Pata'h Eliahou 19 Kislev 5715 paragraphes 1-3
Rav Menahem Altabe Maamar Youd Teth Kislev Série : Maamarim
Partager sur WhatsApp Lire l'article
Pata'h Eliahou 5715 paragraphe 1-3
פתחאליהו ואמר, רבון עלמין אנת הוא חד ולא בחושבן, אנת הוא עילאה על כל עילאין, סתימא על כל סתימין, לית מחשבה תפיסא בך כלל, אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן להון עשר ספירן1. ומבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו ד"ה זה2 שאמרו בי"ט כסלו (ה'תש"ב)3, שחשיב כאן כל המדריגות שמעצמות אוא"ס עד הע"ס דאצילות. אנת הוא חד הוא עצמות אוא"ס, ובכתר הוא פנימיות הכתר, עתיק. ועל בחינה זו אמר ולא בחושבן, שאינו בחושבן הענינים הנמנים לאח"ז, דכל הענינים הנמנים לאח"ז (כולל גם עילאה על כל עילאין) הם באין ערוך לגבי אנת הוא חד, ולכן אינו נחשב עמהם, לא בחושבן. אנת הוא עילאה על כל עילאין הוא חיצוניות הכתר, אריך. סתימא על כל סתימין הוא חכמה דאריך. לית מחשבה תפיסא בך כלל הוא פנימיות החכמה. אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין, הם הע"ס דאצילות. ומבאר, דהטעם שבאצילות הספירות הם במספר (עשר תיקונין) הוא, כי אצילות הוא בכלל סדר ההשתלשלות (גבול), ובהשתלשלות שייך ענין המספר. ומזה מובן, דהענינים שחשיב כאן נחלקים בדרך כלל לג' חלוקות. אנת הוא חד שקאי (כנ"ל) על עתיק, שהוא נעתק ומובדל מהשתלשלות, אנת הוא עילאה על כל עילאין, שהוא למעלה מהשתלשלות אבל שייך להשתלשלות, אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין, הם הע"ס דאצילות, השתלשלות4. וממשיך בהמאמר5, שעל ידי העבודה דמסירת נפש ממשיכים מבחינת אנת הוא חד בהע"ס. ועי"ז הגילוי מה שהוא למעלה מהטבע נמשך בטבע6.
ב) והנהמזה שאומר בהמאמר דפתח אליהו אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין כו' לאנהגא בהון עלמין, שהטעם על האצלת הע"ס דאצילות הוא בכדי שעל ידם תהי' הנהגת העולמות, מובן, דהמדריגות שלמעלה מהע"ס הם למעלה מהנהגת העולמות. ועפ"ז, גם הגילוי דאנת הוא עילאה וכו' הוא למעלה מהטבע. ובהמאמר אומר שהמשכת הגילוי שלמעלה מהטבע הוא ע"י ההמשכה מבחינת אנת הוא חד. גם צריך להבין, דכיון שגם הנהגת העולם שע"פ טבע היא שאוא"ס מנהיג את העולם באופן זה, אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין כו' לאנהגא בהון עלמין, למה צריך שבהטבע תהי' המשכת הגילוי שלמעלה מהטבע. והגם דזה שאוא"ס מנהיג את העולמות ע"י הע"ס הוא ע"י התלבשותו בהכלים דע"ס [דהנהגת העולמות היא מהאור המתלבש בעולמות, ובכדי שהאור יתלבש בעולמות הוא ע"י שמתלבש (תחלה) בהכלים], הרי גם לאחרי שהאור מתלבש בהכלים ובהעולמות הוא קשור עם אוא"ס הבלי גבול. וכמבואר בהמשך תרס"ו7 דזה שבהנהגת הטבע יש ענין התמידיות (הגם שטבע הוא מהחיות האלקי שמלובש בהנבראים, שהוא חיות מוגבל), הוא, כי שרש החיות המלובש בהנבראים הוא מאור הקו, ששרשו הוא מאוא"ס שלפני הצמצום8, והשלימות דטבע הוא ע"י שנמשך בו הגילוי שלמעלה מהטבע.
ולכאורההי' אפ"ל, דכיון דזה שהקב"ה מנהיג את העולם ע"פ טבע הוא תמיד בשוה [דבכל יום ויום השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב, ועד"ז בכל עניני הטבע], לכן אין ניכר בגילוי שהקב"ה הוא המנהיג את העולם ויש מקום לטעות שהעולם מתנהג מעצמו9, וע"י הנסים שלפעמים הקב"ה משנה את הנהגת הטבע, זה מוכיח שגם הנהגת הטבע10 היא מהקב"ה. אבל לפי זה, השלימות דטבע היא שיהי' ניכר בגלוי שהטבע הוא אלקות, ובהמאמר אומר שע"י העבודה (דמס"נ) נמשך בטבע הגילוי דלמעלה מהטבע.
ג) ומבוארבכמה דרושים11 דשרש הטבע הוא משם אלקים (אלקים בגימטריא הטבע12), ושורש הנסים הוא משם הוי'. ומבאר שם, דבשם הוי' הוא דעת עליון, שלמעלה יש ולמטה אין, היינו שכל ההתהוות היא אין ואפס וכולא קמי' כלא חשיב, ובשם אלקים הוא דעת תחתון, שהבריאה היא מאין ליש, היינו שהנבראים הם מציאות יש [והכח האלקי שמהווה אותם נקרא בשם אין, אין שאינו מושג]. [ויש לומר, שהוא ע"ד המבואר במק"א13 דההתהוות שמשם אלקים היא בדרך התלבשות (בראשית ברא אלקים14), דזה מורה שהוא מקור לענין ההתהוות. ולכן הנבראים שמתהווים ממנו הם תופסים מקום לגבי', והביטול שלהם הוא רק ביטול היש - דעת תחתון שלמטה יש. וההתהוות שמשם הוי' היא באופן דבדרך ממילא (יהללו את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו15), שזה מורה שהוא מופלא מענין ההתהוות, ולכן הנבראים שמתהווים ממנו אינם תופסים מקום לגבי', ביטול במציאות - דעת עליון שלמטה אין].
ומבוארבהדרושים11, דכמו שהוא בענין השמות, דבשם הוי' הוא דעת עליון ובשם אלקים הוא דעת תחתון, עד"ז הוא גם בענין נס וטבע (הנמשכים מהוי' ואלקים), דהנהגת הטבע היא מצד דעת תחתון, והנסים שלמעלה מהטבע הם מבחינת דעת עליון. [ויש לומר, שהשייכות דנס וטבע לדעת עליון ודעת תחתון היא לא רק מצד שרשם, דשרש הנסים הוא מהוי' ושרש הטבע הוא מאלקים, אלא גם מצד הענין דנס וטבע עצמם. והענין הוא, דהנהגת הטבע היא שהקב"ה מנהיג את כל נברא לפי ענינו, דזה מורה שבהנהגה זו, הנבראים תופסים מקום, למטה יש. והנהגה נסית היא שהקב"ה מנהיג את העולם כפי רצונו ולא כפי תכונת וטבע הנבראים, כי בהנהגה זו, הנבראים אינם תופסים מקום, למטה אין]. וע"י הנסים הנמשכים בעולם, שגם בהטבע נמשך הגילוי דלמעלה מהטבע, נעשה החיבור דדעת תחתון ודעת עליון, למהוי אחד באחד16, שגם בדעת תחתון מאיר הגילוי דדעת עליון.
פתחאליהו ואמר, רבון עלמין אנת הוא חד ולא בחושבן, אנת הוא עילאה על כל עילאין, סתימא על כל סתימין, לית מחשבה תפיסא בך כלל, אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן להון עשר ספירן1. ומבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו ד"ה זה2 שאמרו בי"ט כסלו (ה'תש"ב)3, שחשיב כאן כל המדריגות שמעצמות אוא"ס עד הע"ס דאצילות. אנת הוא חד הוא עצמות אוא"ס, ובכתר הוא פנימיות הכתר, עתיק. ועל בחינה זו אמר ולא בחושבן, שאינו בחושבן הענינים הנמנים לאח"ז, דכל הענינים הנמנים לאח"ז (כולל גם עילאה על כל עילאין) הם באין ערוך לגבי אנת הוא חד, ולכן אינו נחשב עמהם, לא בחושבן. אנת הוא עילאה על כל עילאין הוא חיצוניות הכתר, אריך. סתימא על כל סתימין הוא חכמה דאריך. לית מחשבה תפיסא בך כלל הוא פנימיות החכמה. אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין, הם הע"ס דאצילות. ומבאר, דהטעם שבאצילות הספירות הם במספר (עשר תיקונין) הוא, כי אצילות הוא בכלל סדר ההשתלשלות (גבול), ובהשתלשלות שייך ענין המספר. ומזה מובן, דהענינים שחשיב כאן נחלקים בדרך כלל לג' חלוקות. אנת הוא חד שקאי (כנ"ל) על עתיק, שהוא נעתק ומובדל מהשתלשלות, אנת הוא עילאה על כל עילאין, שהוא למעלה מהשתלשלות אבל שייך להשתלשלות, אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין, הם הע"ס דאצילות, השתלשלות4. וממשיך בהמאמר5, שעל ידי העבודה דמסירת נפש ממשיכים מבחינת אנת הוא חד בהע"ס. ועי"ז הגילוי מה שהוא למעלה מהטבע נמשך בטבע6.
ב) והנהמזה שאומר בהמאמר דפתח אליהו אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין כו' לאנהגא בהון עלמין, שהטעם על האצלת הע"ס דאצילות הוא בכדי שעל ידם תהי' הנהגת העולמות, מובן, דהמדריגות שלמעלה מהע"ס הם למעלה מהנהגת העולמות. ועפ"ז, גם הגילוי דאנת הוא עילאה וכו' הוא למעלה מהטבע. ובהמאמר אומר שהמשכת הגילוי שלמעלה מהטבע הוא ע"י ההמשכה מבחינת אנת הוא חד. גם צריך להבין, דכיון שגם הנהגת העולם שע"פ טבע היא שאוא"ס מנהיג את העולם באופן זה, אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין כו' לאנהגא בהון עלמין, למה צריך שבהטבע תהי' המשכת הגילוי שלמעלה מהטבע. והגם דזה שאוא"ס מנהיג את העולמות ע"י הע"ס הוא ע"י התלבשותו בהכלים דע"ס [דהנהגת העולמות היא מהאור המתלבש בעולמות, ובכדי שהאור יתלבש בעולמות הוא ע"י שמתלבש (תחלה) בהכלים], הרי גם לאחרי שהאור מתלבש בהכלים ובהעולמות הוא קשור עם אוא"ס הבלי גבול. וכמבואר בהמשך תרס"ו7 דזה שבהנהגת הטבע יש ענין התמידיות (הגם שטבע הוא מהחיות האלקי שמלובש בהנבראים, שהוא חיות מוגבל), הוא, כי שרש החיות המלובש בהנבראים הוא מאור הקו, ששרשו הוא מאוא"ס שלפני הצמצום8, והשלימות דטבע הוא ע"י שנמשך בו הגילוי שלמעלה מהטבע.
ולכאורההי' אפ"ל, דכיון דזה שהקב"ה מנהיג את העולם ע"פ טבע הוא תמיד בשוה [דבכל יום ויום השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב, ועד"ז בכל עניני הטבע], לכן אין ניכר בגילוי שהקב"ה הוא המנהיג את העולם ויש מקום לטעות שהעולם מתנהג מעצמו9, וע"י הנסים שלפעמים הקב"ה משנה את הנהגת הטבע, זה מוכיח שגם הנהגת הטבע10 היא מהקב"ה. אבל לפי זה, השלימות דטבע היא שיהי' ניכר בגלוי שהטבע הוא אלקות, ובהמאמר אומר שע"י העבודה (דמס"נ) נמשך בטבע הגילוי דלמעלה מהטבע.
ג) ומבוארבכמה דרושים11 דשרש הטבע הוא משם אלקים (אלקים בגימטריא הטבע12), ושורש הנסים הוא משם הוי'. ומבאר שם, דבשם הוי' הוא דעת עליון, שלמעלה יש ולמטה אין, היינו שכל ההתהוות היא אין ואפס וכולא קמי' כלא חשיב, ובשם אלקים הוא דעת תחתון, שהבריאה היא מאין ליש, היינו שהנבראים הם מציאות יש [והכח האלקי שמהווה אותם נקרא בשם אין, אין שאינו מושג]. [ויש לומר, שהוא ע"ד המבואר במק"א13 דההתהוות שמשם אלקים היא בדרך התלבשות (בראשית ברא אלקים14), דזה מורה שהוא מקור לענין ההתהוות. ולכן הנבראים שמתהווים ממנו הם תופסים מקום לגבי', והביטול שלהם הוא רק ביטול היש - דעת תחתון שלמטה יש. וההתהוות שמשם הוי' היא באופן דבדרך ממילא (יהללו את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו15), שזה מורה שהוא מופלא מענין ההתהוות, ולכן הנבראים שמתהווים ממנו אינם תופסים מקום לגבי', ביטול במציאות - דעת עליון שלמטה אין].
ומבוארבהדרושים11, דכמו שהוא בענין השמות, דבשם הוי' הוא דעת עליון ובשם אלקים הוא דעת תחתון, עד"ז הוא גם בענין נס וטבע (הנמשכים מהוי' ואלקים), דהנהגת הטבע היא מצד דעת תחתון, והנסים שלמעלה מהטבע הם מבחינת דעת עליון. [ויש לומר, שהשייכות דנס וטבע לדעת עליון ודעת תחתון היא לא רק מצד שרשם, דשרש הנסים הוא מהוי' ושרש הטבע הוא מאלקים, אלא גם מצד הענין דנס וטבע עצמם. והענין הוא, דהנהגת הטבע היא שהקב"ה מנהיג את כל נברא לפי ענינו, דזה מורה שבהנהגה זו, הנבראים תופסים מקום, למטה יש. והנהגה נסית היא שהקב"ה מנהיג את העולם כפי רצונו ולא כפי תכונת וטבע הנבראים, כי בהנהגה זו, הנבראים אינם תופסים מקום, למטה אין]. וע"י הנסים הנמשכים בעולם, שגם בהטבע נמשך הגילוי דלמעלה מהטבע, נעשה החיבור דדעת תחתון ודעת עליון, למהוי אחד באחד16, שגם בדעת תחתון מאיר הגילוי דדעת עליון.
