ליום ח’ אדר א’

רבינו הזקן זימן אליו אברך מתלמידי המגיד, ואמר לו – בניגון, כדרכו – : ‘אני מצווה ב’ולמדתם אותם את בניכם’, אתה מצווה לזון ולפרנס בני הבית; הבה נתחלף: אני אתן לך כל צרכיך כדי שתוכל לקיים את המצווה המוטלת עליך, ואתה למד עם בני – היה זה אדמו’ר האמצעי -. וביאר לו סדר הלימוד: בראשונה לומדים האותיות הא-ב … מהו אלף? נקודה ממעל ונקודה מתחת וקו באמצע – זהו ‘אלף’. על ילד יהודי לדעת שה’אלף’ שבתורה הוא ה’יוד’ שממעל [ה’ יתברך. ששמו מתחיל ב’יוד’] וה’יוד’ [=היהודי] שמתחת וקו האמונה שמאחדם’. גירסה נוספת:  »יוד’ שממעל היא הנשמה, יהודי [‘יוד’ של] למטה – הוא הגוף, והקו של יראת שמים הוא באמצע’.

Une fois, l’Admour Hazaken appela l’un des jeunes disciples du Maguid et lui dit, en chantant, comme à son habitude:
«J’ai une Mitsva de ‘vous enseignerez à vos enfants’. Tu as une Mitsva de subvenir aux besoins de ta famille. Faisons donc échange. Je t’apporterai le moyen d’accomplir ta Mitsva et toi, tu enseigneras la Torah à mon fils (qui devint par la suite l’Admour Haemtsahi)».
Puis, il lui indiqua la méthode d’enseignement qu’il devait adopter:
«Il convient, avant tout, d’enseigner les lettres de l’Alef Beth… Qu’est-ce qu’un Alef? Un point en haut, un point en bas, un trait au milieu, voilà ce qu’est Alef. L’enfant doit savoir que l’Alef de la Torah est le Youd d’en haut, le Youd d’en-bas et le trait de foi qui les relie.»
Il existe une autre version de ses propos:
«Le Youd d’en haut, c’est l’âme; le Yid (Juif) d’en-bas, c’est le corps et il y a le trait de la crainte de D.ieu qui les relie.»

ליום ח’ אדר ב’

אאמו’ר [הרש’ב] כותב באחד ממכתביו: טובה פעולה אחת מאלף אנחות. אלוקינו חי, ותורה ומצוות נצחיים המה. עזוב את האנחה ושקוד בעבודה בפועל ויחנך האלוקים.

Mon père (le Rabbi Rachab) écrit dans l’une de ses lettres:
«Une action est préférable à mille soupirs. Notre D.ieu est vivant, la Torah et les Mitsvot sont éternelles. Abandonne les plaintes et applique-toi à servir D.ieu concrètement. Alors, l’Eternel te prendra en grâce.»