יום רביעי,
ח’ במנחם-אב, ערב תשעה באב
אחר חצות לומדים רק דברים המותרים בתשעה באב, כמו איוב, ובדברים הרעים שבירמיהו, ומדרש איכה.
אמירת שיעורי חת »ת היום: לכתחילה – לפני חצות היום. בדיעבד – (חומש ותהילים) עד השקיעה.
לימוד רמב »ם: לפני חצות.
לימוד ענייני בית-הבחירה: כמו בחת »ת דלעיל.
אוכלים סעודה קבועה לפני מנחה, וניתן לאכול בה שני תבשילין, ומרבים בה קצת כדי שלא תזיק להם התענית.
במנחה אין אומרים תחנון.
סעודה מפסקת:
נהוג לשבת [כל הסעודה] על הארץ (בהפסק איזה דבר) ואין חולצים הנעליים. ואסור לאכול שני תבשילים, אבל פירות חיים או חמאה וגבינה חיים, אפילו כמה מינים, מותר. ואסור לשתות משקאות חריפים, וקפה או תה מותר. לא ישבו לאכול שלושה ביחד, ואם אכלו – לא יזמנו. ומותר לאכול עד השקיעה . נוהגים לאכול [בסוף הסעודה – פת טבולה באפר. וכן ביצה קשה וקרה טבולה באפר, על-שם הכתוב « ויגרס בחצץ שיני, הכפישני באפר ». ואם אוכלים תבשיל בסעודה המפסקת, יש נוהגים לאכול את הביצה אחרי ברכת המזון [וכנראה לא נפוץ בין אנ »ש להקל בזה].
יום חמישי
ט’ במנחם-אב – תענית
ביום רביעי לפנות ערב, חולצים נעליים ומסירים את הפרוכת [וכיסויי הבימה ועמוד-הש »ץ].
בתשעה באב נועלים נעלי גומי ובד או סנדל שאינו של עור, ודלא כהמחמירים בזה.
מדליקים אור רק כפי הנחוץ לתפילה ולקריאת הקינות, ולא יותר.
יושבים על הארץ (בהפסק איזה דבר) וקוראים ‘איכה’. בכל פרק המתחיל ‘איכה’ מגביהים את הקול יותר. פסוק ‘השיבנו’ האחרון, אומר הקהל בקול רם יחד עם החזן.
בספר-המנהגים מובא סיפור על הרה »צ מרוז’ין וחסידיו, בקשר לזריקת ‘בערעלאך’ ומעשי שובבות בתשעה באב. כנראה הובאו הדברים כדי שלא ירבו באבילות יותר מדאי.
אחר הקינות – ‘ואתה קדוש’, קדיש שלם ללא תתקבל. עלינו, קדיש יתום.
אבל בתוך ה’שבעה’ רשאי ללכת לבית-הכנסת בלילה וביום עד גמר הקינות.
(וראה להלן, לאחר תפילת שחרית, פרטי איסור ‘שאלת שלום’ בתשעה באב).
תלמוד תורה:
« אפילו בתשעה באב, ש »אסור לקרות בתורה… משום שנאמר ‘פיקודי ה’ ישרים משמחי לב' » – חייבים ללמוד תורה בכל רגע ורגע, אלא שהלימוד הוא בחלקי התורה המתאימים ליום זה.
כ »ק אדמו »ר מהורש »ב נ »ע היה לומד בכל שנה ושנה בתשעה באב מדרש ‘איכה רבה’, וסוגיית ‘רבי יוחנן’ דפרק הניזקין (גיטין נה סע »ב – נח סע »א).
גם במשך המעת-לעת דתשעה באב יש לערוך ‘סיום’ (על מסכת מועד-קטן, שהוא מהעניינים המותרים ללמוד ביום זה).
« בנוגע ללימודי יארצייט בתשעה באב: עד חצות היום – לימוד משניות דאחרי התפילה הוא בפרקי דתענית ומועד-קטן (פרק ג) הידועים, ולאחר חצות היום – נוהגים בזה כמו בשאר השיעורים, היינו שהעוסק בזה בכל ימות השנה שומר עליהם גם בתשעה באב ».
לעניין לימוד חסידות, משמע שמותר.
אין נוהגים לישון על הארץ או לשים אבן תחת הראש.
שחרית:
שיעור נטילת-ידיים שחרית בתשעה באב – רק עד קשרי האצבעות. אם יש לכלוך על-גבי העיניים והרגילות היא לשטוף לכלוך זה במים – מותר.
אין מברכים « שעשה לי כל צורכי » עד למחרתו.
בשחרית אין מניחים טלית ותפילין. אין אוחזין את הציציות בברוך-שאמר ובקריאת-שמע.
כ »ק אדמו »ר מוהרש »ב נ »ע היה לובש הטלית בבוקר ופושטו, ואחר-כך מניח התפילין ומתפלל בהן – כל זה בחדרו, שלא ירגישו בדבר. ובעת שהתפללו – אמר תהילים וכיוצא בזה.
הש »ץ אומר ‘עננו’ בין ‘גואל ישראל’ ל’רפאנו’. שכח לאומרה ונזכר קודם שאמר « ה' » מחתימת רפאנו – חוזר ואומר ‘עננו’ ו’רפאנו’, ואם כבר אמר « ה' » – אומר ‘עננו’ בברכת ‘שמע קולנו’ וחותם: « ברוך אתה ה’, העונה בעת צרה ושומע תפילה ». שכח גם שם – אומרה כברכה בפני עצמה אחר ‘שים שלום’.
בשחרית אין נשיאת כפיים, ואין הש »ץ אומר: « אלוקינו ואלוקי אבותינו, ברכנו… ». אין אומרים תחנון. הש »ץ אומר חצי קדיש. קוראים לשלושה אנשים בפרשת ואתחנן « כי תוליד בנים », והשלישי הוא המפטיר. חצי קדיש . הפטרה בירמיהו (ח,יג – ט,כג) « אסוף אסיפם ».
כ »ק אדמו »ר מוהרש »ב היה עולה למפטיר. ולפעמים בשחרית וגם במנחה.
אמירת כל הקינות. אשרי. ובא לציון גואל, ומדלגים פסוק « ואני זאת בריתי ». קדיש שלם בלא תתקבל. עלינו. קדיש יתום. בסיום תפילת שחרית אין אומרים ‘שיר של יום’ ו’אין כאלוקינו’. לאחר מכן קורא כל אחד ואחד לעצמו ‘איכה’.
אם יש ברית-מילה, מלים אחר הקינות. האב והאם, המוהל והסנדק מותרים ללבוש בגדי שבת (אך לא נעליים) עד אחר המילה. מברכים על הכוס ונותנים לתינוקות.
אין ‘שאלת שלום’ בתשעה באב. וכן אין לומר ‘בוקר טוב’ וכדומה, או לשלוח שי לחברו. מי שאינו יודע מכך ונותן שלום, משיבים לו בשפה רפה ובכובד ראש, וטוב שיודיענו שתשעה באב היום.
שיעורי תורה:
אמירת תניא היום: לכאורה – אין בזה הגבלה, ובכל זאת עדיף לומר את השיעור היומי לפני מנחה (השלמה – מצאת הכוכבים, כרגיל).
אמירת תהילים וחומש דחת »ת היום: רק לפני מנחה ואילך (השלמה – מצאת-הכוכבים, כרגיל).
לימוד הרמב »ם היום: רק במוצאי היום.
לימוד ענייני בית-הבחירה היום: אחרי חצות היום (השלמה – מצאת-הכוכבים).
עד חצות היום , אסור לעשות מלאכה שיש בה שיהוי קצת. ואין מכינים צורכי סעודה. ואין יושבין על הספסל.
כתב הרבי נשיא דורנו: « לא ראיתי את כ »ק מו »ח אדמו »ר הולך לבית-החיים בתשעה באב ».
מנחה:
תפילת מנחה – בשעה מאוחרת יחסית.
‘אגרא דתעניתא’ (=דמי הסעודות שנחסכו בגלל התענית) – נותנים לצדקה לפני תפילת מנחה.
מתעטפים בטלית ומניחים תפילין בברכה. קריאת-שמע (כדי לומר קריאת-שמע בתפילין, אומרים את כל שלוש הפרשיות). שיר-של-יום. אין כאלוקינו, וכל השיעורים (כולל: חת »ת. וענייני בית הבחירה) השייכים לשחרית. ואחר-כך סדר תפילת מנחה: וידבר. קטורת. אשרי. חצי קדיש. קוראים ‘ויחל’ לשלושה אנשים, והשלישי מפטיר ב »דרשו ה’ בהימצאו ». יהללו. חצי קדיש. שמונה-עשרה. אומרים ‘נחם’ בבונה ירושלים, ו’עננו’ (בתפילת לחש) ב’שומע תפילה’. שכח ‘נחם’ – אומרה בברכת ‘שמע קולנו’ אחר ‘עננו’, או ב’רצה’ קודם ‘ותחזינה’, או ב’מודים’ קודם ‘ועל כולם’, ואם שכח – אינו חוזר. שכח ‘עננו’ – יאמרנה (ללא חתימה) אחר ‘אלוקי נצור’ קודם ‘יהיו לרצון’.
בחזרת הש »ץ אומר ‘עננו’ בין גואל לרופא, ‘נחם’ בבונה ירושלים, « אלוקינו ואלוקי אבותינו, ברכנו… » (או נשיאת כפים – לנוהגים אותה בכל יום. ונוטלים תחילה ידיהם עד הפרק). קדיש תתקבל. עלינו. קדיש יתום (ופרקי המשניות דיארצייט או אבל, כרגיל – ראה לעיל ע »י ציון ).
לאחר מנחה, (קודם השקיעה) מניחים תפילין דרבנו-תם ואומרים קריאת-שמע, קדש, והיה כי יביאך, ושש זכירות.
סיום הצום באזור המרכז – בשעה : בערב.
מוצאי הצום: « כמדומה, שבליל מוצאי תשעה באב נוטלין את הידיים ג’ פעמים לסירוגין כמו נטילת ידיים שחרית, אבל בלא ברכה ». הנטילה – לפני קידוש לבנה. וכן נועלים הנעליים ורוחצים הפנים תחילה, ומקדשין את הלבנה.
יום שישי
י’ במנחם-אב
עדיין אין אוכלים בשר ואין שותים יין, וכל הדברים הנוהגים בתשעת הימים [כולל ברכת שהחיינו] אסורים עד חצות יום העשירי באב , אבל (בקביעות זו) מותר להסתפר ולכבס ולהתרחץ לכבוד השבת.
אולי יש לומר שבהוספה בלימוד (דט »ו באב) מתחילים כבר מתשעה באב ואילך.
יש לערוך ‘סיום’ גם במוצאי תשעה באב.
כתב הרבי: « על-פי מנהג ישראל, אשר תורה היא, לקדש הלבנה דווקא במוצאי תשעה באב… הרי הזמן גרמא לחדש ההתעוררות להחלטות טובות בכל ענייני תשובה והתורה ומצוותיה, שהן המבטלות סיבת הגלות… וכיוון שגדול כוח החלטות הנעשות בציבור – לקבלן בהתאסף רבים יחד בהתוועדות שמחה, שמחה באמירת דברי תורה, שהיא המשמחת לב ועיניים מאירה, ושמחה פורצת גדר והגבלה בלימוד התורה והידור בקיום מצוותיה, התוועדויות בפרט ביומין זכאין הסמוכין לט’ באב, ועל-כל פנים: בחמשה-עשר באב, ובשבת « שלו » שלאחריו, ובשבת שלאחריה, שבת מברכים דחודש אלול, חודש החשבון (והתשלומין) דימות שנה זו. ובשלוש פעמים הווי חזקה – חזקת תורה ומצוותיה ומתוך שמחה וטוב לבב תמיד כל הימים.
« אם יתעכב חס-ושלום משיח בימים הבאים, ימשיכו בעריכת ‘סיומים’ גם בימים שלאחרי זה, עד חמישה-עשר באב, ועד בכלל. ולקשר ה’סיום’ (ב’משפט’ – הלכה) גם עם נתינה לצדקה. ובמקום המתאים – לקשר את ה’סיום’ – « יומא טבא לרבנן » – גם עם סעודה והתוועדות.
« ויש לפרסם זאת בכל מקום האפשרי, הן במקומות שכבר קיימו זאת בימים שלפני-כן – שימשיכו בזה, ובתוספת חיות וחיזוק, ועל-אחת-כמה-וכמה במקומות שאליהם הפירסום לא הגיע – שיגיעו לשם ויפעלו לעשיית ‘סיומים’ גם שם, ולהוסיף ב’משפט’ וב’צדקה’ בכלל ».
הנוסעים למקומות שונים לאחר תשעה באב בכדי לדבר עם יהודים אודות יהדות בכלל ואודות תשעה באב בפרט – ייקחו עמם קופת-צדקה (במקום להאריך בדיבורים לעורר על נתינת הצדקה) שמזכירה ומעוררת אודות נתינת הצדקה בפועל. וכן ‘ייקחו’ עמהם דברי-תורה מעניינא דיומא שניתן לומר בעל-פה באותיות המתאימות לשומעים (ללא יצירת רושם שבאים לספר להם דבר שאינם יודעים, ועל-אחת-כמה-וכמה שאין באים לעוררם לתקן הנהגתם), בדרכי נועם ובדרכי שלום.
פעם אמר הרבי: « עניינים הטובים (דתורה ומצוות וכו’) שנעשו בשלושת השבועות – יש להמשיך בהם גם אחר תשעה באב, כדי לזרז הגאולה כו’. וגדול זכותו של חודש מנחם-אב, כזמן מסוגל (מזל אריה) לתוספת בעבודת ה' ».
בקריאת שמו »ת קוראין את עשרת הדברות ב’טעם התחתון’.
גם את הפסוק ‘שמע ישראל’ קוראים שנים מקרא (ואחד תרגום) כרגיל.
_______________________
ב »ה
לשכת הרבנות כפר חב »ד
קיצור הלכות תשעה באב ה’תש »פ
ערב תשעה באב
> אחר חצות היום לומדים רק עניינים הקשורים עם החורבן, בהלכה או באגדה. כגון: דברים הרעים שבירמיה ואיוב. מדרש איכה ופירושים על מגילת איכה וביניהם רשימות הצמח צדק על מגילת איכה. סוגיות הגמ’ בגיטין (נה,ב–נח,א,) בסנהדרין (צו-צז,) ובמועד קטן (פרק אלו מגלחין.) וכן הלכות תשעה באב.
> את שיעורי החת »ת מסיימים לכתחילה לפני חצות היום.
> את שיעור הרמב »ם מסיימים דווקא לפני חצות היום.
> אחרי חצות היום אסור לעסוק בעניינים המביאים לידי שמחה, אך מותר לעשות מלאכה (בכובד ראש.)
יולדת, מעוברת ומניקה
> יולדת בתוך שבעה ימים ללידתה, פטורה מלהתענות. יולדת בין שבעה ימים לשלושים יום ללידתה, תתחיל להתענות. אם תרגיש חולשה, תפסיק את הצום.
> מעוברת תתחיל להתענות. אם תרגיש חולשה יתירה תפסיק את הצום.
> מניקה תתחיל להתענות. אם תרגיש חולשה יתירה, או אם יהיה חשש שלא יהיה לה במה להאכיל את התינוק, תפסיק את הצום.
> בכהנ »ל, באם הדבר אפשרי, יש להשתדל לצום לפחות עד מנחה גדולה 13:22( שעון תל אביב.)
חולה בנגיף, ואדם החייב בידוד
חולה מאומת בנגיף, או הסובל מתסמיני הנגיף ולא אומת בבדיקה, פטורים מלהתענות.
>השוהה בבידוד עפ »י ההנחיות ואינו חולה מאומת ואינו סובל מתסמיני הנגיף, ואינו מקבוצת הסיכון, ומרגיש טוב – יצום כרגיל. אם חש חולשה יתירה יתייעץ עם הרב.
סעודה ראשונה ותפילת מנחה
>לפני תפילת מנחה אוכלים סעודה ראשונה. מותר לאכול בה כמה מיני תבשיל, אך אסור לאכול דברים של תענוג בערב תשעה באב.
>בתפילת מנחה לא אומרים תחנון.
סעודה מפסקת
>לקראת התחלת התענית אוכלים סעודה מפסקת.
>נוטלים ידיים ואוכלים פת.
>לא יישבו שלושה גברים יחד לאכול סעודה מפסקת, כדי שלא יתחייבו לברך ברכת המזון בזימון. אך גם אם ישבו ואכלו יחדיו, לא יזמנו.
>בזמן הסעודה המפסקת יושבים על כיסא נמוך משלושה טפחים (פחות מ24- ס »מ. ויש היושבים על כיסא נמוך רק בזמן אכילת הביצה באפר בסוף הסעודה.) >בגלל האבלות אסור לאכול בסעודה המפסקת שני מיני תבשיל. היות שהביצה שאוכלים בסוףהסעודה נחשבת תבשיל, אי אפשר לאכול בסעודה זו תבשיל נוסף. אך ניתן לאכול בה ירקות ופירות חיים ואפילו כמה מינים מהם.
>תבשיל הוא אוכל מבושל, צלוי או מעושן. אוכל אפוי אינו נקרא תבשיל ומותר לאכול ממנו כמה מינים בסעודה המפסקת.
>האיסור לאכול ב’ מיני תבשיל בסעודה המפסקת, הוא לילד מגיל 10 היודע להתאבל.
>בסיום הסעודה אוכלים ביצה קשה קרה טבולה באפר, ולאחמ »כ מברכים ברכת המזון.
>בערב ת »ב אחר חצות היום, אומרים « שיר המעלות » לפני ברכת המזון.
אכילה לאחר הסעודה המפסקת
>אחרי הסעודה, ולפני השקיעה, מנקים את השולחן ומדיחים את הכלים. אין לעשות זאת בלילה כדי לא להסיח את הדעת מן האבלות.
> אחרי הסעודה, ולפני השקיעה, מותר לאכול ולשתות. טוב להתנות בסעודה המפסקת בפה או בלב שאינו מקבל עליו את התענית עד השקיעה. > אסור לאכול לפני כניסת הצום דבר מתוק (על מנת שתישאר מתיקות בפה בתחילת הצום,) מפני שיהיה אסור לבלוע בצום את המתיקות.
איסורי תשעה באב
> התחלת התענית בשקיעת החמה, ואין צריך להוסיף על התענית מבעוד יום.
> משקיעת החמה, אסור: באכילה, בשתיה, ברחיצה, בסיכה, בנעילת נעלי עור, בלימוד תורה, בשאילת שלום, בעשיית מלאכה, ובתשה »מ.
> לפני השקיעה חולצים את נעלי העור ולובשים נעלי בד או גומי וכדו.’
> רחיצת הידיים מהשקיעה, רק עד קשרי האצבעות.
> לכתחילה יושבים על כיסא נמוך משלושה טפחים – כבר מהשקיעה. אישה מעוברת או אדם זקן וחלש, יכולים לשבת בתשעה באב גם על כיסא רגיל, מפני שאינם עושים זאת לתענוג. מניקה יכולה לשבת בזמן ההנקה על כיסא רגיל.
> בתשעה באב לובשים בגד עליון של חול.
ההכנות בבית הכנסת
> מסיטים את הפרוכת לצד ארון הקודש. נוהגים להסיר גם את הכיסוי שעל הבימה, וכן את הכיסוי שעל עמוד שליח הציבור.
> מכבים חלק מן האורות בבית הכנסת.
ערבית, איכה וקינות
> אבל המתפלל לפני העמוד, יכול להדליק ה’ נרות כרגיל (שהרי למנהגינו אין מקפידים להשאיר אור מינימלי בבית הכנסת בתשעה באב – כמנהג העולם, וכל שכן שיוכלו להדליק נרות אלו שאינם משמשים להאיר.)
> אחרי תפילת שמונה עשרה של ערבית אומרים קדיש תתקבל, איכה וקינות. אמירת איכה וקינות צ »ל בישיבה דווקא. אין לשבת על הקרקע ממש, כי אם בהפסק כלשהו. – קריאת מגילת איכה בנחת. בכל פרק המתחיל « איכה » יגביה את קולו יותר. פסוק « השיבנו » שבסיום המגילה אומר הקהל בקול רם יחד עם החזן.
> גם נשים שומעות או אומרות את מגילת איכה.
> לאחר הקינות אומרים « ואתה קדוש, » קדיש שלם בלא תתקבל, « עלינו לשבח, » קדיש יתום, משניות פ »ג ממסכת מועד קטן – בלא אמירת « רבי חנניא » וכו,’ קדיש דרבנן.
שאילת שלום בתשעה באב
כשחוזרים מבית הכנסת, הולכים בכובד ראש כאבלים, ולא בחבורה.
> בתשעה באב לא אומרים לילה טוב, בוקר טוב, שלום וכיו »ב. אדם שאינו מודע לזה ואומר שלום, עונים לו בשפה רפה ובכובד ראש. אם אפשר, יודיעו לו שהיום אסור בשאילת שלום. אך מותר לשאול אדם איך הוא מרגיש.
> בקריאת שמע שעל המיטה אין אומרים תחנון.
בוקר תשעה באב
> נטילת הידיים בבוקר תשעה באב, רק עד קשרי האצבעות.
> ניתן לנקות את העיניים וכו’ עם הלחלוחית שיש באצבעות מנטילת הידיים בבוקר. אם יש לכלוך בעיניים, בפנים או בידיים, ניתן לרחוץ את הלכלוך במעט מים.
> רחיצת הידיים ביציאה מבית הכיסא, או קודם התפילה, תהיה רק עד קשרי האצבעות.
> בברכות השחר אין מברכים « שעשה לי כל צרכי. »
תפילת שחרית, קריאת התורה, ואמירת הקינות
> האבלים יכולים להדליק ה’ נרות בעמוד התפילה כרגיל.
> בשחרית אין מניחים טלית ותפילין, ואין אוחזים את ציציות הטלית קטן ב »ברוך שאמר » ובקריאת שמע.
> סדר תפילת שחרית: מ »מה טובו » עד אחרי שמונה עשרה – כרגיל, ואין אומרים תחנון.
> הש »ץ אומר « עננו » בחזרת הש »ץ.
> אין נשיאת כפים בשחרית. גם הש »ץ לא יאמר « אלוקינו ואלוקי אבותינו. » ואם הש »ץ התחיל לומר « אלוקינו ואלוקי אבותינו » – יסיים. > אחרי חזרת הש »ץ אומר הש »ץ חצי קדיש, וקוראים בתורה פרשת « כי תוליד בנים. » השלישי הוא המפטיר. לכתחילה יש להעלות לתורה רק אדם שמתענה.
> אבל בתוך השבעה, יכול לעלות לתורה בתשעה באב (כמו שאר הקהל, שהרי לכולם אסור ללמוד תורה ואעפ »כ מותר להם לעלות לתורה בתשעה באב.)
> ניתן לעשות « מי שברך » בשחרית – רק עבור חולה.
> אדם שצריך לברך « הגומל » – יברך בקריאת התורה של מנחה. גם עליה לתורה של בר מצוה וברכת « ברוך שפטרני » – יהיו במנחה.
> בסיום הקריאה ולפני ההגבהה אומרים חצי קדיש (מנהג הרבי בשנת תשמ »ח.) המגביה את הס »ת יכול לשבת על כיסא רגיל בזמן הגלילה ואמירת ההפטרה.
>לאחר אמירת ההפטרה וברכותיה אומרים « יהללו, » מחזירים את הס »ת להיכל ואומרים קינות.
>את הקינות יש לומר בישיבה דווקא, אך אמירת הפיוט « אלי ציון » – בעמידה.
>אמירת הקינות בכובד ראש ומתוך צער על החורבן. אין להפסיק באמירת הקינות בדיבורים בעלמא.
>לאחר הקינות אומרים « אשרי, » « ובא לציון גואל » – ומדלגים פסוק « ואני זאת בריתי, » קדיש שלם בלא תתקבל, « עלינו לשבח, » קדיש יתום, משניות פ »ג דמועד קטן – ללא אמירת « רבי חנניא » וכו,’ קדיש דרבנן.
>למנהגינו, לאחר אמירת כל הקינות ביום, קוראים את מגילת איכה – ביחיד.
>גם המתפלל ביחידות צריך לומר קינות ואיכה.
>גם נשים צריכות לומר קינות, ותאמרנה לפחות את הקטעים העיקריים שבהם.
>יש לסיים את אמירת הקינות ומגילת איכה לפני חצות היום.
>את הספסלים בבית הכנסת ניתן לסדר רק לאחר חצות היום.
הלכות היום
>עד חצות היום יש לשבת על כיסא נמוך, הן בבית הכנסת והן בבית. לאחר חצות היום יושבים על כיסא רגיל.
>גם במשך המעת לעת של תשעה באב יש לערוך סיום מסכת (מועד קטן. או בענייני בית הבחירה – אחר חצות היום.) >גם בתשעה באב שאסור ללמוד תורה כרגיל מפני שהיא משמחת לב, והאיסור הוא עד צאת הכוכביםשל מוצאי הצום, מ »מ יש חיוב ללמוד תורה בכל רגע, אלא שהלימוד צ »ל בחלקי התורה המתאימים ליום זה. אדמו »ר הרש »ב היה לומד בתשעה באב מדרש איכה רבה, והסוגיא בגיטין (נה,ב-נח,א.)
>העושה מלאכה בתשעה באב לפני חצות היום, אינו רואה בה סימן ברכה. וירא שמים יחמיר בדבר גם לאחר חצות היום, כדי לא להסיח דעתו מן האבלות. אך מותר לפתוח חנות לממכר מוצרי מזון.
>אין להתעסק בתשעה באב בדברים המסיחים את הדעת מן האבלות.
>את סעודת מוצאי הצום מכינים רק אחרי חצות היום. >אחרי חצות היום מותר לרחוץ ירקות וכדומה במים לצורך סעודת מוצאי הצום, וכן מותר לרחוץ כליםמלוכלכים העומדים בכיור – למרות שהידיים נרטבות במים, כיון שאין כוונת הרחיצה לתענוג. עדיף ללבוש כפפות בזמן הרחיצה.
תכשיטים וקרמים
>נשים אינן עונדות תכשיטים בתשעה באב, אך יכולות לענוד טבעת שרגילות לענוד אותה תמיד.
>משום איסור סיכה, לא מורחים על הפנים וכו’ קרמים, משחות ושאר מוצרי קוסמטיקה.
אדם שהותר לו לאכול בתשעה באב
>מבוגר או ילד שהותר להם לאכול בתשעה באב, לא יאכלו מעדנים וכו,’ אלא רק אוכל המוכרח להם.
>האוכל לחם בתשעה באב (בהיתר,) יטול את ידיו כרגיל – עד הפרק – לפני אכילת הלחם. וכן יטול מים אחרונים. ויאמר « שיר המעלות » לפני ברכת המזון, ו »נחם » אחרי « הרחמן » בלי חתימת הברכה. >הזקוק לקחת תרופה בתשעה באב, עדיף שיבלע אותה בלי מים. אם הדבר קשה לו, יכול ליטול את התרופה עם מעט מים שנעשו מרים על ידי תה רגיל מרוכז בלי סוכר, או על ידי תבלין אחר.
סיום תפילת שחרית ותפילת מנחה
>מחזירים את פרוכת ארון הקודש למקומה.
>נותנים לצדקה אגרא דתעניתא (פדיון הסעודות שלא אכל היום, כדי להעלותם לקדושה.)>לובשים טלית ותפילין דרש »י בברכה, אומרים קריאת שמע, שיר של יום, « אין כאלוקינו, » « פיטוםהקטורת » וכו’ עד « ה’ יברך את עמו בשלום » (ואין אומרים כאן « עלינו לשבח,) » תהילים ושיעורי חומש ותניא. לימוד הרמב »ם רק לאחר סיום התענית בלילה.
>מדליקים נרות בעמוד התפילה לתפילת מנחה.
>מתפללים מנחה של תענית ציבור עם קריאת התורה. את חצי הקדיש שאחרי קריאת התורה אומרים רק לאחר הכנסת ספר התורה להיכל.
>אומרים « נחם » ו »עננו » בשמונה עשרה. אדם שאינו מתענה לא יאמר « עננו, » אך יאמר « נחם. »
>הש »ץ אומר « אלוקינו ואלוקי אבותינו » של ברכת כהנים.
>בסיוםתפילתמנחהאומריםהאבליםמשניותכלים ומקוואות כרגיל.
>אחרי תפילת מנחה מסירים תפילין דרש »י ומניחים תפילין דר »ת.
תפילת ערבית וקידוש לבנה
>סיום התענית בצאת הכוכבים.
>אחרי תפילת ערבית ולפני קידוש לבנה נוטלים את הידיים ג’ פעמים לסירוגין – על כל כף היד כמו בנט »י שחרית, וכן שוטפים את הפנים ואת הפה. אוכלים ושותים לפני קידוש לבנה.
> קידוש לבנה בנעליים רגילות ולא בנעלי הבד.
> לא רוקדים אחרי קידוש לבנה במוצאי תשעה באב.
אכילת בשר ויין, כיבוס, שמיעת כלי זמר וכו’
> אכילת בשר, שתיית יין, שמיעת כלי זמר, לבישת בגד חדש, אכילת פרי חדש וברכת שהחיינו, כיבוס בגדי חול, מותרים רק ביום ששי אחרי חצות היום.
> כיבוס בגדי השבת מותר מיום ששי בבוקר (אם א »א יהיה לכבס את בגדי השבת ביום ששי בבוקר, ניתן לכבסם במוצאי תשעה באב.) > תספורת מותרת מיום ששי בבוקר (אם לא יהיה לו היכן להסתפר ביום ששי, ניתן להסתפר במוצאי תשעה באב.)
> לומדים את שיעור הרמב »ם היומי.
> בקריאת שמע שעל המיטה אומרים תחנון. יהי רצון שייהפכו ימים אלו לששון ולשמחה, ונזכה לראות תיכף ומיד ממש בביאת מנחם לציון.
