WHATSAPP : 00972 587 358 770 [email protected]
Lois et coutumes de Chavouot d'après le Minhag 'Habad par le Rav Menahem Laloum

Lois et coutumes de Chavouot d'après le Minhag 'Habad par le Rav Menahem Laloum

 

1) Les rajouts
On rajoute ce jour là dans l’étude de la Torah, Avoda (prière) et Gmilout Hassadim

2) La Tsedaka la veille de Chavouot
Les personnes qui ont l’habitude de donner de la Tsedaka tous les jours, rajouteront  également  la veille de Chavouot pour la fête de Chavouot, comme le Rabbi le mentionne dans Likoutei Sihot 28 page 315.  Dans Torat Menahem תשמ״ג, le Rabbi souligne l’importance, particulièrement avant Chavouot, de donner de la Tsedaka aux personnes nécessiteuses, ce qui est bénéfique non seulement pour celui qui la reçoit mais aussi pour celui qui la donne.

3) Kabalat Hatorah
Le Rabbi bénissait de la manière suivante :  "לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות", comme cela est rapporté dans "Otsar Minhagei Habad רפ״ט". Le Rabbi enseigne que le (נוסח) de cette bénédiction vient du Rabbi précédent et du Rabbi Rachab.

4) Se couper les cheveux et se tremper au Mikvé
On se coupe les cheveux avant la fête (cette année vendredi) et on se trempe au Mikvé.

5) Décoration des synagogues
Au 770 on n'avait pas la coutume de décorer la synagogue avec des plantes.

6) Allumage des bougies de la fête
Comme la veille tombe un Chabbat, si on a oublié d'allumer, on pourra allumer avant le repas et on récitera Mer Chel Yom Tov et Chehihiyanou.
Dans la bénédiction de Chehihiyanou, le lamed avec la voyelle hihik( Lizman Haze).
Si une fille commence à allumer sa bougie, il est bien qu'elle l'allume à partir d'un Yom Tov, afin de réciter également la benediction de Cheheheyanou.

7) Prendre des bonne décisions.
Le Rabbi avait demandé de diffuser le Hayom Yom du 4 sivan  תורת מנחם התוועדות תשי
"Chavouot est un temps propice pour faire tout ce qui est en son possible afin d'améliorer son étude de la Torah et son service de D.ieu, pénétré de Sa crainte, afin de faire Techouva sur tout ce qui touche à cette étude, sans subir l'intervention d'aucun accusateur, comme lorsque l'on sonne du Choffar à Roch Hachana ou durant le jour sacré de Yom Kippour."

8) Erouv Tavchilin
Cette Année nous ne faisons pas d'Erouv Tavchilin.
9) La veillée de Chavouot
On a l’habitude de rester réveillé toute la nuit et de réciter le Tikoun, sans récitation des Kadishim à l’intérieur  le יהי רצון והכוונות.
Si l'on a pas terminé le Tikoun Leil Chavouot pendant la nuit, on peut le compléter dans la journée.

10) Kriat Chema la nuit de Chavouot
A Loubavitch, la première nuit de Chavouot, la nuit du 7ème jour de Pessa'h et la nuit de Hochaana Rabba on ne récite pas le Kriat Chema Al Hamita.

11) Le Mikvé qui fait suite à la veillée
Un peu avant עלות השחר (l’aube) on se trempe au Mikvé 4 fois.
Après s’être trempé au Mikvé, on attendra עלות השחר. On n'étudie pas, puis il est préférable de faire ses besoins, on se lavera les mains trois fois chaque main comme pour une Seouda étant donné qu’il y’a pas de רוח רעה lorsque l'on reste réveillé.

12)  La couronne de la Torah
Le Rabbi Rachab a promis que toute personne qui reste éveillée toute la nuit recevra la כתר תורה, la couronne de la Torah (44 ספר המנהגים). Le Rav Kesselman explique que l'on étudiera la Thora avec un grand plaisir et  une grande volonté.

13) Horaires de Chaharit
Chez le Rabbi l’horaire de la Tefila de Cha'harit était le même que celui de Chabbat et Yom Tov

14) Meguilat Routh
On ne récite pas la Meguilat Routh ni la préface, comme c’est rapporté dans Piskei Siddour.

15) Kiddouch
Si on a oublié de réciter Cheeheyanou dans le Kiddouch, on pourra le dire le lendemain.

16) Repas lacté et repas de viande le matin de Chavouot
On a la coutume de manger un repas lacté אדמור הזקן תצ״ד סט״ז
La coutume Habad, rapportée dans les Rechimot, est de manger des produits lactés et d'attendre une heure avant de manger le repas de viande.
Le Rabbi mangeait également du gâteau au fromage après le Kiddouch le second jour de la Fête, mais ce n'est  pas une הוראה pour tout le monde. (Il ne faisait pas Hamotsi). Nous mangeons le repas de lait seulement le premier jour.
Il ne faut pas se rassasier avec le repas de lait, le principal de la seouda est avec le pain et la viande, comme c’est écrit dans le Choul'han Arou'h de l'Admour Hazaken  סימן תקכ״ט. On récite la Bra'ha A'harona sur le repas lacté.
Comme cela est rapporté dans le Zohar, on ne mange pas de produits laitiers et de la viande dans un même repas (même si on attend un certain temps entre les deux), sans avoir récité la Braha A'harona (ou le Birkat Hamazon si on a mangé du pain), sur le repas de lait.
Chavouot est le jour de la הסתלקות du Baal Chem Tov. Le Rabbi, pendant la Séouda mentionnait le Baal Chem Tov, Moche Rabbénou et David Hameleh.

17) Ner Nechama
Nous n'avons pas coutume d'allumer un נר נשמה pour un défunt.

18) Bougies de la Fête
Si une fille commence à allumer sa bougie, il est bien qu'elle l'allume à partir d'un Yom tov, afin de réciter également la benediction de Cheheheyanou.

19) Kriat Hatorah
Avant la Kriat Hatorah le Rabbi lisait les Hakdamot. Par contre, nous, nous ne les lisons pas, comme c’est rapporté dans le Hayom Yom du 6 Sivan et le Likoutei Si'hot volume 33 page 231 et dans "Hamele'h Bemessibo".

20) Assarat Hadibrot
Avant la lecture des dix commandements, le Rabbi se tenait en direction du Sefer Torah comme pour la Chirat Hayam de A'haron Chel Pessa'h

21) Haftara
On a la coutume de donner a  lire la Haftara a un Talmid Haham

22) Sortie de la Fête
On ne récite pas le Kiddouch Levana à la sortie de la Fête.
On récitera la Havdala sans bougie et sans Bessamim. On ne récite pas Vayten Le'ha.

Halahot dédiées à la mémoire  de ma grand mère Esther bat Avigail Riahi, pour l’élévation de son âme.

 

 

LIBERTÉ…  par Rav Yaacov Spitezki

LIBERTÉ… par Rav Yaacov Spitezki

En quoi la Révélation du Sinaï est-elle garante de notre liberté ?

Le besoin de liberté et ses implications ont une signification toute particulière pour le judaïsme qui met l’accent sur l’importance de chaque individu.

« N’est vraiment libre que celui qui fait de la Tora son occupation première. »

Cette affirmation talmudique peut paraître surprenante. En effet, il semble plutôt que celui qui applique les commandements perd de ce fait sa propre liberté et son indépendance.

Mais il en va autrement lorsque l’auteur de la Loi est D.ieu lui-même. Et c’est le cas pour la Tora. Il ne s’agit plus dès lors de restrictions, d’aliénation.

En nous unifiant avec la Transcendance, nous nous transcendons. La sortie d’Égypte – la liberté – n’a de sens que si elle aboutit à la Révélation du Sinaï, à la moralité.

TRAVERSER LE DESERT

On comprend dès-lors pourquoi la Tora a été donnée dans un désert, symbole d’immatérialité et d’absolu.

Ce qui ne veut pas dire que le judaïsme nous invite à ignorer le monde matériel, bien au contraire.

La Tora transcende l’espace mais aussi le temps et c’est d’ailleurs pour cela que la date de la Révélation n’est pas précisée clairement dans le texte biblique. Toutes les fêtes juives sont marquées par la pratique de commandements spécifiques : le Chofar, les Souccot, les Matsot. Par contre, la fête de Chavouot ne se distingue par aucune mitsva particulière. Pourquoi donc cette exception ?

La Torah est infinie, intemporelle, éternelle. Et c’est d’ailleurs la raison pour laquelle elle a été donnée dans un désert, un espace sans frontières.

Chavouot célèbre le don de la Torah qui, de par sa nature infinie, ne peut se représenter par un symbole précis.

Rabbi Shimshon Raphaël Hirsch, souligne l’idée que la Tora est universelle et qu’elle transcende l’Espace et le Temps. Grace à l’étude et la pratique, nous « spiritualisons » notre être et tout ce qui nous entoure et parvenons ainsi à l’harmonie.

Or pour être à même de percevoir l’infini, il faut faire le « vide » en soi.

C’est pourquoi le don de la Torah nécessite une intense démarche de préparation spirituelle d’une durée de quarante-neuf jours.

À ce propos, il est intéressant de noter que le mot hébreu (’holé) qui signifie « malade » a pour valeur numérique 49.

Après la sortie d’Égypte nous étions pour ainsi dire « malades et contaminés » par toutes les formes d’idolâtrie qui étaient en vigueur dans l’Égypte d’antan. Nous devions donc impérativement effectuer un travail sur nous-mêmes pour « guérir spirituellement ».

CHAQUE JOUR COMPTE

C’est grâce au Tikoun Hamidot, le raffinement de nos traits de caractères, que nous pourrons amener l’ensemble de l’humanité au Tikoun HaOlam (amélioration transformation de la société).

Chaque jour, en comptant l’Omer, nous faisons un bilan. Nous nous interrogeons : ‘’Comment est-ce que je me suis comporté vis-à-vis de mon prochain ? De quoi a-t-il besoin ? Comment puis-je l’aider concrètement ? »

Certes, le décompte s’étend sur quarante-neuf jours et non pas cinquante. Mais son objectif est d’atteindre une plénitude intérieure qui aboutira au cinquantième jour : le don de la Torah.

Intrinsèquement, la Torah est inaccessible puisqu’elle prend sa source dans l’Infini. Compter ce cinquantième jour est donc impossible. Mais dans sa bonté, Dieu nous l’a révélée et l’a mis à notre portée comme si nous avions compté le cinquantième jour. D’où le verset : « Vous compterez jusqu’au lendemain de la septième semaine, soit cinquante jours. »

Le degré auquel nous accéderons en ce grand jour de Chavouot est fonction de notre effort quotidien. Voilà pourquoi nous comptons les jours écoulés et non pas ceux qui nous restent à parcourir.

HARMONIE ET SYNTHÈSE

C’est 3 mois après la sortie d’Égypte qu’Israël reçut la Tora.
Chacun de ces mois correspond à une attitude différente dans notre relation avec D.ieu et avec notre prochain.

En Nissan, le premier mois, les Israélites sortirent d’Égypte. Ils fuyaient l’idolâtrie et l’immoralité. Ils ignorèrent alors totalement le monde qui les entouraient. Ceci se dit en Hébreu : « Sour me Ra… »

Au cours du second mois, Iyar, ils comptèrent l’Omer qui implique, nous l’avons vu, un raffinement du caractère s’obtenant par un travail personnel quotidien : « Assé tov »

Les fruits de ces efforts sont « récoltés » en Sivan, le troisième mois, à Chavouot (‘’fête de la récolte’’). Nous atteignons alors le plus haut degré d’unité avec D.ieu. On assiste à l’union de ce qui est le plus bas avec ce qui est le plus haut. Le divin ne se trouve plus hors de portée et l’humain n’est pas rejeté.

La véritable union avec D.ieu ne se dévoile que lorsqu’on vit dans le monde et qu’on œuvre pour transformer la société. C’est Tiféret – l’harmonie.

PÉRENNITÉ D’ISRAEL

Quel est le secret de notre survie ? Un examen attentif de notre histoire nous montrera que le peuple juif a toujours été une minorité dont la constance fut en tout temps et en tout lieu l’attachement à la Tora et aux mitsvot. Effectivement, c’est dans le fait que nous sommes »un peuple qui vit à part » que réside le secret de la survie d’Israël.

Notre spécificité, notre indépendance de pensée et d’action ne font pas notre faiblesse mais bien au contraire notre force. Et c’est seulement ainsi que nous pourrons mener à bien la mission que nous a confiée le Créateur « être un peuple de prêtres et une nation sainte » pour le plus grand bien de toute l’humanité.

RAV YAACOV SPITEZKI = 054 23 99 791
SHORASHIM Le Centre pour les étudiants francophones

Texte & Audio : Chabbat-Chavouoth 'Un monde en suspend' par le Rav Yaakov Abergel

Texte & Audio : Chabbat-Chavouoth 'Un monde en suspend' par le Rav Yaakov Abergel

(Pour la santé, la réussite spirituelle et matérielle de Liba Bat Esther, à l'occasion de son anniversaire le 48ème jour de l'Omer)

 

Dans son commentaire du verset 'D.ieu acheva le septième jour…' (Béréchit, 2, 2) Rachi écrit que 'le sixième jour de la Création 'toutes les œuvres sont en suspend et se tiennent jusqu'au sixième jour du mois de Sivan : le don de la Torah'.

Cette image d'un monde 'suspendu' exprime l'idée que la Création n'aboutit véritablement à sa perfection que le jour ou la Torah fut donnée à Israël. Cela s'accorde d'ailleurs à cette autre explication que nous donne Rachi dans la suite de son commentaire : 'lorsqu'Israël accepta la Torah toutes les œuvres de la Création furent consolidées et l'on considéra que le monde avait été créé à ce moment-la'.

Le Rabbi, dans le 'Dvar Mal'hout' sur la Paracha 'Bamidbar', rapporte ce commentaire de Rachi afin d'expliquer que le Chabbat, qui fut créé le septième jour, et le don de la Torah ont ceci en commun qu'ils apportèrent le repos et la paix dans le monde. Plus précisément, le Rabbi nous enseigne que la perfection du repos fut atteinte véritablement le jour du don de la Torah.

Ce 'monde en suspend' qui dut attendre le jour du don de la Torah, pour connaître enfin un repos véritable, est par ailleurs évoqué au tout début de la Torah (Béréchit, 2, 2) : 'Or, la terre était informe et vide, et les ténèbres étaient sur la face de l'abîme et l'Esprit de D.ieu planait sur la surface des eaux'.

Le 'Midrache Rabba' déclare que 'l'Esprit de D.ieu' désigne ici le Machia'h. De ce fait, il apparaît avec clarté que 'la terre était informe et vide et les ténèbres étaient sur la surface des eaux' car 'l'esprit du Machia'h ne faisait que planer sur la surface des eaux'.

C'est donc la même idée que Rachi exprime, lorsqu'il explique que le sixième jour toute la Création fut 'en suspend' jusqu'au jour du don de la Torah.

Le Rabbi donne dans le 'Dvar Malhout' la signification du 'repos'. Le repos est lié à la connaissance de D.ieu, ainsi que dit le Rabbi : le repos n'est apparu que lorsque D.ieu a dévoilé à toute la Création la raison de son existence. Cela se produisit le septième jour, le jour du Chabbat, et ce dévoilement atteignit sa perfection le jour du don de la Torah.

Par le don de la Torah, L'Eternel dévoila Sa Volonté profonde, et tous les êtres de la Création connurent enfin un repos véritable. Car le repos vient de la connaissance de D.ieu, de Sa Volonté. Lorsque L'Eternel dévoila la Torah, tous les êtres connurent et ressentirent, le but pour lequel ils furent créés.

C'est cela la signification profonde du Chabbat et du don de la Torah. Le dévoilement de la Volonté de D.ieu, laquelle, lorsqu'elle est ressentie profondément, apporte le repos véritable de l'âme et du corps.

A la lumière de ce qu'il vient d'être dit, nous comprenons que la perfection du repos ne sera atteinte que lors du don de la Torah nouvelle par l'intermediaire du Machia'h. En effet, la Torah qui fut donnée à Moché sur le Mont Sinaï représente la Volonté de D.ieu, dans sa dimension matérielle (la connaissance des Commandements divins dont la majorité est accomplie au moyen de la matière), alors que la Torah que nous enseignera le Machia'h représente la Volonté profonde de D.ieu.

Dès-lors, il est facile de concevoir que lors de la Délivrance finale, le peuple Juif et les peuples du monde, en découvrant la partie la plus intérieure de la Torah, la profondeur de la Volonté divine, connaîtront alors la perfection du repos.

Cependant, chaque Juif peut déjà goûter à la Volonté profonde de D.ieu. Chaque Chabbat il reçoit une âme supplémentaire, laquelle désigne 'l'essence de l'âme Juive' qui est 'enracinée dans l'Essence divine'.

Ce don de D.ieu détient le pouvoir d'affiner les sens. Il donne à chaque Juif la possibilité de percevoir le divin qui se cache dans ce monde matériel.

Les Sages ont déclaré que 'L'Eternel regarda dans la Torah avant de créer le monde', et il nous est permis de dire que 'L'Eternel regarda dans la 'Hassidout avant de nous dévoiler Sa pensée.

Le Rabbi Rayats a écrit 'qu'en révélant la profondeur, l'interiorité de la Torah et des Commandements, la 'Hassidout met en éveil un sentiment divin dans le cœur fidèle du peuple d'Israël'.

A l'évidence nous devons faire tout ce qui est en notre pouvoir pour éveiller ce 'sentiment divin' dans nos cœurs. Cependant, il ne suffit pas que ce sentiment 'plane au-dessus des eaux'. C'est précisément par notre attachement au Rabbi, à ses enseignements, que nous pouvons parvenir à faire descendre ce 'sentiment divin' dans un acte tout aussi divin.

C'est en agissant en ce sens, que nous détenons la force d'éveiller le Désir de D.ieu de nous donner la Délivrance finale, et de nous dévoiler Sa pensée.

Le Rabbi Rayats a écrit que 'L'Eternel étendit Sa sainte main et nous apporta la clarté par l'intermédiaire de notre Maître, le Baal Chem Tov et ses saints disciples, nos ancêtres et Maîtres. Ceux-ci révélèrent l'enseignement de la 'Hassidout qui, au moyen de différentes explications, établit un lien entre la dimension cachée et la partie révélée de la Torah'.

A nouveau, ces paroles du Rabbi nous donnent l'occasion de réaliser l'importance de l'étude de la 'Hassidout. Elle nous permet d'unir le monde caché avec ce monde matériel, d'unir la force infinie de la partie la plus profonde de notre âme, l'essence de l'âme, avec notre intellect, nos sentiments, et nos actions.

Enfin, le Rabbi Rayats écrit aussi : 'La 'Hassidout introduit lumière et clarté en toute chose. Elle souligne que toute créature, qu'elle soit végétale ou minérale, animale ou humaine, doit être considérée à travers la Parole de D.ieu qui l'anime, la conduit à l'existence, la fait vivre et se perpétuer'.

A la lumière de ces paroles du Rabbi Rayats, il nous est donné à comprendre qu'a l'exemple du Chabbat et du don de la Torah, la 'Hassidout introduit la lumière et la clarté en toutes choses'. Le Rabbi, dans son ouvrage 'Iniana chel Torat Ha Hassidout' déclare que la 'Hassidout insuffle à la Création 'une vitalité nouvelle'. De fait, c'est par elle que nous aurons le mérite de voir enfin 'un ciel nouveau, une terre nouvelle, et une Torah nouvelle', lors de la Délivrance finale, très bientôt et de nos jours, dès-à-présent avec l'aide de D.ieu.

Les lois de Chavouot par le Rav Avraham Barou'h Pevzner

Les lois de Chavouot par le Rav Avraham Barou'h Pevzner

Les horaires mentionnés dans le cours ne correspondent pas à cette année

 

0:25 Quand peut-on se couper les cheveux?

1:00 Dans quel cas devons-nous faire le "Erouv Tavchiline"? (Lorsque la Fête tombe Erev Chabbat)

1:37 Peut-on faire la sieste Chabbat dans l'intention de rester en forme pour la veillée de Chavouot? (Lorsque la veillée tombe Motsaei Chabbat)

2:25 Peut-on décongeler des aliments Chabbat pour Yom Tov? (Lorsque la Fête tombe Motsaei Chabbat)

3:00 Kriat Chéma du matin suite à la veillée

4:25 Peut-on compléter le "Tikoun de Chavouot" après la veillée?

5:05 Comment doivent se dérouler le repas de lait et le repas de viande?

8:05 Comment consommer du poisson et du fromage

9:00 Utilisation du feu pendant Yom Tov (allumer)

10:00 Diminuer une flamme ou éteindre un feu

12:10 Qui doit écouter les 10 commandements?

13:22 Est-il permit d'être énervé Yom Tov?

13:50 Comment être joyeux Yom Tov?

חג השבועות על-פי הספר הלכות ומנהגי חב"ד - Chavouot - Hala'hot et Minhaguim Habad

חג השבועות על-פי הספר הלכות ומנהגי חב"ד - Chavouot - Hala'hot et Minhaguim Habad

 חג השבועות

ערבית.

ממתינים להתפלל ערבית של חג עד לאחר צאת הכוכבים, כדי שיושלמו מ"ט ימי ספירת-העומר "תמימות תהיינה", לפני שנכנס יום-טוב3.

תפילה של יום-טוב

בשמונה-עשרה מוסיפים: "ותודיענו", ואם שכח – אינו חוזר. נשים הנוהגות להתפלל ערבית, יתפללו תחילה ואחר-כך ידליקו את נרות החג. אשה שאינה מתפללת צריכה לומר קודם שתעשה מלאכה "ברוך המבדיל בין קודש לקודש", וכן מי ששכח 'ותודיענו'4.

הדלקת נרות: יש להיזהר שלא להדליק אש חדשה, אלא להעביר אש מנר דולק [יש להכין לצורך זה נר דולק מערב שבת]. הברכות: 'להדליק נר של יום-טוב' ו'שהחיינו'.

קידוש:

סדר הקידוש – יקנה"ז: יין (ברכת הגפן), קידוש ('אשר בחר בנו...'), נר ('בורא מאורי האש')5, הבדלה ('המבדיל בין קודש לקודש'), זמן (שהחיינו).

"בהבדלת מוצאי-שבת-קודש שחל ביום-טוב, אין מקרבים הנרות ואין מאחדים השלהבת שלהם, וכן אין מביטים בציפורניים. ורק בעת ברכת 'בורא מאורי האש' מסתכלים בנרות כמו שהם כל אחד בפני עצמו"6.

החלטות טובות:

"חג-השבועות הוא זמן המוכשר לעשות הכול לטובת לימוד התורה והעבודה ביראת-שמים, וכן להתעסק בתשובה בהנוגע לתורה באין מפריע משטן המקטרג, כדוגמת זמן התקיעות בראש-השנה ויום הקדוש דצום הכיפורים"7.

תיקון ליל שבועות:

נהגו כל ישראל להישאר ערים בליל שבועות. רובם נהגו, וכן מנהגנו, לומר 'תיקון' כנדפס8. מי שלא הספיק לסיימו בלילה, יסיימנו ביום9.

הכרזת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע10: "יש תחת-ידי כתב-יד אדמו"ר האמצעי, וכתוב שם שהוא מבטיח למי שיהיה ניעור בליל שבועות כל הלילה, שיזכה ל'כתר תורה'".

"היו לילות שלא קראו בליובאוויטש קריאת-שמע שעל-המיטה: שביעי-של-פסח, הושענא רבה, ליל שבועות, וליל ראשון של פסח.

"בכלל, בכל לילה נהג כ"ק [אדמו"ר מהורש"ב] לקרוא קריאת-שמע (פרשה ראשונה11) בהגיע חצות לילה, אפילו אם נשאר ער לאחר מכן (אפילו כל הלילה), אלא שלא הבחינו בכך. בלילות שלא היה קורא קריאת-שמע שעל-המיטה – כנ"ל – היה מדבר לפעמים בעניין קריאת-שמע, ולפעמים בפירוש המילות דקריאת-שמע"12.

תיקונים לנוסח 'תיקון ליל שבועות'13:

"(א) בכל הדפוסים שראיתי14, הסיום דספר יצירה הוא: '...נאמנת בפנים... אחד בפה ואחד בלב'.

"ואינו נכון. כי (נוסף לזה שחסר סיום בדבר טוב, הרי) נוסח זה אינו מובן כלל. וצריך להיות, כמו שהוא בכמה וכמה הוצאות דספר יצירה הנדפס כספר בפני-עצמו: "'...נאמנת. ג' רעות ללשון: דיבור רע, והמלשין, והמדבר אחד בפה ואחד בלב. ג' טובות ללשון: שתיקה, ושמירת הלשון, ודיבור אמת'.

"(ב) ומעניין לעניין: ב'תיקון' שנדפס בסלאוויטא (ועוד) בהעתקת מאמרו של רשב"י: 'אנן בחביבותא תליא מילתא, דכתיב...', הובאו רק שני פסוקים.

"וצריך להיות כבזוהר: אנן בחביבותא תליא מילתא, דכתיב: 'ואהבת את ה' אלוקיך', וכתיב: 'מאהבת ה' אתכם', וכתיב 'אהבתי אתכם אמר ה'".

נוהג נפוץ בין אנ"ש שלא לומר את נוסחאות ה'יהי רצון' ושלא לכוון ה'כוונות' כנדפס ב'תיקון'15. כמו-כן אין אומרים כלל את ה'קדישים' הנדפסים שם16.

באשמורת הבוקר, מעט לפני עלות-השחר, נוהגים לטבול במקווה ארבע טבילות17.

לאחר מכן, כשכבר עלה השחר, ייצא לצרכיו וייטול ידיו שלוש פעמים על כל יד (רגילים ליטול לסירוגין), עם כל ההקפדות כדין נטילת-ידיים לסעודה18, ואז יברך את כל הברכות: "על נטילת ידיים"19; "אשר יצר"20; "אלוקי נשמה"; הברכות הקצרות, "המעביר שינה" ו"ברכת התורה"21. וכן לקרוא ק"ש של שחרית.

לאחר סיום הלילה טוב לישון מעט, כדי שיהיה אפשר להתפלל בכוונה22.

שחרית:

בבית-המדרש של רבותינו נשיאינו התחילה התפילה בשעה הרגילה כבכל שבת ויום-טוב23.

הלל שלם24, קדיש תתקבל. שיר-של-יום ליום ראשון, הושיענו, קדיש יתום.

מתקנת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: כל בני-ישראל, גם הקטני-קטנים/ות (מבן חודש ומעלה, ואף לפני כן25) יהיו בבית-הכנסת (לכל הפחות) בעת קריאת עשרת הדיברות26.

מוציאים שני ספרי תורה. י"ג מידות – פעם אחת27. "ריבונו של עולם", בריך שמיה28. שמע, אחד אלוקינו, גדלו וכו' עד "ישועה ורחמים".

אין קוראים מגילת רות29, ואין אומרים 'אקדמות'30.

בספר הראשון קוראים ה' קרואים בפרשת יתרו מ"בחודש השלישי" עד סוף הפרשה. את עשרת-הדיברות קוראים ב'טעם העליון'31. בשעת קריאת-עשרת הדיברות – עומד הקהל, ופניו אל ספר-התורה32.

מניחים את הספר השני על הבימה מימין הספר הראשון33, ואומרים חצי-קדיש. הגבהה וגלילה. בספר השני קוראים למפטיר "וביום הביכורים", ומפטירים במרכבה דיחזקאל34. מעלים גדול וחכם למפטיר. ויש נוהגים שגם הקורא הפטרה זו בלחש עם המפטיר קורא אותה בעמידה, מפני כבודה35.

בארץ-ישראל, לאחר ברכות ההפטרה – הזכרת נשמות36.

מי שהוריו בחיים, יוצא מבית-הכנסת בזמן הזכרת נשמות. אָבֵל (רח"ל) בשנה הראשונה למות אביו או אימו, נשאר בבית-הכנסת אך אינו מזכיר נשמות37.

רבותינו נשיאינו דייקו לאחוז בעץ החיים של הספר-תורה בעת אמירת "יזכור"38.

בהזכרת נשמות אומרים: "בן/בת פלונית"39.

"וכידוע מנהג החסידים להזכיר גם את כ"ק מו"ח אדמו"ר (וכן את רבותינו נשיאינו שלפניו, בנוגע לאלו שהכירו אותם), שזהו עניין שפעולתו היא עבור האומר..."40.

אומרים 'אב הרחמים'. גם מי שאינו מזכיר נשמות, אומר 'אב הרחמים'41.

אשרי, יהללו, חצי-קדיש.

תפילת מוסף:

* בפסקה "ומנחתם ונסכיהם" אומרים (במקום "ושעיר לכפר") "ושני שעירים לכפר"42.

* בפסקה "אלוקינו... מלך רחמן" צריך לומר: לְנָויהם (ולא: "לִנְויהם").

נשיאת כפיים: הכול מכסים את פניהם בטלית, וגם את הילדים מכניסים תחת הטלית. גם ידי הכוהנים מכוסות בטלית43.

כוהן קטן שהגיע לחינוך (ואפילו מגיל שש44), נושא את כפיו בברכה עם כוהנים גדולים כדי להתחנך במצוות45.

כשהכוהנים נושאים כפיהם במוסף של יום-טוב אומר הקהל "ריבונו של עולם..." – בשעה שהכוהנים מנגנים דווקא, אבל כשהכוהנים אומרים את התיבות, צריך לשמוע. כשמנגנים הכוהנים לפני התיבה "וישם", אומר הקהל "ריבונו של עולם... הצדיק". כשמנגנים לפני תיבת "לך" – "ואם... אלישע". כשמנגנים לפני תיבת "שלום" – "וכשם... לטובה". וכשהכוהנים אומרים תיבת "שלום", מסיימים "ותשמרני ותחנני ותרצני". 'אדיר במרום' אומרים אחר עניית אמן, כשעדיין הטלית על פניו46.

הכוהנים נשארים על הדוכן עד אחר סיום 'קדיש תתקבל'. כך נהגו אצל הרבי. במקום שיורדים הכוהנים לפני-כן, יש להימנע מלומר להם אז 'יישר-כוח'47.

היום יום השנה להסתלקות מורנו רבי ישראל בעש"ט נבג"מ זיע"א (תק"כ), ומנוחתו כבוד במז'יבוז'48.

מאכלי חלב49:

נוהגים לאוכלם בשחרית, אחרי הקידוש50. אחר-כך מברכים ברכה אחרונה וממתינים שעה אחת51, ואוכלים סעודת יום-טוב הכוללת בשר52, ושותים בה גם יין53. שותים היום רביעית יין לשמחת יום טוב54.

סעודת יום-טוב:

חובתה המיוחדת בחג-השבועות – כדי להראות שנוח ומקובל לישראל יום שניתנה בו התורה55. אך ודאי אין "לבסומי..."56.

"מנהג הוא אצל רבותינו נשיאינו לומר 'תורה' בחג-השבועות בעת סעודת יום-טוב וגם לספר סיפור ממורנו הבעש"ט"57. ונכון לנהוג כך58.

כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו היה נוהג להזכיר גם את משה רבינו ודוד המלך59.

בהתוועדויות חג-השבועות [שהתקיימו ביום-טוב שני לפני השקיעה]

נהג הרבי נשיא דורנו לעורר על-דבר חינוך, ועל-דבר שיעורי חת"ת.

יש מנגנים בהתוועדות זו ניגוני רבותינו נשיאינו ועל-פי הסדר שהורה הרבי בהתוועדויות דראש-השנה, ועוד. לפני כל ניגון מכריזים שם בעל הניגון. ניגון ג' תנועות (להבעש"ט, הה"מ ואדה"ז), א-לי אתה (אדה"ז), ניגון מקהלת אדמו"ר האמצעי, ימין ה' (הצ"צ), לכתחילה אריבער (מהר"ש), ניגון הכנה (רש"ב), הבינוני (הריי"צ), הוא אלוקינו / אתה בחרתנו (הרבי), ניגון הקפות (הרלוי"צ – אביו של הרבי). לאחרי זה מנגנים כפי שהיה הסדר בסוף ההתוועדויות הגדולות (למעט שנים תשמ"ו ואילך): ניגון הכנה, ד' בבות, ניע זשוריצי.

ה'תהלוכה' לבתי-הכנסת לשמח יהודים בשמחת יום טוב וכו', שייכת במיוחד לחג-השבועות60.


יום שני
ז' בסיוון – אסרו-חג61

כנהוג בכל שלושת הרגלים (וקל-וחומר בזמן מתן-תורה), עורכים בכל אסרו-חג [או בימים הסמוכים לו] 'כינוס תורה' בכל מקום שאפשר. כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו היה משתתף בזה בשיחה מיוחדת שאמר בהתוועדות דחג-השבועות לכבוד הכינוס62.

בשנת תשל"ט63 הציע כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו לערוך – ביום נפרד – 'כינוס תורה' גם לנשים, בקשר לעניינים הנוגעים לנשי ובנות ישראל, ובפרט טהרת-המשפחה, כשרות האכילה ושתייה ונרות שבת-קודש ויום-טוב. כן עורר אודות הדפסת קבצי חידושי-תורה שנאמרו בהזדמנויות אלו, ובכלל.

ימי התשלומין:

עניינם – אצירת גילויי החג, שלא יאבדו בטירדת הזמן64.

ההוספה בתורה ובצדקה דימי התשלומין שייכת גם אם בחג-השבועות נעשו כל העניינים בשלימות, ונעשית באופן ד'מעלין בקודש' באופן מיוחד בימים אלו65.

בהמשך למדובר66 אודות כינוסי ילדים בימים שלפני חג-השבועות, והבאתם בחג-השבועות עצמו לקריאת עשרת הדיברות, הציע הרבי נשיא דורנו הוראה, ועל-מנת לפרסמה:

לאסוף ולכנס ילדי ישראל הן בנים והן בנות, גם בימי התשלומין לחג-השבועות, ומה טוב – עד י"ב בסיוון ועד בכלל, לכנסם פעם אחת, ומה טוב – פעמיים: פעם אחת לכנסם בבתי-הספר שם לומדים הם תורה, בהוספה על סדר לימודם הרגיל, ועוד פעם לכנסם בבית-הכנסת, "מקום שמגדלין בו תפילה".

על-דרך זה יש לנהוג בבתי-הספר ובתי-הכנסת שבארץ-הקודש. ובארץ-הקודש בנוסף לזה יכנסו אותם גם במקומות הקדושים, ובמיוחד בכותל המערבי שאין השכינה זזה ממנו, ובמערת המכפלה (ובוודאי יקבלו רשיון לכך), וגם בקבר רחל אימנו67.

* אין אומרים תחנון עד שבת-קודש י"ב בסיוון.

 

 

__________________________

1) בחו"ל – פרשת במדבר.

2) כנדפס בחומש 'תורה תמימה' שהרבי השתמש בו לשמיעת קרה"ת.

3) שו"ע אדה"ז סי' תצד ס"ב.

4) לוח כולל-חב"ד.

5) הבשמים באים להשיב את הנפש, 'נשמה יתירה' שהיתה בו בשבת והלכה ממנו במוצ"ש, אבל ביו"ט (ע"פ נגלה) "אין לאדם נשמה יתירה כלל" (שו"ע אדה"ז סי' תצא ס"א).

6) ספר המנהגים (סדר הגדה) עמ' 39, מלקוטי טעמים ומנהגים של הרבי להגש"פ, כותרת 'קידוש', ד"ה הבדלה.

7) היום-יום, ד סיוון, מתוך מכתב לבני הישיבות, מאג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ה עמ' עו. והורה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: "מכתב זה, צריכים ללומדו, וגם לפרסמו בין אלה שאינם יודעים אודותיו" ('תורת-מנחם – התוועדויות' תש"י, עמ' 92). וראה ספר-השיחות תש"ב עמ' 119.

8) שו"ע אדה"ז סי' תצד ס"ג, ע"פ המ"א שם, ומקורו מזוהר פ' אמור (צח,א), הנאמר גם ב'תיקון' עצמו, ש"חסידים הראשונים לא היו ישנים בלילה זה, והיו עמלים בתורה". וראה 'התוועדויות' תש"נ ח"ג עמ' 133.

9) הוראת אדמו"ר מהוריי"צ למנהלי הישיבה קודם חג השבועות תש"ד, 'קובץ ליובאוויטש' גיליון 3 עמ' 35.

10) ספר-המנהגים עמ' 44, מ'ספר השיחות – תורת שלום' עמ' 3.

11) ספר-השיחות תרצ"ו עמ' 1, וש"נ.

12) ספר-השיחות תש"ב עמ' 100.

13) לקוטי-שיחות כרך כח עמ' 315, בשינויים קלים.

14) ובהוצאות שונות בשנים האחרונות תוקנו הטעויות הללו.

15) ראה 'המלך במסיבו' ח"א עמ' ריח. וע' בכיו"ב: אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"א עמ' יח. היום-יום י"א אדר-א. ועוד.

16) 'אוצר' ס"ע רנב.

17) שער-הכוונות, מובא בכף-החיים סי' תצד ס"ק ז, וב'תיקון'. עלות-השחר לדעת הגרא"ח נאה ז"ל, הוא בשעה 2:55 כיום בירושלים.

18) ולמעשה – נוטלים אז לסירוגין כמו תמיד.

19) "הוראה בחשאי" – 'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"א ר"ס ד. ובספר 'היכל מנחם' ח"ב עמ' ריג נדפסה הוראה ב'יחידות' שכן מנהגנו בפועל.

20) בקצות-השולחן סי' ה ס"ב ובבדי-השולחן שם ס"ק ג כתב, שאם לא יצא לצרכיו לא יברכנה, כי ברכה זו אינה חלק מברכות-השחר שנתקנו תמיד, וכבר כ"כ הברכי-יוסף סי' ו ס"ק ג בשם האריז"ל, עיי"ש. אבל ראה ב'יחידות' שבהערה הקודמת.

21) סידור אדמוה"ז (הוספות לשו"ע ח"א עמ' 347. במהדורה החדשה ס"ע תרח).

22) לקוטי-שיחות כרך יד עמ' 225. וראה היום-יום י' שבט, בשם אדמו"ר הצמח-צדק: "מוטב לאכול כדי להתפלל מאשר להתפלל כדי לאכול".

23) 'אוצר' עמ' רנח.

24) ראה בס' "מאמרי אדה"ז ע"פ התורה והמועדים" ח"א עמ' שמא, שעיקר ההלל (התגלות הכתר הוא הרצון, עיי"ש), הוא בחג השבועות.

25) לקוטי-שיחות כרך כג עמ' 251, ועמ' 256. וכמובן על המארגנים להשתדל למניעת הפרעות מהם (ראה שו"ע אדה"ז סי' צח סוס"א וסי' קכד סו"ס י מהשל"ה).

26) לקוטי-שיחות כרך כח עמ' 315.

הטעם כמובא בלקוטי שיחות (חלק כג, עמ' 254) מפסיקתא דר"כ, שקריאת עשרת-הדברות היא בדוגמת יום מתן-תורה, ולכן יש לכנס את ילדי ישראל לשמיעתה אז. והרי ברור שהכוונה דווקא לקריאתה בציבור כתקנת חז"ל.

על-כן, בתי-חב"ד רבים מארגנים מניין מיוחד לקריאת התורה בשעה הנוחה לילדים, ובו שישה אנשים שלא שמעו עדיין את הקריאה (או שבשעת שמיעתם התנו שאם יזכו לשמוע באופן כשר אח"כ עם הילדים, הרי עכשיו הם מכוונים שלא לצאת כלל), ואח"כ אמירת הפסוקים, דברי התעוררות, ומחלקים פרסים וכו'. בדבר עריכת הגרלות, עדיף לארגן זאת באסרו-חג, ואז גם להעניק בפועל את כל הפרסים לזוכים.

27) מסתבר שגם המתפלל בביכ"נ שלפי הנוסח שלהם אומרים זאת ג"פ, א"צ לומר זאת עמהם (ראה תהלה-לדוד סי' סו ס"ק ז, ושו"ת אגרות-משה או"ח ח"ג סי' פט).

28) סידור אדה"ז.

29) פסקי הסידור אות קסו. ואכן מנהג זה אינו נהוג כלל אצל חסידי חב"ד, אף שהובא בשו"ע אדה"ז (סי' תצ סי"ז, תצד סי"ג) - 'המלך במסיבו' ח"א עמ' קעא-ב. רצו. וראה 'אוצר' עמ' רסו.

30) זו ההוראה לרבים ולדורות – ספר-המנהגים שם, לקוטי-שיחות חלק ל"ג עמ' 231.

31) לוח כולל-חב"ד, משו"ע אדה"ז סי' תצד סי"א.

32) ספר-המנהגים עמ' 44. וראה 'אוצר' עמ' רסג.

33) רמ"א סי' קמז ס"ח – להניחו שם (ואצל הרבי נהגו להניחו מימין).

34) לוח כולל-חב"ד, משו"ע אדה"ז שם ס"ה.

35) לוח כולל-חב"ד, משו"ע אדה"ז שם ס"ו.

36) בחו"ל מקיימים הזכרת נשמות ביום-טוב שני, כדלהלן הערה 61.

37) הוראת אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, 'אוצר מנהגי חב"ד' אלול-תשרי עמ' רכא, וש"נ.

38) לקוטי-שיחות כרך יד עמ' 233. 'המלך במסיבו' ח"א עמ' שט.

39) סידור 'תורה אור' עמ' 259, וכן נהג הרבי, 'המלך במסיבו' ח"ב עמ' קסו.

40) משיחת אחש"פ תשכ"ו (תודה למערכת 'הנחות בלה"ק'). ועפ"ז יש להזכיר את כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. ולכאורה הכוונה לומר: אדמו"ר פלוני בן פלונית, ולהזכירו לפני ההורים (ע"ד האמור בשערי הל' ומנהג ח"א סו"ס קג לגבי 'הרחמן הוא יברך את אדמו"ר'. ועד"ז בפסוקים לשמות אנשים שלפני סיום שמו"ע).

41) כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, 'אוצר' עמ' רסט. והוראת הרבי שכן נכון לנהוג – 'המלך במסיבו' ח"ב עמ' נח-נט.

42) שעיר עם שתי-הלחם ושעיר לחובת היום. שער-הכולל פ"מ סט"ו. קובץ 'יגדיל תורה' ברוקלין, גיליון יב.

43) היום-יום, טו בתשרי. לקוטי-דיבורים ח"א עמ' 58. 'ציצית הלכה למעשה' פי"ב סכ"ז-כח וש"נ.

44) סיפר הרה"ח ר' אשר-לעמיל שי' הכהן, שהרבי שאלו מדוע לא הביא את בנו בן השש לנשיאת-כפיים ('תשורה' לנישואי רוט-דרוק, תשס"ב, עמ' 151). וכן בנטעי גבריאל יו"ט ח"ב, הל' נ"כ פרק סב ס"ו.

45) שו"ע אדה"ז סי' קכח סמ"ט.

46) 'רשימות', היום יום וס' המנהגים שם.

47) ראה משנה-ברורה סי' קכח ס"ק ס. ואפשר לברכם אז רק בהושטת-יד ותו-לא.

הרבי היה מברך כל כוהן: "יישר-כוח, כוהן!" הכוהנים נוהגים להשיב: "ברוכים תהיו".

48) על הדיון והמסקנא בקשר ליום ההסתלקות, ראה בספר-השיחות תרצ"ט עמ' 333, וש"נ, וב'אוצר' עמ' רפח. אודות ההסתלקות, ראה 'רבי ישראל בעש"ט' הוצאת קה"ת, כפר-חב"ד תשמ"ו, ח"ב פרק כד. צילום המצבה, ב'ימי חב"ד' ביום זה.

49) שו"ע אדה"ז סי' תצד סט"ז. בטעמי המנהג (שלא יכלו לשחוט ולהכשיר הכלים בשבת; לפי שדוד המלך נסתלק בעצרת והיו כל ישראל אוננין בו ביום ואסורים באכילת בשר; מפני שהתורה נמשלה לדבש וחלב) – ראה בארוכה בקובץ 'אהלי שם' כרך ו' עמ' רא ואילך, וש"נ.

50) מנהג אדמו"ר מהוריי"צ – 'רשימות היומן' עמ' רה. מנהג הרבי – 'אוצר' עמ' רפד. לוח כולל-חב"ד.

51) של"ה מסכת שבועות ד"ה ההפטרה, ומציינים לש"ך יו"ד סי' פט ס"ק טז. 'שערי הלכה ומנהג' חיו"ד סי' יא, וראה 'אוצר' שם. זאת, גם בחלב וחמאה, אך כמובן, מלבד גבינה קשה שממתינים אחריה שש שעות (רובן ככולן של הגבינות הכשרות למהדרין בארה"ק כיום, אינן "קשות").

"וראה פמ"ג לשו"ע יו"ד סי' פט, שפתי-דעת ס"ק ז, דהפסק שעה – מחליף קינוח" (אג"ק כרך כ עמ' רפט, שערי הל' ומנהג יו"ד סי' יא).

ההמתנה (אפילו בשש שעות מבשר לחלב) היא מגמר האכילה של סוג אחד עד תחילת האכילה של הסוג השני, ולא מגמר הסעודה או ברכה אחרונה עד תחילת הסעודה (דגול מרבבה ר"ס פט, ודלא כערוה"ש שם סוס"ד).

52) מצווה – שו"ע אדה"ז סי' תקכ"ט ס"ז. וראה חוה"מ כהלכתו פ"א ס"ז.

53) שו"ע אדה"ז שם ס"ד "שישתה יין באמצע סעודתו, [ונאמרה בזה הגבלה:] אם ידו משגת" [וגם לא נאמר בזה שיעור (משא"כ – שני הדברים – ביין שמחיוב שמחה דלהלן)]. וראה 'בירור' בעניין זה ב'התקשרות' גיליון תקל"ט.

54) חובה – שו"ע אדה"ז שם. וצ"ל רביעית, 'תורה אור' לאדה"ז עמ' 198.

55) שו"ע אדה"ז סי' תצד סעיף חי.

56) רשימת כ"ק אדמו"ר, ספר-המנהגים עמ' 38 וש"נ.

57) ספר-השיחות תש"ד עמ' 140.

58) 'תורת- מנחם – התוועדויות' חלק מ' עמ' 58.

59) 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' שיא.

60) לקוטי-שיחות כרך ח עמ' 252. וראה 'אוצר' עמ' רצ. התהלוכה הראשונה היתה בשנת תשט"ו.

61) על השמחה המיוחדת ביום זה, ראה שו"ע אדה"ז סי' תצד סי"ט. נתבאר בלקוטי-שיחות כרך כח עמ' 24, ובלה"ק בס' 'שולחן המלך' ח"ב עמ' קמא.

לבני חו"ל: יום-טוב שני. בהדלקת נרות (אחרי צאת הכוכבים) מברכות: 'להדליק נר של יו"ט' ו'שהחיינו'. ערבית, קידוש וברהמ"ז של יו"ט. בשחרית מוציאים ב' ס"ת, י"ג מידות וכו' כדאתמול, בספר הראשון קוראים ה' קרואים בפ' ראה 'כל הבכור', ח"ק. בספר השני קוראים למפטיר כדאתמול. הפטרה בחבקוק (ספ"ב): 'וה' בהיכל קדשו...'. הזכרת נשמות, אב הרחמים, מוסף כדאתמול, ונושאים כפיים גם היום. קידוש וברהמ"ז של יו"ט [ביום ב' אין מנהג לאכול מאכלי חלב – ע"פ לוח כולל חב"ד]. הנולד והנחלב ביום הראשון מותר ביו"ט שני. הרבי התוועד בסוף יום ב'. למחרת, יום ח' סיוון – אסרו-חג.

בדבר בני חו"ל הנמצאים ביו"ט בארה"ק ולהיפך – ראה הנלקט בס' 'נתיבים בשדה השליחות' ח"א עמ' קג ואילך. וע"ע.

62) שיחת יום ב' דחה"ש תשל"ח סי"ט.

63) שיחת יום ב' דחג-השבועות, הנחת הת' סנ"ו.

64) מדברי אדה"ז – ספר-השיחות תרח"ץ עמ' 285.

65) שיחת מוצש"ק במדבר תשל"ט, הנחת הת' סי"ט.

66) בער"ח סיון תש"מ, לקוטי-שיחות כרך כ"ג עמ' 249.

67) משיחת ש"פ נשא תש"מ, לקוטי-שיחות שם עמ' 259.

75e anniversaire du débarquement de Normandie : Cet ancien soldat américain met les Tefilines en l'honneur de ses camarades tombés au combat

75e anniversaire du débarquement de Normandie : Cet ancien soldat américain met les Tefilines en l'honneur de ses camarades tombés au combat

En l'honneur du 75e anniversaire du débarquement de Normandie, le Rav Anchelle Perl, directeur du Beth Habad de Mineola, a rendu une visite à Irving Goodman, ancien combattant américain de la Seconde Guerre mondiale, à Omaha Beach.

Irving Goodman, qui a survécu aux horreurs de la Normandie, a mis les Téflines en hommage à tous ses camarades qui ont perdu la vie ce jour-là.

Le Rav Perl a également partagé ses propres souvenirs de la Normandie.

Ancien étudiant à la Yechiva Loubavitch de Brunoy près de Paris, le Rav Perl,  avait voyagé un jour avec sa classe de Yechiva de Londres à Paris en passant par Calais, avec un trajet en autocar à travers la campagne française qui comprenait toujours une escale aux cimetières militaires de Normandie.

Le Rav Perl a déclaré que tous les garçons de la Yechiva sont descendu du pour lire des Tehillim sur les tombes de tous les soldats juifs.

«Le grand nombre de tombes, sur tant de kilomètres, m'a rappelé le sacrifice de tous les soldats qui ont perdu la vie pour notre liberté aujourd'hui», conclut le Rav Perl.

 

Le débarquement de Normandie était la phase d'assaut d'une vaste opération qui vise à créer une tête de pont alliée de grande échelle dans le nord-ouest de l'Europe et l'ouverture d'un nouveau front à l'ouest. Ce débarquement marque le début de l'opération Overlord, nom de code de la bataille de Normandie.

Cette opération Neptune incluait de nombreux mouvements :

  • la traversée de la Manche par plusieurs milliers de navires,
  • les opérations aéroportées américaine et britannique la nuit précédente,
  • les bombardements préparatoires aériens et navals des défenses côtières allemandes,
  • le débarquement des troupes dès le 6 juin au matin (« Jour J ») sur les plages du nord-est du Cotentin et de l'ouest du Calvados dans les secteurs (d'ouest en est) d'Utah Beach et Omaha Beach et de la pointe du Hoc pour les Américains, Gold Beach pour les Britanniques, Juno Beach pour les Canadiens et Sword Beach pour les Britanniques (incluant les Français libres des commandos Kieffer).

Une fois les plages prises, l'opération se poursuit par la jonction des forces de débarquement et l'établissement d'une tête de pont sur la côte normande puis l'acheminement d'hommes et de matériels supplémentaires. Les jours suivants voient la mise en place des structures logistiques (ports artificiels Mulberry, oléoduc sous-marin PLUTO) pour le ravitaillement du front et le débarquement de troupes supplémentaires. L'opération cesse officiellement le 30 juin 1944.

 

 

WhatsApp CONTACTEZ-NOUS PAR WHATSAPP