Etude du 24 Adar
_______________
זאת ועוד אחרת שכח נפש החיונית המתלבש באותיות הדבור בתלמוד תורה או תפלה וכיוצא בהן או מצות מעשיות הרי כל גידולו וחיותו מהדם, שמקליפת נוגה ממש שהן כל אוכלין ומשקין שאכל ושתה, ונעשו דם שהיו תחת ממשלתה, וינקו חיותם ממנה ועתה היא מתהפכת מרע לטוב ונכללת בקדושה, על ידי כח נפש החיונית הגדל ממנה, שנתלבש באותיות אלה או בעשיה זו, אשר הן הן פנימיות רצונו יתברך בלי שום הסתר פנים וחיותן נכלל גם כן באור אין סוף ברוך הוא, שהוא רצונו יתברך ובחיותן נכלל ועולה גם כן כח נפש החיונית ועל ידי זה תעלה גם כן כללות קליפת נוגה, שהיא כללות החיות של עולם הזה הגשמי והחומרי כאשר כל הנשמה ונפש האלקית שבכל ישראל, המתחלקת בפרטות לששים רבוא, תקיים כל נפש פרטית כל תרי׳׳ג מצות התורה שס״ה לא תעשה, להפריד שס׳׳ה גידים של דם נפש החיונית שבגוף שלא יינקו ויקבלו חיות בעבירה זו מאת שלש קליפות הטמאות לגמרי, שמהן נשפעים שס׳׳ה לא תעשה דאורייתא, וענפיהן שהן מדרבנן ושוב לא תוכל נפש החיונית לעלות אל ה׳, אם נטמאה בטומאת השלש קליפות הטמאות שאין להן עליה לעולם, כי אם ביטול והעברה לגמרי כמו שכתוב: ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ורמ״ח מצות עשה, להמשיך אור אין סוף ברוך הוא למטה להעלות לו ולקשר ולייחד בו כללות הנפש החיונית שברמ״ח אברי הגוף ביחוד גמור, להיות לאחדים ממש כמו שעלה ברצונו יתברך להיות לו דירה בתחתונים, והם לו למרכבה כמו האבות
La pratique des mitsvot et l’étude de la Torah présentent cette qualité-là, à savoir de permettre l’élévation de la force de l’âme vitale qui y est employée, et encore une autre.
[A savoir] que la force de l’âme vitale qui s’habille dans les lettres de la parole dans l’étude de la Torah ou la prière et ce qui est semblable, ou la force qui s’habille dans l’accomplissement des mitsvot pratiques,toute sa croissance et vitalité provient du sang, qui relève de la klipat noga véritablement :
ce sont tous les aliments et boissons que [l’homme] a consommés et bus, et qui sont devenus du sang,
lesquels étaient sous la domination [de la klipat noga] et ont puisé d’elle leur vitalité.
Et maintenant qu’il étudie la Torah, prie ou accomplit un acte de mitsva, [la klipat noga] est transformée de mal en bien et absorbée dans la sainteté,
au moyen de la force de l’âme vitale, qui se développe à partir d’elle (à partir des aliments et boissons qui dérivent de la klipat noga) [et] qui s’est revêtue de ces lettres de la Torah et de la prière ou de cet acte de mitsva, lesquels constituent l’aspect intérieur de Sa Volonté, béni soit-Il, sans aucune dissimulation ;
la vitalité (dans l’action des mitsvot) est aussi absorbée dans la lumière du Ein Sof, qui est Sa Volonté, béni soit-Il,
et dans leur vitalité est absorbée et s’élève également la force de l’âme vitale.
Et, par ce biais, la vitalité des aliments et boissons consommés, dont résulte la force agissante de l’âme vitale.
Et par cela, s’élèvera l’ensemble de la klipat noga, qui constitue la vitalité générale de ce monde matériel et grossier. Quand connaîtra-t-elle cette élévation ?
Quand toute la Néchama et l’âme divine de tout Israël, qui se partage individuellement en 600 000,
Ce qui correspond au nombre d’âmes d’Israël dans leur généralité, ces âmes individuelles se subdivisant à leur tour en de nombreuses âmes ou étincelles de celles-ci, ainsi qu’il sera expliqué plus loin.
chaque âme individuelle accomplira toutes les 613 mitsvot de la Torah.
C’est-à-dire d’une part que chaque âme se gardera de transgresser les 365 interdits, [afin de] séparer les 365 vaisseaux sanguins de l’âme animale dans le corps,
de sorte qu’ils ne puisent pas et ne reçoivent pas de vitalité par une telle transgression de l’une des trois klipot complètement impures desquelles sont nourris les 365 interdits de la Torah et leurs dérivés qui sont [interdits] par les Sages,
Comme expliqué au Chapitre sept, les choses frappées d’interdit par ordre rabbinique relèvent aussi des trois klipot complètement impures. Ainsi, par la transgression d’un interdit, le vaisseau sanguin correspondant serait conduit à recevoir sa vitalité de ces klipot,
et dès lors, l’âme vitale ne pourrait plus s’élever vers D.ieu, si elle est devenue impure par l’impureté des trois klipot complètement impures,
lesquelles n’ont jamais d’élévation possible, et seront seulement annulées et chassées totalement,
ainsi qu’il est dit : « et Je ferai disparaître l’esprit d’impureté de la terre. »
Dès lors que les objets nourris par les trois klipot complètement impures ne peuvent accéder à la sainteté, la transgression de l’un des 365 interdits ou de leurs dérivés rendrait impossible l’élévation de l’aspect particulier de l’âme vitale employé dans l’acte interdit. L’observance de ces 365 interdits est donc indispensable à l’élévation de l’âme vitale dans son ensemble.
Et d’autre part, chaque âme individuelle accomplira les 248 commandements positifs, pour attirer la lumière du Ein Sof ici-bas,
élever vers Lui, attacher et unir à Lui l’ensemble de l’âme vitale, qui est dans les 248 membres du corps, dans une parfaite unité, de sorte qu’ils ne fassent qu’un avec Lui, vraiment,
comme il apparu dans Sa volonté d’avoir pour Lui une demeure dans les [royaumes] inférieurs,
et eux (les membres du corps avec la vitalité de l’âme vitale investie en eux) deviennent pour Lui un char, comme ce fut le cas pour les Patriarches. Leurs membres étaient tous soumis et unis à la Volonté divine ; par le biais des mitsvot, il peut en être ainsi pour chaque juif.
Etude du 23 Adar
_______________
פרק ל״ז והנה תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים, שהוא גילוי אור אין סוף ברוך הוא בעולם הזה הגשמי תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות כי הגורם שכר המצוה היא המצוה בעצמה כי בעשייתה ממשיך האדם גילוי אור אין סוף ברוך הוא מלמעלה למטה להתלבש בגשמיות עולם הזה, בדבר שהיה תחלה תחת ממשלת קליפת נוגה, ומקבל חיותה ממנה שהם כל הדברים הטהורים ומותרים שנעשית בהם המצוה מעשיית כגון קלף התפילין ומזוזה וספר תורה וכמאמר רז״ל: לא הוכשר למלאכת שמים אלא טהורים ומותרים בפיך וכן אתרוג שאינו ערלה ומעות הצדקה שאינן גזל, וכיוצא בהם
הגהה
שהערלה היא משלש קליפות הטמאות לגמרי שאין להם עליה לעולם, כמו שכתוב בעץ חיים וכן כל מצוה הבאה בעבירה, חס ושלום
סוף הגהה
ועכשיו שמקיים בהם מצות ה׳ ורצונו הרי החיות שבהם עולה ומתבטל ונכלל באור אין סוף ברוך הוא, שהוא רצונו יתברך המלובש בהם מאחר שאין שם בחינת הסתר פנים כלל, להסתיר אורו יתברך וכן כח נפש החיונית הבהמית שבאברי גוף האדם המקיים המצוה, הוא מתלבש גם כן בעשיה זו ועולה מהקליפה, ונכלל בקדושת המצוה שהיא רצונו יתברך, ובטל באור אין סוף ברוך הוא וגם במצות תלמוד תורה וקריאת שמע ותפלה וכיוצא בהן אף שאינן בעשיה גשמית ממש שתחת ממשלת קליפת נוגה מכל מקום הא קיימא לן דהרהור לאו כדבור דמי, ואינו יוצא ידי חובתו עד שיוציא בשפתיו וקיימא לן דעקימת שפתיו הוי מעשה כי אי אפשר לנפש האלקית לבטא בשפתיים ופה ולשון ושיניים הגשמיים, כי אם על ידי נפש החיונית הבהמית, המלובשת באברי הגוף ממש מה שמדבר בכח גדול יותר, הוא מכניס ומלביש יותר כחות מנפש החיונית בדבורים אלו וזה שאמר הכתוב: כל עצמותי תאמרנה וגו׳ וזה שאמרו רז״ל: אם ערוכה בכל רמ״ח אברים שלך משתמרת, ואם לאו אינה משתמרת כי השכחה היא מקליפת הגוף ונפש החיונית הבהמית, שהן מקליפת נוגה הנכללת לפעמים בקדושה והיינו כשמתיש כחן, ומכניס כל כחן בקדושת התורה או התפלה
Dans le précédent chapitre, Rabbi Chnéour Zalman a précisé le sens du Midrach selon lequel D.ieu désira avoir pour lui une demeure « dans les [mondes] inférieurs ». Cette expression renvoie précisément à notre monde matériel, qualifié d’inférieur au regard de l’occultation du Divin. Mais c’est sur ce monde, enseigne le Midrach, que porte le désir divin parce que l’obscurité « double et redoublée » qui y règne doit être transformée en lumière. Car D.ieu a voulu avoir avoir satisfaction de pareille transformation par laquelle Sa lumière se trouve révélée ici-bas plus encore que dans les mondes supérieurs, dépouillée de tout « vêtement ».
Cet achèvement caractérise les temps messianiques ; alors s’accomplira le dessein de la Création, celui du dévoilement de la Divinité, qui sera perçu jusque dans la matière, même par les nations du monde.
Or, l’aboutissement de cette perfection des temps messianiques et de la résurrection des morts, qui consiste en la révélation de la lumière du Ein Sof dans ce monde matériel,
dépend de nos actions et de notre travail (dans le service de D.ieu) durant tout le temps de l’exil.
A la différence de la révélation du Sinaï, initiée par D.ieu, la révélation messianique est le résultat d’un travail engagé ici-bas.
Car ce qui cause (c’est-à-dire qui façonne) la récompense de la mitsva est la mitsva elle-même.
La récompense de la mitsva consiste en fait dans la révélation divine suscitée par cette mitsva. Le Rabbi note ici la différence qui sépare cette récompense du salaire que paye un propriétaire terrien à celui qui laboure et ensemence son champ : la somme d’argent qui réprésente le salaire n’est pas façonnée par le travail du laboureur. En revanche, la mitsva crée sa propre rétribution.
Car en accomplissant [la mitsva], l’homme attire une révélation de la lumière du Ein Sof, béni soit-Il, de haut en bas,
s’habillant dans la matérialité de ce monde, dans une chose qui était initialement sous la domination de la klipat noga et qui recevait sa vitalité d’elle,
ce que sont toutes les choses pures et permises avec lesquelles la mitsva pratique a été accomplie.
Rabbi Chnéour Zalman cite maintenant des exemples de « choses pures et permises avec lesquelles une mitsva pratique a été accomplie ». Le Rabbi fait remarquer que les exemples choisis correspondent aux règnes minéral, végétal et animal.
Par exemple, le parchemin des téfiline, mézouza, et Séfer Torah,
Le parchemin reçoit sa vitalité de la klipat noga ; devenu l’objet d’une mitsva, il est ainsi pénétré de la lumière du Ein Sof appelée par la mitsva. Un tel objet doit être pur et autorisé,
comme le disent nos Sages : « Ne sont appropriées pour le travail du Ciel c’est-à-dire pour servir d’objet pour une mitsva que [les choses] qui sont pures et permises pour ta bouche (c’est-à-dire permises à la consommation) »,
et de même un étrog qui n’est pas orla (*) ou des pièces pour la tsédaka qui ne proviennent pas du vol, ou ce qui y est semblable à [ces choses]-là c’est-à-dire toute autre chose matérielle servant d’objet pour une mitsva ; pareille chose, qui relevait du domaine de la klipat noga, devient ainsi unie à la Volonté divine.
NOTE
A propos du étrog qui n’est pas orla, Rabbi Chnéour Zalman apporte la précision suivante :
Car la orla est issue des trois klipot complètement impures qui n’ont jamais d’élévation, comme il est écrit dans le Ets ‘Haïm ; l’élévation vers la sainteté est pour elles impossible, et pareillement les choses qui procèdent de ces trois klipot ne peuvent-elles pas être élevées en faisant l’objet d’une mitsva,
et de même pour toute mitsva qui vient par une transgression, à D.ieu ne plaise. L’acte interdit est nourri par ces trois klipot impures, il ne peut donc pas trouver l’élévation par le biais de la mitsva qui en résulte.
En revanche, lorsqu’il vise des choses pures et permises et qu’aucune transgression n’est impliquée par son accomplissement, l’acte de la mitsva apporte l’élévation à ces objets qui appartenaient au domaine de la klipot noga et qui se trouvent à présent unis à la lumière divine.
FIN DE LA NOTE
Et à présent qu’il accomplit avec [de tels objets purs] la mitsva de D.ieu et Sa Volonté,
la vitalité qui est en eux (la vitalité du parchemin, du étrog ou des pièces de monnaie pour la charité) s’élève, s’annule et est incluse dans la lumière du Ein Sof, Bénie soit-Il, c’est-à-dire Sa Volonté qui est habillée en eux,
Comme expliqué dans les précédents chapitres, la mitsva est l’expression de la Volonté divine, la Volonté qu’un juif accomplisse cette mitsva.
dès lors n’y a là aucune « dissimulation de la Face » pour occulter Sa lumière, Béni Soit-Il. La vitalité de cet objet se trouve donc unie avec la Volonté divine, révélée absolument, dans la mitsva.
On a jusque là évoqué l’élévation que la mitsva apporte à l’objet qui sert à son accomplissement (par exemple, l’étrog, le parchemin des téfiline, etc.).
Le Tanya explique maintenant que l’effet de la mitsa ne se limite pas à l’objet même de la mitsva, mais s’étend également à l’énergie, la vitalité du corps employée dans cet acte. L’âme animale, qui donne vie au corps procède également de la klipat noga ; ainsi cette vitalité au service de la mitsva se trouve-t-elle élevée pour se confondre avec la sainteté de la mitsva, la Volonté divine.
Et de même, la force de l’âme vitale animale qui se trouve dans les membres du corps de l’homme qui accomplit la mitsva s’habille elle aussi dans cette action,
et elle s’élève de la klipa et devient absorbée dans la sainteté de la mitsva – qui est Sa Volonté Béni Soit-Il – et annulée dans la lumière du Ein Sof, Béni soit-Il.
Rabbi Chnéour Zalman aborde à présent le cas des mitsvot qui ne consistent pas en un acte physique (mitsvot ma’assiot), mais qui relèvent de la parole, telles la lecture du Chéma, la prière… De telles mitsvot, dit-il, mettent elles aussi en œuvre la vitalité de l’âme animale, laquelle se trouve alors pareillement absorbée dans la sainteté.
Et aussi dans [le cas des] mistvot de l’étude de la Torah, de la lecture du Chéma, de la prière et celles qui sont similaires, la force vitale de l’âme animale se trouve élevée vers la sainteté ;
bien que [ces mitsvot] ne consistent pas en un acte physique véritablement, sous la domination de la klipat noga,
néanmoins, nous avons [pour principe] établi que « la pensée n’est pas assimilée à la parole » et on ne s’acquitte pas de son obligation d’étude de la Torah, de prière, etc. tant que l’on n’a pas prononcé les mots avec les lèvres (l’articulation verbale est donc indispensable à l’accomplissement de la mitsva),
et nous avons [pour principe] établi que « le mouvement de ses lèvres (dans l’articulation des mots) constitue une action ».
Pareille « action » participe elle aussi de l’âme vitale animale qui est sous la domination de la klipat noga, exactement comme l’action physique dont il a été précédemment question, note le Rabbi.
Car il est impossible pour l’âme divine d’articuler avec les lèvres, la bouche, la langue, et les dents matérielles (organes de l’articulation),
si ce n’est par le truchement de l’âme vitale animale qui est habillée dans les membres du corps véritablement.
Comme expliqué au Chapitre trente-Cinq, l’âme divine, spirituelle absolument, ne peut agir directement sur le corps et lui donner l’impulsion d’accomplir l’acte d’une mitsva ; l’âme vitale animale joue le rôle d’intermédiaire entre eux.
Il en va de même pour les mitsvot qui relèvent de la parole : dès lors que celles-ci emploient les organes de l’articulation, le recours à l’âme vitale est inévitable.
Et plus il prononce avec force les mots de la Torah et de la prière, plus il introduit et habille de forces de l’âme vitale dans ces paroles-là. Autant de forces qui procèdent de la klipa et se trouvent ainsi employées pour la sainteté.
Et c’est ce que dit le verset : « Tous mes os vont dire [D.ieu, qui est comme Toi ?] » – le corps tout entier doit donc participer à la louange de D.ieu.
Et c’est ce que nos Sages ont dit : « Si la Torah est dressée dans tous les 248 membres, elle se garde (en mémoire) ; et sinon, elle ne se garde pas (et est oubliée). »
Car l’oubli (de la Torah étudiée) procède de la klipa du corps et de l’âme vitale animale, qui relèvent de la klipat noga laquelle est parfois absorbée dans la sainteté. Quand tel est le cas, l’oubli dont la cause même n’existe plus, est impossible.
Cela, lorsqu’il affaiblit leur force (du corps et de l’âme animale) et introduit toute leur force dans la sainteté de la Torah ou de la prière.
Les Sages parlent ainsi de la Torah « dressée dans les 248 membres » : lorsque la Torah imprègne effectivement tout le corps de celui qui l’étudie, elle est alors conservée dans sa mémoire, car la klipa – source même de l’oubli – se trouve affaiblie.
On a jusqu’à présent parlé de l’élévation de la force, l’énergie de l’âme animale – qui tient de la klipat noga – vers la sainteté lorsqu’elle est mise au service d’une mitsva. Rabbi Chnéour Zalman poursuit ici son raisonnement : ce n’est pas seulement l’énergie de l’âme animale qui se trouve ainsi élevée, mais tous les aliments dont l’âme vitale se nourrit et qui ont été pour elle source de cette énergie : la vitalité de ces aliments – qui tient elle aussi de la klipat noga – se trouve pareillement élevée dans la sainteté de la mitsva.
Ainsi, la vitalité de l’ensemble de ce monde matériel, issue au demeurant de la klipat noga, pourra-t-elle trouver l’élévation à l’époque messianique, grâce à l’observance globale par les âmes d’Israël des 613 mitsvot. Plus précisément, les 365 interdits, correspondant aux 365 vaisseaux sanguins qui ont pour fonction d’empêcher l’effusion du sang, et dont l’objet est pareillement d’empêcher la vitalité divine de se répandre en un lieu inadéquat. Et les 248 commandements positifs, qui correspondent aux 248 membres du corps et qui, à la manière des membres qui sont chacun un moyen d’expression pour une faculté déterminée de l’âme, sont un réceptacle, un moyen d’expression et de révélation pour la Volonté divine.
Etude du 22 Adar
Etude du 22 Adar
וגם כבר היה לעולמים מעין זה, בשעת מתן תורה כדכתיב: אתה הראת לדעת כי ה׳ הוא האלקים, אין עוד מלבדו הראת ממש, בראיה חושיית כדכתיב: וכל העם רואים את הקולות, רואים את הנשמע ופירשו רז״ל: מסתכלים למזרח ושומעין את הדבור יוצא: אנכי כו׳ וכן לארבע רוחות ולמעלה ולמטה וכדפירש בתיקונים, דלית אתר דלא מילל מיניה עמהון כו׳ והיינו מפני גילוי רצונו יתברך בעשרת הדברות שהן כללות התורה, שהיא פנימית רצונו יתברך וחכמתו, ואין שם הסתר פנים כלל כמו שאומרים: כי באור פניך נתת לנו… תורת חיים ולכן היו בטלים במציאות ממש, כמאמר רבותינו ז״ל, שעל כל דיבור פרחה נשמתן כו׳ אלא שהחזירה הקדוש ברוך להן בטל שעתיד להחיות בו את המתים והוא טל תורה שנקרא עוז כמאמר רבותינו ז״ל: כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו כו׳ רק שאחר כך גרם החטא, ונתגשמו הם והעולם, עד עת קץ הימין שאז יזדכך גשמיות הגוף והעולם, ויוכלו לקבל גילוי אור ה׳ שיאיר לישראל על ידי התורה שנקראת עוז ומיתרון ההארה לישראל, יגיה חשך האומות גם כן כדכתיב: והלכו גוים לאורך וגו׳ וכתיב: בית יעקב לכו ונלכה באור ה׳ וכתיב: ונגלה כבוד ה׳, וראו כל בשר יחדיו וגו׳ וכתיב: לבוא בנקרות הצורים ובסעיפי הסלעים מפני פחד ה׳ ומהדר גאונו וגו׳ וכמו שאומרים: והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך וגו׳
Et une telle révélation ne relève pas que du Monde futur ; un avant-goût a déjà eu lieu en ce monde, au moment du don de la Torah,
comme il est écrit : « Tu [D.ieu] T’es montré de sorte que l’on sache que l’Eternel est D.ieu, il n’est rien d’autre que Lui » ;
« Tu t’es montré », vraiment, cette expression doit être comprise dans son sens littéral, ce qui veut dire que D.ieu a été perçu par la vue sensible.
Comme il est écrit : « et tout le peuple voyait les voix » ils voyaient ce qui s’entend ; la révélation Sinaïtique a donc été une expérience sensible,
et nos Sages d’expliquer : ils regardaient à l’Est et entendaient la parole divine émanant et disant : « Je suis [l’Eternel ton D.ieu] »,
et de même lorsqu’ils se tournaient aux quatre points cardinaux, en haut et en bas, ils entendaient cette voix émanant de toutes les directions,
et comme expliqué dans les Tikounei Zohar : « il n’y a pas de lieu d’où D.ieu ne leur a pas parlé ».
Et il en fut ainsi en raison de la révélation de Sa Volonté, Béni Soit-Il, dans les Dix Paroles,
lesquelles sont la généralité de la Torah, qui est elle-même l’aspect profond de la Volonté et de la Sagesse [de D.ieu] et il n’y a, là, aucune « dissimulation de la Face »,
comme l’on dit (dans la liturgie) : « Car avec la lumière de Ta Face, Tu nous as donné une Torah de vie. »
La Torah procède de la « lumière de Ta Face », c’est-à-dire de la dimension profonde du Divin. La révélation Sinaïtique, sensible absolument, fut donc bien la révélation éclatante du Divin.
Et c’est pourquoi ils (les juifs lors de cette révélation) étaient annulés dans leur existence véritablement,
comme l’ont dit nos Sages : « A chaque parole [divine], leur âme pris son envol » ce qui veut dire qu’ils cessèrent d’être ;
c’est seulement que D.ieu leur a restitué [cette âme] au moyen de la rosée par laquelle Il est appelé dans le Futur à faire revivre les morts.
Et c’est la [dimension de] « rosée » de la Torah qui est appelée « puissance », car elle donne la « force » d’appréhender la révélation divine sans se fondre dans celle-ci, comme expliqué plus haut à propos de la récompense des justes dans le Monde futur.
comme le disent nos Sages : « Quiconque fait de la Torah son occupation, la rosée de la Torah le fait vivre. »
Ce pouvoir de donner la vie tient de l’aspect de « rosée » de la Torah ; c’est donc au moyen de cette « rosée » que D.ieu a restitué les âmes (comme pour la résurrection des morts) lors du Don de la Torah afin de permettre aux juifs d’appréhender cette révélation, avant-goût des Temps Messianiques.
C’est seulement que par la suite (après le Don de la Torah), la faute a fait qu’eux et le monde sont devenus grossiers, jusqu’au temps de la « fin des jours » le mot yamine, les jours, signifie également la « droite », allusion à la Droite de D.ieu qui se révèlera.
Car alors, la matérialité du corps et du monde se raffinera et ils pourront recevoir la révélation de la lumière de D.ieu qui brillera pour Israël au moyen de la Torah qui est appelée « puissance ».
Et de la lumière supérieure [qui brillera] pour Israël, l’obscurité des nations sera aussi éclairée,
comme il est écrit : « Et les nations marcheront à ta lumière (celle du peuple d’Israël) »
et il est aussi écrit que les nations diront au peuple juif : « Maison de Jacob, venez et nous marcherons dans la lumière de D.ieu. »
et il est également écrit : « et la gloire de D.ieu se révélera et toute chair (c’est-à-dire l’humanité) ensemble verra [la gloire de D.ieu] »
et il est aussi écrit : « pour aller dans les saillies des rocs et dans les fissures des rochers par crainte de D.ieu et de la splendeur de Sa grandeur »
Ce verset fait référence aux nations qui seront saisies de crainte devant la révélation divine et chercheront refuge ; Israël, quant à lui, se trouvera en parfaite unité avec D.ieu.
Et comme nous disons dans le texte de la liturgie : « Et apparais dans la splendeur de la grandeur de Ta puissance sur tous les habitants du monde, etc. ».
La révélation divine imprégnera le monde dans tous ses aspects, y compris les nations. Ainsi le monde à l’ère messianique atteindra-t-il à sa plénitude et à sa perfection, telles que dans le dessein divin. Etude du 21 Adar
Etude du 21 Adar
פרק ל״ו והנה מודעת זאת מאמר רז״ל שתכלית בריאת עולם הזה הוא שנתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים והנה לא שייך לפניו יתברך בחינת מעלה ומטה, כי הוא יתברך ממלא כל עלמין בשוה אלא ביאור הענין כי קודם שנברא העולם היה הוא לבדו יתברך יחיד ומיוחד, וממלא כל כל המקום הזה שברא בו העולם וגם עתה כן הוא לפניו יתברך רק שהשינוי הוא אל המקבלים חיותו ואורו יתברך שמקבלים על ידי לבושים רבים המכסים ומסתירים אורו יתברך כדכתיב, כי לא יראני האדם וחי וכדפירשו רבותינו ז״ל, שאפילו מלאכים הנקראים חיות אין רואין כו׳ וזהו ענין השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה על ידי ריבוי הלבושים המסתירים האור והחיות שממנו יתברך עד שנברא עולם הזה הגשמי והחומרי ממש והוא התחתון במדרגה, שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו יתברך, וחושך כפול ומכופל עד שהוא מלא קליפות וסטרא אחרא שהן נגד ה׳ ממש, לומר אני ואפסי עוד והנה תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה אינו בשביל עולמות העליונים הואיל ולהם ירידה מאור פניו יתברך אלא התכלית הוא עולם הזה התחתון שכך עלה ברצונו יתברך, להיות נחת רוח לפניו יתברך כד אתכפיא סטרא אחרא ואתהפך חשוכא לנהורא שיאיר אור ה׳ אין סוף ברוך הוא במקום החשך והסטרא אחרא של כל עולם הזה כולו ביתר שאת ויתר עז, ויתרון אור מן החשך, מהארתו בעולמות עליונים שמאיר שם על ידי לבושים והסתר פנים, המסתירים ומעלימים אור אין סוף ברוך הוא שלא יבטלו במציאות ולזה נתן הקדוש ברוך הוא לישראל את התורה, שנקראת עוז וכח וכמאמר רבותינו ז״ל, שהקדוש ברוך הוא נותן כח בצדיקים לקבל שכרם לעתיד לבא שלא יתבטלו במציאות ממש באור ה׳ הנגלה לעתיד בלי שום לבוש כדכתיב: ולא יכנף עוד מוריך [פירוש: שלא יתכסה ממך בכנף ולבוש], והיו עיניך רואות את מוריך וכתיב: כי עין בעין יראו וגו׳ וכתיב: לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וגו׳, כי ה׳ יהיה לך לאור עולם וגו׳ ונודע שימות המשיח, ובפרט כשיחיו המתים הם תכלית ושלימות בריאת עולם הזה, שלכך נברא מתחילתו
וקבלת שכר עיקרו באלף השביעי, כמו שכתוב בלקוטי תורה מהאר״י ז״ל
Etude du 20 Adar
Etude du 20 Adar
20 Adar 5781- Likoutei Amarim – Chapitre 35 _______________
ואף שמהותה ועצמותה של נפש הבהמית שבלבו, שהן מדותיה הרעות, עדיין לא נכללו בקדושה מכל מקום מאחר דאתכפין לקדושה ובעל כרחן עונין אמן ומסכימין ומתרצין לעשיית המצוה על ידי התגברות נפשו האלהית שבמוח ששליט על הלב והן בשעה זו בבחי׳ גלות ושינה כנזכר לעיל ולכך אין זו מניעה מהשראת השכינה על גוף האדם בשעה זו דהיינו שכח נפש החיונית המלובש בעשיית המצוה הוא נכלל ממש באור ה׳ ומיוחד בו ביחוד גמור ועל ידי זה ממשיך הארה לכללות נפש החיונית שבכל הגוף וגם על הגוף הגשמי בבחינת מקיף מלמעלה מראשו ועד רגליו וזה שנאמר ושכינתא שריא על רישיה על דייקא וכן אכל בי עשרה שכינתא שריא והנה כל בחינת המשכת אור השכינה שהיא בחינת גילוי אור אין סוף ברוך הוא אינו נקרא שינוי חס ושלום בו יתברך ולא ריבוי כדאיתא בסנהדרין דאמר ליה ההוא מינא לרבן גמליאל אמריתו כל בי עשרה שכינתא שריא כמה שכינתא אית לכו והשיב לו משל מאור השמש הנכנס בחלונות רבים כו׳ והמשכיל יבין:
Etude du 19 Adar
Etude du 19 Adar
והנה כשהאדם עוסק בתורה אזי נשמתו שהיא נפשו האלהית עם שני לבושיה הפנימים לבדם שהם כח הדבור ומחשבה נכללות באור ה׳ אין סוף ברוך הוא ומיוחדות בו ביחוד גמור והיא השראת השכינה על נפשו האלהית כמאמר רז״ל שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה עמו אך כדי להמשיך אור והארת השכינה גם על גופו ונפשו הבהמית שהיא החיונית המלובשת בגופו ממש צריך לקיים מצות מעשיות הנעשים על ידי הגוף ממש שאז כח הגוף ממש שבעשיה זו נכלל באור ה׳ ורצונו ומיוחד בו ביחוד גמור והוא לבוש השלישי של נפש האלהית ואזי גם כח נפש החיונית שבגופו ממש שמקליפת נוגה נתהפך מרע לטוב ונכלל ממש בקדושה כנפש האלהית ממש מאחר שהוא הוא הפועל ועושה מעשה המצוה שבלעדו לא היתה נפש האלהית פועלת בגוף כלל כי היא רוחניית והגוף גשמי וחומרי והממוצע ביניהם היא נפש החיונית הבהמית המלובשת בדם האדם שבלבו וכל הגוף
Etude du 18 Adar
Etude du 18 Adar
והנה ענין השראת השכינה הוא גילוי אלהותו יתברך ואור אין סוף ברוך הוא באיזה דבר והיינו לומר שאותו דבר נכלל באור ה׳ ובטל לו במציאות לגמרי שאז הוא ששורה ומתגלה בו ה׳ אחד אבל כל מה שלא בטל אליו במציאות לגמרי אין אור ה׳ שורה ומתגלה בו באמתואף צדיק גמור שמתדבק בו באהבה רבה הרי לית מחשבה תפיסא ביה כלל כי אמיתת ה׳ אלקים אמת הוא יחודו ואחדותו שהוא לבדו הוא ואפס בלעדו ממש ואם כן זה האוהב שהוא יש ולא אפס לית מחשבה דיליה תפיסא ביה כלל ואין אור ה׳ שורה ומתגלה בו אלא ע״י קיום המצות שהן רצונו וחכמתו ית׳ ממש בלי שום הסתר פנים
[וכאשר שמעתי ממורי עליו השלום פירוש וטעם למה שנאמר בעץ חיים שאור אין סוף ברוך הוא אינו מתייחד אפילו בעולם האצילות אלא על ידי התלבשותו תחלה בספירת חכמה והיינו משום שאין סוף ברוך הוא הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו וזו היא מדרגת החכמה וכו׳]
Etude du 17 Adar
Etude du 17 Adar
והנה ביאור משל זה שהמשיל אור השכינה לאור הנר שאינו מאיר ונאחז בפתילה בלי שמן וכך אין השכינה שורה על גוף האדם שנמשל לפתילה אלא על ידי מעשים טובים דווקא ולא די לו בנשמתו שהיא חלק אלוה ממעל להיות היא כשמן לפתילה מבואר ומובן לכל משכיל כי הנה נשמת האדם אפילו הוא צדיק גמור עובד ה׳ ביראה ואהבה בתענוגים אעפ״כ אינה בטילה במציאות לגמרי ליבטל וליכלל באור ה׳ ממש להיות לאחדים ומיוחדים ביחוד גמור רק הוא דבר בפני עצמו ירא ה׳ ואוהבו מה שאין כן המצות ומעשים טובים שהן רצונו ית׳ ורצונו ית׳ הוא מקור החיים לכל העולמות והברואים שיורד אליהם על ידי צמצומים רבים והסתר פנים של רצון העליון ב״ה וירידת המדרגות עד שיוכלו להתהוות ולהבראות יש מאין ודבר נפרד בפני עצמו ולא יבטלו במציאות כנזכר לעיל מה שאין כן המצות שהן פנימית רצונו יתברך ואין שם הסתר פנים כלל אין החיות שבהם דבר נפרד בפני עצמו כלל אלא הוא מיוחד ונכלל ברצונו יתברך והיו לאחדים ממש ביחוד גמור
Etude du 16 Adar
Etude du 16 Adar
פרק ל״ה והנה לתוספת ביאור תיבת לעשותו וגם להבין מעט מזעיר תכלית בריאת הבינונים וירידת נשמותיהם לעולם הזה להתלבש בנפש הבהמית שמהקליפה וסטרא אחרא מאחר שלא יוכלו לשלחה כל ימיהם ולדחותה ממקומה מחלל השמאלי שבלב שלא יעלו ממנה הרהורים אל המוח כי מהותה ועצמותה של נפש הבהמית שמהקליפה היא בתקפה ובגבורתה אצלם כתולדתה רק שלבושיה אינם מתלבשים בגופם כנזכר לעיל ואם כן למה זה ירדו נשמותיהם לעולם הזה ליגע לריק חס ושלום להלחם כל ימיהם עם היצר ולא יכלו לו ותהי זאת נחמתם לנחמם בכפליים לתושיה ולשמח לבם בה׳ השוכן אתם בתוך תורתם ועבודתם והוא בהקדים לשון הינוקא [בזהר פרשת בלק] על פסוק החכם עיניו בראשו וכי באן אתר עינוי דבר נש כו׳ אלא קרא הכי הוא ודאי דתנן לא יהך בר נש בגילוי׳ דרישא ארבע אמות מאי טעמא דשכינתא שריא על רישיה וכל חכם עינוהי ומילוי ברישיה אינון בההוא דשריא וקיימא על רישיה וכד עינוי תמן לנדע דההוא נהורא דאדליק על רישיה אצטריך למשחא בגין דגופא דבר נש איהו פתילה ונהורא אדליק לעילא ושלמה מלכא צוח ואמר ושמן על ראשך אל יחסר דהא נהורא דבראשו אצטריך למשחא ואינון עובדאן טבאן ועל דא החכם עיניו בראשו עד כאן לשונו
Etude du 15 Adar
Etude du 15 Adar
ואם ירחיב ה׳ לו עוד, אזי: טהור ידים יוסיף אומץ, ומחשבה טובה כו׳ וגם שאר היום כולו שעוסק במשא ומתן, יהיה מכון לשבתו יתברך בנתינת צדקה שיתן מיגיעו שהיא ממדותיו של הקב״ה: מה הוא רחום וכו׳, וכמו שכתוב בתיקונים: חסד דרועא ימינא ואף שאינו נותן אלא חומש הרי החומש מעלה עמו כל הארבע ידות לה׳ להיות מכון לשבתו יתברך כנודע מאמר רז״ל, שמצות צדקה שקולה כנגד כל הקרבנות ובקרבנות, היה כל החי עולה לה׳ על ידי בהמה אחת, וכל הצומח על ידי עשרון סלת אחד בלול בשמן כו׳ ומלבד זה, הרי בשעת התורה והתפלה עולה לה׳ כל מה שאכל ושתה ונהנה מארבע הידות לבריאות גופו, כמו שכתוב לקמן והנה בכל פרטי מיני שמחות הנפש הנ״ל, אין מהן מניעה להיות נבזה בעיניו נמאס ולב נשבר ורוח נמוכה בשעת השמחה ממש כי היותו נבזה בעיניו וכו׳, הוא מצד הגוף ונפש הבהמית והיותו בשמחה הוא מצד נפש האלקית וניצוץ אלקות המלובש בה להחיותה, כנזכר לעיל [בפרק ל״א] וכהאי גוונא איתא בזהר: בכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא, וחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא
Etude du 14 Adar
Etude du 14 Adar
פרק ל״ד והנה מודעת זאת שהאבות הן הן המרכבה שכל ימיהם לעולם לא הפסיקו אפילו שעה אחת מלקשר דעתם ונשמתם לרבון העולמים בביטול הנ״ל ליחודו יתברך ואחריהם כל הנביאים, כל אחד לפי מדרגת נשמתו והשגתו ומדרגת משה רבנו עליו השלום היא העולה על כולנה, שאמרו עליו: שכינה מדברת מתוך גרונו של משה ומעין זה זכו ישראל במעמד הר סיני רק שלא יכלו לסבול, כמאמר רז״ל: שעל כל דיבור פרחה נשמתן כו׳, שהוא ענין ביטול במציאות הנ״ל לכן מיד אמר להם לעשות לו משכן ובו קדשי הקדשים להשראת שכינתו, שהוא גילוי יחודו יתברך, כמו שכתוב לקמן ומשחרב בית המקדש אין להקב״ה בעולמו משכן ומכון לשבתו, הוא יחודו יתברך, אלא ארבע אמות של הלכה שהוא רצונו יתברך וחכמתו, המלובשים בהלכות הערוכות לפנינו ולכן אחר שיעמיק האדם מחשבתו בענין ביטול הנ״ל כפי יכלתו, זאת ישיב אל לבו כי מהיות קטן שכלי ושרש נשמתי מהכיל להיות מרכבה ומשכן ליחודו יתברך באמת לאמיתו מאחר דלית מחשבה דילי תפיסא ומשגת בו יתברך כלל וכלל שום השגה בעולם ולא שמץ מנהו מהשגת האבות והנביאים אי לזאת אעשה לו משכן ומכון לשבתו, הוא העסק בתלמוד תורה כפי הפנאי שלי בקביעות עתים ביום ובלילה כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה וכמאמר רז״ל: אפילו פרק אחד שחרית כו׳ ובזה ישמח לבו ויגיל, ויתן הודאה על חלקו בשמחה ובטוב לבב על שזכה להיות אושפזיכן לגבורה פעמים בכל יום כפי העת והפנאי שלו, כמסת ידו אשר הרחיב ה׳ לו
Etude du 13 Adar
Etude du 13 Adar
עוד זאת ישמח בכפליים בשמחת ה׳ וגודל נחת רוח לפניו יתברך באמונה זו דאתכפיא סטרא אחרא ממש, ואתהפך חשוכא לנהורא שהוא חשך הקליפות שבעולם הזה החומרי, המחשיכים ומכסים על אורו יתברך עד עת קץ, כמו שכתוב: קץ שם לחשך [דהיינו קץ הימין, שיעביר רוח הטומאה מן הארץ, ונגלה כבוד ה׳, וראו כל בשר יחדיו, וכמו שכתוב לקמן] ובפרט בחוץ לארץ, שאויר ארץ העמים טמא, ומלא קליפות וסטרא אחרא ואין שמחה לפניו יתברך כאורה ושמחה ביתרון האור הבא מן החשך דייקא וזהו שכתוב: ישמח ישראל בעושיו פירוש: שכל מי שהוא מזרע ישראל יש לו לשמוח בשמחת ה׳ אשר שש ושמח בדירתו בתחתונים, שהם בחינת עשיה גשמיית ממש וזה שכתוב: בעושיו, לשון רבים שהוא עולם הזה הגשמי, המלא קליפות וסטרא אחרא, שנקרא רשות הרבים וטורי דפרודא ואתהפכן לנהורא, ונעשים רשות היחיד ליחודו יתברך, באמונה זו
Etude du 12 Adar
Etude du 12 Adar
ועל זה תיקנו ליתן שבח והודיה לשמו יתברך בכל בקר, ולומר אשרינו מה טוב חלקנו וכו׳ ומה יפה ירושתנו כלומר: כמו שהאדם שש ושמח בירושה שנפלה לו, הון עתק שלא עמל בו כן ויותר מכן לאין קץ יש לנו לשמוח על ירושתנו שהנחילונו אבותינו הוא יחוד ה׳ האמיתי, אשר אפילו בארץ מתחת אין עוד מלבדו, וזו היא דירתו בתחתונים וזהו שאמרו רז״ל: תרי״ג מצות ניתנו לישראל, בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר: וצדיק באמונתו יחיה כלומר: כאלו אינם רק מצוה אחת, היא האמונה לבדה, כי על ידי האמונה לבדה יבא לקיום כל התרי״ג מצות דהיינו, כשיהיה לבו שש ושמח באמונתו ביחוד ה׳ בתכלית השמחה, כאילו לא היתה עליו רק מצוה זו לבדה, והיא לבדה תכלית בריאתו ובריאת כל העולמות הרי בכח וחיות נפשו בשמחה רבה זו תתעלה נפשו למעלה מעלה על כל המונעים קיום כל התרי״ג מצות, מבית ומחוץ וזהו שאמר: באמונתו יחיה, יחיה דייקא, כתחיית המתים דרך משל, כך תחיה נפשו בשמחה רבה זו והיא שמחה כפולה ומכופלת, כי מלבד שמחת הנפש המשכלת בקרבת ה׳, ודירתו אתו עמו
Etude du 11 Adar
Etude du 11 Adar
פרק ל״ג עוד זאת תהיה שמחת הנפש האמיתית, ובפרט כשרואה בנפשו בעתים מזומנים שצריך לזככה ולהאירה בשמחת לבב אזי יעמיק מחשבתו ויצייר בשכלו ובינתו ענין יחודו יתברך האמיתי איך הוא ממלא כל עלמין עליונים ותחתונים ואפילו מלא כל הארץ הלזו הוא כבודו יתברך וכולא קמיה כלא חשיב ממש והוא לבדו הוא בעליונים ותחתונים ממש כמו שהיה לבדו קודם ששת ימי בראשית, וגם במקום הזה שנברא בו עולם הזה, השמים והארץ וכל צבאם, היה הוא לבדו ממלא המקום הזה וגם עתה כן הוא לבדו בלי שום שינוי כלל, מפני שכל הנבראים בטלים אצלו במציאות ממש כביטול אותיות הדבור והמחשבה במקורן ושרשן, הוא מהות הנפש ועצמותה, שהן עשר בחינותיה, חכמה בינה ודעת וכו׳ שאין בהם בחינת אותיות עדיין קודם שמתלבשות בלבוש המחשבה [כמו שנתבאר בפרק כ׳ וכ״א באריכות, עיין שם] וכמו שכתוב גם כן במקום אחר משל גשמי לזה, מענין ביטול זיו ואור השמש במקורו, הוא גוף כדור השמש שברקיע שגם שם מאיר ומתפשט ודאי זיוו ואורו, וביתר שאת מהתפשטותו והארתו בחלל העולם, אלא ששם הוא בטל במציאות במקורו, וכאילו אינו במציאות כלל וככה ממש דרך משל הוא ביטול העולם ומלואו במציאות לגבי מקורו, שהוא אור אין סוף ברוך הוא, וכמו שכתוב שם באריכות והנה כשיעמיק בזה הרבה, ישמח לבו ותגל נפשו אף גילת ורנן בכל לב ונפש ומאד באמונה זו כי רבה היא כי היא קרבת אלקים ממש וזה כל האדם ותכלית בריאתו ובריאת כל העולמות עליונים ותחתונים להיות לו דירה זו בתחתונים, כמו שכתוב לקמן באריכות והנה כמה גדולה שמחת הדיוט ושפל אנשים בהתקרבותו למלך בשר ודם המתאכסן ודר אתו עמו בביתו וקל וחומר לאין קץ, לקרבת ודירת מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא וכדכתיב: כי מי הוא זה אשר ערב לבו לגשת אלי, נאם ה׳
Etude du 10 Adar
Etude du 10 Adar
ומה שכתוב בגמרא שמי שרואה בחבירו שחטא, מצוה לשנאותו, וגם לומר לרבו שישנאהו היינו בחבירו בתורה ומצות וכבר קיים בו מצות הוכח תוכיח את עמיתך, עם שאתך בתורה ובמצות, ואף על פי כן לא שב מחטאו, כמו שכתוב בספר חרדים אבל מי שאינו חבירו, ואינו מקורב אצלו הנה על זה אמר הלל הזקן: הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום וכו׳, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה לומר שאף הרחוקים מתורת ה׳ ועבודתו, ולכן נקראים בשם בריות בעלמא, צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה׳ והן לא, לא הפסיד שכר מצות אהבת ריעים וגם המקורבים אליו, והוכיחם ולא שבו מעונותיהם, שמצוה לשנאותם, מצוה לאהבם גם כן ושתיהן הן אמת: שנאה מצד הרע שבהם, ואהבה מצד בחינת הטוב שגנוז שבהם, שהוא ניצוץ אלקות שבתוכם, המחיה נפשם האלקית וגם לעורר רחמים בלבו עליה, כי היא בבחינת גלות בתוך הרע מסטרא אחרא הגובר עליה ברשעים והרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה, כנודע ממה שכתוב: ליעקב אשר פדה את אברהם [ולא אמר דוד המלך עליו השלום: תכלית שנאה שנאתים וגו׳, אלא על המינים והאפיקורסים שאין להם חלק באלקי ישראל כדאיתא בגמרא, ריש פרק ט״ז דשבת].
Etude du 9 Adar
Etude du 9 Adar
פרק ל״ב והנה על ידי קיום הדברים הנ״ל, להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו, רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה הרי זו דרך ישרה וקלה לבא לידי קיום מצות ואהבת לרעך כמוך, לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן כי מאחר שגופו נמאס ומתועב אצלו, והנפש והרוח, מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלקים חיים בשגם שכולן מתאימות, ואב אחד לכולנה ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה׳ אחד רק שהגופים מחולקים ולכן העושים גופם עיקר ונפשם טפלה אי אפשר להיות אהבה ואחוה אמיתית ביניהם אלא התלויה בדבר לבדה וזהו שאמר הלל הזקן על קיום מצוה זו: זהו כל התורה כולה, ואידך פירושא הוא וכו׳ כי יסוד ושורש כל התורה הוא להגביה ולהעלות הנפש על הגוף מעלה מעלה עד עיקרא ושרשא דכל עלמין וגם להמשיך אור אין סוף ברוך הוא בכנסת ישראל, כמו שכתוב לקמן, דהיינו, במקור נשמות כל ישראל, למהוי אחד באחד דוקא ולא כשיש פירוד חס ושלום בנשמות, דקודשא בריך הוא לא שריא באתר פגים וכמו שכתוב: ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך, וכמו שכתוב במקום אחר באריכות
Etude du 8 Adar
Etude du 8 Adar
ולהיות בחינת תשובה זו ביתר שאת ויתר עז מעומקא דלבא, וגם שמחת הנפש תהיה בתוספת אורה ושמחה כאשר ישיב אל לבו דעת ותבונה לנחמו מעצבונו ויגונו, לאמר כנזכר לעיל הן אמת כו׳, אך אני לא עשיתי את עצמי ולמה עשה ה׳ כזאת, להוריד חלק מאורו יתברך, הממלא וסובב כל עלמין, וכולא קמיה כלא חשיב, והלבישו במשכא דחויא וטפה סרוחה אין זה כי אם ירידה זו היא צורך עליה להעלות לה׳ כל נפש החיונית הבהמית שמקליפת נוגה, וכל לבושיה, הן בחינות מחשבה דבור ומעשה שלה על ידי התלבשותן במעשה דבור ומחשבת התורה [וכמו שכתוב לקמן ענין העלאה זו באריכות, איך שהיא תכלית בריאת העולם] ואם כן איפוא זאת אעשה, וזאת תהיה כל מגמתי כל ימי חלדי לכל בהן חיי רוחי ונפשי, וכמו שכתוב: אליך ה׳ נפשי אשא דהיינו, לקשר מחשבתי ודבורי במחשבתו ודבורו יתברך, והן הן גופי הלכות הערוכות לפנינו, וכן מעשה במעשה המצות שלכן נקראת התורה משיבת נפש, פירוש, למקורה ושרשה ועל זה נאמר: פקודי ה׳ ישרים משמחי לב
Etude du 7 Adar
Etude du 7 Adar
וזאת תהיה עבודתו כל ימיו בשמחה רבה, היא שמחת הנפש בצאתה מהגוף המתועב, ושבה אל בית אביה כנעוריה בשעת התורה והעבודה וכמאמר רז״ל: להיות כל ימיו בתשובה ואין לך שמחה גדולה כצאת מהגלות והשביה, כמשל בן מלך שהיה בשביה וטוחן בבית האסורים ומנוול באשפה ויצא לחפשי אל בית אביו המלך ואף שהגוף עומד בשיקוצו ותיעובו, וכמו שכתוב בזהר, דנקרא משכא דחויא כי מהותה ועצמותה של הנפש הבהמית לא נהפך לטוב, ליכלל בקדושה מכל מקום תיקר נפשו בעיניו לשמוח בשמחתה יותר מהגוף הנבזה,שלא לערבב ולבלבל שמחת הנפש בעצבון הגוף, והנה בחינה זו היא בחינת יציאת מצרים, שנאמר בה: כי ברח העם דלכאורה הוא תמוה למה היתה כזאת, וכי אילו אמרו לפרעה לשלחם חפשי לעולם, לא היה מוכרח לשלחם אלא מפני שהרע שבנפשות ישראל עדיין היה בתקפו בחלל השמאלי כי לא פסקה זוהמתם עד מתן תורה רק מגמתם וחפצם היתה לצאת נפשם האלקית מגלות הסטרא אחרא, היא טומאת מצרים, ולדבקה בו יתברך וכדכתיב: ה׳ עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה וגו׳, משגבי ומנוסי וגו׳, והוא מנוס לי וגו׳, ולכן לעתיד, כשיעביר ה׳ רוח הטומאה מן הארץ, כתיב: ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה׳ וגו׳
Etude du 6 Adar
Etude du 6 Adar
ואחר כך יבא לידי שמחה אמיתית, דהיינו, שזאת ישיב אל לבו לנחמו בכפליים אחר הדברים והאמת האלה הנ״ל לאמר ללבו: אמת הוא כן בלי ספק שאני רחוק מאד מה׳ בתכלית, ומשוקץ ומתועב כו׳, אך כל זה הוא אני לבדי, הוא הגוף עם נפש החיונית שבו אבל מכל מקום יש בקרבי חלק ה׳ ממש, שישנו אפילו בקל שבקלים,שהיא נפש האלקית עם ניצוץ אלקות ממש המלובש בה להחיותה, רק שהיא בבחינת גלות ואם כן, אדרבה, כל מה שאני בתכלית הריחוק מה׳, והתיעוב ושיקוץ הרי נפש האלקית שבי בגלות גדול יותר, והרחמנות עליה גדולה מאד ולזה אשים כל מגמתי וחפצי להוציאה ולהעלותה מגלות זה,להשיבה אל בית אביה כנעוריה, קודם שנתלבשה בגופי, שהיתה נכללת באורו יתברך ומיוחדת עמו בתכלית וגם עתה כן תהא כלולה ומיוחדת בו יתברך, כשאשים כל מגמתי בתורה ומצות, להלביש בהן כל עשר בחינותיה כנזכר לעיל ובפרט במצות תפלה, לצעוק אל ה׳ בצר לה מגלותה בגופי המשוקץ, להוציאה ממסגר, ולדבקה בו יתברך וזו היא בחינת תשובה ומעשים טובים שהן מעשים טובים שעושה כדי להשיב חלק ה׳ למקורא ושרשא דכל עלמין
Etude du 5 Adar
Etude du 5 Adar
פרק ל״א והנה אף אם כשיאריך הרבה להעמיק בעניינים הנ״ל כשעה ושתים להיות בנמיכת רוח ולב נשבר, יבא לידי עצבות גדולה, לא יחוש ואף שעצבות היא מצד קליפת נוגה ולא מצד הקדושה כי בצד הקדושה כתיב: עוז וחדוה במקומו, ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, וכן לדבר הלכה וכו׳ אלא שאם העצבות היא ממילי דשמיא היא מבחינת טוב שבנוגה [ולכן כתב האר״י ז״ל שאפילו דאגת העונות אינה ראויה כי אם בשעת הוידוי ולא בשעת התפלה ותלמוד תורה, שצריכים להיות בשמחה שמצד הקדושה דווקא] אף על פי כן, הרי כך היא המדה, לאכפיא לסטרא אחרא במינה ודוגמתה כמאמר רז״ל: מיניה וביה אבא לשדיה ביה נרגא, ופגע בו כיוצא בו ועל זה נאמר: בכל עצב יהיה מותר, והיתרון היא השמחה הבאה אחרי העצב, כדלקמן אך באמת אין לב נשבר ומרירות הנפש על ריחוקה מאור פני ה׳ והתלבשותה בסטרא אחרא נקראים בשם עצבות כלל בלשון הקודש כי עצבות היא שלבו מטומטם כאבן ואין חיות בלבו אבל מרירות ולב נשבר, אדרבה, הרי יש חיות בלבו להתפעל ולהתמרמר רק שהיא חיות מבחינת גבורות קדושות, והשמחה מבחינת חסדים, כי הלב כלול משתיהן, והנה לעתים צריך לעורר בחינת גבורות הקדושות כדי להמתיק הדינים,שהם בחינת נפש הבהמית ויצר הרע כששולט חס ושלום על האדם, כי אין הדינים נמתקין אלא בשרשן ולכן אמרו רז״ל: לעולם ירגיז אדם יצר הטוב והיינו בכל עת שרואה בנפשו שצריך לכך אך שעת הכושר שהיא שעה המיוחדת וראויה לכך לרוב בני אדם היא בשעה שהוא עצב בלאו הכי ממילי דעלמא, או כך בלי שום סבה אזי היא שעת הכושר להפך העצב, להיות ממרי דחושבנא הנ״ל ולקיים מאמר רז״ל: לעולם ירגיז וכו׳ כנזכר לעיל ובזה יפטר מהעצבות שממילי דעלמא
Etude du 4 Adar
Etude du 4 Adar
וכל שלא הגיע לידי מדה זו להלחם עם גופו מלחמה עצומה כזו עדיין לא הגיע לבחינת וערך מלחמת היצר הבוער כאש להבה להיות נכנע ונשבר מפני פחד ה׳ וכן בענין ברכת המזון וכל ברכות הנהנין והמצות בכונה ואין צורך לומר כונת המצות לשמן וכן בענין עסק לימוד התורה, ללמוד הרבה יותר מחפצו ורצונו לפי טבעו ורגילותו על ידי מלחמה עצומה עם גופו כי הלומד מעט יותר מטבעו הרי זו מלחמה קטנה, ואין לה ערך ודמיון עם מלחמת היצר הבוער כאש דמקרי רשע גמור אם אינו מנצח יצרו, להיות נכנע ונשבר מפני פחד ה׳ ומה לי בחינת סור מרע ומה לי בחינת ועשה טוב הכל היא מצות המלך הקדוש, יחיד ומיוחד, ברוך הוא וכן בשאר מצות, ובפרט בדבר שבממון כמו עבודת הצדקה, וכהאי גוונא ואפילו בבחינת סור מרע, יכול כל איש משכיל למצוא בנפשו שאינו סר לגמרי מהרע בכל מכל כל במקום שצריך למלחמה עצומה כערך הנ״ל, ואפילו פחות מערך הנ״ל כגון להפסיק באמצע שיחה נאה, או סיפור בגנות חברו ואפילו גנאי קטן וקל מאד, אף שהוא אמת, ואפילו כדי לנקות עצמו כנודע מהא דאמר רבי שמעון לאביו רבינו הקדוש: לאו אנא כתביה אלא יהודא חייטא כתביה, ואמר לו: כלך מלשון הרע [עיין שם בגמרא, ריש פרק י׳ דבבא בתרא] וכהאי גוונא כמה מילי דשכיחי טובא ובפרט בענין לקדש עצמו במותר לו, שהוא מדאורייתא, כמו שכתוב: קדושים תהיו וגו׳, והתקדשתם וגו׳ וגם דברי סופרים חמורים מדברי תורה וכו׳ אלא שכל אלו וכיוצא בהן הן מעוונות שהאדם דש בעקביו וגם נעשו כהיתר מחמת שעבר ושנה וכו׳ אבל באמת אם הוא יודע ספר, ומחזיק בתורת ה׳, וקרבת אלקים יחפץ גדול עונו מנשוא, ואשמתו גדלה בכפלי כפליים במה שאינו נלחם ומתגבר על יצרו בערך ובחינת מלחמה עצומה הנ״ל מאשמת קל שבקלים מיושבי קרנות הרחוקים מה׳ ותורתו ואין אשמתם גדולה כל כך במה שאינם כובשים יצרם הבוער כאש להבה מפני פחד ה׳ המבין ומביט אל כל מעשיהם כאשמת כל הקרב הקרב אל ה׳ ואל תורתו ועבודתו וכמו שאמרו רז״ל גבי אחר: שידע בכבודי וכו׳ ולכן אמרו רז״ל על עמי הארץ שזדונות נעשו להם כשגגות
Etude du 3 Adar
Etude du 3 Adar
פרק ל׳ עוד זאת ישים אל לבו לקיים מאמר רז״ל: והוי שפל רוח בפני כל האדם והוי באמת לאמיתו בפני כל האדם ממש, אפילו בפני קל שבקלים והיינו על פי מאמר רז״ל: אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו כי מקומו גורם לו לחטוא להיות פרנסתו לילך בשוק כל היום ולהיות מיושבי קרנות, ועיניו רואות כל התאוות, והעין רואה והלב חומד ויצרו בוער כתנור בוערה מאופה, כמו שכתוב בהושע: הוא בוער כאש להבה וגו׳ מה שאין כן מי שהולך בשוק מעט, ורוב היום יושב בביתו וגם אם הולך כל היום בשוק, יכול להיות שאינו מחומם כל כך בטבעו כי אין היצר שוה בכל נפש: יש שיצרו כו׳, כמו שכתוב במקום אחר והנה באמת, גם מי שהוא מחומם מאד בטבעו, ופרנסתו היא להיות מיושבי קרנות כל היום אין לו שום התנצלות על חטאיו, ומיקרי רשע גמור על אשר אין פחד אלקים לנגד עיניו כי היה לו להתאפק ולמשול על רוח תאוותו שבלבו, מפני פחד ה׳ הרואה כל מעשיו כמו שכתוב לעיל: כי המוח שליט על הלב בתולדתו והנה באמת היא מלחמה גדולה ועצומה לשבור היצר הבוער כאש להבה, מפני פחד ה׳, וכמו נסיון ממש והלכך צריך כל אדם לפי מה שהוא מקומו ומדרגתו בעבודת ה׳ לשקול ולבחון בעצמו אם הוא עובד ה׳ בערך ובחינת מלחמה עצומה כזו ונסיון כזה בבחינת ועשה טוב, כגון בעבודת התפלה בכוונה, לשפוך נפשו לפני ה׳ בכל כחו ממש עד מיצוי הנפש ולהלחם עם גופו ונפש הבהמית שבו המונעים הכוונה במלחמה עצומה, ולבטשם ולכתתם כעפר קודם התפלה שחרית וערבית מדי יום ביום וגם בשעת התפלה, לייגע עצמו ביגיעת נפש ויגיעת בשר, כמו שכתוב לקמן באריכות
Etude du 2 Adar
Etude du 2 Adar
והטעם: לפי שבאמת אין שום ממשות כלל בסטרא אחרא, שלכן נמשלה לחשך שאין בו שום ממשות כלל, וממילא נדחה מפני האור וכך הסטרא אחרא, אף שיש בה חיות הרבה, להחיות כל בעלי חיים הטמאים, ונפשות אומות העולם, וגם נפש הבהמית שבישראל, כנזכר לעיל, מכל מקום הרי כל חיותה אינה מצד עצמה, חס ושלום, אלא מצד הקדושה, כנזכר לעיל, ולכן היא בטלה לגמרי מפני הקדושה, כביטול החשך מפני האור הגשמי, רק שלגבי קדושת נפש האלקית שבאדם, נתן לה הקב״ה רשות ויכולת להגביה עצמה כנגדה, כדי שהאדם יתעורר להתגבר עליה להשפילה על ידי שפלות ונמיכת רוחו, ונבזה בעיניו נמאס ובאתערותא דלתתא: אתערותא דלעילא, לקיים מה שכתוב: משם אורידך, נאם ה׳ דהיינו שמסירה מממשלתה ויכלתה, ומסלק ממנה הכח ורשות שנתן לה להגביה עצמה נגד אור קדושת נפש האלקית ואזי ממילא בטילה ונדחית, כביטול החשך מפני אור הגשמי וכמו שמצינו דבר זה מפורש בתורה גבי מרגלים, שמתחלה אמרו: כי חזק הוא ממנו, אל תקרי ממנו כו׳, שלא האמינו ביכולת ה׳, ואחר כך חזרו ואמרו: הננו ועלינו וגו׳ מאין חזרה ובאה אליהם האמונה ביכולת ה׳, הרי לא הראה להם משה רבנו עליו השלום שום אות ומופת על זה בנתיים, רק שאמר להם איך שקצף ה׳ עליהם ונשבע שלא להביאם אל הארץ ומה הועיל זה להם אם לא היו מאמינים ביכולת ה׳, חס ושלום, לכבוש ל״א מלכים, ומפני זה לא רצו כלל ליכנס לארץ אלא ודאי מפני שישראל עצמן הם מאמינים בני מאמינים, רק שהסטרא אחרא המלובשת בגופם הגביה עצמה על אור קדושת נפשם האלקית, בגסות רוחה וגבהותה בחוצפה בלי טעם ודעת ולכן מיד שקצף ה׳ עליהם והרעים בקול רעש ורוגז: עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו׳ במדבר הזה יפלו פגריכם וגו׳ אני ה׳ דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת וגו׳, וכששמעו דברים קשים אלו, נכנע ונשבר לבם בקרבם, כדכתיב: ויתאבלו העם מאד, וממילא נפלה הסטרא אחרא מממשלתה וגבהותה וגסות רוחה וישראל עצמן הם מאמינים ומזה יכול ללמוד כל אדם שנופלים לו במחשבתו ספיקות על אמונה כי הם דברי רוח הסטרא אחרא לבדה, המגביה עצמה על נפשו, אבל ישראל עצמן הם מאמינים כו׳ וגם הסטרא אחרא עצמה אין לה ספיקות כלל באמונה, רק שניתן לה רשות לבלבל האדם בדברי שקר ומרמה להרבות שכרו כפיתויי הזונה לבן המלך בשקר ומרמה ברשות המלך, כמו שכתוב בזהר הקדוש
Etude du 1er Adar
Etude du 1er Adar
