WHATSAPP POUR ENVOI DE PHOTOS UNIQUEMENT : 00972 587 587 972 [email protected]

אֲמַר רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אֲמַר רִבִּי מְנַחֵם אֲמַר רִבִּי אַמֵי:
מַאי דִּכְתִיב:
“וְעֹזְבֵי יי יִכְלוּ”?
זֶה הַמַּנִּיחַ סֵפֶר תּוֹרָה וְיוֹצֵא.
רִבִּי אַבָּהוּ נָפֵיק בֵּין גַּבְרָא לְגַבְרָא.
בָּעֵי רַב פַּפָּא:
בֵּין פְּסוּקָא לְפְסוּקָא מַהוּ?
תֵּיקוּ.
רַב שֵׁשֶׁת מַהְדַּר אַפֵּיהּ וְגָרֵיס,
אֲמַר, אֲנַן בְּדִידַן וְאִינְהוּ בְּדִידְהוּ.

אֲמַר רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אֲמַר רִבִּי אַמֵי:
לְעוֹלָם יַשְׁלִים אָדָם פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר
שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם, (ח:)
וַאֲפִלּוּ עֲטָרוֹת וְדִיבוֹן,
שֶׁכָּל הַמַּשְׁלִים פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר,
מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו.
רַב בֵּיבַי בַּר אַבַּיֵי סְבַר לְאַשְׁלוֹמִינְהוּ לְפָרָשִׁיָּתָא דְּכֻלַּהּ שַׁתָּא
בְּמַעֲלֵי יוֹמָא דְּכִפּוּרֵי.
תְּנָא לֵיהּ חִיָּא בַּר רַב מִדִּפְתֵּי:
כְּתִיב:
“וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב”.
וְכִי בְּתִשְׁעָה מִתְעַנִּין, וַהֲלֹא בַּעֲשָׂרָה מִתְעַנִּין!
אֵלָּא לוֹמַר לָךְ, כָּל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בַּתְּשִׁיעִי,
מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְעַנֶּה תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי.
סְבַר לְאַקְדּוֹמִינְהוּ,
אֲמַר לֵיהּ הַהוּא סָבָא,
תְּנֵינָא:
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַקְדִּים וְשֶׁלֹּא יְאַחֵר.
כְּדַאֲמַר לְהוּ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לִבְנוֹהִי:
“אַשְׁלִימוּ פָּרָשִׁיּוֹתַיְכוּ עִם הַצִּבּוּר שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם,
וְהִזָּהֲרוּ בַּוְּרִידִין כְּרִבִּי יְהוּדָה”,
דִּתְנַן:
רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
עַד שֶׁיִּשְׁחֹט אֶת הַוְּרִידִין.
וְהִזָּהֲרוּ בְּזָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ מֵחֲמַת אָנְסוֹ,
דְּאָמְרִינַן: לוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מֻנָּחוֹת בָּאָרוֹן.

אֲמַר לְהוּ רָבָא לְבָנָיו:
כְּשֶׁאַתֶּם חוֹתְכִין בָּשָׂר, אַל תַּחְתְּכוּ עַל גַּב הַיָּד.
אִיכָּא דְּאָמְרִי, מִשּׁוּם סַכָּנָה,
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, מִשּׁוּם קִלְקוּל סְעוּדָה.
וְאַל תֵּשְׁבוּ עַל מִטַּת אֲרַמִּית,
וְאַל תַּעַבְרוּ אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין.
“וְאַל תֵּשְׁבוּ עַל מִטַּת אֲרַמִּית”,
אִיכָּא דְּאָמְרִי, לֹא תִּגְּנוּ בְּלֹא קִרְיַאת שְׁמַע,
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, דְּלָא תִּנְסְבוּ גִּיּוֹרְתָּא,
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אֲרַמִּית מַמָּשׁ, וּמִשּׁוּם מַעֲשֶׂה דְּרַב פַּפָּא,
דְּרַב פַּפָּא אֲזַל לְגַבֵּי אֲרַמִּית, הוֹצִיאָה לוֹ מִטָּה, אָמְרָה לוֹ:
“שֵׁב!”
אָמַר לָהּ:
“אֵינִי יוֹשֵׁב עַד שֶׁתַּגְבִּיהִי אֶת הַמִּטָּה.”
הִגְבִּיהָה אֶת הַמִּטָּה וּמָצְאוּ שָׁם תִּינוֹק מֵת.
מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים:
אָסוּר לֵישֵׁב עַל מִטַּת אֲרַמִּית.
“וְאַל תַּעַבְרוּ אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין”,
מְסַיַּע לֵיהּ לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דַּאֲמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי:
אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת
בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין.
אֲמַר אַבַּיֵי:
וְלָא אֲמַרַן אֵלָּא דְּלֵיכָּא פִּתְחָא אַחֲרִינָא,
אֲבָל אִיכָּא פִּתְחָא אַחֲרִינָא, לֵית לַן בַּהּ;
וְלָא אֲמַרַן אֵלָּא דְּלֵיכָּא בֵּי כְנִישְׁתָּא אַחֲרִינָא,
אֲבָל אִיכָּא בֵּי כְנִישְׁתָּא אַחֲרִינָא, לֵית לַן בַּהּ;
וְלָא אֲמַרַן אֵלָּא דְּלָא דָרֵי טוּנָא, וְלָא רָהֵיט, וְלָא מַנַּח תְּפִלִּין,
אֲבָל אִיכָּא חַד מֵהָנָךְ, לֵית לַן בַּהּ.

תַּנְיָא:
אָמַר רִבִּי עֲקִיבָא:
בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אוֹהֵב אֲנִי אֶת הַמָּדִיִּים:
כְּשֶׁחוֹתְכִין אֶת הַבָּשָׂר,
אֵין חוֹתְכִין אֵלָּא עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן;
כְּשֶׁנּוֹשְׁקִין, אֵין נוֹשְׁקִין אֵלָּא עַל גַּב הַיָּד;
וּכְשֶׁיּוֹעֲצִין, אֵין יוֹעֲצִין אֵלָּא בַּשָּׂדֶה.
אֲמַר רַב אִדָּא בַּר אַהֲבָה:
מַאי קְרָאַהּ?
“וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ”.

תַּנְיָא:
אֲמַר רַבַּן גַּמְלִיאֵל:
בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אוֹהֵב אֲנִי אֶת הַפַּרְסִיִּים:
הֵן צְנוּעִין בַּאֲכִילָתָן,
וּצְנוּעִין בְּבֵית הַכִּסֵּא,
וּצְנוּעִין בְּדָבָר אַחֵר.

“אֲנִי צִוֵּיתִי לִמְקֻדָּשָׁי”,
תָּנֵי רַב יוֹסֵף:
אֵלּוּ הַפַּרְסִיִּים הַמְּקֻדָּשִׁין וּמְזֻמָּנִין לַגֵּיהִנָּם.

רַבַּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר.

אֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר שְׁמוּאֵל:
הֲלָכָה כְּרַבַּן גַּמְלִיאֵל.
תַּנְיָא:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר:
פְּעָמִים שֶׁאָדָם קוֹרֵא קִרְיַאת שְׁמַע שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּלַּיְלָה,
אַחַת קֹדֶם שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר,
וְאַחַת לְאַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר,
וְיוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ אַחַת שֶׁל יוֹם וְאַחַת שֶׁל לַיְלָה.
הָא גּוּפָא קַשְׁיָא!
אֲמַרְתְּ “פְּעָמִים שֶׁאָדָם קוֹרֵא קִרְיַת שְׁמַע שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּלַּיְלָה”,
אַלְמָא לְאַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר לֵילְיָא הוּא!
וַהֲדַר תָּנֵי “יוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ אַחַת שֶׁל יוֹם וְאַחַת שֶׁל לַיְלָה”,
אַלְמָא יְמָמָא הוּא!
לָא, לְעוֹלָם לֵילְיָא הוּא,
וְהָא דְּקָרֵי לֵיהּ יוֹם, דְּאִיכָּא אֱנָשֵׁי דְּקָיְמִי בְּהָהִיא שַׁעְתָּא.
אֲמַר רַב אֲחָא בַּר חֲנִינָא אֲמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי:
הֲלָכָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי.
אִיכָּא דְּמַתְנֵי לְהָא דְּרַב אֲחָא בַּר חֲנִינָא אַהָא דְתַנְיָא:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי עֲקִיבָא:
פְּעָמִים שֶׁאָדָם קוֹרֵא קִרְיַת שְׁמַע שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּיּוֹם,
אַחַת קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה וְאַחַת לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה,
וְיוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ אַחַת שֶׁל יוֹם וְאַחַת שֶׁל לַיְלָה.
הָא גּוּפָא קַשְׁיָא!
אֲמַרְתְּ “פְּעָמִים שֶׁאָדָם קוֹרֵא קִרְיַאת שְׁמַע שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּיּוֹם”,
אַלְמָא קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה יְמָמָא הוּא!
וַהֲדַר תָּנֵי “יוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ אַחַת שֶׁל יוֹם וְאַחַת שֶׁל לַיְלָה”,
אַלְמָא לֵילְיָא הוּא! (ט.)
לֹא, לְעוֹלָם יְמָמָא הוּא,
וְהַאי דִּקְרוֹ לֵיהּ לֵילְיָא, דְּאִיכָּא אֱנָשֵׁי דְּגָנוּ בְּהָהִיא שַׁעְתָּא.
אָמַר רִבִּי אֲחָא בֵּרִבִּי חֲנִינָא אֲמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי:
הֲלָכָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי עֲקִיבָא.
אֲמַר רִבִּי זֵירָא:
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר הַשְׁכִּיבֵנוּ.
כִּי אֲתָא רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף, אֲמַר:
הָא דְּרִבִּי אֲחָא בֵּרִבִּי חֲנִינָא אֲמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי,
לָאו בְּפֵרוּשׁ אִתְּמַר, אֵלָּא מִכְּלָלָא אִתְּמַר,
דְּהַהוּא זוּגָא דְּרַבָּנַן
דְּאִשְׁתַּכּוּר בְּהִלּוּלָא דִּבְרֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי,
אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֲמַר:
“כְּדַאי הוּא רִבִּי שִׁמְעוֹן לִסְמֹךְ עָלָיו בְּשָׁעַת הַדֹּחַק”.

רש”י

ואפי’ עטרות ודיבון – שאין בו תרגום:

מעלה עליו הכתוב כו’ – והכי קאמר קרא הכינו עצמכם בתשעה לחדש לענוי המחרת והרי הוא בעיני כענוי היום:

לאקדומינהו – לסדר כל הפרשיות בשבת אחת או בשתי שבתות:

עד שישחוט את הורידין – כדי שיצא כל הדם ולא אמר כן אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד:

מחמת אונסו – שחלה או שנטרד בדוחק מזונות הזהרו בו לכבדו:

שברי לוחות מונחות בארון – דכתיב (דברים י) אשר שברת ושמתם בארון אף השברים תשים בארון:

משום סכנה – שלא יקוץ ידו:

משום קלקול סעודה – אף בחבורה קטנה יצא דם וילכלך את המאכל וימאיס את המסובין:

בלא ק”ש – שתהא מטתך דומה למטת ארמית:

ארמית ממש – על מטת ארמית:

מעשה דרב פפא – שאמרה לו שב על המטה והיה בנה מת מוטל עליה והיתה רוצה להעליל עליו ולומר שישב עליו והרגו:

אסור לעבור וכו’ – שנראה כמבריח עצמו מפתח בית הכנסת שבמזרח:

על גב היד – את יד חברו הוא נושק ודרך חשיבות הוא זה מפני הרוק:

אלא בשדה – דאמרי אינשי אזנים לכותל:

בדבר אחר – תשמיש:

אני צויתי למקודשי – במפלת בבל כתיב אני צויתי את מלכי פרס ומדי לבא ולהשחיתה:

ליליא הוא – עד הנץ החמה:

דקיימי בההיא שעתא – הלכך זמן ק”ש דיום הוא דגבי קריאת שמע ובקומך כתיב והא קיימי:

Commentaires

WhatsApp CONTACTEZ-NOUS PAR WHATSAPP