Hayom Yom du 10 Chevat : « Il vaut mieux manger pour prier que prier pour manger »

‘תורה-אור’ ד’ה ‘למען תהיה’ סעיף המתחיל אמנם, ‘לא ישבות יומם מלראות’, צ’ל: ‘לא ישבות יומם ולילה מלרצות’.

אמי זקנתי (מרת רבקה נ’ע) [אשת אדמו’ר מהר’ש] בהיותה כבת שמונה עשרה שנה – בשנת תרי’א – חלתה, וציווה הרופא אשר תאכל תיכף בקומה משנתה. אמנם היא לא חפצה לטעום קודם התפלה, והיתה מתפללת בהשכמה, ואחר התפלה היתה אוכלת פת שחרית. כשנודע הדבר לחותנה אדמו’ר ה’צמח צדק’, אמר לה: על יהודי להיות בריא ובעל כח. נאמר על המצוות ‘וחי בהם’, שפירושו: וחי – בהם יש להחדיר חיות במצוות. כדי שתתאפשר החדרת החיות במצוות, בהכרח להיות בעל-כח ולהיות בשמחה. וסיים: אל לך לקיים את הבקרים על לב ריקן – עדיפה אכילה כהכנה לתפילה, מאשר תפילה כהכנה לאכילה. ובירכה באריכות ימים (נולדה בשנת תקצ’ג ונפטרה י שבט תרע’ד). –

מאמר זה אמר אאמו’ר [הרש’ב] לאחר יחידות, והוסיף: יש לעשות זאת בשמחה!

Dans Torah Or, au discours commençant par ‘Lemaan Tihyé’, à la fin du paragraphe commençant par ‘Omnam’: au lieu de lire ‘il n’arrêtera pas, le jour, de voir’, il faut lire ‘il n’arrêtera pas, le jour et la nuit, de vouloir’.

Ma grand-mère (la Rabbanit Rivkah), alors qu’elle était âgée de dix huit ans, en 5611 (1851), tomba malade. Le médecin lui prescrivit de manger dès son lever, mais elle s’y refusa, ne souhaitant pas manger avant la prière. Elle priait donc dès son lever et prenait ensuite son repas.

Lorsque son beau-père, le Tséma’h Tsédek, le sut, il lui dit: «un Juif doit être plein de santé et vigoureux. La Torah dit à propos des Commandements: «on vivra avec eux». Cela signifie que l’on doit introduire la vitalité dans ces Préceptes. Pour ce faire, il faut être fort et joyeux».

Il conclut:
«Tu ne dois pas jeûner. Il vaut mieux manger pour prier que prier pour manger».
Puis, il la bénit en lui souhaitant une longue vie. (Elle naquit en 5593 (1833) et quitta ce monde le 10 Chevat 5674 (1904)).
Ces mots furent rapportés à quelqu’un par mon père, à l’occasion d’une entrevue qu’il lui accordait. Il ajouta:
«Et l’on doit faire tout ceci avec joie».