L'essence de la Torah!
Maamar marguela befoumé dérava, 18 KISLEV 5740 paragraphe 8-10
ח) וזהותכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, דעיקרה של תורה הוא שיהא עמה תשובה ומעשים טובים. דנוסף לזה שהתורה מביאה לתשובה ומעשים טובים, התשובה ומעשים טובים צריכים להיות עמה, עם התורה עצמה, שבלימוד התורה יהי' גם הביטול דתשובה ומעשים טובים. [ויש לומר, דזה שאומר שיהא עמה תשובה ומעשים טובים, הוא, כי הביטול דתשובה (מה שהאדם יוצא ממציאותו, אסורה מכאן), הוא מצד ההרגש שלו, ולכן גם בהביטול מעורב (בדקות) המציאות שלו, ואמיתית הביטול הוא הביטול דמעשים טובים, דזה שקיום המצוות הוא בדרך קבלת עול הוא לא מצד הרצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו (כנ"ל סוף סעיף ד). ובפרט להביאור דלעיל (סעיף ו) שהכוונה במעשים טובים היא להמצוות (מעשים) עצמם, דלפי ביאור זה, הביטול דמעשים טובים הוא שאין נרגש בו גם זה שהוא בטל להאדון, ומה שנרגש הוא רק רצון העליון. ותכלית חכמה הוא שיהא עמה תשובה ומעשים טובים, שבלימוד התורה שלו יהי' הביטול דתשובה וגם הביטול דמעשים טובים]. וענין זה הוא עיקרה של תורה, כי עי"ז תופסים בעיקר ושרש התורה כמו שהיא מושרשת בהעצמות.
וישלהוסיף, דהטעם על זה שמאמר זה (תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים) הי' מרגלא בפומי' דרבא דוקא, כי בלימוד התורה שני אופנים בכללות, אופן הלימוד דאביי ואופן הלימוד דרבא [שלכן, בהויות דאביי ורבא נכללים כל הענינים דתושבע"פ41]. והחילוק שבין שני האופנים הוא כדאיתא בגמרא42 אדמגרמיתו גרמי בי אביי תו אכלי בשרא שמינא בי רבא. וכיון שלימוד התורה דרבא הי' באופן של בישרא שמינא (הלכות צהובות מרווחות43), שבהלימוד באופן זה מודגשת המציאות של האדם הלומד, ובפרט שהנהגתו היתה שמקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא44, לכן הי' מרגלא בפומי' המאמר תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, שבלימוד התורה צ"ל גם הביטול דתשובה ודמעשים טובים.
ט) והנהידוע שכל הענינים שבדרושי רבותינו נשיאינו, כולל גם זמן אמירתם, הם בתכלית הדיוק. ועפ"ז יש לומר, דמהטעמים שדרוש זה אמרו כ"ק מו"ח אדמו"ר בש"פ וישלח, השבת שלפני י"ט כסלו, הוא, כי ענין הנ"ל מרומז בהפסוק45 פדה בשלום נפשי גו' השייך לי"ט כסלו46, ובהפסוק קטונתי מכל החסדים ומכל האמת גו' שבפרשת וישלח47 וגם שייך להגאולה די"ט כסלו48. והענין הוא, דג' הענינים שבמארז"ל הנ"ל [חכמה, תשובה ומעשים טובים] שייכים לג' העמודים49 דתורה עבודה וגמ"ח. חכמה - תורה, תשובה - עבודה, כי תפלה (עבודה50) הו"ע הביטול, שהאדם המתפלל הוא כעבד בפני רבו51, ומעשים טובים - גמילות חסדים, דגמ"ח הוא כללות כל המצוות52.
והנהדרז"ל53 פדה בשלום נפשי גו', כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור כו' כאילו פדאני לי ולבני מבין האומות, שהפדי' היא ע"י ג' הענינים דתורה גמ"ח ותפלה (בצבור). ועד"ז הוא בהפסוק קטונתי מכל החסדים ומכל האמת, דחסדים לשון רבים הם ב' הקוין דגמ"ח ותפלה. וכידוע54 שתפלה היא בכלל גמ"ח. [ונאמר החסדים לשון רבים, כי החסד דגמ"ח (מצוות) והחסד דתפלה, הם שני חסדים. ובפרט לפי הידוע55 שתפלה היא בקו הגבורה, העלאה מלמטה למעלה. דמזה מובן, שהחסד שבתפלה אינו כהחסד שבגמ"ח]. ואמת הוא תורה, אין אמת אלא תורה56. ואומר קטונתי מכל החסדים ומכל האמת, דענין הביטול (קטונתי) הוא לא רק מכל החסדים, הקוין דתפלה וגמ"ח (תשובה ומעשים טובים), אלא גם מכל האמת, תורה (חכמה). ועד"ז הוא במארז"ל עה"פ פדה בשלום נפשי, שהדיוק הוא כל העוסק בתורה (ולא הלומד תורה). דענין עוסק בתורה הוא (כמו שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר57), שנוסף על זה שהוא לומד לעצמו, הוא משתדל בכל מיני השתדלות להביא את הרבים לידי לימוד התורה. דזה שאינו מסתפק בזה שהוא עצמו לומד ומשתדל להביא את הרבים ללימוד התורה, ובפרט כשנותן על זה מזמנו שהי' יכול ללמוד לעצמו, הוא מצד הביטול שלו לתורה.
י) והנהנתבאר לעיל (סעיף ז), שהחיבור דשני הענינים דבן ועבד הוא ע"י גילוי עצם הנשמה כמו שמושרשת בהעצמות, דבעצם הנשמה שני הענינים דבן ועבד הם כולא חד. ועפ"ז יש לבאר הסדר דמרז"ל הנ"ל (כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור), שמקדים תורה לגמ"ח ותפלה, הגם שבסדר עבודת האדם בכלל לימוד התורה הוא (בעיקר) לאחרי התפלה58 [שבאה לאחרי קדימת גמ"ח, כמרז"ל59 יהיב פרוטה לעני והדר מצלי], כי אמיתית הענין דפדה בשלום נפשי הוא ע"י גילוי היחידה60. ועד"ז הוא בנוגע להענין דפדאני לי ולבני מבין האומות, דזה שענין זה יהי' בביאת המשיח דוקא הוא לפי שמשיח הוא היחידה דכללות ההשתלשלות61. ויש לומר, דהכוונה כאן ביחידה היא (לא רק לדרגא הפרטית דיחידה, אלא גם) לעצם הנשמה. ולכן מקדים תורה לגמ"ח ותפלה, כי הגילוי דעצם הנשמה הוא ע"י העוסק בתורה [דזה שתורה (בן) היא באופן דעוסק (עבד) הוא מצד עצם הנשמה], ולכן, ענין זה הוא ההכנה העיקרית לביאת המשיח, היחידה דכללות ההשתלשלות.
ולהוסיף,שע"י גילוי היחידה דכללות ההשתלשלות שיהי' לעתיד לבוא, יתוסף עילוי בכל ג' הענינים (חכמה, תשובה ומעשים טובים), ועד לעילוי שבאין ערוך. דבנוגע לתורה (חכמה) ארז"ל62 שהתורה דעכשיו היא הבל לגבי תורתו של משיח, ובנוגע לתשובה ידוע63 שמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא, שהתשובה דצדיקים נעלית יותר מתשובה כפשוטה, ובנוגע למעשים טובים ידוע64 שבביאת המשיח יהי' קיום המצוות בתכלית השלימות. ויש לומר, שבהשלימות דמעשים טובים ומאירים שיהי' אז נכלל גם שכל הענינים דעולם העשי' יהיו מאירים, ועד שגם לילה כיום יאיר65, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ובאופן דמיד הן נגאלין66.
ח) וזהותכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, דעיקרה של תורה הוא שיהא עמה תשובה ומעשים טובים. דנוסף לזה שהתורה מביאה לתשובה ומעשים טובים, התשובה ומעשים טובים צריכים להיות עמה, עם התורה עצמה, שבלימוד התורה יהי' גם הביטול דתשובה ומעשים טובים. [ויש לומר, דזה שאומר שיהא עמה תשובה ומעשים טובים, הוא, כי הביטול דתשובה (מה שהאדם יוצא ממציאותו, אסורה מכאן), הוא מצד ההרגש שלו, ולכן גם בהביטול מעורב (בדקות) המציאות שלו, ואמיתית הביטול הוא הביטול דמעשים טובים, דזה שקיום המצוות הוא בדרך קבלת עול הוא לא מצד הרצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו (כנ"ל סוף סעיף ד). ובפרט להביאור דלעיל (סעיף ו) שהכוונה במעשים טובים היא להמצוות (מעשים) עצמם, דלפי ביאור זה, הביטול דמעשים טובים הוא שאין נרגש בו גם זה שהוא בטל להאדון, ומה שנרגש הוא רק רצון העליון. ותכלית חכמה הוא שיהא עמה תשובה ומעשים טובים, שבלימוד התורה שלו יהי' הביטול דתשובה וגם הביטול דמעשים טובים]. וענין זה הוא עיקרה של תורה, כי עי"ז תופסים בעיקר ושרש התורה כמו שהיא מושרשת בהעצמות.
וישלהוסיף, דהטעם על זה שמאמר זה (תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים) הי' מרגלא בפומי' דרבא דוקא, כי בלימוד התורה שני אופנים בכללות, אופן הלימוד דאביי ואופן הלימוד דרבא [שלכן, בהויות דאביי ורבא נכללים כל הענינים דתושבע"פ41]. והחילוק שבין שני האופנים הוא כדאיתא בגמרא42 אדמגרמיתו גרמי בי אביי תו אכלי בשרא שמינא בי רבא. וכיון שלימוד התורה דרבא הי' באופן של בישרא שמינא (הלכות צהובות מרווחות43), שבהלימוד באופן זה מודגשת המציאות של האדם הלומד, ובפרט שהנהגתו היתה שמקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא44, לכן הי' מרגלא בפומי' המאמר תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, שבלימוד התורה צ"ל גם הביטול דתשובה ודמעשים טובים.
ט) והנהידוע שכל הענינים שבדרושי רבותינו נשיאינו, כולל גם זמן אמירתם, הם בתכלית הדיוק. ועפ"ז יש לומר, דמהטעמים שדרוש זה אמרו כ"ק מו"ח אדמו"ר בש"פ וישלח, השבת שלפני י"ט כסלו, הוא, כי ענין הנ"ל מרומז בהפסוק45 פדה בשלום נפשי גו' השייך לי"ט כסלו46, ובהפסוק קטונתי מכל החסדים ומכל האמת גו' שבפרשת וישלח47 וגם שייך להגאולה די"ט כסלו48. והענין הוא, דג' הענינים שבמארז"ל הנ"ל [חכמה, תשובה ומעשים טובים] שייכים לג' העמודים49 דתורה עבודה וגמ"ח. חכמה - תורה, תשובה - עבודה, כי תפלה (עבודה50) הו"ע הביטול, שהאדם המתפלל הוא כעבד בפני רבו51, ומעשים טובים - גמילות חסדים, דגמ"ח הוא כללות כל המצוות52.
והנהדרז"ל53 פדה בשלום נפשי גו', כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור כו' כאילו פדאני לי ולבני מבין האומות, שהפדי' היא ע"י ג' הענינים דתורה גמ"ח ותפלה (בצבור). ועד"ז הוא בהפסוק קטונתי מכל החסדים ומכל האמת, דחסדים לשון רבים הם ב' הקוין דגמ"ח ותפלה. וכידוע54 שתפלה היא בכלל גמ"ח. [ונאמר החסדים לשון רבים, כי החסד דגמ"ח (מצוות) והחסד דתפלה, הם שני חסדים. ובפרט לפי הידוע55 שתפלה היא בקו הגבורה, העלאה מלמטה למעלה. דמזה מובן, שהחסד שבתפלה אינו כהחסד שבגמ"ח]. ואמת הוא תורה, אין אמת אלא תורה56. ואומר קטונתי מכל החסדים ומכל האמת, דענין הביטול (קטונתי) הוא לא רק מכל החסדים, הקוין דתפלה וגמ"ח (תשובה ומעשים טובים), אלא גם מכל האמת, תורה (חכמה). ועד"ז הוא במארז"ל עה"פ פדה בשלום נפשי, שהדיוק הוא כל העוסק בתורה (ולא הלומד תורה). דענין עוסק בתורה הוא (כמו שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר57), שנוסף על זה שהוא לומד לעצמו, הוא משתדל בכל מיני השתדלות להביא את הרבים לידי לימוד התורה. דזה שאינו מסתפק בזה שהוא עצמו לומד ומשתדל להביא את הרבים ללימוד התורה, ובפרט כשנותן על זה מזמנו שהי' יכול ללמוד לעצמו, הוא מצד הביטול שלו לתורה.
י) והנהנתבאר לעיל (סעיף ז), שהחיבור דשני הענינים דבן ועבד הוא ע"י גילוי עצם הנשמה כמו שמושרשת בהעצמות, דבעצם הנשמה שני הענינים דבן ועבד הם כולא חד. ועפ"ז יש לבאר הסדר דמרז"ל הנ"ל (כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור), שמקדים תורה לגמ"ח ותפלה, הגם שבסדר עבודת האדם בכלל לימוד התורה הוא (בעיקר) לאחרי התפלה58 [שבאה לאחרי קדימת גמ"ח, כמרז"ל59 יהיב פרוטה לעני והדר מצלי], כי אמיתית הענין דפדה בשלום נפשי הוא ע"י גילוי היחידה60. ועד"ז הוא בנוגע להענין דפדאני לי ולבני מבין האומות, דזה שענין זה יהי' בביאת המשיח דוקא הוא לפי שמשיח הוא היחידה דכללות ההשתלשלות61. ויש לומר, דהכוונה כאן ביחידה היא (לא רק לדרגא הפרטית דיחידה, אלא גם) לעצם הנשמה. ולכן מקדים תורה לגמ"ח ותפלה, כי הגילוי דעצם הנשמה הוא ע"י העוסק בתורה [דזה שתורה (בן) היא באופן דעוסק (עבד) הוא מצד עצם הנשמה], ולכן, ענין זה הוא ההכנה העיקרית לביאת המשיח, היחידה דכללות ההשתלשלות.
ולהוסיף,שע"י גילוי היחידה דכללות ההשתלשלות שיהי' לעתיד לבוא, יתוסף עילוי בכל ג' הענינים (חכמה, תשובה ומעשים טובים), ועד לעילוי שבאין ערוך. דבנוגע לתורה (חכמה) ארז"ל62 שהתורה דעכשיו היא הבל לגבי תורתו של משיח, ובנוגע לתשובה ידוע63 שמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא, שהתשובה דצדיקים נעלית יותר מתשובה כפשוטה, ובנוגע למעשים טובים ידוע64 שבביאת המשיח יהי' קיום המצוות בתכלית השלימות. ויש לומר, שבהשלימות דמעשים טובים ומאירים שיהי' אז נכלל גם שכל הענינים דעולם העשי' יהיו מאירים, ועד שגם לילה כיום יאיר65, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ובאופן דמיד הן נגאלין66.
