מצינו דעיקר חיבתו של הקב’ה לאברהם אבינו ע’ה היה ‘למען אשר יצווה -כפירושו יחבר – את בניו ואת ביתו’.

היינו, דכל גודל עבודתו בהניסיונות אינו בערך לגבי הא [הענין] דיצווה ויחבר אחרים, מה שיזכה אחרים.

 

Nous constatons que l’amour que D.ieu éprouva pour Avraham fut essentiellement pour qu’il «ordonne (au sens de lier) à ses enfants et à sa maison (de suivre sa voie)».

Autrement dit, l’ensemble de son service de D.ieu, toutes les épreuves auxquelles il fut confronté ne peuvent nullement être comparées aux ordres qu’il donna aux autres, au bien qu’il prodigua, au mérite qu’il sut conférer aux autres.