ביום מהדרים: לקדש, אח »כ מתפללים תפלת המנחה, ואחר-זה סעודת יו »ט.

הבעש »ט היה אוכל ג’ סעודות באחש »פ.

סעודת אחרון של פסח היתה נקראת – אצל הבעש »ט – « סעודת משיח ». « סעודת משיח » היא באחש »פ, כי באחש »פ מאיר גילוי הארת המשיח.

בשנת תרס »ו התחיל הסדר, אשר תלמידי תומכי תמימים יאכלו יחד בחג הפסח בהיכל הלימוד והיו אז ש »י תלמידים וח »י שולחנות, סעודת אחש »פ אכל אאמו »ר [הרש »ב] ביחד עם התלמידים, וציווה לתת לכל תלמיד ד’ כוסות, ואמר אז: זוהי סעודת משיח.

 

. Pendant la journée, on s’efforce d’adopter l’ordre suivant. On récite d’abord le Kidouch. On dit ensuite la prière de Min’ha. Puis, on prend le repas de la fête.
. Le Baal Chem Tov prenait trois repas à A’haron Chel Pessa’h.
. Il appelait le dernier repas d’A’haron Chel Pessa’h « la Seouda du Machia’h ». C’est à A’haron Chel Pessa’h qu’est consommé le repas du Machia’h, car un rayon de la clarté messianique éclaire alors de manière évidente.
En 5666 (1906), pour la première fois, les élèves de la Yechiva Tom’heï Temimim, à Loubavitch, prirent ensemble leur repas, à Pessa’h, dans la grande salle d’étude. Il y avait alors 310 élèves et dix huit tables. Mon père (le Rabbi Rachab) partagea le repas d’A’haron Chel Pessa’h avec ces élèves. Il demanda que l’on distribue quatre coupes de vin à chacun et dit:
«Ceci est le repas du Machia’h».

%d blogueurs aiment cette page :