גם בשמחה ובצהלה.
שלום עליכם, אשת חיל, מזמור לדוד, דא היא סעודתא, ויתן לך – אומרים בלחש.

פעם פירש אאמו »ר [הרש »ב]: מה נשתנה הלילה – גלות שנמשל ללילה – הזה – האחרון – מכל הלילות – גלויות שקדמוהו.

שבכל הלילות אין אנו מטבילין – לשון מרוק, נקיון וטהרה – אפילו פעם אחת – לא נגמר המירוק בהם, כי הרי היה אחריהם עוד גלות- הלילה הזה שתי פעמים – מירוק גוף וגילוי הנפש.

שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה – היינו כי גם אחר הגלות, העבודה היא מצד נפש האלוקית, מצה ביטול, ומצד נפש הבהמית, חמץ ישות. – הלילה הזה – אחר גלות האחרון -כולו מצה – שיועבר רוח הטומאה.

שבל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות – [ על פי מאמר רז »ל:] « כל המקנא פניו מוריקות » ובכל הגלויות הרבה בחי’ בקנאה: קנאת סופרים והדומה – הלילה הזה – אחר גלות האחרון – כולו מרור – קנאה היותר גדולה, ע »ד מרז »ל « כל צדיק נכוה מחופתו של חבירו ».

שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין – כל הגילויים שעל ידי הגלויות – ‘אוכלין’ – בחי’ התענוג, ויש התפשטות התענוג ותענוג העצמי ויש מי שמגיע בעבודתו להתפשטות התענוג ויש לתענוג העצמי – הלילה הזה – אחר גלות האחרון – כולנו מסובין – שכל ישראל יגיעו לבחי’ תענוג העצמי.

 

. On dit (dans la prière Le’ha Dodi) « Gam Besim’ha Oubetsahola » (avec joie et allégresse) (Sidour p.132).
. Les prières « Chalom Ale’hem », « Echet ‘Haïl », « Mizmor Ledavid », « Da Hi Seoudata » et « Veiten Le’ha » sont récitées à voix basse (Sidour p. 144-146 ; 235).Mon père (le Rabbi Rachab) expliqua, une fois, les quatre questions du « Ma Nichtana »:
«En quoi cette nuit est-elle différente de toutes les autres nuits?». En quoi le présent exil, comparé à la nuit, est-il différent des précédents?
«Toutes les nuits, nous ne trempons pas nos aliments, fut-ce même une seule fois. Cette nuit, nous les trempons deux fois». Tremper signifie se rincer, se clarifier et se purifier. Dans les exils précédents, la purification ne fut pas totale. Aussi, furent-ils suivis d’un autre exil. Celui-ci, par contre, apportera à la fois la purification du corps et le dévoilement de l’âme.
«Toutes les nuits, nous mangeons du ‘Hametz ou de la Matsa, cette nuit, seulement de la Matsa». Dans les autres exils, l’effort, même après la fin de l’exil, émanait de l’âme divine, à laquelle fait allusion la Matsa, symbole de la soumission, mais il découlait également de l’âme animale, qui évoque le ‘Hametz, faisant penser à l’orgueil. Après ce dernier exil, par contre, «l’esprit d’impureté sera retiré de la terre».
«Toutes les nuits, nous mangeons toutes sortes de légumes, cette nuit, seulement des herbes amères». Lorsque quelqu’un éprouve de la jalousie, son visage verdit (comme un légume). Dans chaque exil, il y eut différentes formes de jalousie, par exemple la rivalité entre les érudits. Ce dernier exil connaîtra la plus haute jalousie, ainsi qu’il est dit: «Chaque Juste sera jaloux du dais dressé pour son ami».
«Toutes les nuits, nous mangeons assis ou accoudés, cette nuit, nous sommes tous accoudés». Les dévoilements de l’exil (le manger) suscitent le plaisir. On distingue l’essence du plaisir de son émanation. L’un parviendra, par son effort, à accéder au premier, l’autre n’aura que le second. Après ce dernier exil, par contre, tous les Juifs atteindront l’essence du plaisir.