Tanya – Igueret Hatechouva – Chapitre 7-2

Tanya – Igueret Hatechouva – Chapitre 7-2

CHAPITRE 1

פרק א

פרק א

תניא בסוף יומא שלשה חלוקי כפרה הם ותשובה עם כל אחד. עבר על מ”ע ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו עבר על מל”ת ושב תשובה תולה ויוה”כ מכפר. (פי’ דאע”ג דלענין קיום מ”ע גדולה שדוחה את ל”ת. היינו משום שע”י קיום מ”ע ממשיך אור ושפע בעולמות עליונים מהארת אור א”ס ב”ה (כמ”ש בזהר דרמ”ח פקודין אינון רמ”ח אברין דמלכא) וגם על נפשו האלקית כמ”ש אשר קדשנו במצותיו. אבל לענין תשובה אף שמוחלין לו העונש על שמרד במלכותו ית’ ולא עשה מאמר המלך. מ”מ האור נעדר וכו’ וכמארז”ל ע”פ מעוות לא יוכל לתקן זה שביטל ק”ש של ערבית או וכו’. דאף שנזהר מעתה לקרות ק”ש של ערבית ושחרית לעולם אין תשובתו מועלת לתקן מה שביטל פ”א. והעובר על מל”ת ע”י שנדבק הרע בנפשו עושה פגם למעלה בשרשה ומקור חוצבה (בלבושי’ די”ס דעשי’ כמ”ש בת”ז לבושין תקינת לון דמנייהו פרחין נשמתין לב”נ וכו’) לכך אין כפרה לנפשו ולא למעלה עד יוה”כ כמ”ש וכפר על הקדש מטומאות בנ”י ומפשעיהם וכו’ לפני ה’ תטהרו לפני ה’ דייקא ולכן אין ללמוד מכאן שום קולא ח”ו במ”ע ובפרט בת”ת. ואדרבה ארז”ל ויתר הקב”ה על ע”ז וכו’ אף שהן כריתות ומיתות ב”ד ולא ויתר על ביטול ת”ת). עבר על כריתות ומיתות ב”ד תשובה ויוה”כ תולין ויסורין ממרקין (פי’ גומרין הכפרה והוא מלשון מריקה ושטיפה לצחצח הנפש. כי כפרה היא לשון קינוח שמקנח לכלוך החטא) שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. עכ”ל הברייתא:

והנה מצות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד (כדאי’ בגמ’ פ”ג דסנהדרין ובח”מ ססי’ ל”ד לענין עדות) דהיינו שיגמור בלבו בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה למרוד במלכותו ית’ ולא יעבור עוד מצות המלך ח”ו הן במ”ע הן במל”ת. וזהו עיקר פי’ לשון תשובה לשוב אל ה’ בכל לבו ובכל נפשו לעבדו ולשמור כל מצותיו כמ”ש יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה’ וכו’. ובפ’ נצבים כתיב ושבת עד ה’ אלקיך ושמעת בקולו וכו’ בכל לבבך וכו’ שובה ישראל עד ה’ אלקיך וכו’ השיבנו ה’ אליך וכו’. ולא כדעת ההמון שהתשובה היא התענית. ואפי’ מי שעבר על כריתות ומיתות ב”ד שגמר כפרתו היא ע”י יסורים. היינו שהקב”ה מביא עליו יסורים (וכמ”ש ופקדתי בשבט וכו’ ופקדתי דייקא) והיינו כשתשובתו רצויה לפניו ית’ בשובו אל ה’ בכל לבו ונפשו מאהבה אזי באתערותא דלתתא וכמים הפנים וכו’ אתערותא דלעילא לעורר האהבה וחסד ה’ למרק עונו ביסורים בעוה”ז וכמ”ש כי את אשר יאהב ה’ יוכיח וכו’. ולכן לא הזכירו הרמב”ם והסמ”ג שום תענית כלל במצות התשובה אף בכריתות ומיתות ב”ד. רק הוידוי ובקשת מחילה כמ”ש בתורה והתודו את חטאתם וכו’. ומ”ש ביואל שובו עדי בכל לבבכם בצום ובבכי כו’ היינו לבטל הגזרה שנגזרה למרק עון הדור ע”י יסורי’ בארבה. וזהו הטעם בכל תעניות שמתענין על כל צרה שלא תבא על הצבור וכמ”ש במגלת אסתר. ומ”ש בספרי המוסר ובראשם ספר הרוקח וס’ חסידים הרבה תעניות וסיגופים לעובר על כריתות ומיתות ב”ד וכן למוציא זרע לבטלה שחייב מיתה בידי שמים כמ”ש בתורה גבי ער ואונן ודינו כחייבי כריתות לענין זה. היינו כדי לינצל מעונש יסורי’ של מעלה ח”ו. וגם כדי לזרז ולמהר גמר כפרת נפשו. וגם אולי אינו שב אל ה’ בכל לבו ונפשו מאהבה כ”א מיראה:

CHAPITRE 2

פרק ב

פרק ב

אך כל זה לענין כפרה ומחילת העון שנמחל לו לגמרי מה שעבר על מצות המלך כשעשה תשובה שלימה ואין מזכירין לו דבר וחצי דבר ביום הדין לענשו ע”ז ח”ו בעוה”ב ונפטר לגמרי מן הדין בעוה”ב. אמנם שיהי’ לרצון לפני ה’ ומרוצה וחביב לפניו ית’ כקודם החטא להיות נחת רוח לקונו מעבודתו. היה צריך להביא קרבן עולה אפי’ על מ”ע קלה שאין בה כרת ומיתת ב”ד כמו שדרשו רז”ל בת”כ ע”פ ונרצה לו וכדאיתא בגמ’ פ”ק דזבחים דעולה מכפרת על מ”ע והיא דורון לאחר שעשה תשובה ונמחל לו העונש. וכאדם שסרח במלך ופייסו ע”י פרקליטין ומחל לו. אעפ”כ שולח דורון ומנחה לפניו שיתרצה לו לראות פני המלך (ולשון מכפרת וכן מ”ש בתורה ונרצה לו לכפר עליו אין זו כפרת נפשו אלא לכפר לפני ה’ להיות נחת רוח לקונו כדאי’ שם בגמ’ וכמ”ש תמים יהי’ לרצון). ועכשיו שאין לנו קרבן להפיק רצון מה’ התענית הוא במקום קרבן כמ”ש בגמרא שיהא מיעוט חלבי ודמי שנתמעט כאלו הקרבתי לפניך וכו’. ולכן מצינו בכמה תנאים ואמוראי’ שעל דבר קל היו מתענים תעניות הרבה מאד כמו ראב”ע שהי’ מתיר שתהא פרה יוצאה ברצועה שבין קרניה בשבת וחכמים אוסרי’ ופ”א יצאה כן פרתו של שכנתו ולא מיחה בה והושחרו שיניו מפני הצומות על שלא קיים דברי חביריו. וכן ר’ יהושע שאמר בושני מדבריכם ב”ש והושחרו שיניו מפני הצומות. ורב הונא פעם אחת נתהפכה לו רצועה של תפילין והתענה מ’ צומות. וכהנה רבות. ועל יסוד זה לימד האריז”ל לתלמידיו עפ”י חכמת האמת מספר הצומות לכמה עונות וחטאים אף שאין בהן כרת ולא מיתה בידי שמים כמו על הכעס קנ”א תעניות וכו’. ואפי’ על איסור דרבנן כמו סתם יינם יתענה ע”ג תעניות וכו’ וכן על ביטול מ”ע דרבנן כמו תפלה יתענה ס”א תעניות וכו’ ודרך כלל סוד התענית היא סגולה נפלאה להתגלות רצון העליון ב”ה כמו הקרבן שנא’ בו ריח ניחוח לה’. וכמ”ש בישעי’ הלזה תקרא צום ויום רצון לה’ מכלל שהצום הנרצה הוא יום רצון:

CHAPITRE 3

פרק ג

פרק ג

ו הנה חכמי המוסר האחרונים נחלקו במי שחטא חטא א’ פעמים רבות. דיש אומרים שצריך להתענות מספר הצומות לאותו חטא פעמים רבות כפי המספר אשר חטא. כגון המוציא זרע לבטלה שמספר הצומות המפורש בתיקוני תשובה מהאריז”ל הן פ”ד תעניות ואם חטא בזה עשר או עשרים פעמים עד”מ צריך להתענות עשר או עשרים פעמים פ”ד וכן לעולם. דומיא דקרבן חטאת שחייב להביא על כל פעם ופעם. ויש מדמין ענין זה לקרבן עולה הבאה על מ”ע דאפי’ עבר על כמה מ”ע מתכפר בעולה אחת כדאי’ בגמ’ פ”ק דזבחים. והכרעה המקובלת בזה להתענות ג”פ כפי מספר הצומות דחטא זה. דהיינו רנ”ב צומות על הוצאות שז”ל וכן בשאר חטאים ועונות. והטעם הוא עפ”י מ”ש בזוה”ק ס”פ נח כיון דחב ב”נ קמי קודב”ה זמנא חדא עביד רשימו כו’ זמנא תליתאה אתפשט ההוא כתמא מסטרא דא לסטרא דא כו’. לכך צריך מספר הצומות ג”כ ג”פ וכו’. אכן כל זה באדם חזק ובריא שאין ריבוי הצומות מזיק לו כלל לבריאות גופו וכמו בדורות הראשונים. אבל מי שריבוי הצומות מזיק לו שאפשר שיוכל לבא לידי חולי או מיחוש ח”ו כמו בדורותינו אלה. אסור לו להרבות בתעניות אפי’ על כריתות ומיתות ב”ד ומכ”ש על מ”ע ומל”ת שאין בהן כרת. אלא כפי אשר ישער בנפשו שבודאי לא יזיק לו כלל. כי אפי’ בדורות הראשונים בימי תנאים ואמוראים לא היו מתענין בכה”ג אלא הבריאים דמצו לצעורי נפשייהו ודלא מצי לצעורי נפשיה ומתענה נקרא חוטא בגמ’ פ”ק דתענית. ואפי’ מתענה על עבירות שבידו כדפרש”י שם וכדאיתא בגמ’ פ”ק דזבחים שאין לך אדם מישראל שאינו מחוייב עשה וכו’. ומכ”ש מי שהוא בעל תורה שחוטא ונענש בכפליים כי מחמת חלישות התענית לא יוכל לעסוק בה כראוי. אלא מאי תקנתי’ כדכתיב וחטאך בצדקה פרוק. וכמ”ש הפוסקים ליתן בעד כל יום תענית של תשובה ערך ח”י ג”פ וכו’ והעשיר יוסיף לפי עשרו וכו’ כמ”ש המ”א הלכות תענית:

ומ”מ כל בעל נפש החפץ קרבת ה’ לתקן נפשו להשיבה אל ה’ בתשובה מעולה מן המובחר. יחמיר על עצמו להשלים עכ”פ פעם א’ כל ימי חייו מספר הצומות לכל עון ועון מעונות החמורים שחייבין עליהם מיתה עכ”פ ואפי’ בידי שמים בלבד כגון להוצאות ז”ל פ”ד צומות פ”א בימי חייו. ויכול לדחותן לימים הקצרים בחורף ויתענה כעשר תעניות עד”מ בחורף א’ או פחות ויגמור מספר הפ”ד צומות בט’ שנים או יותר כפי כחו (וגם יכול לאכול מעט כג’ שעות לפני נ”ה ואעפ”כ נחשב לתענית אם התנה כן) ולתשלום רנ”ב צומות כנ”ל יתענה עוד ד’ פעמים פ”ד עד אחר חצות היום בלבד דמיחשב ג”כ תענית בירושלמי. וב’ חצאי יום נחשבים לו ליום א’ לענין זה. וכן לשאר עונות כיוצא בהן אשר כל לב יודע מרת נפשו וחפץ בהצדקה:

אכן מספר הצומות העודפי’ על רנ”ב וכה”ג שהיה צריך להתענות לחוש לדעת המחמירי’ להתענות מספר הצומות שעל כל חטא וחטא כפי מספר הפעמים שחטא כנ”ל. יפדה כולן בצדקה ערך ח”י ג”פ בעד כל יום. וכן שאר כל תעניות שצריך להתענות על עבירות שאין בהן מיתה ואפי’ על ביטול מ”ע דאוריי’ ודרבנן ות”ת כנגד כולם כפי המספר המפורש בתיקוני התשובה מהאר”י ז”ל (ורובם נזכרים במשנת חסידים במס’ התשובה) הכל כאשר לכל יפדה בצדקה כנ”ל אי לא מצי לצעורי נפשי’ כנ”ל. ואף שיעלה לסך מסויים אין לחוש משום אל יבזבז יותר מחומש. דלא מקרי בזבוז בכה”ג מאחר שעושה לפדות נפשו מתעניות וסיגופים. ולא גרעא מרפואת הגוף ושאר צרכיו. ולפי שמספר הצומות המוזכרי’ בתקוני תשובה הנ”ל רבו במאד מאד לכן נהגו עכשיו כל החרדים לדבר ה’ להרבות מאד מאד בצדקה. מחמת חלישות הדור דלא מצו לצעורי נפשם כולי האי (וכמ”ש במ”א ע”פ חסדי ה’ כי לא תמנו):

 

CHAPITRE 4

פרק ד

פרק ד

ואולם כל הנ”ל הוא לגמר הכפרה ומירוק הנפש לה’ אחר התשובה כמ”ש לעיל מהגמ’ פ”ק דזבחים דעולה דורון היא לאחר שריצה הפרקליט וכו’. אמנם התחלת מצות התשובה ועיקרה לשוב עד ה’ באמת ובלב שלם. ההכרח לבאר היטב בהרחבת הביאור. בהקדים מ”ש בזוה”ק בביאור מלת תשובה ע”ד הסוד. תשוב ה’. ה’ תתאה תשובה תתאה. ה’ עילאה תשובה עילאה. וגם מ”ש בזוה”ק בקצת מקומות שאין תשובה מועלת לפוגם בריתו ומוציא ז”ל. והוא דבר תמוה מאד שאין לך דבר עומד בפני התשובה ואפי’ ע”ז וג”ע וכו’. ופי’ בר”ח שכונת הזהר שאין מועלת תשובה תתאה כ”א תשובה עילאה וכו’. הנה להבין זאת מעט מזעיר צריך להקדים מה שמבואר מהכתוב ומדברי רז”ל ענין הכרת ומיתה בידי שמים כשעבר עבירה שחייבי’ עלי’ כרת הי’ מת ממש קודם חמשים שנה. ובמיתה בידי שמים מת ממש קודם ששים שנה כחנניה בן עזור הנביא בירמי’ (ולפעמי’ גם במיתה בידי שמים נפרעין לאלתר כמו שמצינו בער ואונן) והרי נמצאו בכל דור כמה וכמה חייבי כריתות ומיתות והאריכו ימיהם (ושניהם) [ושנותיהם] בנעימים. אך הענין יובן עפ”י מ”ש כי חלק ה’ עמו וכו’ חלק משם הוי’ ב”ה כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מתוכו נפח וכו’. ואף שאין לו דמות הגוף וכו’ ח”ו. אך דברה תורה כלשון בנ”א. כי כמו שיש הפרש והבדל גדול באדם התחתון עד”מ בין ההבל שיוצא מפיו בדיבורו להבל היוצא ע”י נפיחה. שביוצא בדיבורו מלובש בו כח וחיות מעט מזעיר והוא בחי’ חיצוניות מנפש החיה שבקרבו. אבל ביוצא בכח הנופח דמתוכו נפח מלובש בו כח וחיות פנימי’ מבחי’ הנפש החיה וכו’. ככה ממש עד”מ המבדיל הבדלות לאין קץ. יש הפרש עצום מאד למעלה בין כל צבא השמים ואפי’ המלאכי’ שנבראו מאין ליש וחיים וקיימי’ מבחי’ חיצוניות החיות והשפע שמשפיע א”ס ב”ה להחיות העולמות ובחי’ זו נקראת בשם רוח פיו עד”מ כמ”ש וברוח פיו כל צבאם והיא בחי’ חיות המלובשת באותיות שבעשרה מאמרות (שהן בחי’ כלים והמשכות וכו’ כמ”ש בלק”א ח”ב פי”א). ובין נשמת האדם שנמשכה תחלה מבחי’ פנימי’ החיות והשפע שמשפיע א”ס ב”ה כמ”ש ויפח וכו’ ואח”כ ירדה בסתר המדרגה ג”כ ע”י בחי’ האותיות שבמאמר נעשה אדם וכו’ כדי להתלבש בגוף עוה”ז התחתון. ולכן נקראו המלאכי’ בשם אלקים בכתוב וכמ”ש כי ה’ אלקיכם אלקי האלקי’ כו’ הודו לאלקי האלקי’ כו’ ויבאו בני האלקי’ להתייצב כו’. לפי שיניקת חיותם היא מבחי’ חיצוניות שהיא בחי’ האותיות לבד ושם אלקים הוא בחי’ חיצוניות לגבי שם הוי’ ב”ה. אבל נשמת האדם שהיא מבחי’ פנימי’ החיות היא חלק שם הוי’ ב”ה. כי שם הוי’ מורה על פנימי’ החיות שהיא למעלה מעלה מבחי’ האותיות. וביאור הענין כנודע ממאמר אליהו אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן להון עשר ספירן לאנהגא בהון עלמין סתימין וכו’. אנת חכים ולא בחכמה ידיעא אנת מבין ולא בבינה ידיעא וכו’. וכל הי’ ספירות נכללות ונרמזות בשם הוי’ ב”ה. כי היו”ד שהיא בחי’ נקודה לבד מרמזת לחכמתו ית’ שהיא בבחי’ העלם והסתר קודם שבאה לבחי’ התפשטות וגילוי ההשגה וההבנה (והקוץ שעל היו”ד רומז לבחי’ רצון העליון ב”ה שלמעלה מעלה ממדרגת בחי’ חכמה עילאה כנודע). ואחר שבאה לבחי’ התפשטות וגילוי ההשגה וההבנה לעלמין סתימין נכללת ונרמזת באות ה”א שיש לה בחי’ התפשטות לרוחב המורה ומרמז על הרחבת הביאור וההבנה וגם לאורך המורה על בחי’ ההמשכה וההשפעה מלמעלה למטה לעלמין סתימין. ואח”כ כשנמשכת המשכה והשפעה זו יותר למטה לעלמין דאתגליין. וכמו האדם שרוצה לגלות חכמתו לאחרים ע”י דיבורו עד”מ. נכללת ונרמזת המשכה זו באותיות ו”ה. כי הוי”ו מורה על ההמשכה מלמעלה למטה. וגם המשכה זו היא ע”י מדת חסדו וטובו ושאר מדותיו הקדושות הנכללות בדרך כלל במספר שש שבפסוק לך ה’ הגדולה וכו’ עד לך ה’ הממלכה וכו’ ולא עד בכלל. כי מדת מלכותו ית’ נק’ בשם דבר ה’ כמ”ש באשר דבר מלך שלטון ונכללת ונרמזת באות ה”א אחרונה של שם הוי’. כי פנימי’ ומקור הדיבור הוא ההבל העולה מן הלב ומתחלק לה’ מוצאות הפה אחה”ע מהגרון וכו’. וגם הברת הה”א היא בחי’ הבל לבד כמ”ש אתא קלילא דלית בה מששא. ואף שאין לו דמות הגוף ח”ו. אך דברה תורה כלשון בני אדם. בשגם שגם דבר ה’ כ”ב אותיות המתחלקות לה’ חלקי המוצאות ובהן נברא כל היצור (וכמ”ש בלק”א ח”ב פי”א ביאור ענין אותיות אלו). וככה ממש עד”מ המבדיל הבדלות לאין קץ בנשמת האדם שהיא בחי’ נפש האלקי’ דמתוכיה נפח יש בה בחי’ שכל הנעלם המרומז באות יו”ד שבכחו לצאת אל הגילוי להבין ולהשכיל באמתתו ית’ ובגדולתו וכו’ כל חד וחד לפום שיעורא דילי’ לפי רוחב שכלו ובינתו. וכפי אשר מעמיק שכלו ומרחיב דעתו ובינתו להתבונן בגדולתו ית’ אזי מרומזת בינתו באות ה”א שיש לה רוחב וגם אורך המורה ההמשכה מלמעלה למטה להוליד מבינתו והתבוננותו בגדולת ה’ אהבה ויראה ותולדותיהן במוחו ותעלומות לבו ואח”כ בבחי’ התגלות לבו. ומזה נמשכה עבודה האמיתית בעסק התורה והמצות בקול ודבור או מעשה הן אותיות וא”ו ה”א וכו’. וגם ההתבוננות להבין ולהשכיל באמתתו וגדולתו ית’ נמשכה ג”כ מהתורה דאורייתא מחכמה נפקא היא בחי’ יו”ד של שם הוי’ וכו’:

CHAPITRE 5

 

פרק ה

פרק ה

והנה המשכת וירידת הנפש האלקי’ לעוה”ז להתלבש בגוף האדם נמשכה מבחי’ פנימי’ ומקור הדיבור הוא הבל העליון המרומז באות ה”א תתאה כנ”ל וכמ”ש ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה ומאן דנפח וכו’. וז”ש כי חלק ה’ עמו יעקב חבל נחלתו פי’ כמו חבל עד”מ שראשו א’ קשור למעלה וקצהו למטה. כי הנה פשט הכתוב מ”ש ויפח הוא להורות לנו כמו שעד”מ כשהאדם נופח לאיזה מקום אם יש איזה דבר חוצץ ומפסיק בינתיים אין הבל הנופח עולה ומגיע כלל לאותו מקום ככה ממש אם יש דבר חוצץ ומפסיק בין גוף האדם לבחי’ הבל העליון. אך באמת אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית’ כי הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ומלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיני’ בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ואיהו ממלא כל עלמין וכו’ אלא כמ”ש בישעי’ כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם. והטעם לפי שהם נגד רצון העליון ב”ה המחי’ את הכל כמ”ש כל אשר חפץ ה’ עשה בשמים ובארץ (וכמש”ל שהוא מקור השפעת שם הוי’ ונרמז בקוצו של יו”ד). וזהו ענין הכרת. שנכרת ונפסק חבל ההמשכה משם הוי’ ב”ה שנמשכה מה”א תתאה כנ”ל. וכמ”ש בפ’ אמור ונכרתה הנפש ההיא מלפני אני ה’. מלפני דייקא. ובשאר עבירות שאין בהן כרת עכ”פ הן פוגמין הנפש כנודע. ופגם הוא מלשון פגימת הסכין והוא עד”מ מחבל עב שזור מתרי”ג חבלים דקים ככה חבל ההמשכה הנ”ל כלול מתרי”ג מצות וכשעובר ח”ו על אחת מהנה נפסק חבל הדק וכו’. אך גם בחייב כרת ומיתה נשאר עדיין בו הרשימו מנפשו האלקי’ ועי”ז יכול לחיות עד נ’ או ס’ שנה ולא יותר (ומ”ש בשם האריז”ל שנכנסה בו בחי’ המקיף וכו’ אינו ענין לחיי גשמיות הגוף ומיירי עד נ’ שנה או בזמן הזה כדלקמן):

CHAPITRE 6

 

פרק ו

פרק ו

אמנם זהו בזמן שהיו ישראל במדרגה עליונה כשהיתה השכינה שורה בישראל בבהמ”ק. ואז לא היו מקבלים חיות לגופם רק ע”י נפש האלקי’ לבדה מבחי’ פנימי’ השפע שמשפיע א”ס ב”ה ע”י שם הוי’ ב”ה כנ”ל. אך לאחר שירדו ממדרגתם וגרמו במעשיהם סוד גלות השכינה כמ”ש ובפשעיכם שולחה אמכם דהיינו שירדה השפעת בחי’ ה”א תתאה הנ”ל ונשתלשלה ממדרגה למדרגה למטה מטה עד שנתלבשה השפעתה בי”ס דנוגה המשפיעות שפע וחיות ע”י המזלות וכל צבא השמים והשרים שעליהם לכל החי הגשמי שבעוה”ז וגם לכל הצומח כמארז”ל אין לך כל עשב מלמטה שאין לו מזל וכו’. ואזי יכול גם החוטא ופושעי ישראל לקבל חיות לגופם ונפשם הבהמיות כמו שאר בע”ח ממש כמ”ש נמשל כבהמות נדמו. ואדרבה ביתר שאת ויתר עז עפ”י המבואר מזוה”ק פ’ פקודי שכל שפע וחיות הנשפעת לאדם התחתון בשעה ורגע שעושה הרע בעיני ה’ במעשה או בדיבור או בהרהורי עבירה וכו’ הכל נשפע לו מהיכלות הסט”א המבוארים שם בזוה”ק. והאדם הוא בעל בחירה אם לקבל השפעתו מהיכלות הסט”א או מהיכלות הקדושה שמהם נשפעות כל מחשבות טובות וקדושות וכו’. כי זה לעו”ז עשה האלקי’ וכו’. והיכלות הסט”א מקבלים ויונקים חיותם מהתלבשות והשתלשלות השפע די”ס דנוגה הכלולה מבחי’ טו”ר היא בחי’ עה”ד וכו’ כנודע לי”ח. והנה יעקב חבל נחלתו כתיב. עד”מ כמו החבל שראשו א’ למעלה וראשו השני למטה אם ימשוך אדם בראשו השני ינענע וימשך אחריו גם ראשו הראשון כמה שאפשר לו להמשך. וככה ממש בשרש נשמת האדם ומקורה מבחי’ ה”א תתאה הנ”ל הוא ממשיך ומוריד השפעתה ע”י מעשיו הרעים ומחשבותיו עד תוך היכלות הסט”א כביכול שמשם מקבל מחשבותיו ומעשיו. ומפני שהוא הוא הממשיך להם ההשפעה לכן הוא נוטל חלק בראש וד”ל. וזהו שאמרו רז”ל אין בידינו לא משלות הרשעים וכו’ בידינו דוקא כלומר בזמן הגלות אחר החורבן. וזוהי בחי’ גלות השכינה כביכול להשפיע להיכלות הסט”א אשר שנאה נפשו ית’. וכשהאדם עושה תשובה נכונה אזי מסלק מהם ההשפעה שהמשיך במעשיו ומחשבותיו. כי בתשובתו מחזיר השפעת השכינה למקומה. וזהו תשוב ה”א תתאה מבחי’ גלות וכמ”ש ושב ה’ אלקיך את שבותך כלומר עם שבותך וכמאמר רז”ל והשיב לא נאמר וכו’:

CHAPITRE 7

 

פרק ז

 

פרק ז

ואולם דרך האמת והישר לבחי’ תשובה תתאה ה”א תתאה הנ”ל הם ב’ דברים דרך כלל. הא’ הוא לעורר רחמים העליונים ממקור הרחמים על נשמתו ונפשו האלקי’ שנפלה מאיגרא רמה חיי החיים ב”ה לבירא עמיקתא הן היכלות הטומאה והסט”א. ועל מקורה במקור החיים הוא שם הוי’ ב”ה וכמ”ש וישוב אל הוי’ וירחמהו. פי’ לעורר רחמים על השפעת שם הוי’ ב”ה שנשתלשלה וירדה תוך היכלות הסט”א הטמאים להחיותם ע”י מעשה אנוש ותחבולותיו ומחשבותיו הרעות וכמ”ש מלך אסור ברהטים ברהיטי מוחא וכו’ היא בחי’ גלות השכינה כנ”ל. וזמן המסוגל לזה הוא בתיקון חצות כמ”ש בסידור בהערה עש”ב. וז”ש שם נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו. ולכן נקרא הקדב”ה מלך עלוב בפרקי היכלות כמ”ש הרמ”ק ז”ל כי אין לך עלבון גדול מזה. ובפרט כאשר יתבונן המשכיל בגדולת א”ס ב”ה ממכ”ע וסכ”ע כל א’ וא’ לפי שיעור שכלו והבנתו יתמרמר ע”ז מאד מאד:

והב’ לבטש ולהכניע הקליפה וסט”א אשר כל חיותה היא רק בחי’ גסות והגבהה כמ”ש אם תגביה כנשר וכו’. והביטוש וההכנעה עד עפר ממש זוהי מיתתה וביטולה. והיינו ע”י לב נשבר ונדכה ולהיות נבזה בעיניו נמאס וכו’. וכמ”ש בזוה”ק ע”פ זבחי אלקי’ רוח נשברה לב נשבר ונדכה וכו’. כי כל קרבן מן הבהמה הוא לשם הוי’ היא מדת הרחמים. אבל לשם אלקים היא מדת הדין אין מקריבין קרבן בהמה כ”א לשבר ולהעביר רוח הטומאה והסט”א וזהו רוח נשברה.

והאיך נשברה רוח הסט”א. כשהלב נשבר ונדכה וכו’. והאיך נשבר הלב ונדכה. הנה מעט מזעיר הוא ע”י סיגופים ותעניות בדורותינו אלה שאין לנו כח להתענות הרבה כדוד המלך כמאמר רז”ל ע”פ ולבי חלל בקרבי שהרגו בתענית. אך עיקר הכנעת הלב להיות נשבר ונדכה והעברת רוח הטומאה וסט”א הוא להיות ממארי דחושבנא בעומק הדעת להעמיק דעתו ובינתו שעה אחת בכל יום או לילה לפני תיקון חצות להתבונן במה שפעל ועשה בחטאיו בחי’ גלות השכינה כנ”ל וגם [גרם] לעקור נשמתו ונפשו האלקי’ מחיי החיים ב”ה והורידה למקום הטומאה והמות הן היכלות הסט”א ונעשית בבחי’ מרכבה אליהם לקבל מהם שפע וחיות להשפיע לגופו כנ”ל. וזהו שאמרו רז”ל רשעים בחייהם קרויים מתים כלומר שחייהם נמשכים ממקום המות והטומאה (וכן מ”ש לא המתים יהללו כו’ אינו כלועג לרש ח”ו אלא הכוונה על הרשעים שבחייהם קרויים מתים שמבלבלים אותם במחשבות זרות בעודם ברשעם ואינם חפיצים בתשובה כנודע).

 

ואף מי שלא עבר על עון כרת וגם לא על עון מיתה בידי שמים שהוא הוצאת ז”ל וכה”ג אלא שאר עבירות קלות. אעפ”כ מאחר שהן פוגמים בנשמה ונפש האלקית וכמשל פגימת ופסיקת חבלים דקים כנ”ל. הרי בריבוי החטאים יכול להיות פגם כמו בלאו אחד שיש בו כרת או מיתה. ואפי’ בכפילת חטא אחד פעמים רבות מאד. כמו שהמשיל הנביא החטאים לענן המאפיל אור השמש כמ”ש מחיתי כעב פשעיך הם עבירות חמורות [המבדילים] בין פנימית השפעת שם הוי’ ב”ה לנפש האלקית. כהבדלת ענן עב וחשוך המבדיל בין השמש לארץ ולדרים עליה עד”מ. וכענן חטאתיך הן עבירות קלות שאדם דש בעקביו המבדילים כהבדלת ענן קל וקלוש עד”מ. והנה כמו שבמשל הזה אם משים אדם נגד אור השמש בחלון מחיצות קלות וקלושות לרוב מאד הן מאפילות כמו מחיצה אחת עבה ויותר. וככה ממש הוא בנמשל בכל עונות שאדם דש בעקביו ומכ”ש המפורסמות מדברי רז”ל שהן ממש כע”ז וג”ע וש”ד. כמו העלמת עין מן הצדקה כמ”ש השמר לך פן יהי’ דבר עם לבבך בליעל כו’ ובליעל היא עע”א וכו’. והמספר בגנות חבירו היא לה”ר השקולה כע”ז וג”ע וש”ד וכל הכועס כאלו עע”ז וכן מי שיש בו גסות הרוח. וכהנה רבות בגמרא. ות”ת כנגד כולן כמארז”ל ויתר הקב”ה על ע”ז וכו’. ולכן סידרו בק”ש שעל המטה לקבל עליו ד’ מיתות ב”ד וכו’. מלבד שעפ”י הסוד כל הפוגם באות יו”ד של שם הוי’ כאילו נתחייב סקילה והפוגם באות ה”א כאילו נתחייב שריפה ובאות וי”ו כאילו נתחייב הרג ובאות ה”א אחרונה כאילו נתחייב חנק. והמבטל ק”ש פוגם באות יו”ד ותפילין באות ה”א וציצית באות וי”ו ותפלה באות ה”א וכו’. ומזה יכול המשכיל ללמוד לשאר עונות וחטאי’ וביטול תורה כנגד כולן:

CHAPITRE 8

CHAPITRE 9

CHAPITRE 10

CHAPITRE 11

CHAPITRE 12

Publicités
WhatsApp CONTACTEZ HASSIDOUT.ORG