בברכות הפטורה אומרים תמיד: נאמן ורחמן אתה, תושיע ותשמח.
מקובל אצל זקני אנ’ש: ספר התניא הוא ליקוטי עצות מה שענה רבינו הגדול לאנ’ש על יחידות בשנות תק’מ-תק’ן. בקיץ תקנ’ב התחיל לסדר את ספר התניא בצורתו כמו שהוא עתה לפנינו. תקנ’ג – כבר היו העתקות רבות ממנו, ובמשך הזמן נשתבשו, וגם התחילו לזייפו. ומהאי טעמה [=ומטעם זה] נזדרז רבינו למוסרו לדפוס. יש נוסח אחר: עשרים שנה כתב רבינו את ספרו התניא, ודייק בכל תיבה ותיבה. בשנת תקנ’ה כבר היה צרוף וזקוק, ואז נתן רשות להעתיקו, וכשרבו ההעתקות ונשתבשו, מסרו לדפוס.
ה’צמח צדק’ סיפר, אשר בר’ה הראשונה לחייו – שנת תק’ן – אמר רבינו הגדול דרוש ‘משביעין אותו תהי צדיק כו », והוא הוא שלשת פרקים הראשונים של ספר התניא.

 

Selon une tradition connue des vieux ‘Hassidim, le Tanya est un recueil de conseils que l’Admour Hazaken donna au cours d’entrevues qu’il accorda à ses ‘Hassidim, durant les années 5540-5550 (1780-1790).

Pendant l’été 5552 (1792), il commença à classer le Tanya selon la forme que nous lui connaissons actuellement.

Un an plus tard, de nombreuses copies du Tanya circulaient déjà.

Peu à peu, elles s’emplirent d’erreurs et même de falsifications. C’est la raison pour laquelle l’Admour Hazaken s’empressa de le faire imprimer.

Il existe une autre version des faits: l’Admour Hazaken écrivit le Tanya pendant vingt ans et il en pesa chaque mot. En 5555 (1795), son texte fut achevé et fin prêt. C’est alors qu’il permit de le transcrire. Lorsque se multiplièrent les copies et qu’elles s’emplirent d’erreurs, il le fit imprimer.

Le Tséma’h Tsédek raconta que, pendant le premier Roch Hachana de sa vie, en 5550 (1789), l’Admour Hazaken commenta l’affirmation talmudique selon laquelle «on le fait jurer: tu seras un Tsaddik». Ce discours constitua, en fait, les trois premiers chapitres du Tanya.