תענית ציבור.

מי שלא ישן, מותר לו לאכול עד שיעלה עמוד השחר. השוכב לישון ובדעתו להשכים לאכול או לשתות, יתנה בפירוש לפני השינה שיוכל לאכול או לשתות. ואם רגיל לשתות בקומו, אין צריך להתנות לשתייה.

קטנים שיש בהם דעת להתאבל על ירושלים, מאכילים אותם מאכלים פשוטים, ולא יאכלו מעדנים.

שחרית: הציבור אומר ‘עננו’ רק במנחה, אבל הש »ץ אומר ‘עננו’ גם בשחרית (בחזרת הש »ץ) בברכה בפני עצמה בין ברכת ‘גואל ישראל’ לברכת ‘רפאנו’, « אם יש בבית-הכנסת אף רק שלושה מתענים ». ואם אין, אומרו ב’שומע תפילה’.

סליחות:

אומרים אותן בעמידה, ובמיוחד: אשמנו, י »ג מידות, שמע קולנו, וכן אבינו מלכנו.

מנהגנו לאומרן אחרי אמירת תחנון, ‘והוא רחום’ ו’שומר ישראל’, בסדר דלהלן:

אשמנו / א-ל ארך אפים / נפילת אפים / כי עם ה’ / כרחם / אלוקינו ואלוקי אבותינו, אזכרה מצוק/ א-ל מלך / אלקים באו גויים / כרחם / אלוקינו ואלוקי אבותינו, אבן הראשה / א-ל מלך / אבותי כי בטחו / א-ל מלך / זכור רחמיך / זכור לנו ברית אבות / זכור לנו ברית ראשונים / שמע קולנו / הרשענו ופשענו / משיח צדקך / א-ל רחום שמך / עננו ה’ עננו / מי שענה לאברהם / רחמנא דעני / ‘אבינו מלכנו’ הארוך, ובו: ‘ברך עלינו שנה טובה’; ‘זכרנו ל…’ [ולא ‘זכרנו בספר’] / ואנחנו לא נדע / חצי קדיש.

קריאת התורה:

קוראים ‘ויחל’ בשחרית ובמנחה גם אם יש רק שלושה מתענים.

מי שאינו מתענה, לא יקראוהו לעלות לתורה. קראו לתורה מי שאינו מתענה, וצר לו להודיע מפני חילול השם – יעלה.

את הפסוקים: « שוב מחרון אפך… », « ה’ ה’ א-ל רחום… ונקה », « וסלחת לעווננו » – אומר הציבור בקול רם ורק אחר שסיימו, אומרם הקורא בתורה. הרבי, כשעלה לתורה, התחיל לאומרם יחד עם הציבור.

בקריאת הפסוק « ויקרא בשם ה' », יש להפסיק מעט בין ‘בשם’ ל »ה' » כי בפסוק מופיע תחת המלה « בשם » טעם מפסיק, הטעם ‘טיפחא’.

שיעורי תורה: לכאורה יש מקום (לנוהגים בכיו »ב) ללמוד היום מעניינא דיומא בתנ »ך (מלכים-ב כה,א-ג. ירמיה לט,א. נב,ד-ה. יחזקאל כד).

צדקה: בימי התעניות נוהגים לתת לצדקה לפני תפילת מנחה ‘אגרא דתעניתא’, ויש נותנים לפי עלות הסעודות שהיו אוכלים היום.

תפילת מנחה:

« בשעה מאוחרת ». סדרה: וידבר וקטורת, אנא בכוח, אשרי, חצי קדיש, קריאת ‘ויחל’ כבשחרית לשלושה עולים, והשלישי הוא המפטיר, ואין אומרים לאחריה חצי קדיש. מפטירים « דרשו ה’ בהמצאו » (ישעיהו נה,ו – נו,ח), ומברך אחר-כך שלוש ברכות עד ‘מגן דוד’. יהללו, חצי קדיש, תפילת שמונה-עשרה.

במנחה אומר גם היחיד ‘עננו’ בשומע תפילה, ללא חתימה, ומסיים « כי אתה שומע ». אם שכח (וכבר אמר שם ה’ דסיום הברכה), אומרו בלא חתימה אחרי ‘אלוקי נצור’, קודם ‘יהיו לרצון’ האחרון. הש »ץ אומרו כבשחרית בין ‘גואל ישראל’ ל’רפאנו’.

הנוהגים נשיאת-כפיים בכל יום, נושאים כפיהם גם בתפילה זו, רק באם התפילה היא לאחר פלג המנחה. וכשאין נושאים כפיים, אומר הש »ץ ברכת כוהנים.

תחנון, ‘אבינו מלכנו’, קדיש תתקבל, עלינו, קדיש יתום, אל תירא, אך צדיקים.

תפילת ערבית: אם קשה לציבור להמתין, יש להתחיל ערבית כך שיגיעו בשעת צאת הכוכבים לקריאת-שמע, ולפחות – שיסיימו בשעה זו תפילת ערבית, ויקראו אז קריאת-שמע בזמנה