּוֹתָה מִשְׁכָּן מִסְּכוֹת דְּבִירַי. סַכּוֹתָ וְהֻבְלָגוּ גִּבּוֹרַי. סָפְקוּ כַף וּמָעֲדוּ אֵבָרַי. כְּסִלָּה כָל אַבִּירַי:
נָפְלָה עוֹדֵינוּ בְּצוּל דְּכוּיָה. עֵינִי חִכְּתָה לַחֲזוֹן בֶּן בֶּרֶכְיָה. עַד פִּלְאֵי גִּלְגָּל חֲבוּיָה. עֵינִי מְעוֹלֶלֶת בִּיוָנִית נְכוּיָה. עָשָׂה וְנִחַם וַיִּקְרָא לַבְּכִיָּה. וְנָם עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה:
עַל פְּנֵי פְרָת נֻפְּצוּ חֲסִידֶיהָ. פַּלְגֵי סוּף זָכְרָה כְּעָרוּ יְסוֹדֶיהָ. פַּחַד חֵטְא שִׁילֹה תָּכַף סוֹדֶיהָ. פָּצוּ חֲזִירֵי יַעַר אַיֵּה חֲסִידֶיהָ. פָּצוּ מַעֲשֵׂה עֶרְיָה לְנִדֶּיהָ. פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ:
עַל הַר צִיּוֹן צָדוּ שְׁאוֹנֵי מְדָנַי. צָפוּ עַל רֹאשִׁי זְדוֹנַי. צָמְתוּ בְנֹב לַעֲמֹד זְדוֹנַי. צֹד נָצַרְתָּ לְעוֹרֵר מְדָנַי. צָעַק עַמִּי בִּימֵי בֶן דִּינַי. צַדִּיק הוּא יְיָ:
אַתָּה קַלִּים הִכְבַּדְתָּ וּמֵעֶדְיִי עֵרְמוּנִי. קֵרַבְתָּ בֹּא אֵלַי וַיַּחֲרִימוּנִי. קָרָאתִי לְיוֹשְׁבֵי גִּבְעוֹן עוֹד הֵם זֵרְמוּנִי. קוֹלִי לְהַשְׁמִיעַ בַּעֲרָב הִגְרִימוּנִי. קוּמִי עֲבוֹרִי בְּהָתֵל הֶעֱרִימוּנִי. קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי:
לָמָּה רוּחַ אַפֵּינוּ לָטֶבַח שָׁמָרוּ. רָאִיתָ כִּי כְתַנּוּר עוֹרֵנוּ כָּמָרוּ. רָאִיתָ כִּי עָמָל וָכַעַס בְּאִוּוּיָךְ גָּמָרוּ. רַבְתָּ בְּיַד יְחֶזְקֵאל לִנְקֹם כְּמוֹ מָרוּ. רְאֵה וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי אָמָרוּ. רְאֵה יְיָ כִּי צַר לִי מֵעַי חֳמַרְמָרוּ:
הֲשִׁיבֵנוּ שִׂישִׂי שִׁמַּע לְגוֹי צֵאָנִי. שִׁבְתָּם רְמוֹס חֲצֵרַי לְהַדְכִּיאֵנִי. שִׂפְתֵי מְשׁוֹרְרֵי דְבִיר דָּמְמוּ לְהַדְאִיבֵנִי. שָׁמַעְתָּ זְמוֹרוֹת אַף הֵכִין לְטַאְטְאֵנִי. שָׁכְבוּ וְנָדוּ חָצָץ לְהַבְרִיאֵנִי. שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי:
כִּי תָּם חַקְתָּ בְּכֵס אוֹפַנֶּיךָ. תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל כְּאָז חֲזוֹת פָּנֶיךָ. תִּרְדּוֹף לְצַלְמוֹן יוֹעֲצֵי (רַע) עַל צְפוּנֶיךָ. תִּתֵּן לְהַבְהַב נוֹתְצֵי פְּנִינֶיךָ. תִּקְרָא לְשַׁכְּרָם כּוֹס כָּמוּס בְּפָנֶיךָ. תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ:
תָּבֹא אֶל צַר אֲשֶׁר כִּלָּנוּ. לִמְבוֹא חֲמָת בְּחֵמָה נִהֲלָנוּ. עַד לַחֲלַח וְחָבוֹר הִגְלָנוּ. זָקֵן וּבָחוּר וּבְתוּלָה כְּבָלָנוּ. רָם הַבֶּט נָא עַמְּךָ כֻּלָּנוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:
 

ז
• מחבר: רבי אלעזר הקליר
אֵיכָה אַצְתָּ בְּאַפֶּךָ לְאַבֵּד בְּיַד אֲדוֹמִים אֱמוּנֶיךָ.
וְלֹא זָכַרְתָּ בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים אֲשֶׁר בֵּרַרְתָּ לִבְחוּנֶיךָ. וּבְכֵן בִּטִּינוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:
אֵיכָה גָּעַרְתָּ בְּגַעֲרָתֶךָ לַגְלוֹת בְּיַד גֵּאִים גְּאוּלֶיךָ.
וְלֹא זָכַרְתָּ דְּלִיגַת דִּלּוּג דֶּרֶךְ אֲשֶׁר דָּלַגְתָּ לִדְגָלֶיךָ. וּבְכֵן דִּבַּרְנוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:
אֵיכָה הַגְתָּ בְּהֶגְיוֹנֶךָ לַהֲדוֹף בְּיַד הוֹלְלִים הֲמוֹנֶיךָ.
וְלֹא זָכַרְתָּ וִעוּד וֶתֶק וֶסֶת אֲשֶׁר וִעַדְתָּ לִוְעוּדֶיךָ. וּבְכֵן וְקוֹנֵנוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:
אֵיכָה זָנַחְתָּ בְּזַעֲמֶךָ לְזַלְזֵל בְּיַד זָרִים זְבוּלֶךָ.
וְלֹא זָכַרְתָּ חִתּוּן חֻקֵּי חוֹרֵב אֲשֶׁר חָקַקְתָּ לַחֲמוּלֶיךָ. וּבְכֵן חִוִּינוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:
אֵיכָה טָרַחְתָּ בְּטָרְחֶךָ לִטְרוֹף בְּיַד טְמֵאִים טְלָאֶיךָ.
וְלֹא זָכַרְתָּ יְקַר יְדִידוּת יֹשֶׁר אֲשֶׁר יִחַדְתָּ לְיוֹדְעֶיךָ. וּבְכֵן יָלַלְנוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:
אֵיכָה כִּוַּנְתָּ בְּכַעֲסֶךָ לְכַלּוֹת בְּיַד כְּפִירִים כַּרְמֶךָ.
וְלֹא זָכַרְתָּ לֹא לִזְנוֹחַ לְעוֹלָם אֲשֶׁר לִמַּדְתָּ לִלְקוּחֶיךָ. וּבְכֵן לָהַגְנוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:
אֵיכָה מִלַּלְתָּ בְּמָאֳסֶךָ לִמְחוֹת בְּיַד מוֹנִים מְנַשְּׂאֶיךָ.
וְלֹא זָכַרְתָּ נְשִׂיאַת נוֹצַת נֶשֶׁר אֲשֶׁר נָשָׂאתָ לִנְשׂוּאֶיךָ. וּבְכֵן נָהִינוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:
אֵיכָה שַׂחְתָּ בְּסַעֲרֶךָ לְסַגֵּר בְּיַד סֵעֲפִים סַהֲדֶיךָ.
וְלֹא זָכַרְתָּ עֹז עֲדִי עֲדָיִים אֲשֶׁר עִטַּרְתָּ לַעֲבָדֶיךָ. וּבְכֵן עָנִינוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:
אֵיכָה פַּצְתָּ בְּפַחְדֶּךָ לְפַגֵּר בְּיַד פָּרִיצִים פְּלָאֶיךָ.
וְלֹא זָכַרְתָּ צַהֲלַת צְבִי צַדִּיק אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִצְבָאֶיךָ. וּבְכֵן צָעַקְנוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:
אֵיכָה קָרָאתָ בִּקְרִיאָתֶךָ לִקְנוֹת בְּיַד קָמִים קְרוּאֶיךָ.
וְלֹא זָכַרְתָּ רֶגֶשׁ רֶכֶב רִבּוֹתַיִם אֲשֶׁר רָצִיתָ לְרֵעֶיךָ. וּבְכֵן רָגַנְנוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:
אֵיכָה שָׁאַפְתָּ בְּשַׁאֲפֶךָ לִשְׁלוֹת בְּיַד שׁוֹדְדִים שְׁלֵמֶיךָ.
וְלֹא זָכַרְתָּ תֹּקֶף תַּלְתַּלֵּי תֹּאַר אֲשֶׁר תִּכַּנְתָּ לִתְמִימֶיךָ. וּבְכֵן תָּאַנְנוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:
תָּאַנְנוּ לִשְׁפּוֹךְ [דְּמָעוֹת] כַּמַּיִם. עַל מָה בְּיוֹם זֶה נִשְׁבִּינוּ פַּעֲמַיִם. זָכְרִי בִּהְיוֹתִי בְּשַׁלְוָה יוֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלַיִם. רָגַנְתִּי, וְעַתָּה אַאֲדֶה עַד חוּג שָׁמָיִם:
 

ח
• מחבר: רבי אלעזר הקליר
• מסודר לפי אקרוסטיכון א »ת ב »ש
אַאֲדֶה עַד חוּג שָׁמַיִם. אַאֲלֶה אִתִּי שָׁמַיִם. אָאֹר יוֹם מַחֲרִיבִי פַּעֲמַיִם. אֶתְאוֹנֵן מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם:
אַבְחִין בִּבְכִי יְלֵל מִדְבָּר. אֶבְחֲנָה לֵיל מִלֵּיל וּמִדְבָּר מִמִּדְבָּר. אֲבַכֶּה אִתִּי עוֹלַת מִדְבָּר. אֶשְׁאַג מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר:
אֶגָּדַע וְאֶנָּשֵׁל כְּנֹקֶף זַיִת. אֲגָרֶה אִתִּי כָּל בְּנֵי בַיִת. אֶגְרֹם שֶׁיֹּאמַר בַּעַל הַבַּיִת. אֵרָשֶׁה מִי יִתְּנֵנִי שָׁמִיר וָשַׁיִת:
אַדְוֶה בְּכָל לֵב לְהַמְצִיאֵהוּ. אֵדְעָה מִלִּין בָּם לְאַמְּצֵהוּ. אֶדְאַג אַיֵּה רוֹעֶה וְלֹא אֶמְצָאֵהוּ. אֲקוֹנֵן מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי אֶמְצָאֵהוּ:
אֵהָפְכָה וְאֶתְהַפְּכָה כְּאוֹפָן בְּמִלַּי. אֶהְגֶּה פָּנִים בְּפָנִים לְתַנּוֹת עֲמָלַי. אָהֲהוּ חֶרֶס וְסַהַר מִלְּהַגִּיהַּ לְמוּלַי. אֶצְרַח מִי יִתֵּן אֵפוֹא וְיִכָּתְבוּן מִלָּי:
אוֹרַח מִשְׁפְּטֵי גּוֹנְבֵי עֲלִי. אוֹדִיעַ בְּבִצְעִי וּמַעֲלִי. אוּמְלְלוּ מַזָּלוֹת בְּקָרְעִי מְעִילִי. אֶפְעֶה מִי יִתֵּן שׁוֹמֵעַ לִי:
אָזְדָה כְּהוּפְרָה הָאֲבִיּוֹנָה. אֶזְכְּרָה כִּי הָיִיתִי מְחֻתָּנָה. אַזִּיל פְּלָגִים כִּבְרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה. אֶעֱגוֹר מִי יִתֶּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה:
אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז אֶל צֹר. אָחוּ בְּלִי מַיִם בְּאַף לַעֲצֹר. אָחַז קָמוֹת לִקְצֹר וְעוֹלְלוֹת לִבְצֹר. אָשִׂיחָה מִי יוֹבִילֵנִי עִיר מָצוֹר:
אֶטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנִי בְּצַלְמָוֶת. אָטוּסָה וְאֶשְׁכֹּנָה עַד חֲצַר מָוֶת. אֶטָּפֵל אֶת הַמְּחַכִּים לַמָּוֶת. אֶנְהֶה מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָּוֶת:
אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי תַּרְתִּי חֲזוֹת. אֲיוּמָתִי בְּכָל שָׁנָה אוֹמֶרֶת הִיא הַשָּׁנָה הַזֹּאת. אֲיַדַּע לַכֹּל כִּי מוּדַעַת זֹאת. אִם לֹא כִּי יַד יְיָ עָשְׂתָה זֹאת:
אֶכֹּף לְךָ רֹאשׁ יְיָ חֵילִי. אֶכְרַע לְךָ בֶּרֶךְ לְחַתֵּל מַחֲלִי. אַכְתִּירְךָ בְּשִׁיר מִשִּׁירֵי מְחוֹלִי. אֲכַוֵּן מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי:
אַל תִּשְׁכַּח צַעֲקַת אֲרִיאֵל. אֵלָיו לֶאֱגֹר יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל. אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲשֶׁר מָסַר אֵל. לֵאמֹר מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל:
יִשְׂרָאֵל מֵעֵת בִּדְרָכַי לֹא הָלָכוּ. עֲזָבוּנִי וַעֲזַבְתִּים וּפָנַי מֵהֶם נֶהְפָּכוּ. רָגַנְתִּי וְהֵילַלְתִּי וּמֵעַי וְלִבִּי נִשְׁפָּכוּ. אֵיכָה תִּפְאַרְתִּי מֵרַאֲשׁוֹתַי הִשְׁלִיכוּ:
 

ט
אֵיכָה תִּפְאַרְתִּי מֵרַאֲשׁוֹתַי הִשְׁלִיכוּ. וּכְנֶגֶד כִּסֵּא הַכָּבוֹד צֶלֶם הִמְלִיכוּ. בְּחַלְּלִי תְּנַאי אֲשֶׁר חוֹזַי נִמְלָכוּ. וְנָם אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ:
לָמָּה תָּרִיבוּ אֵלַי כֻּלְּכֶם. חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם. מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹאת לָכֶם:
בִּלַּע שׁוֹפְטַי בְּמוֹעֲצוֹת עִוְּתָם. וּפָנִים הִסְתִּיר מֵהֶם כְּשָׁר עַוָּתָתָם. וַיּוּמַר לְאָבָק מִטְרָם לְהַבְעִיתָם. חֵלֶף וְנָתַתִּי גִּשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם:
סְחִי וּמָאוֹס שָׂמַנִי. כִּלָּה בְאַפּוֹ וַיִּשְׂטְמֵנִי. נִחוּמָיו מְהֵרָה יְשַׁעְשְׁעוּנִי:
גָּדַע רוֹם קַרְנָם וַעֲלוּמָם הִקְצִיר. וּבְאִבְחַת חֶרֶב שַׁעֲרֵיהֶם הֵצִיר. מְזֵי רָעָב עָשׂ בַּקָּצִיר. תְּמוּר וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר:
דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וְכִלָּה בְחֶרֶץ. וְכַבַּרְזֶל עִפֵּל שְׁמֵי עֶרֶץ. פְּרָצַנִי שְׁלָשׁ עֶשְׂרֵה פָּרֶץ. תַּחַת וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ:
הָיָה צוּרְכֶם וּמָעֻזְּכֶם וּמִשְׂגַּבְּכֶם. הָפַךְ לְאַכְזָר וְנִלְחַם בָּכֶם. הַנּוֹצַרְכֶם רִחַקְכֶם, חוֹשַׁקְכֶם תִּעַבְכֶם. וְאַיֵּה הַבְטָחַת וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם:
וַיַּחְמֹס פִּנַּת צֶדֶק מְלֵאָה. כִּי בְּמַשְׂכִּיּוֹתָהּ מָצָא כָּל טֻמְאָה. וּמְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כְּדָוָה מְטֻמָּאָה. בְּשִׁנּוּי וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה:
זָנַח עֶלְיוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵיכֶם. וְהֶאֱבִיל שַׁעֲרֵי חֵל עֲמִידַת רַגְלֵיכֶם. מִי בִקֶּשׁ זֹאת פָּץ וְהִגְלְכֶם. וְגָמַר אֹמֶר וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם:
חָשַׁב שְׂנֹא אוֹם לֻקַּט כַּשּׁוֹשָׁן. וּמֵחֵלֶב עוֹלָלֶיהָ אוֹתָהּ דִּשַּׁן. קִיטוֹר חֻפָּתָהּ הֹעֲלָה כַּכִּבְשָׁן. וְשָׁאֲלוּ אַיֵּה דָגָן תְּמוּר וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן:
טָבְעוּ נִכְסוּ רוֹבְדֵי דּוּכָנִי. בְּגֵיא חֲמָת כְּנִקְטַל מְכַהֲנִי. הֲרֵי כַּמֶּה שָׁנִים גָּלָה יְסוֹד מְכוֹנִי. וְסָע מִתּוֹכִי אֹמֶר וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי:
יָשְׁבוּ מְבַכִּים מִנַּאַק מֵתֵיכֶם. בְּאַרְבַּע מִיתוֹת הִפִּיל מְתֵיכֶם. חֶרֶב וְרָעָב וְחַיָּה וָדֶבֶר שִׁחַתְכֶם. כְּסָר צִלָּם פָּץ וְהִתְהַלַּכְתִּי בְתוֹכְכֶם:
כָּלוּ לְשׁוֹד כְּרֶגַע אָהֳלֵיכֶם. וּבָכֶם נִשְׁבְּעוּ מְהוֹלְלֵיכֶם. לְחֵיקְכֶם נִשְׁפְּכוּ נַפְשׁוֹת עוֹלְלֵיכֶם. בְּמָאָסְכֶם שִׂיחַ אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:
לְאִמּוֹתָם כִּלְכּוּל אָנָּא שִׁוְּעוּ. וְצוּר לְמַלְאָכָיו שָׂח מֶנִי שְׁעוּ. אֶרֶץ הַכַּרְמֶל הֲבֵאתִים וְשֻׁעַשְׁעוּ. וְשָׂנְאוּ מוֹכִיחַ וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ:
מָה אֲעִידֵךְ, יְשִׁישַׁיִךְ עִם גּוּרַיִךְ בּוֹסָסוּ. אוֹמְרִים עַל סוּס נָנוּס עַל כֵּן נָסוּ. נִלְאֵיתִי נְשׂׂא עֲוֹנוֹתֵיכֶם כְּהֻעֲמָסוּ. וָאֲיַסֶּרְכֶם כְּנַמְתִּי אִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ:
נְבִיאַיִךְ תָּעוּ תַּרְמִית שָׁוְא חֲזוֹת. וָאֶדְרֹשׁ לִסְלֹחַ וּפַצְתִּי אִי לָזֹאת. פִּתִּיתִים וּכְנֶגְדִּי הֵשִׁיבוּ עַזּוֹת. וְאָנַפְתִּי וְשַׂחְתִּי אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת:
סָפְקוּ חָרְקוּ שָׁרְקוּ מוֹנַי. מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ לְהַצְמִית אֱמוּנַי. כִּי בְּנֵי זֵדִים חִלְּלוּ צְפוּנַי. לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה נָם וְנָתַתִּי פָנַי:
פָּצוּ זֵדִים: לִפְנֵי מִי תְּחַלֶּה? עַם כֶּבֶד עָוֹן פָּקַד וַיִּלְאֶה. לֹא תְּחַכּוּ עוֹד אוֹת וּמוֹפֵת וָפֶלֶא. אָנַף וְנָסַע וְנָם וְאִם עַד אֵלֶּה:
עָשָׂה וַיָּרֶם קָדְקֹד בְּנֵי שָׁאוֹן. וְדָמִי שִׁכְּרַנִי בְּגֵיא צִמָּאוֹן. וּבְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה הוֹסִיף יָגוֹן עַל אוֹן. מֵעֵת כָּעַס וְנָם וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן:
צָעַק הוֹי הוֹי וְאַשְׁפָּתוֹ הֵרִיק. מִפֹּה וּמִפֹּה הֵבִיא עָלַי מַעֲרִיק. וּבְלַעֲגֵי מָעוֹג שִׁנֵּי צָר הֶחֱרִיק. וְכִלָּה כֹּחִי בִּנְאֻם וְתַם לָרִיק:
קוּמִי דָּפְקִי שַׁוְּעִי אַל דֳּמִי. וּתְנִי כָאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ וָדוֹמִי. מֵי רוֹשׁ הִשְׁקַנִי וְהִדְמִי. וְחָשַׁךְ הִלּוּכִי בִּנְאֻם וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי:
רְאֵה גּוֹרָל אִוִּיתָ הוּשַׂם לְרוֹעִים לְעָיַת. וְלִקְאַת מִדְבָּר הָיִיתִי דְּמוּיַת. גּוֹלָה גְּנוּיַת וְסוּרָה כְּנוּיַת. בְּשָׁמְעִי וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת:
שָׁכְבוּ בְּעִלּוּף כְּתוֹא מִכְמָר וְאֵין דּוֹלֶה. הַמְלֵאִים גַּעַר וְאֵין מַרְפֵּא עוֹלֶה. הֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים הֲמָמַנִי לְהִתְכַּלֶּה. אֲנוּשִׁים בְּוִכּוּחַ וְאִם בְּאֵלֶּה:
תִּקְרָא אֵיד עוֹלַלְתָּ עַל אַדְמוֹנִי. לְסָחֳפוֹ וּלְשַׁסְּפוֹ שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹנִי. תָּהֹם צָרַי בְּצֵאת קוֹל מֵאַרְמוֹנִי. כְּנֶהֱמַמְתִּי בְּרִיב וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי:
אַף אֲנִי לֻכַּד בְּיֹקֶשׁ שִׁכָּרוֹן. עָרְבָה שִׂמְחָה וְהִשְׁבִּית חָרוֹן. לָאָרֶץ אֵשֵׁב וְאֶהְגֶּה בְגָרוֹן. אֵיכָה יָשְׁבָה חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן:

י
אֵיכָה יָשְׁבָה חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן. וְדָמַם רוֹן מִפִּי נוֹשְׂאֵי אָרוֹן. וְנָעוּ מִמִּשְׁמְרוֹתָם כֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן. כְּנִמְסַר הַבַּיִת בִּמְסָרְבֵי מָרוֹן:
בָּכוֹ תִבְכֶּה מְחֻמֶּשֶׁת סְפָרִים. כְּנֶהֱרַג כֹּהֵן וְנָבִיא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְעַל דָּמוֹ נִשְׁחֲטוּ פְּרָחִים כִּצְפִירִים. וְנָדוּ כְּצִפֳּרִים. כֹּהֲנֵי צִפּוֹרִים:
גָּלְּתָה מֵאַרְצָהּ כַּלָּה מְקֻשָּׁטָה. בַּעֲוֹן מַעְשְׂרוֹת וּשְׁמִטָּה. וּבְאַרְבַּעַת שְׁפָטִים הֻשְׁפָּטָה. וּמֵעֶדְיָהּ הֻפְשָׁטָה. מִשְׁמֶרֶת מִפְשָׁטָה:
דַּרְכֵי הֵיכָל דָּמְמוּ כְּנִפְרַץ כָּתְלוֹ. וְהַמְּעִיל כְּנִקְרַע פְּתִילוֹ. הוּרַד וְהֻתַּךְ וְהֻשְׁפַּל מִתִּלּוֹ. וְנָע מִשְּׁתִילוֹ. כֹּהֵן עַיְתָה לוֹ:
הָיוּ אוֹיְבִים מַלְעִיבִים בְּלוֹחֲמֵי לֶחֶם. כְּבִטְּלוּ הֲלֹא פָרֹס לָרָעֵב לֶחֶם. וְהֻרְעֲבוּ וְהֻצְמְאוּ מִמַּיִם וּמִלֶּחֶם. כְּבֻטְּלוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם. מִבֵּית לֶחֶם:
וַיֵּצֵא הֲדַר אוֹם בַּכֶּסֶף נֶחְפָּת. וּתְמוּרוֹ אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ חֻפָּת. וְנֵרוֹת נִכְבּוּ וּמְנוֹרָה נִכְפָּת. כְּפָשְׁעוּ בְּלֶחֶם וּפַת. נִלְכְּדָה יוֹדְפַת:
זָכְרָה זְמַן אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע הֵשִׁיבוּ. וְעַתָּה עֲנוֹת אָמֵן לֹא אָבוּ. לַעֲנָה וָרוֹשׁ שֻׂבְּעוּ וְרָווּ. וְהֻקְצוּ וְהֻלְעֲבוּ. כֹּהֲנֵי עַיְלְבוּ:
חֵטְא חָטְאָה וְאָמְרָה לָאֱלִיל « זֶה אֵל ». וְהִלְעִיגָה וְתִעְתְּעָה בְּחוֹזֵי אֵל. עֲבוּר כֵּן הֻקְנְאָה בְּמַרְגִּיזֵי אֵל. וַיֵּצֵא מִמְּעוֹן אֵל. כְּפַר עֻזִּיאֵל:
טֻמְאָתָהּ הֶחֱנִיפָה תֵבֵל. וְנַעֲלָה רַב הַחוֹבֵל. וַעֲנַן אֲבַק רַגְלָיו כְּאָבֵל. וְאֵין מִתְכַּרְבֵּל. בְּכֹהֲנֵי אַרְבֵּל:
יָדוֹ פָּרַשֹ צָר בְּבֵית זְבוּל. כִּי כְלָיָה חֻיַּבְתִּי כְּדוֹר הַמַּבּוּל. כִּסְאוֹ הֵשִׁית לְחִבּוּל וְנִבּוּל. וַיֵּצֵא בְּכֶבֶל כָּבוּל. כֹּהֵן כָּבוּל:
כָּל עַמָּהּ קוֹנְנוּ קִינָה. כִּי הִכְעִיסוּ לְאֵל קַנָּא. כְּגוֹי נָבָל אוֹתָם קִנָּא. וְנָדְדָה מִקִּנָּהּ. מִשְׁמֶרֶת אֶלְקָנָה:
לֹא לַמָּרוֹם עַיִן צָפַת. וְכֶסֶף עַל חֶרֶשׂ חִפַּת. וּבְחִזּוּק מוּסָר הֻרְפָּת. וְנֶהֱרַס וְנִלְפַּת. כֹּהֵן צְפָת:
מִמָּרוֹם הִשְׁמִיעַ נִלְאֵיתִי טְעוֹן. וְהִכַּנִי בְּעִוָּרוֹן וּבְשִׁגָּעוֹן. וּפָקַד עָלַי עֲוֹן נוֹב וְגִבְעוֹן. וְנָעָה מִמָּעוֹן. מִשְׁמֶרֶת בֵּית[1] כֹּהֵן מְעוֹן:
נִשְׂקַד עֹל עָוֹן וְנִכְאַב. כְּהוּשַׁבְתִּי אֲנוּנָה מִבְּלִי אָב. וְדוֹמַמְתִּי מִלְּצַפְצֵף בְּמִנִּים וְעֻגָב. וְנָשְׂאָה עָלַי קִינָה מִשְׁמֶרֶת יֶשֶׁבְאָב:
סִלָּה אַבִּירַי מוֹרֵי הוֹרָיָה. וְלֹא נִזְכַּר לִי עֲקֵדַת מוֹרִיָּה. וּמֵרֹב מֶרֶד וּמֶרְיָה. הֻצְּגָה עֵרוֹם וְעֶרְיָה מִשְׁמֶרֶת מַעַרְיָה:
עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חוֹרְשִׁים וְהֶאֱרִיכוּ מַעֲנִית. וְהֵרִיקוּ עָלַי חֶרֶב וַחֲנִית. וְהִרְבֵּיתִי צוֹמוֹת וְתַעֲנִית. וּמִצּוּרַת תָּכְנִית יָצְאָה יְוָנִית:
פֵּרְשָׂה וְאֵין יָד שׁוֹלֵחַ. כִּי לֹא הֶאֱמִינָה בְּהַשְׁכֵּם וְשָׁלוֹחַ. וְהֻשְׁבְּתָה בְּרִית מֶלַח. וְאֵין שֶׁמֶן מְמֻלָּח בְּרֹאשׁ מַמְלָח:
צַדִּיק הוּא יְיָ כִּי פִיהוּ מָרַת. וְעָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ הֻעֲרָת. וּתְמוּר עָזִּי וְזִמְרָת קִינִים עָלֶיהָ נֶחֱרַת. וּבְקַצְוֵי אֶרֶץ נִזְרָת מִשְׁמֶרֶת נָצְרַת:
קָרָאתִי לְצוּרִי וְקוֹלִי לֹא עָרַב. וְקוֹנַנְתִּי בְּיַעַר בַּעֲרָב. וְכָבָה נֵר הַדּוֹלֵק בַּמַּעֲרָב. וְרֵיחַ לֹא עָרַב מֵאַכְלָה עֲרָב:

רְאֵה כִּי הֻסְעַרְתִּי כָּאֳנִיָּה. בְּתַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה. וּקְהָלִי כַּצֹּאן לַטֶּבַח מְנוּיָה. וְנָעָה מֵחֲנוּיָה מִגְדַּל נוּנְיָה:
שָׁמְעוּ כִּי יָצָאתִי בַּשִּׁבְיָה. וְנִשְׂרְפָה דַּת מָרוֹם שְׁבוּיָה. וְהוּשַׁתִּי לְשַׁמָּה וְעִרְבּוּבְיָה. וּמֵהֶסְתֵּר חֲבוּיָה נָדָה בֵּית חוֹבִיָּה:
שָׁמְעוּ כִּי נִזְהַמְתִּי בְּצַחֲנָה. וְסָתַם מֶנִּי תְּחִנָּה. וְלֹא נָתַן לִי רַחֲמִים וַחֲנִינָה. וּמִקִּרְיַת חָנָה נָעָה כְּפַר יוּחֲנָה:
תָּבֹא רָעַת שָׂמוּנִי הַדָּמִין. וְשָׁתוּ שְׁעָרַי שׁוֹמֵמִין. וְהֵשִׁיב אָחוֹר יָמִין. וּבַעֲוֹן צְלָמִין נָעָה גִּנְּתוֹן צַלְמִין:
תָּבֹא תַּמְרִיחַ וְחָשְׁכִּי תַּזְרִיחַ. וְכַדֶּשֶׁא עַצְמוֹתֵינוּ תַּפְרִיחַ. וְרֵיחַ נִיחוֹחֵנוּ כְּקֶדֶם תָּרִיחַ. וּמִשֻּׁלְחָנְךָ תַּאֲרִיחַ שׁוּלֵי חֲמַת אָרִיחַ:

יא
וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ:
אֵיכָה אֱלִי קוֹנְנוּ מֵאֵלָיו. בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנָה הֵחֵל לִדְרֹשׁ מֵאֱלֹהָיו. בְּנֵי חָם בְּעָבְרָם חָנוּ עָלָיו. וְלֹא הֻזְכַּר לוֹ שִׁנּוּי מִפְעָלָיו:
גַּם בְּכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר קָמוּ לִגְדֹּר. לֹא קָם כָּמוֹהוּ מִימוֹת אֲבִיגְדוֹר. דָּבַק בּוֹ חֵטְא לֵיצָנֵי הַדּוֹר. אֲשֶׁר קָמוּ אַחַר הַדֶּלֶת לִסְדֹּר:
הָאוֹכְלִים זֶרַע שִׁיחוֹר. כִּתְמוֹ הַטּוֹב פִּחֲמוּ מִשְּׁחוֹר. וַיִּגְדַּל עָוֹן וְהֵשִׁיב יָמִין אָחוֹר. וְעוֹד לֹא שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחוֹר:
זַכּוּ אֲמָרָיו כְּנָם דָּת לְהָקִים. בִּצַּע אֶמְרָתוֹ בְּאָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים. חָשַׁךְ תָּאֳרוֹ כְּנִאֲצוּ רְחוֹקִים. בְּבֶצַע מוֹאֲסֵי דָּת וְחֻקִּים:
טוֹבִים רָעִים נִקְרְאוּ בְּשָׁלְחוֹ מַלְאָךְ. מַה לִּי וָלָךְ הַיּוֹם לְתַלְּאָךְ. יְדֵי עַם הָאָרֶץ דָּמִים בְּמַלְּאָךְ. תֵּעָנֵשׁ בְּבָצְעִי אֶת פִּלְאָךְ:
כִּלָּה הֲמוֹנַי לֶכֶת אֲרַם נַהֲרַיִם. לְמַעַן לֹא תַעֲבֹר חֶרֶב כָּל שֶׁהוּא בְּאֶפְרַיִם. וְלֹא שָׁמַע לְחוֹזֶה לָשׁוּב אֲחוֹרַיִם. כִּי גְּזֵרָה נִגְזְרָה לְסַכְסֵךְ מִצְרַיִם בְּמִצְרָיִם:
מֵחַטֹּאת סְתִירַת מְזוּזוֹת. חֲזוֹן עַנְתוֹתִי הֵחֵלּוּ לִבְזוֹת. נָעוּ עֲנָמִים לְחוּמוֹ לְהַבְזוֹת. וְלֹא הֵסֵב פָּנָיו וְסָפְדוּ עַל זֹאת:
סוּרוּ הֵעִידוּ עַד לֹא שְׁאִיָּה. וַיְמָאֲנוּ סוּר וּמָט יְסוֹד נְשִׁיָּה. פְּנֵי קְרָב כְּקָרַב וְלֹא עָלְתָה לוֹ רְטִיָּה. וַיוֹרוּ הַמּוֹרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּה:
עוֹדֶנּוּ עוֹצֵם עֵינָיו בְּגֶוְיוֹ נוֹחֲצִים. חֵץ אַחַר חֵץ מוֹרִים וְלוֹחֲצִים. צָדוּהוּ וְשָׂמוּהוּ כַּמַּטָּרָה לַחִצִּים. וַיִּזְרְקוּ בּוֹ שְׁלֹש מֵאוֹת חִצִּים:
קַלִּים הִטּוּ אַחֲרָיו אֱזוֹן מוֹצָא פִיהוּ. וְעַד מִצּוּי נֶפֶשׁ מַעֲשָׂיו הֵפִיהוּ. רוּחַ שְׂפָתָיו הִפְצָה מִפִּיהוּ. צַדִּיק הוּא יְיָ כִּי מָרִיתִי פִּיהוּ:
שִׂישִׂי נוֹף כִּי קִנֵּא זַעַם. לְשַׁלֵּם שְׁאוֹנָם בַּעֲוֹן בִּצְעָם. תַּם כֶּתֶם הַטּוֹב עַם זוּ בְּפִשְׁעָם. וַיְקוֹנֵן עָלָיו כָּל אֵיכָה יוּעַם:
תַּם בְּמִקְרֶה אֶחָד כּוֹס מְגִדּוֹ לִשְׁתּוֹת. בְּמוֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה כְּנָע הַקְהֵל לֶאֱתוֹת. תָּלָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם מֵהֲרֹס שָׁתוֹת. כִּי סָפְדוּ לוֹ אֵיכָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת:
אוֹתוֹת קִינוֹת לֻבָּטָה מְחוֹלִי. עֵת כִּי שָׁכַחְתִּי מְחוֹלְלִי. זַמּוֹתִי כִּי לָעַד יַאֲהִילִי. רָשַׁעְתִּי וְנָסַעְתִּי וְנֻטַּשׁ אָהֳלִי:

יב
אָהֳלִי אֲשֶׁר תָּאַבְתָּ עַד לֹא בְרֵאשִׁית עִם כִּסֵּא כָבוֹד לְצָרְפוֹ. לָמָּה לָנֶצַח שֻׁדַּד בְּיַד שׁוֹדְדִים. וְנִהְיֵיתָ כְּרוֹעֶה בְּעֹטְיָהּ וְרָעַשְׁתָּ וְרָגַנְתָּ. וְעַתָּה מַה לִּי פֹה:
אָהֳלִי אֲשֶׁר קוֹמַמְתָּ לְאֵיתָנֵי אֶרֶץ בְּחֶרְדַּת מִי אֵפוֹא. לָמָּה לָנֶצַח צֻמַּת בְּיַד צָרִים. וְנִהְיֵיתָ כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גַּג מַר צוֹרֵחַ. מַה לִּידִידִי פֹּה:
אָהֳלִי אֲשֶׁר פַּצְתָּ לְמַעֲנוֹ לְצִיר. וְאַתָּה עֲמֹד עִמָּדִי פֹּה. לָמָּה לָנֶצַח עֻרְעַר בְּיַד עֲרֵלִים. וְנִהְיֵיתָ כְּשֹוֹנֵא וְצָר. וְאַיֵּה אִוּוּי מוֹשָׁב פֹּה:
אָהֳלִי אֲשֶׁר נָחִית בְּעַנְנֵי הוֹד. לְזֹאת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה. לָמָּה לָנֶצַח מֹאַס בְּיַד מוֹרְדִים. וְנִהְיֵיתָ כְּגִּבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ. מַה לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה:
אָהֳלִי אֲשֶׁר כּוֹנַנְתָּ מוּל מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ לְחוֹפֵף לְחֻפּוֹ. לָמָּה לָנֶצַח יֻעָה בְּיַד יְהִירִים. וְנִהְיֵיתָ כְּטָס בֶּחָלָל וְאֵין עוֹד נָבִיא. וְנַמְתָּ הַאֵין פֹּה:
אָהֳלִי אֲשֶׁר חָנִיתָ מֵאָז בְּתָאָיו מִפֹּה וּמִפֹּה. לָמָּה לָנֶצַח זֻנַּח בְּיַד זָרִים. וְנִהְיֵיתָ כְּוָתִיק יוֹצֵא חוּצָה. וְלֹא עָבַר פֹּה:
אָהֳלִי אֲשֶׁר הֵכַנְתָּ לְהַשְׁלִיךְ בּוֹ לְפָנֶיךָ גּוֹרָל פֹּה. לָמָּה לָנֶצַח דֹּחָה בְּיַד דָּמִים. וְנִהְיֵיתָ כְּגֵר בָּאָרֶץ. וְנַמְתָּ כִּי לֹא נָסוֹב עַד בּוֹאוֹ פֹּה:
אָהֳלִי אֲשֶׁר בַּעֲוֹן בִּצְעִי חָשְׁכוּ כּוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ. לָמָּה לָנֶצַח אֻפַּל בְּיַד אֻמּוֹת. וְנִהְיֵיתָ כְּאוֹרֵחַ בְּמָלוֹן. וְעוֹד מִי לְךָ פֹּה:
אָחוֹר וָקֶדֶם מִפֹּה וּמִפֹּה. לְכָל דּוֹר וָדוֹר נוֹדַע קִצְפּוֹ וְחֻפּוֹ. עַל מָה מִכָּל אוֹם שָׁת עָלַי כַּפּוֹ. זֹאת בַּעֲלִיל כִּי פִּיד חָקוּק בְּכַפּוֹ. רְפוּאָתִי בְּטוּחָה כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ. וְעַד עַתָּה אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ:

יג
אֵי כֹּה אֹמֶר כּוֹרֵת לְאָב בְּפֶצַח. בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים כֹּה יִהְיֶה לָנֶצַח. וְהֵן עַתָּה בֻּלְּעוּ עֲצָמַי בְּרֶצַח. לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח:
אֵי כֹּה גָּשׁ כְּשֶׂה לְעוֹלָה לְרַצּוֹתֶךָ. נֵלְכָה עַד כֹּה פִּתּוּ בְּעֵדוֹתֶיךָ. וְהֵן עַתָּה דָּקְרוּ כְּפֶלַח רַעְיָתֶךָ. יֶעְשַׁן אַפְּךָ בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ:
אֵי כֹּה הַבְטָחַת עֲקֻדִּים נְקֻדִּים בְּמַשּׂוֹאוֹת. אִם כֹּה יֹאמַר כֹּה יוּחַשׁ אוֹת. וְהֵן עַתָּה וִכַּחְתָּ עִיר מְלֵאָה תְּשׁוּאוֹת. הָרִימָה פְעָמֶיךָ לְמַשֻּׁאוֹת:
אֵי כֹּה זָם וְהָרַג מִצְרִי בְּגַן נָעוּל בַּקֹּדֶשׁ. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה חֻתַּם בַּעֲדַת קֹדֶשׁ. וְהֵן עַתָּה חֶלְקָם אָכַל חֹדֶשׁ. כָּל הֵרַע אוֹיֵב בַּקֹּדֶשׁ:
אֵי כֹּה טוֹב כְּשֻׁלַּח גְּאֹל עֲבָדֶיךָ. כֹּה תֹאמַר לְשַׁלֵּחַ עַם לְעָבְדֶּךָ. וְהֵן עַתָּה יָשְׁבוּ בּוֹגְדִים בְּבֵית וִעוּדֶךָ. שָׁאֲגוּ צוֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶיךָ:
אֵי כֹּה כְּרִיתוּת חֲדָשׁוֹת בְּרִיתוֹת. בְּכֹה אָמַר כַּחֲצוֹת לַיְלָה בְּמוֹפְתֵי אוֹתוֹת. וְהֵן עַתָּה לֻהָקוּ בְּנַעֲלֵיהֶם לֶאֱתוֹת. שָׂמוּ אוֹתוֹתָם אוֹתוֹת:
אֵי כֹּה מִשְׁמַע וּמֹשֶׁה עָלָה. כֹּה תֹאמַר לִנְוַת בַּיִת מְעֻלָּה. וְהֵן עַתָּה נִאֲצוּהָ בְּנֵי עַוְלָה. יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמַעְלָה:
אֵי כֹּה שִׂיחַ שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת הַקְּדוּמוֹת. כֹּה תְבָרְכוּ לְשִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים דּוֹמוֹת. וְהֵן עַתָּה עָתְקוּ רְדוּמוֹת. בִּסְבָךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת:
אֵי כֹּה פָּץ לָקֹב עָם וּבֵרַךְ עַם קְדוֹשֶׁךָ. בְּשׁוּב וְכֹה תְדַבֵּר הוּמַר לִקְדוֹשֶׁךָ. וְהֵן עַתָּה צָרוּ עַל עִיר קָדְשֶׁךָ. שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ:
אֵי כֹּה קִיחַת לְוִיִּם שְׁלֵמֶיךָ. כֹּה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם לְבֵית עוֹלָמֶךָ. וְהֵן עַתָּה רָעֲשׁוּ וְהִרְעִישׁוּ שָׁמֶיךָ. לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ:
אֵי כֹּה שִׁבְעַת שׁוֹפְרוֹת עֶרֶץ. כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים לְהַפִּיל חוֹמָה לָאָרֶץ. וְהֵן עַתָּה שְׁעָרִים טָבְעוּ בָאָרֶץ. שָׂרְפוּ כָל מוֹעֲדֵי אֵל בָּאָרֶץ:
 
עד כאן הושלם

אי כה תשועות אסמי אוצר. בכה אמר אשר לחוזים נצר. והן אלוהים יחרף צר.

יד
כב
החרישו ממני ואשמעה…

תּוֹרָה תּוֹרָה חִגְרִי שַׂק וְהִתְפַּלְּשִׁי בָּאַפָרִים. אֵבֶל יָחִיד עֲשִׂי לָךְ וּמִסְפֵּד תַּמְרוּרִים.
עַל תּוֹפְשֵׂי מְשׁוֹטַיִךְ וּפוֹרְשֵׂי מִכְמוֹרִים. מַלָּחַיִךְ וְחוֹבְלַיֹךְ בְּמַיִם אַדִּירִים.
עוֹרְכֵי מַעֲרָכֵךְ מְיַשְּׁרֵי הֲדוּרִים. מְפַעְנְחֵי צְפוּנַיִךְ וּמְגַלֵּי מִסְתּוֹרִים.
מִי יְקַצֶּה בִּגְבָעוֹת וּמִי יְסַתֵּת בֶּהָרִים. וּמִי יְפָרֵק הֲוַיּוֹת וּמִי יְתָרֵץ שְׁבָרִים.
מִי יַפְלִיא נְזִירוֹת וּמִי יַעֲרוֹך נְדָרִים. מִי יְשַׁדֵּד מַעֲמַקַּיִךְ וְחַתּוּ אִכַּרִים.
וּמִי יִלְחֹם מִלְחַמְתֵּךְ וְיָשׁוּב לַשְׁעָרִים. כְּלֵי מִלְחָמָה אָבְדוּ וְנָפְלוּ גִבּוֹרִים.
אַשְׁרֵיהֶם מַשְׂכִּילִים כָּרָקִיעַ זוֹהֲרִים. בִּמְנוּחוֹת שָׁלוֹם נָחוּ יְשָׁרִים.
אוֹי וַאֲבוֹי שׁוֹד וָשֶׁבֶר לַנּוֹתָרִים.

לא
אֵשׁ תּוּקַד בְּקִרְבִּי, בְּהַעֲלוֹתִי עַל לְבָבִי – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
קִינִים אָעִירָה, לְמַעַן אַזְכִּירָה – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
אָז יָשִׁיר משֶׁה, שִׁיר לֹא יִנָּשֶׁה – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָה, וְנָהָה נְהִי נִהְיָה – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
בֵּיתִי הִתְכּוֹנַן, וְשָׁכַן הֶעָנָן – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
וַחֲמַת אֵל שָׁכְנָה, עָלַי כַּעֲנָנָה – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
גַּלֵּי יָם הָמוּ, וְכַחוֹמָה קָמוּ – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
זְדוֹנִים שָׁטָפוּ, וְעַל רֹאשִׁי צָפוּ – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
דָּגָן מִשָּׁמַיִם, וְצוּר יָזוּב מַיִם – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
לַעֲנָה וְתַמְרוּרִים, וּמַיִם הַמָּרִים – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב, סְבִיבוֹת הַר חוֹרֵב – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
קָרוּא אֱלֵי אֵבֶל, עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
וּמַרְאֶה כְּבוֹד יְיָ, כְּאֵשׁ אוֹכֶלֶת לְפָנַי – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
וְחֶרֶב לְטוּשָׁה, לַטֶּבַח נְטוּשָׁה – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
זֶבַח וּמִנְחָה, וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
סְגֻלַּת אֵל לְקוּחָה, כַּצּאֹן לַטִּבְחָה – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
חַגִּים וְשַׁבָּתוֹת, וּמוֹפְתִים וְאוֹתוֹת – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
תַּעֲנִית וָאֵבֶל, וּרְדֹף הַהֶבֶל – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
טוֹבוּ אֹהָלִים, לְאַרְבַּע הַדְּגָלִים – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
אָהֳלֵי יִשְׁמְעֵאלִים, וּמַחֲנוֹת עֲרֵלִים – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
יוֹבֵל וּשְׁמִטָּה, וְאֶרֶץ שׁוֹקֵטָה – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
מָכוּר לִצְמִיתוּת, וְכָתוּב לִכְרִיתוּת – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
כַּפֹּרֶת וְאָרוֹן, וְאַבְנֵי זִכָּרוֹן – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
וְאַבְנֵי הַקֶּלַע, וּכְלֵי הַבֶּלַע – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
לְוִיִּים וְאַהֲרֹנִים, וְשִׁבְעִים זְקֵנִים – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
נוֹגְשִׂים וּמוֹנִים, מוֹכְרִים וְקוֹנִים – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
מֹשֶׁה יִרְעֵנִי, וְאַהֲרֹן יַנְחֵנִי – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
וּנְבוּכַדְנֶצַּר הָרַע, וְטִיטוּס הָרָשָׁע – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
נַעֲרֹךְ מִלְחָמָה, וַייָ שָׁמָּה – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
רָחַק מִמֶּנּוּ, וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
סִתְרֵי פָרֹכֶת, וְסִדְרֵי מַעֲרָכֶת – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
חֵמָה נִתֶּכֶת, עָלַי סוֹבֶכֶת – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
עוֹלוֹת וּזְבָחִים, וְאִשֵּׁי נִיחוֹחִים – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
בַּחֶרֶב מְדֻקָּרִים, בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
פַּאֲרֵי מִגְבָּעוֹת, לְכָבוֹד נִקְבָּעוֹת – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
שְׁרִיקוֹת וּתְרוּעוֹת, לְקָלוֹן וּזְוָעוֹת – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
צִיצַת הַזָּהָב, וְהַמְשַׁל וָרַהַב – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
אָפֵס הָעֵזֶר, וְהֻשְׁלַךְ הַנֵּזֶר – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
קְדֻשָּׁה וּנְבוּאָה, וּשְׁכִינָה נוֹרָאָה – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
נִגְאָלָה וּמוֹרְאָה, וְדָוָה וּטְמֵאָה – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
רִנָּה וִישׁוּעָה, וַחֲצוֹצְרוֹת תְּרוּעָה – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
זַעֲקַת עוֹלָל, עִם נַאֲקַת חָלָל – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
שֻׁלְחָן וּמְנוֹרָה, וְכָלִיל וּקְטוֹרָה – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
וֶאֱלִיל וְתוֹעֵבָה, וּפֶסֶל מַצֵּבָה – בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
תּוֹרָה וּתְעוּדָה, וּכְלֵי הַחֶמְדָה – בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה, בְּשׁוּבִי לִירוּשָׁלָיִם

 
מה
אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ, כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ, וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק, עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ
עֲלֵי אַרְמוֹן אֲשֶׁר נֻטַּשׁ, בְּאַשְׁמַת צֹאן עֲדָרֶיהָ,
וְעַל בִּיאַת מְחָרְפֵי אֵל, בְּתוֹךְ מִקְדַּשׁ חֲדָרֶיהָ.
עֲלֵי גָלוּת מְשָׁרְתֵי אֵל, נְעִימֵי שִׁיר זְמָרֶיהָ,
וְעַל דָּמָם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ כְּמוֹ מֵימֵי יְאוֹרֶיהָ.
עֲלֵי הֶגְיוֹן מְחוֹלֶיהָ, אֲשֶׁר דָּמַם בְּעָרֶיהָ,
וְעַל וַעַד אֲשֶׁר שָׁמַם וּבִטּוּל סַנְהֶדְרֶיהָ.
עֲלֵי זִבְחֵי תְמִידֶיהָ וּפִדְיוֹנֵי בְּכוֹרֶיהָ,
וְעַל חִלּוּל כְּלֵי הֵיכָל וּמִזְבֵּחַ קְטוֹרֶיהָ.
עֲלֵי טַפֵּי מְלָכֶיהָ בְּנֵי דָוִד גְּבִירֶיהָ,
וְעַל יָפְיָם אֲשֶׁר חָשַׁךְ בְּעֵת סָרוּ כְּתָרֶיהָ.
עֲלֵי כָבוֹד אֲשֶׁר גָּלָה בְּעֵת חָרְבַּן דְּבִירֶיהָ,
וְעַל לוֹחֵץ אֲשֶׁר לָחַץ וְשָׂם שַׂקִּים חֲגוֹרֶיהָ:
עֲלֵי מַחַץ וְרֹב מַכּוֹת אֲשֶׁר הֻכּוּ נְזִירֶיהָ,
וְעַל נִפּוּץ אֱלֵי סֶלַע עֲוִילֶיהָ נְעָרֶיהָ.
עֲלֵי שִׂמְחַת מְשַׂנְאֶיהָ בְּשָׂחְקָם עַל שְׁבָרֶיהָ,
וְעַל עִנּוּי בְּנֵי חוֹרִין נְדִיבֶיהָ טְהוֹרֶיהָ.
עֲלֵי פֶשַׁע אֲשֶׁר עָוְתָה סְלוֹל דֶּרֶךְ אֲשׁוּרֶיהָ,
וְעַל צִבְאוֹת קְהָלֶיהָ שְׁזוּפֶיהָ שְׁחוֹרֶיהָ.
עֲלֵי קוֹלוֹת מְחָרְפֶיהָ בְּעֵת רַבּוּ פְגָרֶיהָ,
וְעַל רִגְשַׁת מְגַדְפֶיהָ בְּתוֹך מִשְׁכַּן חֲצֵרֶיהָ.
עֲלֵי שִׁמְךָ אֲשֶׁר חֻלַּל בְּפִי קָמֵי מְצֵרֶיהָ,
וְעַל תַּחַן יְצַוְּחוּ לָךְ קְשׁוֹב וּשְׁמַע אֲמָרֶיהָ.
אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ, כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ, וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק, עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ