רבינו הזקן סיפר: מהתורות שאמר מורי (הרב המגיד) לפני ביחידות, היתה תורה על הפסוק « אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה »,
דהגם שהאש יורד מלמעלה באתערותא דלעילא, מצוה להביא מן ההדיוט [=מאש פשוטה, מלמטה], כי באתערותא דלתתא אתרעותא דלעילא, כי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח, רוח מלמטה אייתי רוח מלעילא, ואמשיך רוח מלעילא ולעילא. ומצות עשה להבעיר אש על המזבח, מזבח הוא « אדם כי יקריב מכם », וההקרבה עצמה אינה מספקת, וצריכים להבעיר אש על הקרבן אשר מכם, ואש זה – לא תכבה, שהיא מכבה את ה « לא ».
את התורה הזאת אמר מורי לפני עשר פעמים – כדי לחקקה בעשר כחות נפשי – ויאמר לי, אתה תלמידי הנך נצרך להאש תמיד, לפי שעליך הוטל לכבות ‘לא’ (של המנגדים) גדול. אתה תכבה את ה’לא’ והשי »ת יהפוך את ה’לא’ ל’הן’.
L’Admour Hazaken raconta:
«Parmi les explications que mon maître, le Maguid, me donna, lors d’une entrevue qu’il m’accorda, l’une concernait le verset (Vaykra 6,6) « tu allumeras un feu perpétuel sur l’Autel. Tu ne l’éteindras pas ».
Le Maguid enseigna: «Bien qu’un feu descendait spontanément du ciel (pour consumer les sacrifices), il était une Mitsva pour l’homme d’y ajouter un feu « ordinaire ». Car le réveil d’en bas que constitue l’action de l’homme suscite celui d’en haut. En effet, « l’esprit attire l’esprit (qui lui répond) et dévoile un esprit (encore plus élevé) »: l’esprit d’en bas attire l’esprit d’en haut et dévoile un esprit émanant d’un niveau particulièrement élevé.
Allumer le feu sur l’Autel est un Commandement positif. L’Autel est « un homme qui offrira d’entre vous ». Offrir un sacrifice n’est, en soi, pas suffisant. On doit, en outre, allumer un feu qui consumera le sacrifice « d’entre vous ». Ce feu-là, « tu ne l’éteindras pas »: il éteint le « non » (les choses négatives).»
Mon maître me répéta cet enseignement dix fois avant de le graver dans les dix forces de mon âme. Puis, il me dit:
«Toi, mon disciple, tu as besoin de ce feu perpétuel. Car il t’incombe d’éteindre un grand « non » (celui des opposants à la ‘Hassidout). Tu éteindras ce « non » et D.ieu, béni soit-Il, transformera le « non » en « oui ».»
