Tanya – Igueret Hatechouva – Chapitre 12

Tanya – Igueret Hatechouva – Chapitre 12

CHAPITRE 1

פרק א

פרק יא

ואמנם להיות בלבו ההכנעה היא בחי’ תשובה תתאה כנ »ל וגם השמחה בה’ שתיהן ביחד. כבר מילתא אמורה בלק »א ס »פ ל »ד. כמ »ש בזוה »ק חדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא וכו’ ובצירוף עוד האמונה והבטחון להיות נכון לבו בטוח בה’ כי חפץ חסד הוא וחנון ורחום ורב לסלוח תיכף ומיד שמבקש מחילה וסליחה מאתו ית’ (כרוב רחמיך מחה פשעי כבסני טהרני וכל עוונותי מחה וכו’) בלי שום ספק וס »ס בעולם. וכמו שאנו מברכין בכל תפלת י »ח תיכף שמבקשים סלח לנו כו’ ברוך אתה ה’ חנון המרבה לסלוח והרי ספק ברכות להקל משום חשש ברכה לבטלה אלא אין כאן שום ספק כלל מאחר שבקשנו סלח לנו מחל לנו. ואילו לא היינו חוזרים וחוטאים היינו נגאלין מיד כמו שאנו מברכין בא »י גואל ישראל. והרי אפי’ במדת ב »ו כן שצריך האדם למחול תיכף ומיד שמבקשים ממנו מחילה ולא יהא אכזרי מלמחול ואפי’ בקוטע יד חבירו כדאי’ בגמ’ בספ »ח דב »ק. ואם ביקש ממנו ג »פ ולא מחל לו שוב א »צ לבקש ממנו. והגבעונים שביקש דוד המלך ע »ה מהם מחילה בעד שאול שהמית את הגבעונים ולא רצו למחול גזר דוד עליהם שלא יבאו בקהל ה’ שהם רחמנים וכו’ כדאי’ בפ »ח דיבמות. ובמדת הקדב »ה עאכ »ו לאין קץ. ומה שמשבחים ומברכים את ה’ חנון המרבה לסלוח המרבה דייקא וכמ »ש בעזרא ורב לסלוח. דהיינו שבמדת ב »ו אם יחטא איש לאיש וביקש ממנו מחילה ומחל לו ואח »כ חזר לסורו קשה מאד שימחול לו שנית ומכ »ש בשלישית ורביעית. אבל במדת הקב »ה אין הפרש בין פעם א’ לאלף פעמים כי המחילה היא ממדת הרחמים ומדותיו הקדושות אינן בבחי’ גבול ותכלית אלא בבחי’ א »ס כמ »ש כי לא כלו רחמיו. ולגבי בחי’ א »ס אין הפרש כלל בין מספר קטן לגדול דכולא קמי’ כלא ממש חשיב ומשוה קטן וגדול וכו’. ולכן מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה וכל החטאי’ שמתוודים בעל חטא מדי שנה אף שחזר ועבר עליהם חוזר ומתודה עליהם ביוה »כ בשנה הבאה וכן לעולם. ובכל שנה ושנה לאו דוקא אלא כמו כן בכל יום ויום ג »פ מברכי’ בא »י חנון המרבה לסלוח וכמארז »ל תפלה כנגד תמידין תקנוה. ותמיד של שחר הי’ מכפר על עבירות הלילה ותמיד של בין הערביים על של יום וכן מדי יום ביום לעולם. אלא שיוה »כ מכפר על עבירות חמורות. והתמיד שהוא קרבן עולה מכפר על מ »ע בלבד. וכן התפלה בזמן הזה עם התשובה כנ »ל. ואין זה אחטא ואשוב. כי היינו דוקא שבשעת החטא היה יכול לכבוש יצרו אלא שסומך בלבו על התשובה ולכן הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא אין מספיקין וכו’. ואף גם זאת אין מספיקין דייקא. אבל אם דחק ונתחזק ונתגבר על יצרו ועשה תשובה מקבלין תשובתו. אבל אנו שמבקשים בכל יום סלח לנו אנו מקדימין לבקש והחזירנו בתשובה שלימה לפניך דהיינו שלא נשוב עוד לכסלה וכן ביוה »כ מבקשים יהי רצון מלפניך שלא אחטא עוד מספיקין ומספיקין כמארז »ל הבא לטהר מסייעין אותו הבא דייקא מיד שבא ואי לזאת גם הסליחה והמחילה היא מיד. ומ »ש וחטאתי נגדי תמיד אין המכוון להיות תמיד עצב נבזה ח »ו דהא כתיב בתרי’ תשמיעני ששון ושמחה וכו’ ורוח נדיבה תסמכני וכו’ ומשום שצ »ל כל ימיו בתשובה עילאה שהיא בשמחה רבה כנ »ל אלא נגדי דייקא כמו ואתה תתיצב מנגד מנגד סביב לאהל מועד יחנו ופרש »י מרחוק. והמכוון רק לבלתי רום לבבו ולהיות שפל רוח בפני כל האדם כשיהיה לזכרון בין עיניו שחטא נגד ה’. ואדרבה לענין השמחה יועיל זכרון החטא ביתר שאת בכדי לקבל בשמחה כל המאורעות המתרגשות ובאות בין מן השמים בין ע »י הבריות בדיבור או במעשה (וזו עצה טובה להנצל מכעס וכל מיני קפידא וכו’) וכמארז »ל הנעלבים ואינן עולבין שומעי’ חרפתם ואין משיבי’ עושים מאהבה ושמחי’ ביסורי’ וכו’ וכל המעביר על מדותיו מעבירי’ לו על כל פשעיו:

CHAPITRE 2

פרק ב

פרק ב

אך כל זה לענין כפרה ומחילת העון שנמחל לו לגמרי מה שעבר על מצות המלך כשעשה תשובה שלימה ואין מזכירין לו דבר וחצי דבר ביום הדין לענשו ע »ז ח »ו בעוה »ב ונפטר לגמרי מן הדין בעוה »ב. אמנם שיהי’ לרצון לפני ה’ ומרוצה וחביב לפניו ית’ כקודם החטא להיות נחת רוח לקונו מעבודתו. היה צריך להביא קרבן עולה אפי’ על מ »ע קלה שאין בה כרת ומיתת ב »ד כמו שדרשו רז »ל בת »כ ע »פ ונרצה לו וכדאיתא בגמ’ פ »ק דזבחים דעולה מכפרת על מ »ע והיא דורון לאחר שעשה תשובה ונמחל לו העונש. וכאדם שסרח במלך ופייסו ע »י פרקליטין ומחל לו. אעפ »כ שולח דורון ומנחה לפניו שיתרצה לו לראות פני המלך (ולשון מכפרת וכן מ »ש בתורה ונרצה לו לכפר עליו אין זו כפרת נפשו אלא לכפר לפני ה’ להיות נחת רוח לקונו כדאי’ שם בגמ’ וכמ »ש תמים יהי’ לרצון). ועכשיו שאין לנו קרבן להפיק רצון מה’ התענית הוא במקום קרבן כמ »ש בגמרא שיהא מיעוט חלבי ודמי שנתמעט כאלו הקרבתי לפניך וכו’. ולכן מצינו בכמה תנאים ואמוראי’ שעל דבר קל היו מתענים תעניות הרבה מאד כמו ראב »ע שהי’ מתיר שתהא פרה יוצאה ברצועה שבין קרניה בשבת וחכמים אוסרי’ ופ »א יצאה כן פרתו של שכנתו ולא מיחה בה והושחרו שיניו מפני הצומות על שלא קיים דברי חביריו. וכן ר’ יהושע שאמר בושני מדבריכם ב »ש והושחרו שיניו מפני הצומות. ורב הונא פעם אחת נתהפכה לו רצועה של תפילין והתענה מ’ צומות. וכהנה רבות. ועל יסוד זה לימד האריז »ל לתלמידיו עפ »י חכמת האמת מספר הצומות לכמה עונות וחטאים אף שאין בהן כרת ולא מיתה בידי שמים כמו על הכעס קנ »א תעניות וכו’. ואפי’ על איסור דרבנן כמו סתם יינם יתענה ע »ג תעניות וכו’ וכן על ביטול מ »ע דרבנן כמו תפלה יתענה ס »א תעניות וכו’ ודרך כלל סוד התענית היא סגולה נפלאה להתגלות רצון העליון ב »ה כמו הקרבן שנא’ בו ריח ניחוח לה’. וכמ »ש בישעי’ הלזה תקרא צום ויום רצון לה’ מכלל שהצום הנרצה הוא יום רצון:

CHAPITRE 3

פרק ג

פרק ג

ו הנה חכמי המוסר האחרונים נחלקו במי שחטא חטא א’ פעמים רבות. דיש אומרים שצריך להתענות מספר הצומות לאותו חטא פעמים רבות כפי המספר אשר חטא. כגון המוציא זרע לבטלה שמספר הצומות המפורש בתיקוני תשובה מהאריז »ל הן פ »ד תעניות ואם חטא בזה עשר או עשרים פעמים עד »מ צריך להתענות עשר או עשרים פעמים פ »ד וכן לעולם. דומיא דקרבן חטאת שחייב להביא על כל פעם ופעם. ויש מדמין ענין זה לקרבן עולה הבאה על מ »ע דאפי’ עבר על כמה מ »ע מתכפר בעולה אחת כדאי’ בגמ’ פ »ק דזבחים. והכרעה המקובלת בזה להתענות ג »פ כפי מספר הצומות דחטא זה. דהיינו רנ »ב צומות על הוצאות שז »ל וכן בשאר חטאים ועונות. והטעם הוא עפ »י מ »ש בזוה »ק ס »פ נח כיון דחב ב »נ קמי קודב »ה זמנא חדא עביד רשימו כו’ זמנא תליתאה אתפשט ההוא כתמא מסטרא דא לסטרא דא כו’. לכך צריך מספר הצומות ג »כ ג »פ וכו’. אכן כל זה באדם חזק ובריא שאין ריבוי הצומות מזיק לו כלל לבריאות גופו וכמו בדורות הראשונים. אבל מי שריבוי הצומות מזיק לו שאפשר שיוכל לבא לידי חולי או מיחוש ח »ו כמו בדורותינו אלה. אסור לו להרבות בתעניות אפי’ על כריתות ומיתות ב »ד ומכ »ש על מ »ע ומל »ת שאין בהן כרת. אלא כפי אשר ישער בנפשו שבודאי לא יזיק לו כלל. כי אפי’ בדורות הראשונים בימי תנאים ואמוראים לא היו מתענין בכה »ג אלא הבריאים דמצו לצעורי נפשייהו ודלא מצי לצעורי נפשיה ומתענה נקרא חוטא בגמ’ פ »ק דתענית. ואפי’ מתענה על עבירות שבידו כדפרש »י שם וכדאיתא בגמ’ פ »ק דזבחים שאין לך אדם מישראל שאינו מחוייב עשה וכו’. ומכ »ש מי שהוא בעל תורה שחוטא ונענש בכפליים כי מחמת חלישות התענית לא יוכל לעסוק בה כראוי. אלא מאי תקנתי’ כדכתיב וחטאך בצדקה פרוק. וכמ »ש הפוסקים ליתן בעד כל יום תענית של תשובה ערך ח »י ג »פ וכו’ והעשיר יוסיף לפי עשרו וכו’ כמ »ש המ »א הלכות תענית:

ומ »מ כל בעל נפש החפץ קרבת ה’ לתקן נפשו להשיבה אל ה’ בתשובה מעולה מן המובחר. יחמיר על עצמו להשלים עכ »פ פעם א’ כל ימי חייו מספר הצומות לכל עון ועון מעונות החמורים שחייבין עליהם מיתה עכ »פ ואפי’ בידי שמים בלבד כגון להוצאות ז »ל פ »ד צומות פ »א בימי חייו. ויכול לדחותן לימים הקצרים בחורף ויתענה כעשר תעניות עד »מ בחורף א’ או פחות ויגמור מספר הפ »ד צומות בט’ שנים או יותר כפי כחו (וגם יכול לאכול מעט כג’ שעות לפני נ »ה ואעפ »כ נחשב לתענית אם התנה כן) ולתשלום רנ »ב צומות כנ »ל יתענה עוד ד’ פעמים פ »ד עד אחר חצות היום בלבד דמיחשב ג »כ תענית בירושלמי. וב’ חצאי יום נחשבים לו ליום א’ לענין זה. וכן לשאר עונות כיוצא בהן אשר כל לב יודע מרת נפשו וחפץ בהצדקה:

אכן מספר הצומות העודפי’ על רנ »ב וכה »ג שהיה צריך להתענות לחוש לדעת המחמירי’ להתענות מספר הצומות שעל כל חטא וחטא כפי מספר הפעמים שחטא כנ »ל. יפדה כולן בצדקה ערך ח »י ג »פ בעד כל יום. וכן שאר כל תעניות שצריך להתענות על עבירות שאין בהן מיתה ואפי’ על ביטול מ »ע דאוריי’ ודרבנן ות »ת כנגד כולם כפי המספר המפורש בתיקוני התשובה מהאר »י ז »ל (ורובם נזכרים במשנת חסידים במס’ התשובה) הכל כאשר לכל יפדה בצדקה כנ »ל אי לא מצי לצעורי נפשי’ כנ »ל. ואף שיעלה לסך מסויים אין לחוש משום אל יבזבז יותר מחומש. דלא מקרי בזבוז בכה »ג מאחר שעושה לפדות נפשו מתעניות וסיגופים. ולא גרעא מרפואת הגוף ושאר צרכיו. ולפי שמספר הצומות המוזכרי’ בתקוני תשובה הנ »ל רבו במאד מאד לכן נהגו עכשיו כל החרדים לדבר ה’ להרבות מאד מאד בצדקה. מחמת חלישות הדור דלא מצו לצעורי נפשם כולי האי (וכמ »ש במ »א ע »פ חסדי ה’ כי לא תמנו):

 

CHAPITRE 4

פרק ד

פרק ד

ואולם כל הנ »ל הוא לגמר הכפרה ומירוק הנפש לה’ אחר התשובה כמ »ש לעיל מהגמ’ פ »ק דזבחים דעולה דורון היא לאחר שריצה הפרקליט וכו’. אמנם התחלת מצות התשובה ועיקרה לשוב עד ה’ באמת ובלב שלם. ההכרח לבאר היטב בהרחבת הביאור. בהקדים מ »ש בזוה »ק בביאור מלת תשובה ע »ד הסוד. תשוב ה’. ה’ תתאה תשובה תתאה. ה’ עילאה תשובה עילאה. וגם מ »ש בזוה »ק בקצת מקומות שאין תשובה מועלת לפוגם בריתו ומוציא ז »ל. והוא דבר תמוה מאד שאין לך דבר עומד בפני התשובה ואפי’ ע »ז וג »ע וכו’. ופי’ בר »ח שכונת הזהר שאין מועלת תשובה תתאה כ »א תשובה עילאה וכו’. הנה להבין זאת מעט מזעיר צריך להקדים מה שמבואר מהכתוב ומדברי רז »ל ענין הכרת ומיתה בידי שמים כשעבר עבירה שחייבי’ עלי’ כרת הי’ מת ממש קודם חמשים שנה. ובמיתה בידי שמים מת ממש קודם ששים שנה כחנניה בן עזור הנביא בירמי’ (ולפעמי’ גם במיתה בידי שמים נפרעין לאלתר כמו שמצינו בער ואונן) והרי נמצאו בכל דור כמה וכמה חייבי כריתות ומיתות והאריכו ימיהם (ושניהם) [ושנותיהם] בנעימים. אך הענין יובן עפ »י מ »ש כי חלק ה’ עמו וכו’ חלק משם הוי’ ב »ה כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מתוכו נפח וכו’. ואף שאין לו דמות הגוף וכו’ ח »ו. אך דברה תורה כלשון בנ »א. כי כמו שיש הפרש והבדל גדול באדם התחתון עד »מ בין ההבל שיוצא מפיו בדיבורו להבל היוצא ע »י נפיחה. שביוצא בדיבורו מלובש בו כח וחיות מעט מזעיר והוא בחי’ חיצוניות מנפש החיה שבקרבו. אבל ביוצא בכח הנופח דמתוכו נפח מלובש בו כח וחיות פנימי’ מבחי’ הנפש החיה וכו’. ככה ממש עד »מ המבדיל הבדלות לאין קץ. יש הפרש עצום מאד למעלה בין כל צבא השמים ואפי’ המלאכי’ שנבראו מאין ליש וחיים וקיימי’ מבחי’ חיצוניות החיות והשפע שמשפיע א »ס ב »ה להחיות העולמות ובחי’ זו נקראת בשם רוח פיו עד »מ כמ »ש וברוח פיו כל צבאם והיא בחי’ חיות המלובשת באותיות שבעשרה מאמרות (שהן בחי’ כלים והמשכות וכו’ כמ »ש בלק »א ח »ב פי »א). ובין נשמת האדם שנמשכה תחלה מבחי’ פנימי’ החיות והשפע שמשפיע א »ס ב »ה כמ »ש ויפח וכו’ ואח »כ ירדה בסתר המדרגה ג »כ ע »י בחי’ האותיות שבמאמר נעשה אדם וכו’ כדי להתלבש בגוף עוה »ז התחתון. ולכן נקראו המלאכי’ בשם אלקים בכתוב וכמ »ש כי ה’ אלקיכם אלקי האלקי’ כו’ הודו לאלקי האלקי’ כו’ ויבאו בני האלקי’ להתייצב כו’. לפי שיניקת חיותם היא מבחי’ חיצוניות שהיא בחי’ האותיות לבד ושם אלקים הוא בחי’ חיצוניות לגבי שם הוי’ ב »ה. אבל נשמת האדם שהיא מבחי’ פנימי’ החיות היא חלק שם הוי’ ב »ה. כי שם הוי’ מורה על פנימי’ החיות שהיא למעלה מעלה מבחי’ האותיות. וביאור הענין כנודע ממאמר אליהו אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן להון עשר ספירן לאנהגא בהון עלמין סתימין וכו’. אנת חכים ולא בחכמה ידיעא אנת מבין ולא בבינה ידיעא וכו’. וכל הי’ ספירות נכללות ונרמזות בשם הוי’ ב »ה. כי היו »ד שהיא בחי’ נקודה לבד מרמזת לחכמתו ית’ שהיא בבחי’ העלם והסתר קודם שבאה לבחי’ התפשטות וגילוי ההשגה וההבנה (והקוץ שעל היו »ד רומז לבחי’ רצון העליון ב »ה שלמעלה מעלה ממדרגת בחי’ חכמה עילאה כנודע). ואחר שבאה לבחי’ התפשטות וגילוי ההשגה וההבנה לעלמין סתימין נכללת ונרמזת באות ה »א שיש לה בחי’ התפשטות לרוחב המורה ומרמז על הרחבת הביאור וההבנה וגם לאורך המורה על בחי’ ההמשכה וההשפעה מלמעלה למטה לעלמין סתימין. ואח »כ כשנמשכת המשכה והשפעה זו יותר למטה לעלמין דאתגליין. וכמו האדם שרוצה לגלות חכמתו לאחרים ע »י דיבורו עד »מ. נכללת ונרמזת המשכה זו באותיות ו »ה. כי הוי »ו מורה על ההמשכה מלמעלה למטה. וגם המשכה זו היא ע »י מדת חסדו וטובו ושאר מדותיו הקדושות הנכללות בדרך כלל במספר שש שבפסוק לך ה’ הגדולה וכו’ עד לך ה’ הממלכה וכו’ ולא עד בכלל. כי מדת מלכותו ית’ נק’ בשם דבר ה’ כמ »ש באשר דבר מלך שלטון ונכללת ונרמזת באות ה »א אחרונה של שם הוי’. כי פנימי’ ומקור הדיבור הוא ההבל העולה מן הלב ומתחלק לה’ מוצאות הפה אחה »ע מהגרון וכו’. וגם הברת הה »א היא בחי’ הבל לבד כמ »ש אתא קלילא דלית בה מששא. ואף שאין לו דמות הגוף ח »ו. אך דברה תורה כלשון בני אדם. בשגם שגם דבר ה’ כ »ב אותיות המתחלקות לה’ חלקי המוצאות ובהן נברא כל היצור (וכמ »ש בלק »א ח »ב פי »א ביאור ענין אותיות אלו). וככה ממש עד »מ המבדיל הבדלות לאין קץ בנשמת האדם שהיא בחי’ נפש האלקי’ דמתוכיה נפח יש בה בחי’ שכל הנעלם המרומז באות יו »ד שבכחו לצאת אל הגילוי להבין ולהשכיל באמתתו ית’ ובגדולתו וכו’ כל חד וחד לפום שיעורא דילי’ לפי רוחב שכלו ובינתו. וכפי אשר מעמיק שכלו ומרחיב דעתו ובינתו להתבונן בגדולתו ית’ אזי מרומזת בינתו באות ה »א שיש לה רוחב וגם אורך המורה ההמשכה מלמעלה למטה להוליד מבינתו והתבוננותו בגדולת ה’ אהבה ויראה ותולדותיהן במוחו ותעלומות לבו ואח »כ בבחי’ התגלות לבו. ומזה נמשכה עבודה האמיתית בעסק התורה והמצות בקול ודבור או מעשה הן אותיות וא »ו ה »א וכו’. וגם ההתבוננות להבין ולהשכיל באמתתו וגדולתו ית’ נמשכה ג »כ מהתורה דאורייתא מחכמה נפקא היא בחי’ יו »ד של שם הוי’ וכו’:

CHAPITRE 5

 

פרק ה

פרק ה

והנה המשכת וירידת הנפש האלקי’ לעוה »ז להתלבש בגוף האדם נמשכה מבחי’ פנימי’ ומקור הדיבור הוא הבל העליון המרומז באות ה »א תתאה כנ »ל וכמ »ש ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה ומאן דנפח וכו’. וז »ש כי חלק ה’ עמו יעקב חבל נחלתו פי’ כמו חבל עד »מ שראשו א’ קשור למעלה וקצהו למטה. כי הנה פשט הכתוב מ »ש ויפח הוא להורות לנו כמו שעד »מ כשהאדם נופח לאיזה מקום אם יש איזה דבר חוצץ ומפסיק בינתיים אין הבל הנופח עולה ומגיע כלל לאותו מקום ככה ממש אם יש דבר חוצץ ומפסיק בין גוף האדם לבחי’ הבל העליון. אך באמת אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית’ כי הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ומלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיני’ בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ואיהו ממלא כל עלמין וכו’ אלא כמ »ש בישעי’ כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם. והטעם לפי שהם נגד רצון העליון ב »ה המחי’ את הכל כמ »ש כל אשר חפץ ה’ עשה בשמים ובארץ (וכמש »ל שהוא מקור השפעת שם הוי’ ונרמז בקוצו של יו »ד). וזהו ענין הכרת. שנכרת ונפסק חבל ההמשכה משם הוי’ ב »ה שנמשכה מה »א תתאה כנ »ל. וכמ »ש בפ’ אמור ונכרתה הנפש ההיא מלפני אני ה’. מלפני דייקא. ובשאר עבירות שאין בהן כרת עכ »פ הן פוגמין הנפש כנודע. ופגם הוא מלשון פגימת הסכין והוא עד »מ מחבל עב שזור מתרי »ג חבלים דקים ככה חבל ההמשכה הנ »ל כלול מתרי »ג מצות וכשעובר ח »ו על אחת מהנה נפסק חבל הדק וכו’. אך גם בחייב כרת ומיתה נשאר עדיין בו הרשימו מנפשו האלקי’ ועי »ז יכול לחיות עד נ’ או ס’ שנה ולא יותר (ומ »ש בשם האריז »ל שנכנסה בו בחי’ המקיף וכו’ אינו ענין לחיי גשמיות הגוף ומיירי עד נ’ שנה או בזמן הזה כדלקמן):

CHAPITRE 6

 

פרק ו

פרק ו

אמנם זהו בזמן שהיו ישראל במדרגה עליונה כשהיתה השכינה שורה בישראל בבהמ »ק. ואז לא היו מקבלים חיות לגופם רק ע »י נפש האלקי’ לבדה מבחי’ פנימי’ השפע שמשפיע א »ס ב »ה ע »י שם הוי’ ב »ה כנ »ל. אך לאחר שירדו ממדרגתם וגרמו במעשיהם סוד גלות השכינה כמ »ש ובפשעיכם שולחה אמכם דהיינו שירדה השפעת בחי’ ה »א תתאה הנ »ל ונשתלשלה ממדרגה למדרגה למטה מטה עד שנתלבשה השפעתה בי »ס דנוגה המשפיעות שפע וחיות ע »י המזלות וכל צבא השמים והשרים שעליהם לכל החי הגשמי שבעוה »ז וגם לכל הצומח כמארז »ל אין לך כל עשב מלמטה שאין לו מזל וכו’. ואזי יכול גם החוטא ופושעי ישראל לקבל חיות לגופם ונפשם הבהמיות כמו שאר בע »ח ממש כמ »ש נמשל כבהמות נדמו. ואדרבה ביתר שאת ויתר עז עפ »י המבואר מזוה »ק פ’ פקודי שכל שפע וחיות הנשפעת לאדם התחתון בשעה ורגע שעושה הרע בעיני ה’ במעשה או בדיבור או בהרהורי עבירה וכו’ הכל נשפע לו מהיכלות הסט »א המבוארים שם בזוה »ק. והאדם הוא בעל בחירה אם לקבל השפעתו מהיכלות הסט »א או מהיכלות הקדושה שמהם נשפעות כל מחשבות טובות וקדושות וכו’. כי זה לעו »ז עשה האלקי’ וכו’. והיכלות הסט »א מקבלים ויונקים חיותם מהתלבשות והשתלשלות השפע די »ס דנוגה הכלולה מבחי’ טו »ר היא בחי’ עה »ד וכו’ כנודע לי »ח. והנה יעקב חבל נחלתו כתיב. עד »מ כמו החבל שראשו א’ למעלה וראשו השני למטה אם ימשוך אדם בראשו השני ינענע וימשך אחריו גם ראשו הראשון כמה שאפשר לו להמשך. וככה ממש בשרש נשמת האדם ומקורה מבחי’ ה »א תתאה הנ »ל הוא ממשיך ומוריד השפעתה ע »י מעשיו הרעים ומחשבותיו עד תוך היכלות הסט »א כביכול שמשם מקבל מחשבותיו ומעשיו. ומפני שהוא הוא הממשיך להם ההשפעה לכן הוא נוטל חלק בראש וד »ל. וזהו שאמרו רז »ל אין בידינו לא משלות הרשעים וכו’ בידינו דוקא כלומר בזמן הגלות אחר החורבן. וזוהי בחי’ גלות השכינה כביכול להשפיע להיכלות הסט »א אשר שנאה נפשו ית’. וכשהאדם עושה תשובה נכונה אזי מסלק מהם ההשפעה שהמשיך במעשיו ומחשבותיו. כי בתשובתו מחזיר השפעת השכינה למקומה. וזהו תשוב ה »א תתאה מבחי’ גלות וכמ »ש ושב ה’ אלקיך את שבותך כלומר עם שבותך וכמאמר רז »ל והשיב לא נאמר וכו’:

CHAPITRE 7

 

פרק ז

 

פרק ז

ואולם דרך האמת והישר לבחי’ תשובה תתאה ה »א תתאה הנ »ל הם ב’ דברים דרך כלל. הא’ הוא לעורר רחמים העליונים ממקור הרחמים על נשמתו ונפשו האלקי’ שנפלה מאיגרא רמה חיי החיים ב »ה לבירא עמיקתא הן היכלות הטומאה והסט »א. ועל מקורה במקור החיים הוא שם הוי’ ב »ה וכמ »ש וישוב אל הוי’ וירחמהו. פי’ לעורר רחמים על השפעת שם הוי’ ב »ה שנשתלשלה וירדה תוך היכלות הסט »א הטמאים להחיותם ע »י מעשה אנוש ותחבולותיו ומחשבותיו הרעות וכמ »ש מלך אסור ברהטים ברהיטי מוחא וכו’ היא בחי’ גלות השכינה כנ »ל. וזמן המסוגל לזה הוא בתיקון חצות כמ »ש בסידור בהערה עש »ב. וז »ש שם נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו. ולכן נקרא הקדב »ה מלך עלוב בפרקי היכלות כמ »ש הרמ »ק ז »ל כי אין לך עלבון גדול מזה. ובפרט כאשר יתבונן המשכיל בגדולת א »ס ב »ה ממכ »ע וסכ »ע כל א’ וא’ לפי שיעור שכלו והבנתו יתמרמר ע »ז מאד מאד:

והב’ לבטש ולהכניע הקליפה וסט »א אשר כל חיותה היא רק בחי’ גסות והגבהה כמ »ש אם תגביה כנשר וכו’. והביטוש וההכנעה עד עפר ממש זוהי מיתתה וביטולה. והיינו ע »י לב נשבר ונדכה ולהיות נבזה בעיניו נמאס וכו’. וכמ »ש בזוה »ק ע »פ זבחי אלקי’ רוח נשברה לב נשבר ונדכה וכו’. כי כל קרבן מן הבהמה הוא לשם הוי’ היא מדת הרחמים. אבל לשם אלקים היא מדת הדין אין מקריבין קרבן בהמה כ »א לשבר ולהעביר רוח הטומאה והסט »א וזהו רוח נשברה.

 

והאיך נשברה רוח הסט »א. כשהלב נשבר ונדכה וכו’. והאיך נשבר הלב ונדכה. הנה מעט מזעיר הוא ע »י סיגופים ותעניות בדורותינו אלה שאין לנו כח להתענות הרבה כדוד המלך כמאמר רז »ל ע »פ ולבי חלל בקרבי שהרגו בתענית. אך עיקר הכנעת הלב להיות נשבר ונדכה והעברת רוח הטומאה וסט »א הוא להיות ממארי דחושבנא בעומק הדעת להעמיק דעתו ובינתו שעה אחת בכל יום או לילה לפני תיקון חצות להתבונן במה שפעל ועשה בחטאיו בחי’ גלות השכינה כנ »ל וגם [גרם] לעקור נשמתו ונפשו האלקי’ מחיי החיים ב »ה והורידה למקום הטומאה והמות הן היכלות הסט »א ונעשית בבחי’ מרכבה אליהם לקבל מהם שפע וחיות להשפיע לגופו כנ »ל. וזהו שאמרו רז »ל רשעים בחייהם קרויים מתים כלומר שחייהם נמשכים ממקום המות והטומאה (וכן מ »ש לא המתים יהללו כו’ אינו כלועג לרש ח »ו אלא הכוונה על הרשעים שבחייהם קרויים מתים שמבלבלים אותם במחשבות זרות בעודם ברשעם ואינם חפיצים בתשובה כנודע).

 

ואף מי שלא עבר על עון כרת וגם לא על עון מיתה בידי שמים שהוא הוצאת ז »ל וכה »ג אלא שאר עבירות קלות. אעפ »כ מאחר שהן פוגמים בנשמה ונפש האלקית וכמשל פגימת ופסיקת חבלים דקים כנ »ל. הרי בריבוי החטאים יכול להיות פגם כמו בלאו אחד שיש בו כרת או מיתה. ואפי’ בכפילת חטא אחד פעמים רבות מאד. כמו שהמשיל הנביא החטאים לענן המאפיל אור השמש כמ »ש מחיתי כעב פשעיך הם עבירות חמורות [המבדילים] בין פנימית השפעת שם הוי’ ב »ה לנפש האלקית. כהבדלת ענן עב וחשוך המבדיל בין השמש לארץ ולדרים עליה עד »מ. וכענן חטאתיך הן עבירות קלות שאדם דש בעקביו המבדילים כהבדלת ענן קל וקלוש עד »מ. והנה כמו שבמשל הזה אם משים אדם נגד אור השמש בחלון מחיצות קלות וקלושות לרוב מאד הן מאפילות כמו מחיצה אחת עבה ויותר. וככה ממש הוא בנמשל בכל עונות שאדם דש בעקביו ומכ »ש המפורסמות מדברי רז »ל שהן ממש כע »ז וג »ע וש »ד. כמו העלמת עין מן הצדקה כמ »ש השמר לך פן יהי’ דבר עם לבבך בליעל כו’ ובליעל היא עע »א וכו’. והמספר בגנות חבירו היא לה »ר השקולה כע »ז וג »ע וש »ד וכל הכועס כאלו עע »ז וכן מי שיש בו גסות הרוח. וכהנה רבות בגמרא. ות »ת כנגד כולן כמארז »ל ויתר הקב »ה על ע »ז וכו’. ולכן סידרו בק »ש שעל המטה לקבל עליו ד’ מיתות ב »ד וכו’. מלבד שעפ »י הסוד כל הפוגם באות יו »ד של שם הוי’ כאילו נתחייב סקילה והפוגם באות ה »א כאילו נתחייב שריפה ובאות וי »ו כאילו נתחייב הרג ובאות ה »א אחרונה כאילו נתחייב חנק. והמבטל ק »ש פוגם באות יו »ד ותפילין באות ה »א וציצית באות וי »ו ותפלה באות ה »א וכו’. ומזה יכול המשכיל ללמוד לשאר עונות וחטאי’ וביטול תורה כנגד כולן:

CHAPITRE 8

פרק ח

פרק ח

והנה אחרי העמקת הדעת בכל הנ »ל יוכל לבקש באמת מעומקא דלבא כרוב רחמיך מחה פשעי וכו’. כי אזי תקבע בלבו באמת גודל הרחמנות על בחי’ אלקות שבנפשו ושלמעלה כנ »ל. ובזה יעורר רחמים העליונים מי »ג מדה »ר הנמשכות מרצון העליון ב »ה הנרמז בקוצו של יו »ד שלמעלה מעלה מבחי’ ההשפעה הנשפעת מאותיות שם הוי’. ולכן הי »ג מדות הרחמים מנקים כל הפגמים וכמ »ש נושא עון ופשע ונקה. ושוב אין יניקה להחיצונים והסט »א מהשפעת ה »א תתאה כנ »ל (ובזה תשוב ה »א תתאה למקומה להתייחד ביה »ו וד »ל). וכן ממש למטה בנפש האלקית שבאדם שוב אין עונותיכם מבדילים וכמ »ש ונקה מנקה הוא לשבים לרחוץ ולנקות נפשם מלבושים הצואים הם החיצונים כמ »ש בגמ’ מלפפתו וכו’. ומאחר שרוח עברה ותטהרם אזי תוכל נפשם לשוב עד הוי’ ב »ה ממש ולעלות מעלה מעלה למקורה ולדבקה בו ית’ ביחוד נפלא. כמו שהיתה מיוחדת בו ית’ בתכלית היחוד בטרם שנפחה ברוח פיו ית’ לירד למטה ולהתלבש בגוף האדם (וכמו עד »מ באדם הנופח ברוח פיו בטרם שיוצא הרוח מפיו הוא מיוחד בנפשו) וזו היא תשובה שלימה. והנה בחי’ יחוד זה ותשובה זו היא בחי’ תשובה עילאה שלאחר תשובה תתאה וכמ »ש בזוה »ק בר »מ פ’ נשא דתשובה עילאה היא דיתעסק באוריי’ בדחילו ורחימו דקדב »ה וכו’ דאיהו בן י »ה בינה וכו’ (ומעלת בעלי תשובה על צדיקים גמורים בזה היא כמ »ש בזוה »ק פ’ חיי שרה דאינון משכי עלייהו ברעותא דלבא יתיר ובחילא סגי לאתקרבא למלכא וכו’):

CHAPITRE 9

פרק ט

פרק ט

וביאור הענין כמ »ש בזוה »ק ותיקוני’ בכמה מקומות. דבינה איהי תשובה עילאה והאם רובצת על האפרוחים וכו’. דהיינו שע »י שמתבונן בגדולת ה’ בהעמקת הדעת ומוליד מרוח בינתו דו »ר שכליים ובטוב טעם ודעת כענין שנא’ לאהבה את ה’ אלקיך משום כי הוא חייך וכו’ ולא די לו באהבה טבעית המסותרת לבד וכו’. וכן ביראה ופחד או בושה וכו’ כנודע. אזי נקראת האם רובצת על האפרוחי’ וכו’. והנה עיקר האהבה היא אתדבקות רוחא ברוחא כמ »ש ישקני מנשיקות פיהו וכו’ כנודע. וע »ז נאמר ובכל נפשך שהם הם כל חלקי הנפש שכל ומדות ולבושיהם מחשבה דיבור ומעשה לדבקה כולן בו ית’ דהיינו המדות במדותיו ית’ מה הוא רחום וכו’. והשכל בשכלו וחכמתו ית’ הוא עיון התורה דאורייתא מחכמה נפקא. וכן המחשבה במחשבתו ית’ והדיבור בדבר ה’ זו הלכה וכמ »ש ואשים דברי בפיך ודברי אשר שמתי בפיך. והמעשה הוא מעשה הצדקה להחיות רוח שפלים כמ »ש כי ששת ימים עשה ה’ וכו’ כנודע במ »א. וזו היא אתדבקות דרוחא ברוחא בתכלית הדביקות והיחוד כשהיא מחמת אהבה וכו’. ולפי שפגם הברית בהוצאת ז »ל ואצ »ל בעריות או שאר איסורי ביאה דאורייתא או דרבנן (כי חמורים ד »ס וכו’) פוגם במוח לכן תיקונו הוא דיתעסק באורייתא דמחכמה נפקא. וז »ש בתנא דבי אליהו אדם עבר עבירה ונתחייב מיתה למקום מה יעשה ויחיה אם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא ב’ דפים לשנות פרק א’ ישנה ב’ פרקים וכו’. והיינו כמשל חבל הנפסק וחוזר וקושרו שבמקום הקשר הוא כפול ומכופל. וככה הוא בחבל נחלתו וכו’. וזש »ה בחסד ואמת יכופר עון וכו’ ואין אמת אלא תורה וכו’. ועון בית עלי בזבח ומנחה הוא דאינו מתכפר אבל מתכפר בתורה וגמ »ח כדאי’ בספ »ק דר »ה:

CHAPITRE 10

פרק י

https://www.youtu.be/SpYp9ohimxE

 

 

 

פרק י

והנה תשובה עילאה זו דאתדבקותא דרוחא ברוחא ע »י תורה וגמ »ח. היא בבחי’ המשכה מלמעלה למטה להיות דבר ה’ ממש בפיו וכמ »ש ואשים דברי בפיך. וימינו תחבקני בגמ »ח דחסד דרועא ימינא וכו’. אבל אדם התחתון צריך לילך ממדרגה למדרגה ממטה למעלה היא בחי’ תשובה עילאה ואתדבקות רוחא ברוחא בכוונת הלב בתפלה ובפרט בק »ש וברכותיה. כדי לומר ואהבת כו’ בכל לבבך ובכל נפשך וכו’ באמת לאמיתו. וכן והיו הדברים האלה וכו’ ודברת בם וכו’ להיות דבר ה’ בפיו באמת ואין אמת וכו’. וכן לקיים כל המצות כמ »ש אשר קדשנו במצותיו כמו הרי את מקודשת לי היא בחי’ קדש העליון לשון פרישות והבדלה שאינו יכול להתלבש תוך עלמין משום דכולא קמיה כלא חשיב אלא בבחי’ סובב כ »ע הוא רצון העליון ב »ה וכו’ כמ »ש בלק »א פמ »ו. וגם אחר התפלה אומרים אליך ה’ נפשי אשא דהיינו לאתדבקא רוחא ברוחא כל היום וכו’. וכל זה ע »י ההתבוננות בגדולת א »ס ב »ה בהעמקת הדעת בשתים לפניה ובפסוקי דזמרה כנודע. ומאחר שהתפלה היא בחי’ תשובה עילאה צריך להקדים לפניה בחי’ תשובה תתאה. וז »ש רז »ל במשנה אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ופרש »י הכנעה והיא בחי’ תשובה תתאה לעורר רחמים כנ »ל וכדיליף התם בגמ’ מקרא דכתיב והיא מרת נפש. אכן בברייתא שם ת »ר אין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה. ועכשיו בדור יתום הזה שאין הכל יכולין להפוך לבם כרגע מן הקצה. אזי עצה היעוצה להקדים בחי’ תשובה תתאה בתיקון חצות כנ »ל. ומי שא »א לו בכל לילה עכ »פ לא יפחות מפעם א’ בשבוע לפני יום השבת כנודע ליודעים שהשבת היא בחי’ תשובה עילאה ושב »ת אותיות תש »ב אנוש כי בשבת היא עליות העולמות למקורם כו’ ובפרט תפלות השבת וד »ל. (ובזה יובן מ »ש שובה אלי כי גאלתיך פי’ כי מאחר שמחיתי כעב פשעיך היא העברת הסט »א וגאלתיך מן החיצונים בהתעוררות רחמים עליונים באתערותא דלתתא בתשובה תתאה כנ »ל אזי שובה אלי בתשובה עילאה):

CHAPITRE 11

CHAPITRE 12