Хасидус по-русски
Библиотека

- Эймосай кооси мар? — Ликшейофуцу майанойсэхо хуцо!

- Когда придет господин? — Когда твои источники распространятся наружу! 

Home Содержание Поиск Новости Форум Линки Рассылка Зеркало О сайте/помощь
ספרי קבלה

Танах (русский и иврит)
Вавилонский Талмуд (иврит)
Midrash (hebrew)

כתבי אריז"ל
ספר עץ חיים
ספר הזוהר
כתבי הרמ"ק ז"ל
ספרי קבלה
שער: << >>
פרק: << >>

   

בס"ד

Kabbala

ספר עץ חיים - שער הכללים
ובו י"ג פרקים:


פרק ראשון:


כשעלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה למעלה להדבק בו ית' האציל נקודה א' הכלולה מי' (והם י"ס של העקודים שהיו בכלי א') ולא היו נראים. דרך משל האדם מורכב מד' יסודות ואינם ניכרים בו כל א' וא' בפ"ע. וכן הענין בכאן נקודה זו היתה כלולה מעשר בתחלת אצילותה וזו היא למעלה מן הכתר [שהוא] עתה כי משם שואבים כל הי"ס שפע וחיות מנקודה זו. גם אור וחיות נקודה זו יורדת מן המאציל בתוכה ביחד שהיא הכלי עם נשמתו כהדין קמצא דלבושיה מניה וביה והיו בה י' אורות פנימים וי' אורות מקיפים ואור המקיף מבחוץ לכלי ונודע כי המקיף גדול מהפנימי כי או"פ מצומצמת תוך הכלי משא"כ במקיף. וז"ס ודברתי אתך מבין ב' הכרובים שהיה מצומצמת שם השכינה ומנקודה זו נתפשטו י' נקודות מכתר עד המלכות עד"ז כי מהיותר מובחר ועליון מנקודה זו נעשה כתר ונתפשט למטה ושאר הט' כלולים בו ומה שנשאר בתוכה ג"כ ממובחר הנשאר מתפשט למטה מהכתר ונעשה חכמה והח' כלולים בו. ואח"כ בינה והז' כלולים בה. ואח"כ הו' נקודות יחד ואח"כ המל' וזהו נקרא עולם התהו ובהו ועולם הנקודות. והאור העליון היה נכנס בתוכם ר"ל בתוך הכלי ואור הא"ס מקיף לכתר [ומתפשט עד סיום מקום כל הי' ספירות] ומאו"פ שבכתר נעשה פנימי ומקיף אל החכמה והקיף שבכתר נעשה מקיף עליון אל מקיף החכמה וכן כולם. והענין כי מה שהיה יכולה לקבל מן האור המאיר בתוך הכתר נשאר בו בסוד או"פ והשאר היה מקיף מבחוץ וכן עד"ז מכתר לחכמה ומחכמה לבינה ומבינה לו"ק ביחד. ודע כי שמש ומגן ה' צבאות וכמו שהשמש אור עליון גדול ואין יכולת להביט בו כי אם בהתמעטות דרך חלון או ע"י מסך או ע"י ריחוק מקום או ע"י נקב קטן. והנה בעולם האצילות האור בא הלא ע"י מסך כלל אך כשבא אור א"ס בכתר אין בו יכולת לסבלו רק ע"י ריחוק מקום. אך מכתר לחכמה אין בו ריחוק כלל אבל בא ע"י חלון פי' מיסוד דא"א הנקרא חלון שנתמעט האור מכמות שהיה. גם מחכה לבינה בא ע"י חלון פי' מיסוד אבא שהוא חלון אחר קטן. אמנם בו"ק עצמן חלונותיהם שוין מזה לזה כי כולם בחי' א'. אח"כ מיסוד למל' בא האור מחלון קטן וצר מאד פי' מיסוד דז"א הנקרא חלון ג"כ וצר מאד דוגמת נקב קטן. אך הו"ק אין בהם שינוי מזה לזה רק כפי ריחוק וקירוב לבד לא ברוחב וצרות החלון כי כולם שוין. וז"ס ז' הקפות כי הם בסוד המל' שיש בה כללות ז' הקפות. ומג"ר שבכתר יצא או"מ אל ז"ת שבו עצמו ומז"ת שבכתר יצא או"מ ב' אל ג"ר דחכמה ומג"ר דחכמה יצא או"מ ג' אל ז"ת שבו ומז"ת של חכמה יצא או"מ ד' לג"ר שבבינה ומג"ר של בינה יצא או"מ ה' לז"ת שבה ומז"ת שבבינה יוצא או"מ ו' לו"ק ומהו"ק יוצא או"מ ז' אל המל' וכל אלו נכללין במל'. לכן ז' הקפות רומזין במל'. אך מצאתי להר"ם מינץ באופן אחר והוא סוד ז' מקיפין אל מל' ממטה למעלה האחד מקיף שלה ב' מקיף דיסוד ג' מקיף בינה. אח"כ פניי ומקיף דחכמה ופניי ומקיף של כתר הרי ז' מקיפין. ונחזור לענין כי באצילות לא יש מסך כלל. אך מבריאה ולמטה האור בא ע"י מסך גמור והאור עובר בתוכו ומאיר. ודע כי כשנתפשטו י' נקודים הנ"ל הנה הכתר היה בו יכולת לסבול האור הזה אבל או"א לא היו שוין כי אבא קיבל האור פב"פ [מן] (עם) הכתר והיה בו יכולת לסבול האור אך הבינה לא קבלה האור מחכמה אלא אב"א שלא יכלה לסבלה. וז"ס וחכם באחור ישבחנה כי חכם שהיא חכמה השביח את הבינה והאיר בה בסוד אב"א. וגם ז"ס הנזכר בזוהר פרש' בראשית בצורת אות צ' שהם או"א יו"ד ונו"ן כזה נ' כפופה הפוכה אב"א. והנה כשיצא אח"כ אור מבינה לו"ק תחלה יצא הדעת ואח"כ נתבטל וזהו המלך הראשון שהוא בלע בן בעור. אח"כ יצא חסד וגם הוא לא היה יכול לסבול האור ונשבר הכלי שלו ג"כ וירד למטה ואח"כ יצא גבורה וכן כל הז'. ואלו הם ז' מלכים שמתו שנאמר בהם וימת וימלוך תחלה מלכו ואח"כ מתו ונתבטלו הז' כלים אלו שלא היה בהם יכולת לסבול האור המתפשט בהם מספירה לספירה אע"פ שבחסד כבר נתבטל א' עכ"ז לא הניח האור מלהתפשט בכל ז"ת לראות אולי אינו ימות ויוכל לסבול מחמת ריחוק כי כל מה שהוא יותר רחוק אפשר שיוכל לסבול יותר. אך להיות שהכלי התחתון הוא יותר קטן מהעליון לכן גם הוא אע"פ שהוא יותר ררחוק לא היה יכול לסובלו. והנה כשהגיע האור אל היסוד באו ב' אורות א' שלו וא' לתת אל המל' והחלק שלו להיותו גדול לא היה יכול לסובלו ונתבטל כמו האחרים אבל חלק המל' שקבל הוא נשאר בו ולא נתבטל וז"ס בן ישי חי על האדמה ולכן נקרא יסוד חי. וכשנתן אח"כ היסוד חלק המל' לה אלו היה נותן דרך צנור היה כח במל' לקבלה אבל עתה כשנשבר היסוד נתגלה האור ובא האור מהיסוד בגילוי ובחוזק אל המל' ולכן גם היא נשברה. ולא לגמרי כמו הראשון אלא נעשה פרצוף א' אחר התיקון (פי' שזכתה להעשות פרצוף שלם עם היותה רק בחי' נקודה א' מה שלא זכו הו"ק להעשות כל א' פרצוף א' כנ"ל) כמו שנבאר לפי שלא קבלה כל האור רק החלק שקבל היסוד לתת לה גם שלא קבלה ע"י צנור. ופי' מה שאמרנו שנשברו המלכים פי' כי האורות נסתלקו למעלה למקומן ועכ"ז עדיין נשארו קצת ניצוצי קדושה בכלים ונפלו באלו מאנין תבירי למטה ומהם נתהוו שורש הקלי'. ואע"פ שנתברר האוכל מהפסולת ועלה למעלה עכ"ז עדיין ניצוצי הקדושה נשארו בתוכם. וזהו מה שנשאר לנו לתקן ע"י תפלה ומע"ט וכן ע"י נשמת הצדקים כשהם נפטרים מעוה"ז עוברים בעולם העשיה ומעלין מהם ניצוצי קדושה שבקליפה ליצירה וכן עד"ז בעלותם מיצירה לבריאה ומבריאה לאצילות ומחזירין האור הגדול למקומם. וז"ס מ"ן וז"ס עשרה הרוגי מלוכה שהיו בזמן החרבן והעונות גרמו שאז גברה הקליפה ולא היה כח להעלות מ"ן שהם הניצוצין ההם והיה העולם שמם ומתמוטט לכן מסרו גופם למלכות והיו מ"נ למלכות ונפשותם העלו למ"ן לאו"א אותן הניצוצין שבתוך הקלי'. וז"ס כך עלה במחשבה לפני הנז' אצל ר"ע וז"ס ג"כ סבת המלכים שמלכו ומתו וז"ס בונה עולמות ומחריבן. ואע"פ שאמרנו שהמלכים שמתו הם הז' מאנין תבירין מחסד עד מל' והוצרכו תיקון. הנה חו"ב ג"כ הוצרכו תיקון כי הלא בינה היתה תחלה מקלת האור אב"א כי לא היתה יכולה לסבול פב"פ ואז נקטן ונתמעט הכלי שלה וזה המיעוט נפל למטה. (פי' אחוריים דאו"א הם נפלו ונעשה מהם יעקב ולאה) וכן חכמה מאר שהבינה לא יכלה לקבל האור הנ"ל גם חכמה לא קיבל האור הראוי לה אם היתה משפעת פב"פ לבינה ובחי' זו ירדה למטה. וז"ס ע"ד הצדיק אבד כי הצדיק שהוא היסוד כמשפיע לשכינה אז נותנים לו חלקו וחלקה אך כשהוא אינו משפיע לשכינה אז אין לו רק חלק א' ולא מחמת פגם שלו ח"ו רק מחמת חסרון המל' המקבלת שאינה יכולה לקבל באופן אחר. באופן שגם מהאור שהיה ראוי לקבל החכמה יותר על מה שקיבל עתה וגם מן הבינה ירד מהם חלק למטה במקום ז"א. וז"ס שארז"ל נובלות חכמה שלמעלה תורה ונובלות בינה שלמעלה שכינה כי אור שנפל ונובלת מאור חכמה עליונה שהוא אבא ממנו נעשה התורה שהוא ז"א ומה שנפל מבינה שהיא אמא ממנה נעשה שכינה נוק' כמ"ש כי ז"א כשעולה למעלה מעלה עמו מן אותו אור שנפל מלמעלה במקוו מ"ן לאו"א וחוזר עתה להעלות את הנובלות וניצוצי הקדושה שירדו למטה. כי כמו שנשמת הצדיקים מעלין מ"ן לצורך זווג זו"ן כן זו"נ מעלין מ"ן לצורך זווג או"א מן אותן הנובלות שנפלו מהם למטה. ופי' הדברים כי מ"ן ששל רחל הוא שאנו מוסרין נפשותינו למיתה ע"י נפילת אפים ועם אותה העלאה של נפשותינו אנו מעלין שם מן ניצוצי הקדושה שבתוך הקליפות אל רחל. וכן הצדיקים במיתתן עולין ומעלין ניצוצי הקדושה עמהן לצורך מ"ן של רחל להזדווג ז"א בנוק' ודוגמא זו בזו"ן כשעולין באו"א בסוד יחוד שמע ישראל ואז מעלין את ניצוצי הקדושה שירדו מן נובלות של או"א ומעלין אותם עד בינה להיות שם בסוד מ"ן להזדווג עם אבא:


פרק ב סדר התיקון:


והנה לפי שראה המאציל העליון כי אלו הכלים נשברו לסבת היות האור הגדול ולא יכלו לסובלו. לכן עלה ברצונו לתקן כל העולמות באופן שיוכלכו לסבול האור הזה וזהו ע"י התפשטות האור וברחיקותם מן המאציל העליון אשר האורות יבואו יותר מכוסים ובזה יהיה קיום להעולמות וכח לסבול האור. ולכן מנקודת כתר נעשה התפשטות של פרצוף א' שלם מי"ס שהיו כלולים בו מתחלה כנ"ל ועתה הוציאם אל הפועל ואז נק' א"א. וכן מנקודה של חכמה נעשה פרצוף א' שלם מי"ס ואז נק' אבא. וכן מבינה נעשה פרצוף א' שלם מי"ס ונק' אמא ומן הו' נקודות הנשברים עשה מכולם פרצוף שלם מי"ס ונק' ז"א ומנקודה עשירית נעשה פרצוף שלם כלול מי"ס ונק' בת והוא פרצוף ה' ואלו הה' פרצופים נרמזין בד' אותיות ידוד קוץ של יו"ד בא"א י' עצמה באבא ה' ראשונה באמא ו' בז"א ה' תתאה בבת הנק' נוק' דז"אא. וא"ת למה המאציל העליון לא עשה מתחלה ה' פרצופין אלו ולא יעשה אותם נקודות יהיו נשברים והלא גלוי וידוע לפניו כי בהיותן נקודות לא יוכלו לסבול האור. התשובה כי כוונת המאציל העליון היתה כדי שיהיה בחירה ורצון ביד האדם באשר שתהיה טו"ר בעולם מפני ששורש הרע בא ממאנין תבירין והטוב בא מהאור הגדול ואם לא היה כן לא היה רק טוב בעולם ואז לא היה שכר ועונש אך עתה שיש טוב ורע יש שכר ועונש שכרר לצדיקים ועונש לרשעים שכר לצדיקים שע"י מעשיו הטובים הניצוצין הקדושים שירדו הם מעלין אותם מתוך הקליפות ועונש לרשעים שהוריד ע"י מעשיו הרעים מאור הגדול אל הקלי' והקלי' בעצמה היא רצועה של מלקות ליסר הרשע. ועוד ט"א כי להיות עתה קודם התיקון נקודת המל' במקום ראש א"א שלאחר התיקון לכ יש כח ע"י תפלתינו ומעשינו הטובים להעלותה למקומה שהיתה שם בתחלה:


ונחזור לפרש סדר התיקון של הה' פרצופין והוא כי בריחוק האור תיקן בא"א תלת רישין. א' נק' רישא דלא אתיידע. הב' נק' אין. הג' מוחא סתימאה ושלשתן נגד כח"ב שבשאר הפרצופי' כן ג"כ כאן ג' רישין נגד כח"ב [ס"א ורדל"א נק' עתיק] ונק' עתיד סתם והז' אחרים מחסד עד מל' נק' עתיק יומין ואלו הם הנשמה ופנימיות של או"א ובהתפשטותם בא"א הם מתקנים בתחלה בגלגלתא ז' תיקונים וסימנם ג"ט קר"ע פ"ח גלגלתא טלא דבדולח' קרומא דאוירא רעוא דרעין עמר נקי פקיחא דלא נאים חוטמא. וכ"ז בסוד א"א עם י"ג ת"ד שנתפשטו כנז' באד"ז. ואלו הז' תיקונים נתפשטו עד מקום אשר היו נקודות המאנין תבירין מתחלה ואחר שנעשה פרצוף שלם דא"א נעשו ב' פרצופין דאו"א. וזהו כוונת אדר"ז כחדא נפקין וכחדא שריין ולא מתפרשין לעלמין. והכוונה שהחו"ב לא נאצלו כמו זו"ן אשר נוק' יוצאת מבין חדוי ודרועוי מאחוריו אך או"א כחדא נפקין הוא שבעת הלידה יצאו שניהן יחדיו ולא קדם א' לחבירו. וכחדא שריין הוא כי זו"ן אב"א אבל או"א כחדא שריין פב"פ. ומ"ש ולא מתפרשין לעלמין כי זו"ן אי זיווגם תדיר כמ"ש בזוהר פ' ויקרא ע"פ אכלו רעים שתו ושכרו דודים אכלו רעים דא אינון או"א שתו ושכרו דודים דא אינון זו"ן. וצריך שתדע כי מזרוע ימין דא"א מן ג' פרקין שבו עם חלק הגוף עד החזה של א"א נעשה פרצוף שלם של אבא ומזרוע שמאלי גבורה עם חלק הגוף עד החזה נעשה פרצוף שלם אמא בזה האופן. כי מן פרק א' דזרוע ימין דהיינו חלק היד והאצבעות נעשה חב"ד דאבא. ומה שאנו קוראין אל היד פרק עליון אע"פ שנראה תחתון הטעם הוא בסוד עליות הידים אל הראש כשמגביהין אותם וז"ס נשיאת כפים בסוד וישא אהרן את ידיו כו'. ומפרק אמצעי של זרוע ימין נעשה חג"ת דאבא דהיינו עד הקיבורת ומפרק תחתון הנק' כתף נעשה נה"י דאבא וכן עד"ז נעשה מתלת פרקי זרוע של שמאל כל פרצוף אמא נמצא כי מן ב' זרועות דא"א עד חצי תת שלו היה נשמה וחיות ופנימי אל או"א ומן גרון של א"א נעשו ב' כתרים א' לאבא וא' לאמא וז"ס קנה חכמה קנה בינה כי מן גרון שהוא צורת קנה נעשה משם כתר לאו"א. והנה נשאר חצי ת"ת התחתון של א"א ונה"י שלו מגולים בלתי התלבשות וז"ש כי מים תחתונים בוכים פי' שג' ספי' אלו התחתונים שהם נה"י היו מגולין והיה אור שלהן גדול להיות שהם מגולות יותר מהאור של זרועות לפי שהם מכוסים תוך או"א. וז"ס ברוך כבוד ה' ממקומו ר"ת בכי"ם וזהו שהיו בוכים להיותן מגולין יותר מאור של זרועות כי הכלים הראשונים נתבטלו ונשברו מלהכנס האור בהם. ולתקן זה הוצרך המאציל להשות שיכללו השוקיים דא"א בזרועותיו. נה"י שלו בתוך חג"ת שלו תלת גו תלת וגם חצי ת"ת התחתון המגולה נכלל בתוך חצי העליון ונצח נכלל בחסד והוא בגבורה ויסוד וחצי הת"ת התחתון בחצי ת"ת העליון וכשעלו ליכנס נה"י בזרועות שהם חג"ת הנה גם האורות של מאנין תבירין עלו עמהם. אבל דע כי לא עלה כל האור לגמרי אבל נשארו קצת ניצוצי הקדושה תוך הכלים הנשברים להיות חיות לקליפה. ונמצאו שעלו אורות של הכלים הנשברים למעלה בחג"ת דא"א ואז מהם נעשה מציאות זו"ן בחיבור או"א והיתה אמא מעוברת מהם ג' כלילן בג' כמ"ש בזוהר ח"ב ד"ג. וצריך שתדע כי כשנכללו נה"י דא"א בחג"ת דא"א הנה היסוד דא"א אחר שנכלל בחצי ת"ת הנה הוא שם מוציא הבל תוך הת"ת ואותו הבל נחלק לב' צדדים אותו של צד ימין נעשו מוחין לאבא ואותו שבצד שמאל נעשו מוחין לאמא ועי"ז שיש להם מוחין נעשה התעוררות זווג לאו"א וזה הזווג הוא בלי מ" רק בתורת חסד כמ"ש אמרתי עולם חסד יבנה שז"ס מ"ש בזוהר דף צ"ב כד סליק ברעותא וכו' ואו"א כשזדווגים יש ג"כ בחי' נשיקין בתחלה נושק אבא לאמא ואח"כ אמא לאבא ואבא ממשיך הבל מאמא בעת הנשיקה כנודע בחוש הראות וכן בנשיקת אמר לאבא מושכת ממנו הבל הרי יש לאבא ב' נשיקים וב' הבלים כי בכל נשיקה יש בה ב' כללות או"א. והנה כל נשיקה נחלק לב' וכן ההבל נחלק לב' בערך מה שנתן ומה שקיבל וכן ג"כ באמא לכל א' וא' ב' נשיקים וב' הבלים עד"ז. והנה באבא יש תוספות הדיבור והוא שצריך לפייס בדבורו את אשתו בעת הזווג אך אמר אין לה דיבור כי התובעת בפה יוצאה שלא בכתובה וכנגד ה' בחי' אלו ב' נשיקים ב' הבלים ודבור א' הם ה' מוצאות הפה וזה הטעם שמצינו נשמה לנשמה [הבאה מנשיקין] ודקות רוחא ברוחא הבאים מן ההבלים אך בנפש לא מצינו נפש בנפש לפי שהנשיקים והבלים שהם כפולים יש בעבורם נשמה לנשמה הבאים מנשיקה וג"כ יש רוחא ברוחא הבאים מן ההבלים אך הנפש היא באה מן הדבור והדיבור אינו כפול לכן ג"כ הנפש אינה רק נפש א' מן הדיבור דאבא. גם צריך שתדע כי הנשיקות הוציאו בחי' הכלים חו"ג דז"א חסד מאבא וגבורה מאמא ונצח מהבל דאבא והוד מהבל דאמא ות"ת דז"א נעשה מאותן נשיקים שנכללו אבא באמא ואמא באבא ומכללות כפל זה נעשה ת"ת דז"א כי גם הוא כלול וכפול מחו"ג ומכריע ביניהן ויסוד דז"א נתהוה מהבל הכולל והכפול מד' הבלים דאבא באמא ואמא באבא ומל' דז"א נתהוה מדבור אבא. וז"ס ה' בחכמה יסד ארץ כי ע"י דבור החכמה נתהוה המל' הנק' ארץ והרי נתבאר ענין ו"ק דז"א לבד מהיכן שרשם והוויותם:


פרק ג סוד העיבור ויניקה:


העיבור של אמא מזו"ן והנה מלת עיבור הוא ע"ב רי"ו ונודע כי ע"ב מהימין ורי"ו מהשמאל הוא שם אהי"ה דיודי"ן גימ' קס"א ושם ב"ן דההי"ן עולה רי"ג. אח"כ תחלק שם אלקים אל מהימין דבינה ים משמאל ה' באמצע הרי רי"ו. ונודע כי ג' שות אלו אהי"ה וב"ן ואלקים שלשתן באים מצדה (נ"א מאמא). והנה דע כי ג' עבורים הם א' עיבור של ז' חדשים ב' עיבור של ט' חדשים ג' עיבור של י"ב חדשים וביאור הדברים כי עיבור של ט' חדשים זה היה בעיבור הבינה מז"א ג' גו ג' וכ"א מהם נכלל ונתקשר בשלשתן ונצח נכלל ונתקשר בשלשתן שהם חג"ת. והוד נכלל ונתקשר באותן הג' וכן יסוד נכלל באותן הג' זהו ג' כלולין גו ג'. ג' תתאין כל א' [נכלל] בכל ג' עילאין הרי הם ט' בחי' של כללות וכנגדן הוצרך עיבור של ט' חדשים. עיבור ז' חדשים הוא שהוצרך לכללות נה"י דא"א וחצי ת"ת התחתון בחו"ג וחצי ת"ת העליון דא"א כנ"ל וכללות זה היה לצורך א"א עצמו לפי שהיו נה"י מגולים הוצרך ליכלל עד"ז כדי שיצאו זו"ן אז על ודי כללות הזה וילבישו את נה"י דאריך אנפין. והנה כללות הזה הוצרך לו ז' חדשים לבד אך לצורך ז"א נתוספו ב' חדשים שהם ט' כי א"א נשלם כללותו בז' חדשי' ולכללו' [ז"א] ג' גו ג' הוצרכו לט' חדשים אך הנוקבא דז"א לא נשלמה עד תשלום כל י"ב חדש כמ"ש בע"ה. ונבאר עתה ענין ז' חדשים דא"א הם כך כי ת"ת דא"א נכלל חצי תחתון בעליון לכן לא הוצרך ליכלל בכל ג' עילאין כיון שחציו הוא מכלל העלאין לכן נכלל בחצי העליון לבד והוא חדש א' אך הנצח הוצרך ליכלל בכל הג' עלאין כי הוא מדה בפ"ע וכלול מתחתונים וצריך ליכלל בכל ג' עליונים וכן הוד. הרי ששה חדשים לנ"ה וחדש א' לת"ת הרי הם ז' חדשים וז"ס שאמרו רז"ל שמרע"ה נולד לז' חדשים כי הוא מבחי' ת"ת הזה שנכלל חציו בחצי העליון והם ז' חדשים. אך יעקב מיסוד א"א וגם הוא נכלל בחצי הת"ת העליון א"כ צריך יותר מז' חדשים וז"ס מ"ש בזוהר משה מלגאו שהוא ת"ת ויעקב מלבר שהוא היסוד. עיבור ג' של יב"ח הוא להוציא המל' וז"ס ואחר ילדה בת ר"ת י"ב כי הבת נולדה אחר יב"ח [י"ב שבטים] ונשתהה שם יב"ח וזהו לשון ואחר מלשון ואחר עד עתה. וענין י"ב אלו הוא ע"ד הנ"ל כי נכללה גם המל' בכ"א מג' עלאין חג"ת והוצרכו לה ג' חדשים אחרים כי נכללו תחלה ג' תחתונות נה"י בכל א' מג' אמצעיות והם ט' חדשים ואחר כך נולדה המל' כנ"ל ואחר ילדה הבת ונשתהה ג' חדשים אחרים כדי לכלול בכ"א מג' אמצעיות הרי יב"ח:


ונחזור לבאר ענין הכללות דא"א הנה כאשר עלה הנה"י דא"א לג' אמצעיות חג"ת שלו עלו גם כן מובחר האורות של מאנין תבירין למעלה עמהם. ודע כי במעי אמא היה נכלל מה שהוא יותר זך וברור (ומזה נעשה פרצוף ז"א וכל נקודה מאותן הנקר' מאנין תבירין היתה כלולה מי"ס. והנה כשנתקן פרצוף א"א ואו"א עלה האור יותר זך) ומזה נעשה פרצופים הנ"ל ואמנם נשאר קצת אור שלא יוכל להתברר שהיה עב בלתי זך (והנה) מג"ר כח"ב שבכל נקודה מז' נקודות תבירין ועתה כשנתקן זו"ן הובררו גם הג"ר של כ"א וא' מהנקודות אשר מהם נעשו פרצוף א"א ואו"א מהג"ר והיותר עב מהג"ר שלא יוכל לעלות בג' הנ"ל הנה הוא לוקחם ז"א לעצמו כי אע"פ שאינו ראוי לבחי' או"א ראוין הם לז"א ואז הובררו מהם אוכל מתוך פסולת ומכל ג"ר שבכל א' וא' מהז' נקודות נתהווה מהם רישא דז"א ג' מוחין כח"ב דיליה בהיותו בסוד עיבור במעי אמא כי אע"פ ששם הוא ג' כלולים בג' עכ"ז גם העובר יש לו ראש אפי' היותו במעי אמא. ואח"כ נתבררו ד' בחי' שהם חגת"ן מנקודות של ז' נקודות ומהם נתהווה גופא דז"א ונתברר מהם היותר זך וברור ע"ד הנ"ל בג"ר ונשארו ג' שהם הי"ס שבכל נקודה ונקודה שלא נתבררו כלל עד זמן היניקה כמ"ש בע"ה. ולפי שהם תחתונים והקליפה נאחזת בהם מאד לכן לא יכלו להתברר עתה והנה ז"ס אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה ז' ימים והטעם לפי שז"א נשתהה בעיבור כדי להתברר ונתבררו בו ז' בחי' הנ"ל שהם כח"ב חגת"ן וכשנולד ז"א אז כל הדינין שהיא הפסולת הנשאר מז' בחי' שלא יכלו להתברר יותר כי היא פסולת וכבר נברר האוכל ויצא הפסולת של ז' בחי' בסוד דם נדה היוצא בעת הלידה לכן תטמא ז' ימים כנגד ז' קליפות ההם אך אם נקבה תלד שהם ז' קליפות אלו הנ"ל ועוד ז' קליפות אחרים שהם הפסולת הנשאר בהם גם מז' בחי' המל' שיש בכל א' מהבחי' הנ"ל כי הנקבה אינה רק אחר בירור הזכר לכן טמאה שבועיים י"ד יום ז' וז'. והנה אח"כ בזמן היניקה כמו שהמינקת נהפך לה דם נדה לחלב כך אותם ג' של הי"ם שלא נתבררו בזמן העיבור כנ"ל והיו דינין כולם בסוד דם אבל עדיין היה אוכל בתוך הפסולת ולכן לא יצא בסוד הלידה כנודע אמנם נשאר בתוך האמא והוא להתברר שם באורך זמן היניקה ונתהווה האוכל שבהם לבחי' חלב ומניקה אמא לז"א מחלב זה כדי שיהיה שלם בכל קצוותיו. וזמן היניקה כ"ד חדש והטעם כי ההוד צריך להתמתק בח' חדשים לפי שהיא כלולה בז' עליונות והוא ח' וכן יסוד ח' וכן במל' ח' עד"ז הנ"ל ס"ה כ"ד חודש וע"י יניקה מבחי' הי"ם זו נגדל ז"א כי בכ"ד חודש נתפשטו התלת שהיו כלולים בג' ונתגדלו והיו מו' קצוות. וא"ת והלא היו בג' כלילן בג' ואיך אמרנו שהג' ספירות הנז' נשארים תוך אמא בסוד החלב. אך הכוונה שלא נתבררו עד זמן היניקה כי אז הדינין שהיו בהם נתמתקו בסוד החלב המניקה אותן ואז ע"י החלב ההוא נגדלו בחי' השוקיים וג' אחרונות שבו כי תחלה היו חסרים הרבה מבחינתם ולכן היו ג' כלילן בג' ולא היו נכרים בהם ואחר שינק ולקח אותן בחי' של הדין שבהם והובררו ע"י יניקה אז נשלמו ונגדלו רגליו כי לא נשארו תוך אימא כל ג' ספירות הי"ם רק הדינין שבהם שראוים להתבררר בסוד הדם הנהפך לחלב. והוא דוגמת הנער שכבר יש לו שוקיים ורגלים ואינו יכול להלוך בהם עד שיונק ואז ע"י יניקה מתגדלים רגליו ומתחיל להלוך בהם ובחי' התפשטות מג' עלאין שהו כלולים שם וזהו הגדלתן. אמנם יש לראות כי כל ב' שוקיים נבררים ע"י היניקה ונגדלין והרי נצח הוברר בתוך העיבור אך הטעם כי בהדי הוצי לקי כרבא כי נ"ה בסוד תרי פלגי גופא וכיון שלא הוברר הוד גם בירור נצח אינו מתגלה עד שיגמור הוד להתברר ביניקה. וסוד החלב הוא שם אהי"ה בבינה כזה כי אהי"ה דההי"ן פשוט ומלא ומלא דמלא אהי"ה אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה אל"ף למ"ד פ"ה ה"ה ה"ה יו"ד ו"ו דל"ת ה"ה ה"ה הם אותיות חלב עם המלה והכולל. וכבר ידעת כי אהי"ה דההי"ן הוא בדעת ובת"ת ששם מקום השדיים ודדים בכל קו אמצעי. גם באופן אחר כי הלא דם נהפך לחלב והנה הדם הוא אחורים של שם אהי"ה גימ' ד"ם כזה א' א"ה אה"י אהי"ה ותסיר ממנו ד' אותיות אהי"ה ויחזור גימ' חל"ב שהוא המלוי לבד. וסוד השדיים והדדים הם בסוד ויעבור כו' כי סוד ויעבור ע"ב מימין רי"ו מהשמאל הוי"ה באמצעיתא וכ"ז בבינה כי היא המנקת. והנה ע"ב ורי"ו הוי"ה גימ' שד"י שהוא השדיים גם נקרא דדים והם סוד אלקי"ם שבבינה שהוא א"ל מימינא מ"י משמאלא ה' באמצעיתא תצרף א"ל שבימין עם דד ויהיה א"ל דד תצרף מ"י משמאל עם דד ויהיה מ"י דד וז"ס אל"דד ומי"דד מתנבאים במחנה. והנה כאשר אמא היא מניקה לבנים אז נק' א"ל שד"י ע"ש השדיים המניקים בהם וכשעולה למעלה ומסתלקת מעל הבנים שכבר נגמר יניקתם אז נק' אמא אל עליון גומל חסדים טובים שאנו אומרים בברכת אבות וגומל מלשון ויגדל הילד ויגמל כי נגמרה זמן יניקה. וסוד אל עליון הוא בינה כשעולה למעלה ושד"י הוא כשהוא מניקה בשדיים שלה וכבר ביארנו מה הוא שדי גם עליון הוא אחוריים דס"ג גימ' עליון ושם א"ל הוא נגד הפנים דס"ג שם ייא"י שבו גימ' א"ל וזהו א"ל עליו"ן (גם אהי"ה דיודין עה"כ וד' אותיות גימ' עליון) ונחזור לבאר אות ה' דבאמצעיתא הנשאר משם אלקים הנ"ל כי א"ל מימין מ"י משמאל ה' באמצעיתא כנ"ל וביארנו כי א"ל מ"י הם ב' דדים בסוד אלד"ד ומיד"ד וסוד ה' הוא החלב שמתפשט בב' הדדים האלו לכן הוא באמצע כי הוא מתפשט לדד ימין ושמאל והנה נמצא כי ב' מיני חלב יוצאין א' לדד ימין וב' לדד שמאל וא"כ צריך שיהיה בה' זו ב' מיני חלב והם באופן זה כי אות ה' יש לה ב' ציורין ד"ו ד"י גימ' כ"ד גם אם תמלא ה' זו בג' מילואים שסימנם יה"א הוא גימ' י"ו ועם כ"ד גימ' חל"ב וכל זה מהציור בלתי מנין הה' עצמה גם באופן אחר ג' ההי"ן במלוי ה"י ה"ה ה"א גימ' א"ל ועם ו' אותיותי' הרי ל"ז וג' אותיות המילוי יה"א הרי גימ' חל"ב והרי ב' מיני חלב יוצאין מן ה' זו שבאמצע הדדין של בינה ומן ה' זו מתפשטים ב' מיני חלב א' לדד ימין וב' לדד שמאל:


פרק ד עיבור ב' והגדלת השלישים:


ועתה נבאר מ"ש בזוהר פ' אחרי מות דס"ה בתר דינקא להו אתעברת מנייהו פי' כי הנער אין לו דעת שלם עד שיהיה בן ט' שנים ויום א' שאז ביאתו ביאה להיות דעתו שלם בסוד והאדם ידע את חוה אשתו (ואע"פ שנשלם כל הפרצוף שלו) לכן אחר יניקה דז"א חזר להתעבר באמא עיבור ב' כדי להיות לו מוחין אע"פ שכבר נשלם לו כל הפרצוף של ו"ק בימי יניקתו וכדי שלא תתמה מזה איך יש עיבור ב' אחר היניקה הלא מבשרי אחזה אלוה והענין כי כמו שבמל' עולין נשמות של התחתונים בכל לילה כשאומר בידך אפקיד רוחי ומתעברת מהם ומתחדשים שם בסוד חדשים לבקרים רבה אמונתך כך אמא עלאה אתעברת פעם ב' מנשות זו"נ ומתחדשין בסוד מוחין חדשים הניתנין להם. והנה בעלות זו"ן במעי אמא אז עושין שם מ"ן אל הבינה לזווגה עם אבא וע"י זווג זה מולידין ומורידין המוחין לזו"ן. ונבאר עתה סוד גדלות ז"א כי הלא בהיות ז"א בעיבור ראשון ג' כלולין בג' במעי אמו. היה בחי' אות ו' שבתוך ה' של בינה ה' עילאה ובאות ו' זו יש פסיעה לבר וז"ס נקודת ו' הבולטת בסוף הו' וז"ס נקודת המל' העומדת עם ז"א שהוא אות ו' בלתי ראש בסוד ג' כלילין בג' ו' זעירא. וכשיוצא ז"א לחוץ אז הוא בחי' אות ו' הנגלית בשם הוי"ה העומדת אחר ה' ראשונה ואז יש לזו הו' ראש וראש הזה הוא רמז לרישא דז"א כח"ב בסוד הקטנות והיניקה לבד כי עדיין איברים שלו דקים כקרני חגבים (נ"ב חגבים גי' ס"ג סוד ס"ג שהם הנקודות) ואינם נקראי רק בחי' ו"ק לבד אך עכ"ז יש לו ראש של קטנות והוא ראש של ו' וו"ק שלו הוא התפשטות ו' שלו ודקות ו' למטה בסופה הוא בחי' מל' הכלולה שם עמו בזמן היניקה ג"כ:


ועתה נבאר בחי' הג' של הגדלות כי להגדיל אברים של קטן זה שהם קטנים כקרני חגבים צריך שיכנסו נה"י דאמא תוך ו"ק דז"א ואז פרק עליון דנצח אמא מתחבר עם ב' פרקין של חסד ז"א ועולין עד רישא דז"א ונעשית חכמה שלו מג' פרקין ופרק אחד דהוד אמא מתחבר עם ב' פרקין עלאין דגבורה דז"א ונעשית בינה שלו ג"כ מג"פ בראש הז"א. וז"ס מ"ש בזוהר בק דרמ"א חסד חסדים גבורה גבורות כי פרק א' דנצח אמא שהוא קו ימין הנק' חסד נתחבר עם ב' חסדים שהם ב"פ עלאין דחסד ז"א ונעשה ג"פ שהם ג' חסדים ונעשים מהם חכמה דז"א ועד"ז נעשית בינה דז"א מן גבורה גבורות ועד"ז נצח נצחים הוד הודות שהם ב"פ תתאין דנ"ה אמא שאלו אינם נקראים חסדים וגבורות ומתחברים עם נ"ה דז"א להשלימם כמ"ש בע"ה. וקשה כי כמו שאמרו חסד חסדים גבורה גבורות כו' למה לא אמרו ת"ת תפארות ג"כ. ונחזור לענין כי כן עד"ז פרק א' דיסוד אמא נתחבר עם ב"פ ת"ת עליונים דז"א ונעשה מהם דעת דז"א ופ"ב דנצח אמא נתחבר עם שליש א' הנשאר מג' שלישי חסד דז"א ועם שליש עליון דנצח דז"א ונעשה חסד דז"א מג' שלישי. ופ"ג דנצח אמא יורדת עם ב"פ דנצח ז"א ונעשה נצח ז"א מג"פ. ודע כי כשיורד פ"א דנצח דאמא ונעשה חכמה דז"א הנה לא ירד רק פ"ת דאמא כי כן סדר ירידתו ואח"כ כשרוצה ליכנס פרק אמצעי של נצח דאמא כדי לעשות חסד דז"א כלול מג"פ אז ירד פ"ת דנצח דאמא שהיה בתחלה בחכמה דז"א ויורד עתה אל החסד ונשאר פ"א דנצח אמא בחכמה דז"א ואח"כ כשרוצה לכנס פ"ג דנצח אמא להשלים נצח ז"א הנה אז נכנס פ"ע דנצח אמא בחכמה דז"א ויורד פרק אמצעי דאמא בחסד ז"א ויורד פ"ת דנצח אמא בנצח ז"א ועל סדר זה נשלם קו ימין דז"א וכן עד"ז בקו שמאל דז"א הנעשה מג"פ דהוד אמא ועד"ז בקו אמצעי דז"א הנעשה מיסוד אמא. הנה נמצא חסד דז"א נעשה מן חיבור ג' שלישים נפרדין זה מזה שהוא פרק אמצעי דנצח אמא ופרק תחתון דחסד ז"א ופ"ע דנצח ז"א ומחיבור שלשתן נעשה חסד ז"א וכן עד"ז בגבור' דז"א וכן בת"ת דז"א משא"כ בשום ספי' אחרת מי"ס דז"א כי אלו הולכים בבחינת שלישים נפרדין זה מזה. והנה נמצא כי הז"א בכ"א מי"ס הגדיל שליש א' שלקח מבינה כי היה בו ב' שלישי' שלו ולוקח שליש א' מאמא ג"כ והדיל וכן בכל הי"ס שלו וס"ז שאמרז"ל כי הידור מצוה עד שליש כי כך בז"א מגדילין בו שליש ובזה תבין אם שליש זה שארז"ל הוא מלגאו או מלבר והנה הטעם שכל ז"א נעשה ע"י שלישים אלו הוא סוד הפסוק וכל בשליש עפר הארץ כי זו"ן נקראים עפר בסוד הכל היה מן העפר ואפילו גלגל חמה ואלו נמסדדין בשלישים. ופי' הפסוק מי מדד בשעלו כו' כי ההפרש שיש בין מדידה לזרת שהמדה יש לה בית קיבול לקבל מה שנותנין לתוכה ולכן אחר שמדד מדה ראשונה זורק אותה מהכלי כדי לחזור פעם ב' למלאות המדה למדוד יותר אך הזרת א"צ לזרוק שום דבר כי אינו בחי' בית קיבול כמו המדידה [ס"א המדה] א"כ פי' הפסוק כך ע"י מ"י פי' הבינה אמא עלאה מדד בשעלו מים הם ב' מים תתאין ועלאין שהם זו"ן שהפרישן והבדילן זה מזה בסוד ויבדל אלקים בין המים כו' וזה נעשה ע"י מדידת המדה שאחר שמלאו פעם א' מים בחי' א' של מים עלאין הנה זורק מה שבתוך מדה זו ליתן אל ז"א וחוזרת למלאות המדה פעם ב' של בחי' מיין תתאין אחרים לצורך הנוק'. ולכן בענין זו"ן הזכיר לשון המדה שצריך להבדיל ולהפריש בין זו"ן וזה ע"י מדה המתמלאת וחוזרת פעם אחרת להתמלאות מיין תתאין משא"כ בזרת כי כולו לצורך ז"א הנק' שמים כי מ"י שהוא בראש הפסוק תיכן השמים בזרת. וענין תוכן הוא שנותן קצבה וגבול ותחום וע"י הזרת מדד בו ואמרה עד כאן יהיה גבול מוח חכמה וע"כ יהיה חסד וע"כ יהיה נצח ועד"ז בקו שמאל ובקו אמצעי ואחר כך וכל בשליש עפר הארץ פירוש כי מדדה הבינה בשליש עליון של ת"ת דז"א שהוא מקום החזה ושם בשליש ההוא יוצאת מדת מל' נוק' הנק' עפר הארץ כנז' באדרא דנפקי מבין חדוהי מבין תרין דרועין דיליה. וז"ס המזוזה שהיא המל' כי מזוזה גי' אדנ"י וראוי ליתנה בסוף שליש עליון של הפתח לרמז אל המל' שיצאה בשליש עליון של ת"ת דז"א בסוד והיה שדי בצריך שהוא שם שדי המגין מהקליפות הנקרא צרי"ך כי לכך יצאה המל' שהיא המזוזה באחורי ז"א כדי שלא יהיה אחיזה אל הקליפות באחוריו כנ"ל לכן יש כח בשם שדי להבריח הקליפות שהם צרי"ך (שדי ר"ת שומר דלתות ישראל):


דברי יעקב צמח מ"כ דרוש התפשטות נה"י דאו"א בז"א להגדילו ורצוני לסומכו לכאן והוא ביאור נאה.:


הנה המוחין דז"א נעשין מנה"י אמא וכך סדר הבנין כי הלא כל מדה יש בו ג' פרקין ויורד פ"ת דנצח אמא במקום שעתיד להיות חכמה דז"א ועולין שם ב"פ דחסד ז"א ונעשים חכמה מג"פ ואח"כ יורד פרק אמצעי דנצח אמא במקום חכמה דז"א ונדחה משם פ"ת ונשאר פרק אמצעי בחכמה דז"א ופ"ת יורד בחסד ז"א ועולה שם פ"ע דנצח ז"א ונעשה חסד של ג"פ. אח"כ יורד פ"ע דנצח אמא במקום חכמה דז"א ופ"ב דנצח שהוא בחכמה נדחה משם ויורד בחסד שלו ונדחה משם פ"ת ופרק זה התחתון יורד בנצח ז"א ונעשה נצח ז"א מג"פ. והנה ההוד הוא קו שמאל ונעשה בינה שלו מהוד אמא ויורד פ"ת דהוד אמא במקום בינה דז"א ועולין שם ב"פ דגבורה דז"א ונעשה בינה שלו מג"פ אח"כ יורד פרק אמצעי דהוד אמא במקום בינה דז"א במקום אותו פ"ת דהוד אמא ויורד פ"ת בגבורה ועולה שם פ"ע דהוד ז"א ונעשה גבורה שלו מג"פ. אח"כ יורד פ"ע דהוד אמא במקום בינה דז"א ונדח' משם פרק אמצעי ונשאר פ"ע בבינה שלו ופרק אמצעי יורד בגבורה שלו ונדחה משם פ"ת בהוד [ס"א דהוד דאמא בהוד דז"א] ונעשה הוד שלו מג"פ. והנה היסוד הוא קו אמצעי ויורד פ"ת דיסוד אמא בדעת ז"א ועולין שם ב"פ דת"ת שלו ונעשה דעת שלו מג"פ אח"כ יורד פ"ע דיסוד אמא בדעת ז"א ונדחה משם פ"ב ונשאר פ"ע בדעת ופ"ב יורד בת"ת דז"א בשליש עליון. אמנם נגד היסוד דז"א אין בו לבוש מצד אמא בפטות והטעם כי גם מוחין אי לו כי ה"ח נתפשטו עד ההוד דז"א וז"ס אמא עלאה עד הוד אתפשטת אך עכ"ז מהארת התפשטות ה"ח מתקבץ הארתם ביסוד ונק' כל וכמו שקבל הארץ החסדים כך מתפשטים הארת הלבוש שלהם מנה"י דאמא ומכח יסוד דאמא אשר בו גנוזים החסדים (כן) ברישא דז"א יורד משם ומעטרה שלו מאיר עד היסוד אשר בו ונחזור לענין כי ע"ד שביארנו שנתפשטו ג"פ דנצח דאימא בקו ימין דז"א וכן ג"פ הוד בקו שמאל דז"א ג"כ נתפשט יסוד דאמא בקו אמצעי באופן זה כי מפ"ע דיסוד אימא נתחבר עם שני פרקים עליונים דת"ת דזעיר אנפין ונעשה מהם דעת דז"א מג"פ וכן פ"ב דיסוד אימא נתחבר עם פ"ת הנשאר מת"ת ז"א ועלה שם פ"ע דיסוד ז"א ונעשה ת"ת דז"א מג"פ ואמנם יסוד דז"א נשארו בו ב"פ לבד כי יסוד אמא הוא יסוד נוק' קצר ואין בו רק ב' שלישים ושליש א' יורד לדעת ז"א וא' לת"ת דז"א ונמצא שאין מה ליתן ליסוד דז"א מחלק אמא כלל ונשאר בבחי' ב' שלישים לבד משא"כ בכל שאר הספי' שיש ג' שלישים בכל א' מהם ע"י שלוקחתם מאמא וז"ס ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה ר"ת יתו"ם כי נשאר יתום מאמא שהיא בינה כי שאר הספי' אמא עומדת עמהם משא"כ ביסוד והנה סדר התפשטות הנ"ל הוא כך כי תחלה נתקן חכמה דז"א ע"י פ"ע דנצח אמא ואח"כ בינה עד"ז ואח"כ דעת ואח"כ חסד ואח"כ גבורה ואחר כך ת"ת ואח"כ נו"ה ואח"כ יסוד ואז נשלם הגדלת דז"א ע"ד הנ"ל:


פרק ה מוחין וצלם דז"א:


ועתה נשלים לבאר הגדלות דז"א ומ"ש בזוהר בתר דינקת להו אתעברת מינייהו ובחי' המוחין שלו ובחי' הצלם גם מ"ש בזוהר כי או"א ירתי תרין עטרין לבנייהו. והעני הוא דע כי בדיקנא דא"א יש תרין מזלות מזל עליון נוצר חסד שהוא תיקון ח' ומזל תחתון ונקה שהוא תיקון הי"ג והנה אבא יונק ממזל ח' עליון ואמא ממזל תחתון והנה בטש מזל עליון במזל תחתון ומכח בטישה זו שאין אנו יכולים לפרש פי' בטישה זו מה ענינה ואז יוצאין משם ה"ח ממזל עליון וה"ג ממזל תחתון ואז מזל עליון נותן אותן הה"ח דיליה לאבא ומזל התחתון נותן הה"ג דיליה לאמא ואחרי שקבלו או"א חו"ג אלו מב' מזלות אז מזדווגים או"א ואז נותן אבא ה"ח לאמא ואז נכללין החו"ג במעי אמא. והנה כאשר או"א מזדווגים הנה זולת החו"ג שקיבלו כנ"ל הנה אבא מוציא טיפה ממוחין שלו ונק' חכמה ואמא מוציא הטיפה הנק' בינה וכל אלו מתערבין במעי אמא והם י"ב בחי' חו"ב ה"ח ה"ג נמצא מאבא יצאה חכמה וה"ח ומאמא יצאה בינה וה"ג. וכולם מתערבין במעי אמא גז"ס בתר דינקת להו אתעברת מנייהו. פי' כי אחר היניקה מתעברת אמא ממוחין אלו של זו"ן. ואלו החו"ג הם ב' עיטרין הנז' בזוהר דירית או"א לבנייהו. והנה כאשר אמא יולדת מוחין אלו הם נעשין בחי' ד' מוחין שהם חו"ב חו"ג וז"ס. ם' של צלם כי אותיות צלם הם מתתא לעילא ום זו כנגד ד' מוחין כי כ"א מהם כלול מי'. ואח"כ אמא עלאה מלבשת וכולת אלו הד' מוחין תוך נה"י שלה חכמה בנצח. בינה בהוד חו"ג ביסוד. ומרכנת ומשפלת עצמה ונכנסת תוך ז"א עם המוחין האלו כי ז"א אינו יכול לקבל מוחין אלו לרוב גדלות אורם אם לא אחר התלבשות' תוך נה"י אמא ואז נכנסים נצח דאמא ובתוכו מוח חכמה בחכמה דז"א והוד דאמא ובתוכו מוח בינה בבינה דז"א ויסוד דאמא ובתוכו מוח חו"ג בדעת ז"א ונמצא כי קודם התלבשותם היו ד' מוחין שהם סוד ם' דצלם ואחר התלבשותם שנכללו חו"ג ביסוד אמא ונעשה ג' מוחין שהם ל' של צלם הבאה אחר הם מתתא לעילא. ובחי' ל' זו הוא אחר התלבשות המוחין בנה"י דאמא. והנה אחר שנכנסו נה"י דאמא ובתוכן המוחין כנ"ל ונכנסו בראש ז"א אז נגמר צ' של צלם כי שם הוא בחי' צ' כי מוחין אלו אינם נשארים ברישא רק בכל גופא מתפשטים שהם חב"ד חג"ת נה"י. הרי צ' ומתחלה היה ו"ק וע"י מוחין אלו נגדל בבחי' צ' ע"י כניסת נה"י דאמא עם המוחין שבתוכם בתוך ז"א וכנ"ל בסוד הגדלת השלישים של ז"א ואותו הדרוש שייך עתה. כי ע" אלו המוחין הגדיל ז"א. גם צ' של צלם באופן אחר כי עתה נעשה דיקנא דז"א בט' תיקונים:


ונבאר עתה ט' תקוני דיקנא מהיכן נעשו והענין כי הלא כבר ביארנו כי ג' מוחין חב"ד נתלבשו תוך נה"י אמא ואח"כ נתלבשו תוך הכלים של ג"ר דז"א הרי הם ט' בחי' ומכחם יצאו ט' ת"ד דז"א. ואמנם כבר בארנו כי תרין עטרין דאו"א הם ה"ח וה"ג שבתוך היסוד ונעשה דעת דז"א והכוונה כי יסוד דאבא נק' חסד ע"ש שהוא מימינא ויסוד דאמא נקרא גבורה ע"ש שהיא משמאלא לכן נק' חו"ג תרין עטרין ע"ש המקום שמהם יצאו. ודע כי מ"ש לפעמים מל' דאבא או מל' דאמא הפי' כי עטרת דיסוד אבא אשר הם סוד מילה ופריעה. יסוד ועטרה. הנה עטרה זו אנו קורין אותה מל' דאבא. וביסוד אמא יש בה נקודה אחת הנקרא נקודות ציון. והב' עטרין הם מורישין לבניהם זו"ן כדי שיזדווגו יחדו. וז"ס בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו ומ"ש בעטרה לשון יחיד ולא אמר בעטרות אחר שהם ב' עטרין הטעם לפי שהחו"ג תחילה הם נפרדין ונחלקין לב' מוחין בסוד ם' דצלם ואחר שיתלבשו תוך נה"י של אמא אז נכללין החו"ג תוך יסוד אמא ונעשים חד מוחא סוד ל' דצלם. ואז נקרא חד עטרה וזהו בעטרה שעטרה לו אמו לשון יחיד וזה סוד ש' של תפילין של ד' ראשין ושל ג' ראשין שמתחלה היו ד' מוחין ואח"כ נעשו ג' מוחין לבד. וז"ס שהקב"ה מניח תפילין בכל יום פי' שאו"א לא מתפרשין לעלמין לתת חיות ומוחין (נ"א ומזון) לזו"ן כדי שיחיו העולמות אמנם לתת להם עטרין כדי שיזדווגו זו"ן אינו תלוי אלא במעשינו הטובים ובתפלתנו וביחוד ק"ש ואז מתעברת אמא ומעטרת לז"א בב' עטרין שהם סוד חו"ג וז"ס שהקב"ה מניח תפילין:



Jewish TOP 20 Rambler's Top100
Send mail to webmaster@chassidus.ru with questions or comments about this web site. 
Last modified: 02 января 2003