Etude du Torah Or : Parachat Noa'h - 4ème Maamar, par le Rav Yossef Its'hak Ofen (en hébreu)

Cours du jeudi 20 octobre 2023 au 770 de Ramat Chlomo – Jérusalem

Texte du Torah Or – Noa’h – Maamar 4
https://www.sefaria.org.il/Torah_Ohr%2C_Noach.4?lang=he

נח, ד׳

ויאמר ה’ הן עם אחד ושפה א’ לכלם כו’ ועתה לא יבצר מהם וגו’. ולכאורה תמוה איך לא יבצר מהם נגד רצונו ית’ ומי זה אמר ותהי אם ה’ לא צוה. גם מה הי’ מחשבותם לעשות מגדל וראשו בשמים שכל זה תמוה. אך הנה בלק’ת להרח’ו ז’ל כתב בענין דור הפלגה שכוונתם הי’ להמשיך להם השפעת טובה בהכרח בכח שמוש השמות אף אם לא היו טובים כו’ ע’ש.

וביאור הענין יובן במ’ש בכהאריז’ל ובפרדס בענין ז’ שמות שאינן נמחקין שם אל בחסד שם אלקים בגבורה ושם הוי’ה בתפארת. ופי’ דהיינו בהכלים דחג’ת כי האור הוא בכולם משם הוי’ה ורק בהכלים הוא בחסד שם אל כו’. ובתפארת אפי’ בהכלי מאיר שם הוי’ה (ועמ’ש בפ’ בא בפסוק בעצם היום הזה). ולהבין זה מפני מה בתפארת הוא הכלי ג’כ מבחי’ שם הוי’ה משא’כ בשארי הספי’. ויש להבין מ’ש במאמר דפתח אליהו אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן להון עשר ספירן. חסד דרועא ימינא כו’ חכמה מוחא בינה לבא כו’.

וכל ספירה אית לה שם ידיעא כו’ ואנת לית לך שם ידיעא אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא אנת הוא מבין ולא בבינה ידיעא. דהנה תחלה הזכיר חו’ב חכמה מוחא ובינה לבא ומהו שאמר אח’כ אנת הוא חכים דאין ר’ל אנת הוא חכים שמתלבש באותו בחי’ חכמה שהזכיר תחלה שהוא מהע’ס. דמדקאמר וכל ספירה אית לה שם ידיעא ואנת לית לך שם ידיעא אנת הוא חכים. זה מורה דפי’ אנת הוא חכים הוא ג’כ בבחי’ דלית לך שם ידיעא.

ואלו בהתלבשות אור א’ס ב’ה בע’ס דאצי’ אזי נקרא הוא ית’ בשם לפי הספי’ שמתלבש בה כמ’ש בפרדס שער השמות באריכות וכנ’ל שם אל בחסד כו’. וא’כ איך יתכן בחי’ אנת הוא חכים וגם לית לך שם ידיעא. אלא הפי’ דמתחלה אמר אנת הוא חד ולא בחושבן ואע’ג דאפיקת עשר תקונין שהם ע’ס דתקון דאצי’ אשר כל ספירה היא בחינה מיוחדת מזולתה חכמה חסד כו’ וא’כ הוה ס’ד שגם בהעצמות יש ח’ו ג’כ בחינות מיוחדות חכמה חסד כו’ לזה אומר שאינו כן כי בחי’ אנת הוא חכים הוא ולא בחכמה ידיעא. ר’ל כי חכמה דאצי’ נק’ חכמה ידיעא אע’פ שהיא ג’כ באמת למעלה מעלה ממהות חכמה דבי’ע מ’מ כיון שהיא מקור ושרש להן נקראת חכמה ידיעא והיינו ששם הוא בחי’ כלים ממש חכמה יש לה כלי בפ’ע בינה בפ’ע.

וזהו דייקא בע’ס דאצילו’. אבל מה דאנת הוא חכים הוא לא בחכמה ידיעא כלל עד שהתהוות חכמה דאצי’ מבחי’ אנת הוא חכים הוא ע’ד התהוות יש מאין ולא בחי’ עילה ועלול כלל ולא ע’ד התהוות חכמה דבי’ע מחכמה דאצי’ שזה נק’ ג’כ השתלשלות שלכך נק’ חכמה דאצי’ חכמה ידיעא ואיך היא ידיעא אלא שלפי שחכמה דבי’ע נתהווה ממנה ע’י השתלשלו’ והיא גלויה וידועה לכך גם החכמה דאצי’ נק’ חכמה ידיעא.

וכמו ע’ד שנק’ אדם דאצי’ אדם דעשייה. משא’כ בחי’ אנת הוא חכים הוא לא בחכמה ידיעא וזהו הנק’ בלשון הפרדס עשר ספירות הגנוזות במאצילן שע’ז אמר אנת הוא חכים כו’. וענין זה עולה בקנה אחד עם מ’ש בע’ח שיש עקודים נקודים וברודים והיינו שבעקודים כל הע’ס הם עקודים בכלי א’ ואין שם שום התחלקות כלל לע’ס ובנקודים הוא שנחלקו לעשר נקודות וברודים הוא עולם התקון בחי’ פרצופים כו’ וז’ש אליהו אנת הוא דאפיקת עשר תקונין שהם ע’ס דברודים. אמנם שרשם ומקורם שהם בחי’ עקודים הרי הם בכלי א’ ממש כל הבחי’ חו’ב כו’ והיינו לפי שהם למעלה מעלה ממהות בחי’ חכמה ובינה הידועים דאצילות (והתהוות חכמה ובינה דאצילות הוא יש מאין היינו ע’י צמצום א’ק וצמצום הדיקנא עד דאו’א יונקים רק מבחי’ שערות כו’ משא’כ מאצי’ לבריאה אינו רק ע’י פרסא שאינו מערך הצמצומים אלו שבין א’ק לאצילות ולכן נק’ השתלשלות) ולכן נקראים בשם ע’ס הגנוזות. ויובן עד’מ כי הנה כחות הנפש המתלבשים באברי הגוף הרי הם מתחלקים כל כח מהות בפ’ע ובאבר מיוחד בפ’ע. כח הראיה בעין וכח השמיעה באוזן וכח המעשה בידים. וכן בכחות עליונים מהן כח השכל במוח וכח המדות בלב.

והנה כל כחות אלו נמשכים ומתפשטים מן הנפש האחת שהיא עצם א’ וא’כ החילוקי כחות הנ’ל כשהיו עדיין כלולים בהנפש ודאי היו כולם בהתכללות אחת ממש בלי שום התחלקות וכמו שהנפש היא עצם א’.

ואיך הוא זה והלא אנו רואים ראיה ושמיעה הם שני בחינות שונות זו מזו אלא ודאי משום כשהיו בחי’ כחות אלו בנפש הם בבחי’ דקה ורוחני’ יותר לאין שיעור מכשהם אח’כ בגוף החומרי עד ששם הם כולם מיוחדים כאלו הם רק דבר א’ ממש.

ועד’ז יובן הנמשל שענין ע’ס דאצי’ שהם כל בחי’ בכלי בפ’ע חכמה בחי’ בפ’ע וחסד בפ’ע כו’ אבל בשרשן בבחי’ ע’ס הגנוזות הם בעילוי יותר דק ונעלה לאין קץ עד ששם הם כולם רק דבר א’ ממש וזהו שהן עקודים בכלי א’ ממש. וזה שבאצי’ חכמה וחסד הם שני דברים שונים זמ’ז היינו לפי שחכמה דאצי’ אינה בערך כלל מהות החכמה דעקודים וכנ’ל שהיא הנק’ חכמה ידיעא.

והנה אח’כ נמשך בחי’ עולם הנקודים ושם כל ספי’ בפ’ע והן עשר נקודות. והיינו שכבר ירדו בירידה גדולה ממדרגת ע’ס דעקודים שהן כולם דבר א’ כנ’ל משא’כ בע’ס דנקודים וזהו כמו בחי’ חכמה ידיעא כו’. (והרי מובן גודל הצמצום והירידה כי מלבד זה שבעקודים וע’ס הגנוזות היו בעילוי רב יותר עד שנק’ חכים ולא בחכמה ידיעא כנ’ל. הרי עוד זאת כי התם כיון שכולן בכלי א’ ואין בהם שום התחלקות א’כ בהמשכת בחי’ חכמה עד’מ הרי יש בזה כל הע’ס הגנוזות יחד ולא בחי’ חכמה בפ’ע כיון דהתם אין חכמה בחי’ בפ’ע כלל לבדה. כ’א כל הע’ס הגנוזות הם דבר א’ ממש. א’כ אין שייך כלל לומר המשכת חכמה בפ’ע כ’א המשכת דבר הנק’ ע’ס הגנוזות כו’ יחד. משא’כ בבחי’ ע’ס דנקודים נתצמצם להיות חכמה נמשכת בחי’ א’ לבדה ממש וכן חסד כו’. והרי מובן שאין ערוך כלל בחי’ חכמה כשהיא בפ’ע לבחי’ הכוללת כל הע’ס יחד ממש וכמו שאין ערוך אות אחת הנפרדת מתיבת למשפחותיכם עד’מ לגבי התיבה כולה כשהיו כל האותיות יחד. מלבד מה שבחי’ החכמה זו כשהיא בפ’ע נק’ חכמה ידיעא משא’כ החכמה דע’ס דעקודים נק’ חכים ולא בחכמה ידיעא. וגם ע’ז שייך אנת הוא חד ולא בחושבן כיון שאין שם בחי’ התחלקות עשר ספירות כנ’ל. ומ’מ אור א’ס ב’ה עצמו הוא למעלה מעלה מבחי’ עקודים כי גם עקודים נק’ אדם דבריאה לגבי א’ס ב’ה ועמ’ש ע’פ את שבתותי תשמרו בענין שבת תתאה ושבת עלאה). ועד’ז ההפרש בין הארת הקו להרשימו שנשאר אחר הצמצום ומקום פנוי. דהנה הארת הקו מאיר בכל עולם לפי ערכו אך הרשימו היא בחי’ הכוללת לכל העולמות. (וצ’ע דמבואר בכמה מקומות דהקו גבוה הרבה מהרשימו וע’ באגה’ק מאמר איהו וחיוהי הארת הקו והארה דהארה והארה דהארה דהארה כו’):

והנה בעולם הנקודים הי’ שבה’כ שזהו ענין עולם התהו והיינו לפי שהיו רק בבחי’ נקודות כל א’ בחי’ בפ’ע ואח’כ עולם הברודים הוא עולם התקון שנעשו בבחי’ פרצופים שהוא להיות בחי’ התכללות. שלא יהיה חכמה בפ’ע כ’א תהיה כלולה ג’כ מכל הע’ס ונק’ פרצוף אבא וכן פרצוף ז’א שעיקרו בחי’ המדות אך כולן היו כלולים יחד וגם המוחי’ דאו’א מאירים בהם. וה’ז מעלה יתירה מבבחי’ נקודים שהי’ רק כל בחי’ בפ’ע חסד לבדו וגבורה לבדו. אבל בתקון יש בחי’ התכללות והתחברות (כמו עד’מ חבור האותיות שנפרדו להיות מצטרפין יחד לתיבות ומ’מ אין זה כמו בחי’ עקודים שהיו כולן דבר א’ ממש עד שהיו רק בכלי א’ משא’כ בברודים שכל ספירה יש לה כלי בפ’ע רק שמתכללים מכל הע’ס וכו’ ומ’מ ע’י התכללות זו מאיר בהן הארה עליונה מא’ס ב’ה כי אור א’ס ב’ה מאיר ונמשך דוקא במקום שיש חבור והתכללות. וכמו למטה זכר ונקבה בראם ועי’ז ויברך אותם ע’י ההתכללות כו’ וכמו בצירוף עשרה אומרים דבר שבקדושה דאכל בי עשרה שכינתא שריא משא’כ אם היו אלו העשרה כ’א בפ’ע כו’). וזהו ע’י שם מ’ה המאיר בעולם התקון ששרשו למעלה מבחי’ נקודים כי הוא שם מ’ה דא’ק שהוא בחי’ האור הכללי ע’ד הנ’ל בעקודים ע’כ ממנו נמשך התקון שיהיה נעשה ההתכללות בברודים והיינו כי שם מ’ה הוא בחי’ בטול מלשון ונחנו מה וההתכללות נמשך מחמת הבטול לאור א’ס ב’ה. ולכן ע’י שם מ’ה נעשה ג’כ ההתכללות בע’ס דתיקון כו’:

ומעתה יובן מה דבתפארת בהכלי ג’כ הוא מבחי’ שם הוי’ה משא’כ בכלים דחו’ג כי הנה עיקר ההתכללות הנעשה בעולם התקון הוא ע’י קו האמצעי שהוא בחי’ תפארת מדתו של יעקב שלימו דאבהן ישב אוהלים שמחבר בחי’ חו’ג ולכן יעקב המשיך בחי’ עקודים נקודים וברודים שהמשיך מבחי’ עקודים גם בברודים ע’י שם מ’ה להיות התכללות כו’ ולכן תפארת נק’ אות אמת (עי’ בזוהר ר’פ ויקרא) מפני שמחבר ועושה התכללות שלא יהיו המדות חו’ג נגדיים זה לזה. והנה הגדול הגבור הוא בחי’ חו’ג והנורא הוא בחי’ תפארת ויש בו תוספת וי’ו והנורא שנמשך המשכה עליונה שעי’ז נעשה ההתכללות וכענין הנ’ל דהתקון וההתכללות הוא ע’י המשכת שם מ’ה וכן ביעקב נאמר מה נורא המקום הזה. וזהו דבכלי הת’ת הוא מאיר שם הוי’ה שהוא הארה גדולה ונעלית יותר מבכלים דחו’ג והיינו כי ע’י שם הוי’ה נמשך בחי’ ההתכללות וז’ש הוי’ה אחד (ועמ’ש ע’פ לתת נקמת הוי’ה במדין). והנה התורה נק’ תורת הוי’ה כי בתורה כתיב וכל נתיבותיה שלום וכמ’ש או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי וגו’ שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שיהי’ בחי’ ההתכללות ויחוד הספירות וההיכלות ועי’ז יומשך גילוי אור א’ס ב’ה. והתכללות זו הוא ע’י הבטול. וזהו יסוד כל התורה להיות בטול היש לאין וכל השלשה דברים שעליהם העולם עומד היינו תורה ועבודה וגמ’ח כולם ענינם בטול היש לאין וע’י הבטול נעשה ההתכללות משא’כ בבחי’ יש כו’.

והנה דור הפלגה אמרו ונעשה לנו שם פן נפוץ כו’ פי’ שרצו ג’כ שיקבלו השפע מבחי’ שם הוי’ה שהוא המשכה עליונה. וזהו ונעשה לנו שם פן נפוץ פי’ שלא רצו שיומשך להם ההשפעה מבחי’ שלמטה במדרגה שמשם יניקת החיצונים שיניקתם מאחוריים דשם אלקים ונק’ לכך אלקים אחרים כו’ כי זהו כל עיקר מעלת עולם התקון שהוא בחי’ ההתכללות ולכן נאמר גבי יעקב שבעים נפש לשון יחיד משא’כ בעולם התהו מחמת שלא היה התכללות נמשך שבה’כ.

ואמנם הם ידעו אשר לקבל מעולם התקון הוא ע’י בטול היש כנ’ל בענין התקון ע’י שם מ’ה והם לא רצו בזה וכמ’ש בלק’ת להרח’ו ז’ל שרצו לילך בשרירות לבם ושאעפ’כ יומשך להם השפעת טובה כו’ ע’כ נתחכמו לעשות המגדל והעיר.

והוא שנתייעצו שע’י האחדות שיהיה ביניהם להיות חבור עצבים ע’כ עי’ז ימשיכו להם טובה והשפעה גשמית עכ’פ אף אם לא יהיה להם הבטול ועבודת השי’ת. והיינו כי ידעו בכח שמוש השמות עליונים שבבחי’ התכללות מאיר אור עליון ביותר וכמש’ל בענין עקודים בכלי א’ שהוא בחי’ ומדרגה גבוה מאד שהוא למעלה מעולם התהו ומעולם התקון.

וע’כ אמרו ונעשה לנו שם שימשיכו ג’כ משם הוי’ה דהיינו ממקום הכולל לכל ההשתלשלות בשוה שהוא אור כללי כנ’ל ולא יצטרכו להיות נכנעים תח’י הקדושה דעולם התקון דאצי’ שמשם א’א להם לקבל רק מבחי’ חיצוניות כו’.

והיינו ע’י האחדות וההתכללות שיהיה ביניהם ולכן עשו העיר ומגדל דהיינו שהיה סימן להם שלא יתפרדו איש מעל אחיו כי רועי צאן היו זה הולך אנה וזה אנה ע’כ עשו עיר ומגדל גבוה כדי שיתקבצו כולם שם ולא יפרדו איש מעל אחיו וכמ’ש הראב’ע. וגם ע’פ רוחניות ג’כ ענין העיר והמגדל היה לתועלת החבור והיחוד (ע’ בזוהר פ’ נח דף ע’ד ע’ה). וזהו מה שאמר הקב’ה הן עם אחד ושפה אחת לכולם כו’ ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. פי’ כי לפי שבאמת ע’י ההתכללות והחבור נמשך ממקום עליון ביותר וכמ’ש חבור עצבים וגו’ וא’כ לא יבצר מהם כו’ וא’כ הרי ח’ו ימשיכו המים היוצאים מבית ה’ לבית הכסא כו’ אשת הזמה כו’ כיון שהם היו הולכים בשרירות לבם כו’ ולא רצו לקבל הבטול והעול (וזהו כעין מ’ש פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם ואין זה ראוי כיון שכבר נפגם ע’י עץ הדעת א’כ ימשיך תוקף זה דעץ החיים בסטרא אוחרא ויגביר הרע וכמ’ש במ’א וכך הוא כאן). ועל כן הבה ונבלה שפתם כו’ פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם. וכנוס לצדיקים שיש בהם הבטול להש’י הנאה להם והנאה לעולם כי ע’י ההתכללות נמשך ממקום עליון כנ’ל ולכן השלום הוא הכלי המחזיק ברכה:

126