Etude sur texte du Maamar « Kymei Tseté’ha » 5712 #3/4 Paragraphes 5-6 – Rav Menahem Altabé

 

TEXTE PDF

 

ה) והנה ע »פ הנ »ל (סעיף ד) שגם התמידיות שבהנהגת הטבע הוא ע »י המשכת הגילוי דאוא »ס הבל »ג שלמעלה מעולמות, והמעלה שבנסים היא שעל ידם נמשך הגילוי דאוא »ס הבל »ג עצמו שלמעלה מהתלבשות בגבול, יש לומר, דשני הסוגים שבנסים, נסים שלמעלה מהטבע ונסים המלובשים בטבע, הם שני אופנים בגילוי אוא »ס הבל »ג שלמעלה מהתלבשות בגבול.

ועפ »ז, זה שנת »ל (סעיף ג) שהמעלה דנסים המלובשים בטבע היא שהגילוי דאוא »ס הבל »ג מתלבש בהגבול דעולם עצמו, הוא, זה שבנסים יש גם הענין והמעלה דהנהגת הטבע, והמעלה דנסים המלובשים בטבע בענין מעלת הנסים עצמם (גילוי אוא »ס הבל »ג שלמעלה מהתלבשות) היא, שבהם מתגלה דזה שאוא »ס הבל »ג (שלמעלה מהתלבשות) מושל ושולט על הטבע הוא באופן שגם הטבע עצמו נעשה כפי רצונו (ביאור השני שבסעיף הנ »ל).

ועד »זהוא גם בנוגע להנסים שלמעלה מהטבע, שגם המעלה דנסים אלה היא שהנסים הם בגילוי וגם דזה שאוא »ס הבל »ג מושל ושולט על הטבע מתגלה יותר (בפרט אחד) בהנסים שלמעלה מהטבע.

דבהנסים המלובשים בטבע, שהטבע נשאר במציאות, השליטה דאוא »ס על הטבע היא (רק) שאופן הנהגת הטבע הוא כפי רצונו, ובהנסים שלמעלה מהטבע, שהטבע מתבטל ממציאותו, השליטה דאוא »ס על הטבע היא בעצם מציאותו. ויש לומר, שהחילוק שבין סוגי הנסים בשרשם הוא, דבנסים המלובשים בטבע הוא גילוי אוא »ס הבל »ג כמו ששייך ונותן מקום לגבול.

ולכן, לגבי גילוי אור זה, ישנו מציאות הטבע (הגבול), אלא שהגבול הוא כפי רצון אוא »ס הבל »ג. ובהנסים שלמעלה מהטבע הוא גילוי אוא »ס הבל »ג כמו שהוא למעלה מענין הגבול, ולכן, לגבי גילוי אור זה, מתבטל הטבע ממציאותו.

[וע »ד המבואר במק »א בענין רצון ושכל [דרצון ושכל הם משל על אור הסובב (שרש הנסים) ואור הממלא (שרש הטבע)], דזה שהרצון נמשך בהשכל ופועל עליו שיהי’ טעם להרצון, הוא רק בהארת הרצון, אבל עצם הרצון אינו נמשך בשכל, אין טעם לרצון]. אלאשאעפ »כ מעלה גם בנסים המלובשים בטבע, שבנסים אלו דוקא מתגלה השליטה דאוא »ס על (אופן) הטבע עצמו.

ויש לומר, שהחילוק שבין שני הסוגים דנסים הוא ע »ד החילוק שבין ביטול דיחו »ע וביטול דקב »ע. דזה שלגבי גילוי אוא »ס הבל »ג הטבע מתבטל ממציאותו (נסים שלמעלה מהטבע) הוא ע »ד הביטול דיחודא עילאה (ביטול במציאות) הבא ע »י ההתבוננות דכולא קמי’ כלא חשיב39, וזה שהטבע נשאר במציאותו ומ »מ אופן הנהגתו הוא (לא כפי חוקי ותכונות הטבע, אלא) כפי רצונו ית’ (נסים המלובשים בטבע) הוא ע »ד הביטול דקבלת עול, דהגם שנשאר במציאותו ועד שעבדא בהפקירא ניחא לי’40, מ »מ הנהגתו בפועל היא לא כפי רצונו אלא כפי רצון האדון.

ו) והנהידוע שהמעלה בהביטול דיחו »ע היא שהביטול הוא בכל מציאותו (שלא נשאר אצלו ובו ענין שאינו בטל, ודלא כהביטול דקב »ע שהביטול הוא רק בנוגע למעשה בפועל), והמעלה בהביטול דקב »ע היא בהביטול עצמו, שהוא ביטול אמיתי שאינו קשור עם מציאותו של האדם.

שהביטול דיחו »ע, כיון שהביטול הוא ע »י שמכיר ומרגיש שכולא קמי’ כלא חשיב, הרי הביטול קשור עם מציאות האדם (ההכרה שלו) ואינו ביטול אמיתי, והביטול דקבלת עול, שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו, בדוגמת עבד שהוא מוכרח לקיים רצון האדון, כיון שענינו של ביטול זה הוא שלא להתחשב עם מציאותו, הרי זה ביטול אמיתי.

וישלומר שעד »ז הוא בנסים המלובשים בטבע, דהגם שביטול הטבע לאוא »ס שבנסים אלו הוא רק בנוגע לאופן הנהגת הטבע ולא בעצם מציאותו, מ »מ, כיון שמצד חוקי ותכונות הטבע אין מקום שההנהגה דהטבע תהי’ באופן של נס, והשינוי (הנס) שנעשה בהנהגת הטבע הוא מפני שאוא »ס שולט על הטבע ומנהיג את הטבע כרצונו, הרי ביטול הטבע שבנסים אלו הוא ביטול אמיתי.

Moins