סדר היום מתחיל ב »מודה אני », ואומרים זאת קודם לנטילת ידים, אפילו בידים טמאות – מפני שכל הטומאות שבעולם אין בכוחם לטמא ה »מודה אני » של יהודי, אפשר שחסר בזה או בזה, אך ה »מודה אני » נשאר בשלמותו.

 

Le jour commence avec la récitation du Modé Ani (Sidour p.6): je te rends grâce, Roi vivant et existant, Qui m’a restitué mon âme…).
On prononce cette phrase avant même de s’être lavé les mains, alors qu’elles sont encore impures. En effet, toutes les impuretés du monde ne sauraient souiller le Modé Ani d’un Juif. Celui-ci peut avoir une lacune dans tel ou tel autre domaine. Son Modé Ani, néanmoins, reste intègre.

 

%d blogueurs aiment cette page :