תַּנְיָא:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר:
שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל,
וְכֻלָּן לֹא נְתָנָן אֵלָּא עַל יְדֵי יִסּוּרִין.
אֵלּוּ הֵן:
תּוֹרָה, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָעוֹלָם הַבָּא.
תּוֹרָה מִנַּיִן?
שֶׁנֶּאֱמַר:
« אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ ».
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב:
« כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ, יי אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָ »,
וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ:
« כִּי יי אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה ».
הָעוֹלָם הַבָּא, דִּכְתִיב:
« כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר ».
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן:
כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים (ה:)
וְקוֹבֵר אֶת בָּנָיו,
מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו.
אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן:
בִּשְׁלָמָא תּוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, דִּכְתִיב:
« בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן »;
« חֶסֶד » זוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר:
« רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד »;
« אֱמֶת », זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר:
« אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר »;
אֵלָּא קוֹבֵר אֶת בָּנָיו, מִנַּיִן?
תְּנָא לֵיהּ הַהוּא סָבָא מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי:
אָתְיָא עָוֹן עָוֹן:
כְּתִיב הָכָא:
« בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן »,
וּכְתִיב הָתָם:
« וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם ».
אֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן:
נְגָעִים וּבָנִים אֵינָן יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה.
וּנְגָעִים לָא? וְהָתַנְיָא:
כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶחָד מֵאַרְבָּעָה מַרְאוֹת נְגָעִים הַלָּלוּ,
אֵינָן אֵלָּא מִזְבַּח כַּפָּרָה.
מִזְבַּח כַּפָּרָה הֲווֹ, יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה לָא הֲווֹ.
וְאִי בָעֵית, אֵימָא:
הָא לַן, וְהָא לְהוּ.
וְאִי בָעֵית, אֵימָא:
הָא בְּצִנְעָא, הָא בְּפַרְהֶסְיָא.
וּבָנִים לָא?
הֵיכִי דָּמֵי?
אִילֵימָא דַּהֲווֹ לֵיהּ וּמֵתוּ, וְהָא אֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן:
דֵּין גַּרְמָא דַּעֲשִׂירָאָה בִּיר;
אֵלָּא הָא דְּלָא הֲווֹ לֵיהּ כְּלָל, וְהָא דַּהֲווֹ לֵיהּ וּמֵתוּ.

רִבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא חֲלַשׁ.
עָל לְגַבֵּיהּ רִבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לֵיהּ:
חֲבִיבִין עָלֶיךָ יִסּוּרִין?
אֲמַר לֵיהּ:
לֹא הֵן וְלֹא שְׂכָרָן.
אֲמַר לֵיהּ:
הַב לִי יְדָךְ!
יְהַב לֵיהּ יְדֵיהּ וְאוֹקְמֵיהּ.

רִבִּי יוֹחָנָן חֲלַשׁ.
עָל לְגַבֵּיהּ רִבִּי חֲנִינָא, אֲמַר לֵיהּ:
חֲבִיבִין עָלֶיךָ יִסּוּרִין?
אֲמַר לֵיהּ:
לֹא הֵן וְלֹא שְׂכָרָן.
אֲמַר לֵיהּ:
הַב לִי יְדָךְ!
יְהַב לֵיהּ יְדֵיהּ וְאוֹקְמֵיהּ.

אַמַּאי? לוֹקֵם רִבִּי יוֹחָנָן לְנַפְשֵׁיהּ!
אָמְרִי:
אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים.

רִבִּי אֶלְעָזָר חֲלַשׁ.
עָל לְגַבֵּיהּ רִבִּי יוֹחָנָן, חֲזָא דַּהֲוָה קָא גָּנֵי בְּבַיִת אָפֵל.
גַּלְּיֵיהּ לִדְרָעֵיהּ וּנְפַל נְהוֹרָא.
חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָא בָכֵי רִבִּי אֶלְעָזָר, אֲמַר לֵיהּ:
אַמַּאי קָא בָכֵית?
אִי מִשּׁוּם תּוֹרָה דְּלָא אַפַּשְׁתְּ, שָׁנִינוּ:
אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם;
וְאִי מִשּׁוּם מְזוֹנֵי, לֹא כָל אָדָם זוֹכֶה לִשְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת;
וְאִי מִשּׁוּם בְּנֵי, דֵּין גַּרְמָא דַּעֲשִׂירָאָה בִּיר.
אֲמַר לֵיהּ:
לְהַאי שֻׁפְרָא דְּבָלֵי בְעַפְרָא קָא בָכֵינָא.
אֲמַר לֵיהּ:
עַל דָּא וַדַּאי קָא בָכֵית.
וּבְכוֹ תַּרְוַיְהוּ.
אַדְּהָכִי וְהָכִי אֲמַר לֵיהּ:
חֲבִיבִין עָלֶיךָ יִסּוּרִין?
אֲמַר לֵיהּ:
לֹא הֵן וְלֹא שְׂכָרָן.
אֲמַר לֵיהּ:
הַב לִי יְדָךְ!
יְהַב לֵיהּ יְדֵיהּ וְאוֹקְמֵיהּ.

רַב הוּנָא תְּקִיפוּ לֵיהּ אַרְבַּע מְאָה דַּנֵּי דְּחַמְרָא.
עָל לְגַבֵּיהּ רַב יְהוּדָה אֲחוּהּ דְּרַב סִלָּא חַסִּידָא וְרַבָּנַן,
וְאָמְרִי לַהּ רַב אִדָּא בַּר אַהֲבָה וְרַבָּנַן, וַאֲמַרוּ לֵיהּ:
לִעַיֵּן מָר בְּמִלֵּיהּ!
אֲמַר לְהוּ:
וּמִי חֲשִׁידְנָא בְּעֵינַיְכוּ?
אֲמַרוּ לֵיהּ:
מִי חֲשִׁיד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּעָבֵיד דִּינָא בְּלָא דִּינָא?
אֲמַר לְהוּ:
אִי אִיכָּא מַאן דִּשְׁמַע עֲלַי מִלְּתָא, לֵימַא!
אֲמַרוּ לֵיהּ:
הָכִי שְׁמִיעַ לַן, דְּלָא יָהֵיב מָר שְׁבִישָׁא לְאָרִיסֵיהּ.
אֲמַר לְהוּ:
מִי קָא שָׁבֵיק לִי מִידִי מִנֵּיהּ?
הָא קָא גָּנֵיב לֵיהּ כֻּלֵּיהּ!
אֲמַרוּ לֵיהּ:
הַיְנוּ דְּאָמְרִי אֱנָשֵׁי:
בָּתַר גַּנָּבָא גְּנוֹב וְטַעֲמָא טָעֵים.
אֲמַר לְהוּ:
קַבֵּילְנָא עֲלַי דְּיָהֵיבְנָא לֵיהּ.
אִיכָּא דְּאָמְרִי:
הֲדַר חַלָּא וַהֲוָה חַמְרָא.
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי:
אִיַּקַּר חַלָּא וְאִזְדַּבַּן בִּדְמֵי דְּחַמְרָא.

תַּנְיָא:
אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר:
עַל שְׁנֵי דְבָרִים הָיִיתִי מִצְטַעֵר כָּל יָמַי:
עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא לִפְנֵי מִטָּתִי,
וְעַל מִטָּתִי שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה בֵּין צָפוֹן לַדָּרוֹם.
עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא לִפְנֵי מִטָּתִי, מַאי לִפְנֵי מִטָּתִי?
אִילֵימָא לִפְנֵי מִטָּתִי מַמָּשׁ,
וְהָאֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר רָב, וְאִיתֵימָא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי:
מִנַּיִן לַמִּתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא יְהֶא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ לְבֵין הַקִּיר?
שֶׁנֶּאֱמַר:
« וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל ».
לָא תֵּימָא לִפְנֵי מִטָּתִי, אֵלָּא אֵימָא סָמוּךְ לְמִטָּתִי.

וְעַל מִטָּתִי שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה בֵּין צָפוֹן לַדָּרוֹם,
דַּאֲמַר רִבִּי חַמָּא בֵּרִבִּי חֲנִינָא, אֲמַר רִבִּי יִצְחָק:
כָּל הַנּוֹתֵן מִטָּתוֹ בֵּין צָפוֹן לַדָּרוֹם,
הָוְיָן לֵיהּ בָּנִים זְכָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר:
« וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם יִשְׂבְּעוּ בָנִים ».
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר:
אַף אֵין אִשְׁתּוֹ מַפֶּלֶת נְפָלִים.
כְּתִיב הָכָא:
« וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם »,
וּכְתִיב הָתָם:
« וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ ».

תַּנְיָא:
אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר:
שְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ לְהִתְפַּלֵּל,
וְקָדַם אֶחָד מֵהֶם לְהִתְפַּלֵּל, וְלֹא הִמְתִּין אֶת חֲבֵרוֹ וְיָצָא,
טוֹרְפִין לוֹ תְּפִלָּתוֹ בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר:
« טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ ».
וְלֹא עוֹד, אֵלָּא שֶׁגּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר:
« וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ »,
וְאֵין צוּר אֵלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר:
« צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי ».
וְאִם הִמְתִּין לוֹ מַה שְּׂכָרוֹ? (ו.)
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנִינָא,
זוֹכֶה לַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר:
« לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי,
וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם,
וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעֹתָיו,
לֹא יִכָּרֵת וְלֹא יִשָּׁמֵד שְׁמוֹ מִלְּפָנָי ».

רש »י

ובנים – קא סלקא דעתיה הקובר את בניו:

ארבע מראות – שאת ותולדתה בהרת ותולדתה. בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל. שאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה:

הא לן והא להו – בא »י שערי חומה מקודשות בה ומצורע טעון שילוח חוצה להן אינן יסורין של אהבה. בבל שאין טעונין שילוח והן מזבח כפרה הוו יסורין של אהבה:

בצנעא – תחת בגדיו:

דין גרמא דעשיראה ביר – זה עצם של בן עשירי שמת לו:

ביר – כמו בר וצר עצם פחות מכשעורה ממנו בסודרו לעגמת נפש. וגברא רבא כר »י לא באו לו יסורין שאינן של אהבה:

דהוו להו בנים ומתו – הוו להו יסורין של אהבה שהאבלות מכפרת על עוונותיו:

גלייה – ר’ יוחנן לדרעיה:

ונפל נהורא – שהיה בשרו מבהיק שיפה היה מאד כדאמרינן בב »מ בהשוכר את הפועלים (דף פד.):

אי משום תורה – שלא למדת הרבה כרצונך:

אחד המרבה ואחד הממעיט – לענין קרבנות שנויה בשלהי מנחות (דף קי.) נאמר בעולת בהמה ריח ניחוח ובמנחה ריח ניחוח ללמדך שאחד המרבה וכו’:

אי משום מזוני – שאינך עשיר:

על דא ודאי קא בכית – על זה ודאי יש לך לבכות:

דני – חביות:

תקיפו – החמיצו:

ליעיין מר במיליה – יפשפש במעשיו:

אי איכא דשמיע עלי מילתא לימא – אם יש בכם ששמע עלי דבר שאני צריך לחזור בי יודיעני:

שבישא – חלקו בזמורות הגפן שחותכין מהן בשעת הזמיר ותנן (בב »מ דף קג.) כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים שריגים מתרגמינן שבשין (בראשית מ):

מי שביק לי מידי מיניה – וכי אינו חשוד בעיניכם שהוא גונב לי הרבה יותר מחלקו:

בתר גנבא גנוב כו’ – הגונב מן הגנב אף הוא טועם טעם גנבה:

סמוך למטתי – כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא ק »ש ואתפלל:

צפון לדרום – ראש ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום ונראה בעיני שהשכינה במזרח או במערב לפיכך נכון להסב דרך תשמיש לרוחות אחרות:

וצפונך – לשון צפון וסיפיה דקרא ישבעו בנים:

תמלא בטנם – תמלא ימי הריונם:

טורף נפשו באפו – לך אומר אשר גרמת לך לטרוף את נפשך בפניך ומה היא הנפש זו תפלה כמו שנאמר ואשפוך את נפשי לפני ה’ (שמואל א א):

הלמענך תעזב ארץ – וכי סבור היית שבשבילך שיצאת תסתלק השכינה ויעזוב את חבירך המתפלל לפניו: